המשיב ציין בחקירתו הנגדית כי גם בתו של המבקש עבדה בחברה בעבר (עמ' 97-98). הוא הודה כי הוא לא התנגד להעסקתה. דרך הפעולה הזו עשויה אם כן להעיד על כך שהצדדים ראו את האפשרות להעסיק את ילדיהם כאחת מטובות ההנאה שהם יכולים לקבל מהחברה, טובת הנאה שאף היא נשללה מהמבקש לאחר שפוטר.
- לסיכום נקודה זו – לאחר שהמבקש פוטר מהחברה וכאשר החברה לא חילקה דיווידנדים, המבקש לא יכול היה עוד ליהנות מרווחי החברה. זאת בניגוד למשיב שהוסיף לעבוד בחברה, שכרו עלה והוא אף העסיק בחברה את בנו. גם במובן זה נפגעו הציפיות הסבירות של המבקש – שהניח בעת ההתקשרות בהסכם בעלי המניות שהוא והמשיב ייהנו במקביל ובאופן שוויוני מרווחי החברה.
הברחת פעילות, נטילת כספים שלא כדין או העמסת הוצאות אישיות על החברה
- כפי שצוין כבר לעיל, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי מצב החברה התדרדר משנת 2012 ואילך. מהדוחות הכספיים של החברה עולה כי החברה עברה מרווח לאחר מס בסך 1,289,039 ₪ בשנת 2012 להפסד בסך 54,745 בשנת 2014, וכי מחזור המכירות שלה צנח ב-52%.
לגישתו של המבקש, ההסבר היחיד לקריסה כזו של החברה הוא הברחה של פעילות מהחברה על-ידי המשיב, נטילת כספים שלא כדין על-ידיו והעמסת הוצאות אישיות שלו על החברה. המבקש ציין בהקשר זה עסקת "ברטר" שביצע המשיב עם לקוח של החברה, שבמסגרתה קיבלה רעייתו של המשיב ניתוח פלסטי בעלות של 18 אלף ₪. המבקש ציין כי אף שהמשיב טען כי סכום העסקה נרשם בכרטסת החו"ז האישית שלו, הוא לא המציא את הכרטסת כדי להוכיח זאת, חרף התחייבותו לעשות כן. המבקש הוסיף כי המשיב הודה שהוא עשה שימוש במשאבי החברה לקידום עסק לממכר גלשנים שבבעלותו. טענת המשיב כי הוא שילם לחברה דמי-שכירות עבור השימוש שלו בנכס החברה לעסק הגלשנים, לא הוכחה אף היא.
- המשיב כפר בטענותיו של המבקש. הוא טען כי טענות אלה אינן מגובות בראיות. המבקש לא הפנה לדוחות הכספיים של החברה המצויים בידיו, ולא הבהיר איך הסיק מהם מסקנה אודות הברחת כספים או העמסת ההוצאות האישיות של המשיב על החברה.
מעבר לכך טען המשיב כי הירידה ברווחיות החברה החלה כבר בשנת 2012, קרי עוד בתקופת העסקתו של המבקש בחברה. כך לדוגמא הרוויחה החברה בשנת 2012 כ-1.28 מיליון ₪ בעוד שבשנת 2011 הרוויחה החברה 1.8 מיליון ₪ (ירידה של כ-30% ברווחיות – ר' נספח 26 להמרצת הפתיחה).
המשיב ציין כי מגמת הירידה בהכנסות וברווחיות התחילה ונמשכה כתוצאה ממצב שוק הפרסום ומשינויים שחלו בו. כך נטען כי בשנים האחרונות ובפרט החל משנת 2013 (שהיתה לפי הטענה שנת מפנה בשוק הפרסום), חלה שחיקה ברווחיותם של משרדי הפרסום בתחום האינטראקטיב. המשיב תיאר בתשובתו להמרצת הפתיחה את השינויים שהתרחשו בשוק הפרסום בשנים הרלוונטיות, שהביאו לירידה בעמלות של חברות פרסום. הוא ציין גם את הצורך בהעסקת מומחים ובעלי תפקידים שלא נדרשו בעבר, צורך הגורם להעסקה של כוח אדם גדול יותר על ידי משרדי הפרסום.
המשיב טען כי המשבר המתמשך בשוק פרסום האינטראקטיב הביא לסגירתן של סוכנויות פרסום לא מעטות. הסוכנויות ששרדו – כמו החברה – מצויות ב"מלחמת קיום" יום יומית. המשיב טען שהמבקש הודה שהחברה המתחרה שנפתחה על-ידיו בשנת 2013, העוסקת באותו תחום בו עוסקת החברה, נסגרה ביוני 2016 משום שלא היתה בה פעילות. ענין זה מעיד כשלעצמו על מצבו של שוק הפרסום.
המשיב הוסיף כי הירידה ברווחיות החברה קשורה גם בפעילותו של המבקש, אשר לאחר פיטוריו פתח חברה מתחרה והעביר אליה חלק מלקוחותיה של החברה. זאת ועוד, בסמוך לעזיבתו את החברה, פנה המבקש ללקוחות רבים שלה, יידע אותם בדבר הסכסוך בינו לבין המשיב וניסה להעביר אותם לעבוד עמו. המשיב טען כי בכך גרם המבקש ל"השחרת" החברה בעיני הלקוחות, וכתוצאה מכך עזבו 16 מלקוחות החברה משנת 2013 ועד 2014.
- המבקש כפר בטענות המשיב לגבי המצב בשוק הפרסום. לגישתו, אין לאפשר למבקש להסתמך כתבה בעיתון לצורך הוכחת טענתו בדבר הקשיים בשוק הפרסום, והיה על המשיב לתמוך את טענותיו בחוות-דעת מטעמו בהקשר זה. ממילא – כך נטען – הכתבה מתייחסת לתחום המדיה הדיגיטלית, והמשבר המתואר בה נוגע למשרדי הפרסום הגדולים, משבר שיש בו דווקא כדי להועיל לחברה. הוא הוסיף כי מדובר בקשיים שאינם חדשים ושחרף קיומם בעבר – הוא הוביל את החברה להישגים יפים.
בהתייחס לטענה לפיה המבקש "גזל" לקוחות מהחברה, השיב המבקש כי המשיב לא הוכיח טענה זו, וכי ממילא מדובר בלקוחות בודדים שפנו אליו מיוזמתם וקיבלו ממנו שירותים בהיקף זניח למחזור הפעילות של החברה.
דיון
- מטענות המבקש עולה כי לגישתו המשיב לקח לידיו שלא כדין חלק מרווחיה של החברה, וכתוצאה מכך הביא להתדרדרות במצבה הכספי. טענה כזו היא במהותה טענת "תרמית" (ע"א 3173/12 נחמיה עזרא נ' גרשון גאריביאן (04.09.2014)). ככזו, היה על המבקש שהעלה אותה לפרט אותה בהרחבה כנדרש בתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. יתרה מזאת, ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי הנטל המוטל על צד הטוען לתרמית הוא נטל מוגבר. זאת משום שמדובר בטענה בעלת גוון "מעין פלילי", ומאחר שישנו קשר בין חומרת הטענה לבין העוצמה הנדרשת להוכחתה (ר' ע"א 3546/10 אליהו מישאלי נ' אולגה קליין (18.04.2012) פסקה 14 לפסק דינו של כבוד הש' עמית; ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (11.04.2013) פסקה 15 לפסק דינו של כבוד הש' דנציגר).
- אני סבורה כי המבקש לא עמד בנטל המוגבר שהוטל עליו, ולא הוכיח כי ההתדרדרות במצבה של החברה נבע מהעובדה שהמשיב לקח כספים לכיסו. העניינים היחידים שהוכחו על ידי המבקש הם עסקת ה"ברטר" של המשיב ביחס לניתוח הקוסמטי, והשימוש של המשיב בנכס החברה עבור העסק הפרטי שלו. ואולם, אין להסיק מהנושאים הללו את המסקנה מרחיקת הלכת לה טוען המבקש – בדבר נטילה שיטתית בסכומים משמעותיים של המשיב מכספי החברה לכיסו הפרטי.
העובדה שמצבה של החברה התדרדר איננה מהווה – כשלעצמה – ראיה לכך שהמשיב נהג בכספי החברה שלא כדין. התדרדרות במצבה הכספי של החברה יכולה לנבוע ממגוון רחב של סיבות, שאין להן קשר להתנהלות לא תקינה של המשיב. כך, אין זה מן הנמנע כי הסכסוך בין הצדדים השפיע לרעה על פעילות החברה. גם העובדה שחלק מלקוחות החברה עברו לעבוד עם המבקש השפיעה מן הסתם על החברה ועל מצבה. באשר למצב השוק בכללותו – המשיב אכן לא הוכיח את טענתו בהקשר זה בראיות קבילות. יחד עם זאת, המשיב ציין כי מצבה של החברה החל להתדרדר עוד לפני פיטורי המבקש – ולכן אין זה מן הנמנע כי מדובר בהתדרדרות שנגרמה לפחות בחלקה כתוצאה מגורמים חיצוניים לחברה. לכן, אני סבורה כי המבקש לא הרים את הנטל שהוטל עליו, ולא הוכיח כי המשיב לקח לידיו שלא כדין כספים של החברה.
סיכומה של נקודה זו – המבקש לא הוכיח קיפוח כתוצאה מנטילת כספים שלא כדין על ידי המשיב או העמסת הוצאות אישיות שלו על החברה.
מניעת גישה למסמכי החברה
- לטענת המבקש, המשיב מונע ממנו גישה למסמכי החברה למעט הדוחות הכספיים שלה. זאת למרות זכותו המוחלטת של המבקש לעיין במסמכים מכוח היותו דירקטור בחברה ומכוח סעיף 2.5 להסכם בעלי המניות. לטענת המבקש, התנגדותו של המשיב להציג לו את מסמכי החברה לרבות מסמכים שאינם מכילים סודות מסחריים, מעידה על כך שטענות המשיב הן שקריות.
- המשיב טען מנגד כי הוא פעל להעברת הדוחות הכספיים של החברה אל המבקש. אולם בכל הנוגע ליתר המסמכים אותם דרש המבקש, הוכח כי החברה היתה רשאית שלא להציגם בפניו. החברה הבהירה את הטעמים לכך במכתבה למבקש מיום 24.12.2015 (נספח 24 להמרצת הפתיחה), בו צוין כי המבקש התחרה בחברה בתקופה הרלוונטית ולכן חשיפת המסמכים בפניו היתה עלולה לגרום לפגיעה קשה בה. המשיב הוסיף כי המבקש פנה בבקשה לעיון במסמכים למעלה מחצי שנה לאחר הגשת התובענה. אילו היה סבור כי סירוב החברה לאפשר לו לעיין בהם מהווה קיפוח, היה עליו לפנות בסמוך לאותו מועד בבקשה למתן צו זמני.
המשיב טען כי בחקירתו הנגדית, התחמק המבקש התחמק מתשובה כאשר נשאל אודות בקשתו לקבל מסמכים חרף העובדה שהוא מתחרה בחברה. המשיב טען כי עולה מהאמור כי בקשת המבקש למסמכים נועדה ל"מסע דיג" שמטרתו לדלות פרטים שעשויים לתמוך בבקשתו.
דיון
- חוק החברות התייחס לזכותם של בעל מניות ושל דירקטור בחברה לקבל לידיהם מסמכים של החברה. זכותו של בעל מניה לעיון במסמכי החברה בחברה פרטית (סעיף 185(א)(2) לחוק החברות) היא זכות המוגבלת לחומרים הנדרשים לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר היום של האסיפה הכללית. באשר לדירקטור קובע סעיף 265(א) לחוק החברות כי "לכל דירקטור הזכות לבדוק את מסמכי החברה ואת רישומיה ולקבל העתקים מהם, ולבדוק את נכסי החברה, ככל שהדבר דרוש למילוי חובותיו כדירקטור".
הפסיקה הכירה בזכותו של הדירקטור לקבלת מידע אודות החברה כמרכיב הכרחי לצורך מילוי חובותיו של הדירקטור. המידע נדרש לדירקטור לצורך פיקוח על פעילות החברה וכדי שיוכל לעמוד בחובות המוטלות עליו (ר' רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב, פ"ד נה(1) 337 (1999), פסקאות 5-6 לפסק דינו של כבוד הש' טירקל, להלן – "עניין שגב"). על דירקטור בחברה חלות חובות מוגברות, שלצורך מילוין הוא זכאי להיות חשוף למסמכי החברה. לעיתים זכות זו הופכת לחובה, מקום בו מוטלת אחריות על הדירקטור לפעילותו בחברה (יוסף גרוס דירקטורים ונושאי משרה בעידן הממשל התאגידי 228 (2010)).
יחד עם זאת, זכות העיון של דירקטור במסמכים אינה מוחלטת. סעיף 265(ב) קובע כי החברה רשאית להגביל זכות זו אם סבר דירקטוריון החברה שהדירקטור פועל בחוסר תום לב או שהדבר עלול לפגוע בטובת החברה. אין ספק כי יכולתו של הדירקטור לבצע את תפקידו כנדרש תיפגע אם לא תינתן לו האפשרות לעיין במסמכי החברה. לכן נקבע בפסיקה כי יש לנקוט בגישה מצמצמת בהחלת הסייג המאפשר לחברה למנוע מדירקטור עיון במסמכים (ע"א 5340/10 הדירקטור מרק אבו נ' עו"ד גיא נוף (26.01.2012) פסקה 8 לפסק דינו של כ' השופט ריבלין). בעניין שגב נקבע בהקשר זה כי "יש להעדיף את זכות העיון – ובעיקר כאשר היא נתמכת על-ידי אינטרסים כבדי משקל – על פני מניעתה וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה".
