- אקדים אחרית לראשית ואומר כי לטעמי, לא עלה בידי המערערים להרים את הנטל המוטל עליהם ולהניח תשתית ראייתית ראשונית מספקת, ועל כן דין הערעורים להידחות.
להלן פירוט הדברים. אפתח באקדמות מילין קצרות בנוגע לתשתית העיונית הרלוונטית לערעורים דנן, ומשם אפנה לבחון את ההחלטות הנתקפות על ידי המערערים, הנוגעות למדיניות חלוקת הדיבידנדים, חלוקת הרווח החשבונאי שנבע מהפסקת איחוד דוחות יס והפחתת ההון, הכל תוך התייחסות לטענות שהעלו המערערים בערעוריהם ולטענות המשיבים בתשובותיהם. כפי שציינתי, בית משפט קמא פרש בפסק דינו יריעה רחבה ודן בשורה של נושאים המשיקים לערעורים דנן. אין בכוונתי להידרש לכל תג ותג בפסק הדין ובטענות הצדדים. כפי שיפורט בהמשך הדברים, חלק מהסוגיות תזכינה לדיון מעמיק, ואילו חלקן האחר ודאי יגיע תורן בעתיד, במקרים המתאימים, ככל שיתעורר בכך הצורך. למען הנוחות, אתייחס להלן אל טענותיהם של ורדניקוב וחמו יחדיו כאל "טענות המערערים". מקום בו תידרש הבחנה בין השניים – תיעשה זו במפורש.
רכישה שליטה ממונפת
- רכישה ממונפת (Leveraged Buyout – LBO) היא טכניקה מימונית מוכרת ומקובלת, המאפשרת לנוטל ההלוואה לרכוש נכס מבלי שעומד לרשותו ההון העצמי הנדרש לשם כך. המקרה שלפנינו מדגים סוג ספציפי של רכישה ממונפת, בה אדם (או חברה) רוכש את גרעין השליטה של החברה הנרכשת באמצעות נטילת הלוואות, כאשר לרוב הדבר נעשה תוך שעבוד המניות הנרכשות לטובת הגורם המממן להבטחת פירעון ההלוואה. השתלטות על חברות באמצעות רכישה ממונפת אינה תופעה חדשה, לא בעולם ואף לא בישראל (ראו יצחק סוארי, משה ברקת ודן גבעולי היבטים בחלוקת דיבידנד לאור חוק החברות החדש 205-204 (1999) (להלן: סוארי, ברקת וגבעולי)).
פרקטיקה של רכישה ממונפת טומנת בחובה יתרונות משמעותיים לצד חששות בלתי מבוטלים. אחד החששות העיקריים מתמקד בהעדפת צרכיו של בעל השליטה על פני טובת החברה. כך, ניתן להניח כי הרוכש (בעל השליטה החדש) יידרש לאתר במהרה מקורות מימון לצורך פירעון חובו כלפי המממן. מקור מימון אפשרי ומתבקש הוא קופת המזומנים של החברה הנרכשת, וכך עשוי בעל השליטה לפעול במטרה להוציא ערך מהחברה באמצעות חלוקת דיבידנדים מוגברת, אף תוך שהוא פועל להגדלת קופת החברה באמצעות גיוסי חוב.
במילים אחרות, השינוי המתואר במבנה ההון של החברה המעלה את רמת המינוף שלה (Leveraged Recapitalization), מעורר את החשש שמא צרכיו של בעל השליטה לעמוד בתנאי החזר ההלוואה ששימשה אותו לרכישת גרעין השליטה מלכתחילה, הם שיובילו אותו לקדם מדיניות חלוקת דיבידנדים מתאימה, תוך העמסת חוב נוסף על כתפי החברה. לאמיתו של דבר, פרקטיקה מעין זו מאפשרת לבעל השליטה החדש להחליף את חובו האישי שנוצר בעקבות רכישת גרעין השליטה, בחובותיה של החברה הנרכשת, כמתואר בתרשים הבא: