"בוא נגדיר כפייה ואונס. אני נמצא בעמדה שאני אחרי שנה וחצי של עבודה וכשאני עובד ב-80%, 90% מהזמן שלי על העסקה (עסקת קמהדע-ע.ב.), אני צריך לשלם משכורות, ובא בן אדם אומר לי: תשמע, במקום 300 תקבל 200, אם אני חושב שזה הוגן? לא. אני אוהב את זה? לא. אבל אני מקבל את זה. זה ביזנס." (ההדגשה שלי-ע.ב.) (עמ' 193 ש' 27 עד עמ' 194 ש' 3).
ובהמשך, בהתייחס לנסיבות שבהן הודיעה הרקולס על ניתוק היחסים עם מרקט–
"ת: מה קרה כשאמרתי "מגיע לי" פעם אחת, הם עשו לי termination, נכון?
ש: כן.
ת: אני לא רציתי שזה יקרה."
(עמ' 194 ש' 24-22).
הנה כי כן, שכרה של מרקט בגין עסקת קמהדע נקבע בהסכמה בין הנריקז לסודאי. לא רק זאת, אלא שסודאי הסכים כי שכרה של מרקט יהיה מוגבל לתקרה של 1% מגובה העסקה (בתוספת אופציות) גם בכל עסקה עתידית שיבצעו הצדדים (ראו עדותו של סודאי בעמ' 147 לפרוטוקול ש' 19-12). לא מן הנמנע כי סודאי הסכים להגבלה כאמור מתוך ציפייה לעתיד, בתקווה כי קשריה של מרקט עם הרקולס יניבו לו רווחים נאים – דבר שלמרבה הצער לא קרה. ואולם הסיכון שהקשר עם הרקולס בסופו של דבר לא יעלה יפה הוא סיכון עסקי שסודאי לקח על עצמו, ושלימים גם התממש.
- מן המקובץ לעיל עולה כי בין הרקולס למרקט התנהל משא ומתן לקראת הסדרה חוזית של יחסיהן העסקיים, שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב. על התמורה שקיבלה מרקט בגין עסקת קמהדע הסכימו הצדדים אד-הוק ובעל-פה. טענת מרקט שלפיה תמורה זו נכפתה עליה, תוך הפרת הסכמות קודמות בין הצדדים, היא טענה שבדיעבד שאין לשעות לה. משכך, יש לדחות את דרישתה של מרקט כי ישולם לה שכר נוסף כלשהו בגין עסקת קמהדע.
כאן המקום לציין, כי משהוברר שבין הצדדים לא נכרת הסכם מחייב – ממילא נשמט היסוד מטענתה של הרקולס שלפיה בתי המשפט בישראל חסרי סמכות בינלאומית לדון בתובענה, בשל תניית השיפוט הזר שבטיוטת אוקטובר 2007. כאמור בהחלטתי שניתנה זה מכבר, הרקולס אינה יכולה להישמע בטענה שההסכם שלטענתה לא בא לעולם, כולל תנית שיפוט זר. הסמכות הבינלאומית נתונה לבית משפט זה לנוכח העובדה שיחסי הצדדים כוונו לשוק הישראלי; ומכל מקום, משהותר למרקט, בהסכמת הרקולס, להמציא להרקולס את כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט (על פי תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), במסירה זו קנה בית המשפט את סמכותו לדון בתביעתה ולהחיל עליה את הדין הישראלי.
האם זכאית הרקולס לשכר בגין ניתוק יחסי הצדדים?
- דומה כי יסודה של התובענה דנן הוא במפח הנפש שחש סודאי עם הודעתה של הרקולס על ניתוק היחסים בינה ובין מרקט. בעדותו הרחיב סודאי על אודות המאמצים הניכרים והזמן הרב שהשקיעה מרקט לשם הצלחתו של הקשר העסקי בין השתיים (ראו בסעיפים 26-21 לתצהירו). ואולם אין בעצם השקעתם של משאבים כאמור כדי להוליד למרקט זכות, יש מאין, לפיצוי בגין ניתוק יחסי הצדדים. כפי שהוברר באריכות לעיל, חרף ניסיונות כנים וממושכים מצד שני הצדדים, יחסים אלה לא הבשילו לקשר חוזי מחייב. בנוסף, במשך כשנתיים לא עלה בידה של מרקט להניב להרקולס אף לא עסקה אחת נוספת פרט לעסקת קמהדע – כאשר מלכתחילה מרקט עצמה ציפתה כי במהלך שנת 2007 "תסגור" 4-3 עסקאות עבור הרקולס, ובשנת 2008 12-8 עסקאות נוספות (ראו סעיף 32 לתצהיר סודאי, ונספח 15 לתצהיר). שנת 2008 אף צפנה בחובה תמורות משמעותיות בשוק הפיננסי, ולא לטובה – דבר שהוביל לשינוי מדיניות ההשקעות של הרקולס מחוץ לארצות הברית, ולהעדר תכלית בהמשך יחסיה עם מרקט.
בהעדר הסכם בר תוקף בין הצדדים, ברי כי ההודעה על ניתוק היחסים אינה מהווה הפרת חוזה מצידה של הרקולס ואינה מזכה את מרקט בסעד כלשהו. עם זאת יוסף, כי אפילו הייתי קובעת שלטיוטת אוקטובר 2007 מעמד של חוזה מחייב, הרי שלדרישתה של מרקט לפיצוי בגין ניתוק היחסים אין כל יסוד גם במסמך זה. לכל אורך הדרך הסכימו הצדדים כי שכרה של מרקט ישולם על יסוד הצלחה בלבד, ללא קשר למידת השקעתה של מרקט בסגירת עסקאות, וכך גם צוין מפורשות בטיוטה. לא ברור אפוא על איזה יסוד סומכת מרקט את דרישת הפיצוי; ולא רק זאת, אלא שנראה כי סכום הפיצוי המבוקש הופרח על ידה לחלל האוויר, ללא כל אחיזה בעובדות, ראיות, או תחשיב נזק סדור. די אם אפנה לכך, שבמשך כשנתיים של יחסים עם הרקולס, כל רווחיה של מרקט הסתכמו ב-200,000$ בתוספת אופציות מעסקת קמדע; על הרקע הזה לא ברור מדוע מרקט סבורה כי בשנה השלישית היא היתה משתכרת מיחסי הצדדים סך של 200,000 דולר נוספים ועוד 600,000 ש"ח כמבוקש על ידה.
עסקת קליקפוקס
- קליקפוקס היא חברה אמריקאית, שאחת מבעלי המניות בה היא חברה ישראלית. בחודש ספטמבר שנת 2008 חתמה הרקולס על הסכם הלוואה עם קליקפוקס בהיקף של 7 מיליון דולר. לטענת מרקט, היא שהציגה להרקולס את קליקפוקס כלווה פוטנציאלית – ועל כן זכאית מרקט ל-50% מעמלת החתימה בעסקת קליקפוקס, ל-10% מהאופציות שקיבלה הרקולס במסגרת עסקה זו, וכן לחלק יחסי מכל תמורה נוספת שקיבלה הרקולס מקליקפוקס כפי שיעלה מספרי החשבונות שלה. מרקט מעריכה את זכאותה ב-70,000$, בתוספת האופציות. גם דרישת תשלום זו דינה להידחות, כמפורט להלן.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי בחודש נובמבר 2007 פנה צוקרמן ממרקט להרקולס, וביקש לעניין אותה בעסקה עם קליקפוקס (ראו: עדות צוקרמן בעמ' 11 לפרוטוקול 18.2.13, ש' 12-8, ש' 28-25; עדות ליו מהרקולס בעמ' 208 לפרוטוקול 14.3.13 ש' 29-20). ואולם ליו, מי שהיה אחראי על ההתקשרות בעסקת קליקפוקס מטעם הרקולס, הבהיר בעדותו כי בעת ההיא הרקולס לא היתה מעוניינת בעסקה ולכן לא פעלה בנדון:
"Although one of the Plaintiff's employees, Dani Cuikerman, first mentioned ClickFox to a former employee of the Defendant, Bill Allen, in November 2007, the Defendant decline to pursue a transaction with Clickfox at that time for various business and credit reasons."
(בסעיף 6 לתצהיר ליו).
ועוד הובהר על ידי ליו, כי עסקת קליקפוקס נולדה רק למעלה מחצי שנה לאחר פנייתו של צוקרמן להרקולס בנדון; וזאת לאחר תמורות נרחבות שחלו בקליקפוקס, ובתיווכו של גורם שלישי אחר (חברה בשם Ascent Ventures):
"I was contacted by Ascent Ventures regarding a possible transaction with ClickFox in June 2008. ClickFox has raised 12.5$ million in equity financing in the intervening six months from several well respected venture capital firms, had hired a new CEO and was essentially a much different company than it had been in 2007." (ההדגשה שלי-ע.ב.) (שם, בסעיף 6 לתצהיר ליו).
לתצהירו של ליו אף צורף עותק של דוא"ל מחודש יוני 2008, המעיד על פניה מצד Ascent Ventures להרקולס בנוגע להעמדת הלוואת הון סיכון לקליקפוקס. כן חזר ליו והבהיר בחקירתו, כי בעוד הוא היה אמון על עסקת קליקפוקס מטעם הרקולס, לא היה לו כל קשר עם מרקט בנושא – אלא עם חברת Ascent Ventures (ראו בעמ' 215 לפרוטוקול 14.3.13 ש' 27 עד עמ' 216 ש' 11).
המסקנה היא אפוא שמרקט לא היתה הגורם היעיל להתקשרותה של הרקולס בעסקת קליקפוקס, וכבר בשל כך מרקט אינה זכאית לשכר בגין עסקה זו. לכך מתווספת העובדה שקליקפוקס אינה חברה ישראלית (אלא לכל היותר אחד מבעלי מניותיה הוא משקיע ישראלי) – בעוד אין ולא יכול להיות חולק, כי הרקולס ביקשה את שירותיה של מרקט בשוק הישראלי בלבד (ראו, למשל, את עדותו של הנריקז בנדון, בעמ' 297 לפרוטוקול ש' 20-19). על יסוד טעמים אלה, גם טענת מרקט כי היא זכאית לתמורה בגין עסקת קליקפוקס, נדונה לדחייה.
סוף דבר
- התוצאה היא שהתביעה נדחית. מרקט תישא בהוצאותיה של הרקולס בסכום כולל של 75,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ז, 08 יוני 2017, בהעדר הצדדים וב"כ.
ענת ברון