- במקרה דנן, המבקש הוא בעל מניות ודירקטור בחברה. זכותו לכהן כדירקטור בחברה נקבעה כאמור בהסכם בעלי המניות, בו גם נקבע כי כדירקטור יהיה המבקש זכאי לעיין בכל מסמך של החברה הנוגע לענייניה, ובכלל זה בחשבונות הבנק וכל מסמך אחר הקשור לענייניה הפיננסיים של החברה (סעיף 2.4 להסכם בעלי המניות).
בהמשך לדיון באסיפה הכללית מיום 17.12.2015, פנה המבקש אל המשיב בבקשה לקבל "מידע, נתונים ומסמכים" בנוגע לחברה (נספח 22-23 להמרצת הפתיחה). המשיב השיב לבקשה ביום 24.12.15, והעביר למבקש את כרטסת הנהלת החשבונות של המבקש וכן דוחות שנתיים. בנוגע ליתרת המסמכים אשר נתבקשו על ידי המבקש מציין המשיב כי "יובהר כי אלו אינם חלק מזכות העיון המגיע לך מכוח היותך בעל מניות בחברה. להזכירך, עד כמה שידוע לחברה הנך עובד בחברה מתחרה וממילא הנך נגוע בניגוד עניינים וברור מדרישתך ... כי הדבר דרוש לעיונך לא לצורך מילוי תפקידך ... [אלא] לצורך עשית שימוש בסודותיה המסחריים של החברה" (נספח 24 להמרצת הפתיחה, ההדגשות אינן במקור, ר.ר.).
מכתב זה נכתב לאחר פסק הבוררות, כאשר לא היה עוד ספק ביחס לכהונתו של המבקש כדירקטור בחברה (כהונה שפסק הבוררות אישר אותה). למרות זאת המשיב במכתב התשובה שלו התייחס לזכותו של המבקש לעיין במסמכים כבעל מניות בחברה, זכות שכפי שהובהר לעיל היא מצומצמת יותר מזכותו של דירקטור.
- האם היה המבקש זכאי לקבל לעיונו את המסמכים שהוא ביקש לעיין בהם? אכן, המבקש הקים בחודש יוני 2013 את חברת אר. או. איי דיגיטל בע"מ (נספח ו' לתגובת המשיב להמרצת הפתיחה). חברה זו מתחרה בחברה. לכן, היתה החברה רשאית למנוע מהמבקש חלק מהמידע שהתבקש על ידיו, משום שהעברתו לידי מי שמתחרה בחברה, היתה עלולה לפגוע בחברה.
יחד עם זאת, כפי שצוין לעיל, יש לנקוט בגישה מצמצמת ככל שהדבר נוגע להגבלת זכות העיון של דירקטור. אני סבורה כי המשיב לא הוכיח כי הסירוב שלו להעביר למבקש מסמכים נבע כולו מהחשש שהעברת מסמכים לידיו עלולה לפגוע בחברה. מסקנה זו עולה מפרוטוקול הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים (נספח 25 להמרצת הפתיחה). כאשר נשאל המשיב איזה נזק היה עלול להיגרם לחברה אילו היה המבקש מקבל מהבנק נתונים אודות מצב החשבון המשותף השיב המבקש כי "ספציפית לגבי הסעיף הזה אין נזק ישיר" (ש' 21, שם).
מסקנה דומה עולה מחקירתו של המשיב בהליך ההוכחות בתובענה דנן (עמ' 77-78 לפרוטוקול) –
"ש: בוא נעבור על המסמכים. אמרת שמה שלא יכול לפגוע בחברה, אתה תעביר.
...
ש: רשימת רכוש קבוע של החברה. איך שי יכול להזיק, אם הוא יודע שלחברה יש, אני לא יודע מה, רכב, ריהוט, מקרקעין מה שזה לא יהיה. איך זה יכול להזיק?
...
ת: אני מניח שבהתייעצות עם ג'ורג'י בזמנו, אם אני לא טועה, הוא ראה בזה איזשהו יתכנות של נזק. אני לא זוכר עכשיו כרגע את ההסבר.
ש: או.קי. הבנתי. פירוט חשבונות הבנק עם ריכוז יתרות עדכני. שי רוצה לדעת כמה יש היום בחשבון של החברה. איך הוא יכול להזיק לחברה עם המידע הזה, אם יש שם 100 שקלים או יש שם 100 מיליון שקלים?
ת: היצירתיות של שי בגרימת הנזק לחברה, היא מאד רחבה.