, השוללת קיומה של עילת תביעה מקום בו מדובר ב"לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו".
- לעומת זאת, תביעת המשיבים בעילה של תיאור כוזב התקבלה. בית המשפט שב על קביעתו כי מטרת הקמפיין היתה לנגח את סוכן הביטוח עד להכחדתו, והוסיף כי ככל שלצורך מימוש מטרה זו עשתה המערערת שימוש במידע כוזב, אזי "יהא בכך משום הלכת מסחר לא הוגנת" (פס' 71 סיפא לפסק הדין). בית המשפט קבע כי בניגוד לאמור בתשדירי הפרסומת, "הלקוח אינו מי שמממן את סוכן הביטוח שמקבל עמלתו מחברת הביטוח בדיוק כשם שהמוקדן נהנה משכר ומעמלה נוספת על פוליסות שמופקות באמצעותו מהחברה" (שם, פס' 73); כי סוכני הביטוח אינם מאותגרים טכנולוגית כפי שתוארו; כי גם אם ייתכן שהם אינם נמצאים בקדמת הטכנולוגיה, "מכאן ועד להציגם כאנשי המערות או כמוצג ארכיאולוגי המרחק רב" (שם); וכי הקמפיין נטע בצופים מסרים "לא מחמיאים" ביחס לסוכני הביטוח. בית המשפט היה ער לכך שהקמפיין אינו מתייחס לסוכן ספציפי, אולם קבע כי ניתן להתייחס לכלל סוכני הביטוח כחטיבה אחת העלולה להיפגע מתחרות לא הוגנת. בית המשפט הפנה לעקרון תום הלב ולמימרא של חז"ל "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", והוסיף כי הוא "אינו מצפה משני מתחרים להגיע לרמה כה נמוכה בה מבקש האחד לקעקע את יריבו באמצעות מידע מוקצן באופן לא סביר, ממנו הוא יכול לצפות כי מתחרהו ייפגע עסקית" (שם).
בית המשפט הוסיף וקבע כי מלבד התיאור הכוזב המתייחס לסוכני הביטוח, התשדירים כללו מידע כוזב בנוגע לחברה עצמה. כך, נקבע כי "הרושם הבולט" המתקבל מהפרסומות הוא כי "אי מימון סוכן" מוביל להקטנת פרמיית הביטוח ללקוח המבוטח, דהיינו שמחיר הפוליסה שמנפיקה החברה זול יותר ממחיר הפוליסה המופקת באמצעות סוכן. במילים אחרות, בית המשפט התרשם כי לא ניתן להבין את שאלת 'נמאס לך לממן סוכן' המועלית בתשדירים, "אלא כסוג של התחייבות להקטין את שיעור הפרמיה המשתלם בפוליסות הנערכות בחברה...". ואולם, בית המשפט קבע כי בפועל לא כך בהכרח הם פני הדברים, שכן בכ-35% מהמקרים שיעורי הפרמיה של החברה גבוהים יותר; וכי מקום בו אין הבדל בין שיעור הפרמיה, יש להניח שמי שיזכה בהפרש היא החברה בעצמה (זאת בהנחה שעלות שכרו של מוקדן נמוכה מעלות שכרו של סוכן ביטוח). ובקיצור: "אי מימון סוכן לא מיטיב עם הלקוח בהכרח, אליו מופנית הפרסומת, אך בהכרח מיטיב עם הכנסות החברה". לכן, מקום בו לא מופחתת בפועל