(ב) הבקשה השניה – בקשתו של המערער בע"א 7735/14 [פורסם בנבו] (להלן: ורדניקוב) כוּונה נגד כל החלוקות והגיוסים שביצעה בזק למן העברת השליטה לידי בי-קום ועד לחודש אוקטובר 2012. המשיבים לבקשתו של ורדניקוב היו כל הדירקטורים בבזק בתקופה המדוברת, וכן חברי הדירקטוריון שכיהנו בתפקיד בטרם העברת השליטה לידי בי-קום. טענתו של ורדניקוב נגד האחרונים היתה כי הם נתנו יד למהלך של מכירת השליטה במינוף גבוה, ובכך פגעו בטובת החברה, ואילו נגד יתר נושאי המשרה נטען כי פעלו כדי לשרת את צרכי המימון של בעל השליטה בעקבות הרכישה הממונפת של בזק.
בדומה לטענותיו של חמו, גם ורדניקוב טען כי הופרו חובות הזהירות והאמונים מצד נושאי המשרה, וכי בעל השליטה הפר את חובת ההגינות. עוד נטען כי לבעל השליטה היה עניין אישי בחלוקות ובגיוסי החוב, ועל כן אלה היו טעונים את "האישור המשולש" של ועדת הביקורת, הדירקטוריון והאסיפה הכללית, בהתאם להוראות סעיף 275 לחוק החברות. כן נטען כי המעשים המתוארים מהווים קיפוח המיעוט לפי סעיף 191 לחוק. באשר לנזק שנגרם לבזק, ובדומה לטענותיו של חמו, נטען כי חלוקת הדיבידנדים העודפת גררה הוצאות מימון עודפות, כי בזק איבדה "מגן מס", וכי המדיניות של בזק הביאה לירידה בשוויה הכלכלי. בבקשתו טען ורדניקוב כי נגרם לחברה נזק בסך כולל של כ-3.4 מיליארד ₪, כי חלוקות הדיבידנדים הן חלוקות אסורות, וכי על בי-קום להשיב לבזק את חלקה בדיבידנדים בסך של כ-1.1 מיליארד ₪.
עיקרי פסק דינו של בית משפט קמא
- בית משפט קמא פרשׂ יריעה רחבה ונדרש לשורה של סוגיות, בכללן סוגיות תיאורטיות בעלות זיקה לבקשות שהונחו לפתחו. תחילה תיאר בית המשפט את הטכניקה המימונית של רכישה ממונפת (LBO – Leveraged Buyout), בציינו כי פרקטיקה של גיוס חוב לצד חלוקת דיבידנדים לצורך פירעון חובות של בעל השליטה – היא פרקטיקה שכיחה בישראל ובעולם. בית המשפט ציין כי מדי שנה נערכות בשווקים המפותחים מאות עסקאות של רכישה ממונפת בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים, וכי ככלל, התפישה הרווחת היא כי מדובר בכלי לגיטימי ואף רצוי, ובלבד שהשימוש בו ייעשה באחריות הראויה. מנגד, בית המשפט הזכיר את הביקורת שהושמעה כלפי עסקאות מסוג זה העלולות לטמון בחובן סיכון, אם בשל שינויים במבנה ההון של החברה בשל צרכיו של בעל השליטה החדש, אם בשל התנהלות "קצרת טווח" בלתי יעילה של החברה, ואם בשל העמסה עודפת של התחייבויות על גבה של החברה הנרכשת העלולה להביאה לכדי חדלות פירעון.
- בהתייחסו לניהול מבנה ההון של החברה, בית המשפט עמד על הקושי בזיהוי מבנה ההון האופטימאלי של חברה במצב דברים נתון, וכי ככלל, החלטות נושאי המשרה בתחום זה חוסות תחת כלל שיקול הדעת העסקי (BJR – Business Judgment Rule). לפיכך, ככל שהחלטות אלה התקבלו באופן מיודע, בתום לב ובהעדר ניגוד עניינים, בית המשפט יימנע מלהתערב בהן. וכך הגדיר בית המשפט המחוזי את הסוגיה המשפטית המתעוררת בתיק דנן: