- במישור העובדתי, בנוגע לשאלה אם אמנם קיים קשר עובדתי-סיבתי בין גיוסי החוב של החברה ובין חלוקות הדיבידנדים (בעיקר הפחתת ההון וחלוקת רווחי הפסקת איחוד יס), בית המשפט לא נדרש לשאלה אם ניתן "לצבוע" את כספי ההלוואות, קרי לקבוע כי כספים אלו ממש שימשו לצורך החלוקות. עם זאת, בית המשפט קבע כי "קיים קשר למצער עובדתי עקיף בין גיוסי החוב וחלוקות הדיבידנדים הנ"ל", במובן זה שההחלטות בדבר החלוקות הנ"ל "הובילו לגידול בצרכי המזומנים של החברה ומכאן גם לגידול בהיקף גיוסי החוב שביצעה"; וכי חברי הדירקטוריון ידעו שקיימת סבירות ממשית לכך שצרכי המזומנים יבואו לידי ביטוי בדרך של גיוס חוב (שם, פס' 137).
באשר ל"עניין האישי" של בעל השליטה בחלוקת הדיבידנדים, בית המשפט הזכיר את גישתו שהובעה בפסק הדין בתנ"ג 48081-11-11 רוזנפלד נ' בן דב [פורסם בנבו] (17.3.2013) (להלן: עניין רוזנפלד), שם נאמר כי במקרים חריגים, הצורך של בעל המניות בכספי הדיבידנדים מטעמי נזילות עלול ליצור חשש מהותי להטיית שיקול דעתו ולהעדפת טובתו האישית על פני טובת החברה. עם זאת, במקרה דנן, לאחר שסקר את רמת המינוף של בי-קום בסמוך לאחר רכישת השליטה בבזק ובעת חלוקת רווחי הפסקת איחוד יס ובמועד הפחתת ההון, בית המשפט קבע כי אף שלאלוביץ' ובי-קום היה עניין בחלוקות הדיבידנדים וההלוואות שנלוו להן, לא מדובר בנסיבות חריגות המקימות "עניין אישי" מצדם. זאת, בין היתר לאור איתנותן הפיננסית של בי-קום ופירמידת החברות שבשליטת אלוביץ'.
אף שכאמור בית המשפט מצא כי לא היה לאלוביץ' "עניין אישי" בקבלת ההחלטות, בית המשפט שוכנע כי "קיים חשש ממשי כי למן העברת השליטה בחברה לאלוביץ' הייתה השפעה ניכרת על תהליכי קבלת ההחלטות בבזק" (שם, פס' 153). יודגש, עם זאת, כי בכל הנוגע לקבלת החלטות הדירקטוריון הקודם, ובפרט בנוגע לחלוקת רווחי הפסקת איחוד יס, לא הוכח כי לאלוביץ' היתה השפעה או מעורבות דומה, ובית המשפט קבע כי לאלוביץ' ולבי-קום "[לא] היו יד ורגל בהחלטה על הפסקת איחוד דוחות יס ו/או ברישום הרווחים האמורים כחלק מהרווח הנקי של החברה בשנת 2009" (שם, פס' 158).
לבסוף, בית המשפט מצא להדגיש את רווחיותה ויציבותה של בזק לאורך כל התקופה הרלוונטית ולאחריה; את התשואה העודפת שהניבה לעומת ענף התקשורת בכללותו; ואת ההשקעות ההוניות הגדולות, בהיקף של מיליארדי ₪ מדי שנה, שביצעה בזק בתקופה הרלוונטית.