כב' השופטת: אבל אתה לא יודע להגיד איזה משהו קונקרטי שזה יזיק?
העד: כרגע עכשיו, מהנקודה שאני נמצא פה, לא".
מכאן עולה כי הסירוב הגורף של המשיב להעברת מסמכי החברה לידי המבקש, לא נבע מחשש אמיתי כי העברתם של כל המסמכים תביא לפגיעה בחברה. ככל שהיו מסמכים ספציפיים שהמשיב היה סבור שאין להעבירם (את כולם או חלקם) למבקש לאור החשש מהיותו מתחרה של החברה, היה על המשיב לציין מסמכים אלה באופן מפורט ומפורש ולהבהיר מדוע הוא מסרב להעבירם לידי המבקש. הסירוב הגורף של המשיב להעביר מסמכים למבקש, מהווה לכן גם הוא אינדיקציה לקיפוח של המבקש ולפגיעה בציפיות הסבירות שלו כמי שהיה אמור לקחת חלק בניהול החברה.
שלילת זכות החתימה של המבקש ופתיחת חשבון בנק חדש עבור החברה
- המבקש טען כי המשיב שלל ממנו את זכות החתימה שלו בחברה ופתח חשבון בנק חדש עבור החברה במטרה להסתיר מהמבקש מידע לגבי ענייניה הכספיים של החברה.
כפי שצוין לעיל, הסכם בעלי המניות קובע בסעיף 2.5 כי "רמי (המשיב, ר.ר.) בלבד יהיה אחראי לניהולה הכספי של החברה ולאישורן של הוצאות שאינן בגדר 'הוצאות שוטפות של החברה' ויהיה החותם הבלעדי על המחאות ועל מסמכי הבנק מטעם החברה. כל פעולה של רמי כאמור לעיל תדווח לשי (המבקש, ר.ר.) ותובא לידיעתו בטרם ביצועה". כמו כן הוסכם בין הצדדים כי בחודש אוגוסט 2003 ידונו הצדדים מחדש בזכויות החתימה.
סעיף 11 להסכם בעלי המניות קובע כי "חתימת רמי בצירוף או מי מטעמו יחייבו את החברה לכל דבר ועניין. חתימתו של שי במסגרת הסמכויות המוקנות לו בחברה תחייב את החברה לכל דבר ועניין".
בהמשך, נקבע בסעיף 3 להסכם הגישור כי "לשי יהיו זכויות חתימה המחייבות את החברה עד לסך כולל של 150 אלף ₪ לחודש ועד סך של 20 אלף ₪ לעסקה בודדת". כמו כן הוסכם כי "לשי יונפק כרטיס אשראי של החברה עד סך של 10 אלף ₪ לחודש".
ביום 3.9.2012 התקיימה אסיפת בעלי מניות בחברה במסגרתה הוחלט, בין היתר, על שינוי זכויות החתימה בחברה כך שהמשיב יהיה בעל זכות החתימה היחיד והבלעדי בשם החברה. כן על פתיחת חשבון בנק נוסף על-שם החברה, שרק למשיב יהיו זכויות חתימה בו (ר' נספח 10 להמרצת הפתיחה).
- מהסעיפים השונים בהסכם בעלי המניות והסכם הגישור שצוטטו לעיל, עולה כי למבקש ניתנה זכות חתימה בחברה כחלק מסמכויותיו כבעל תפקיד בחברה, ואין מדובר בזכות שנועדה להגביל את כוחו של המשיב בחברה. מדובר בסמכות חתימה שאיפשרה למבקש להוציא לפועל פעולות של החברה המצויות בתחום סמכותו. לכן, לאחר שבפסק הבוררות אושרו פיטוריו של המבקש, לא היה עוד מקום לכך שתינתן לו זכות חתימה בחברה, וביטולה של זכות זו כשלעצמה אינו מהווה קיפוח של המבקש.
לעניין פתיחת חשבון הבנק – המשיב כפר בכך שנפתח חשבון בנק חדש לחברה. ואולם, בין אם נפתח חשבון בנק חדש (שהחלטה אודותיו התקבלה בחברה) ובין אם לאו – אין בכך כדי להשליך על השאלה האם המבקש קופח. המבקש זכאי לעקוב אחרי פעילותה של החברה יהא אשר יהא חשבון הבנק שלה.
מינוי דירקטורית נוספת בחברה
- ביום 19.4.2016 כונסה אסיפת בעלי מניות בה הוחלט על מינוי של חברת דירקטוריון נוספת בחברה – הגברת איילת השחר, וזאת בניגוד לעמדתו של המבקש (נספח 29 להמרצת הפתיחה). המבקש טען כי הוא התנגד למינוי משום שהגב' השחר הועסקה בעבר בחברה, והעסקתה הסתיימה לאחר שכשלה בתפקידה. הוא ציין בהקשר זה גם כי הוא דרש לקבל מידע ומסמכים אודות הכשרתה של הגב' השחר, ובקשותיו נדחו. המבקש הוסיף כי המשיב עצמו הודה כי הוא לא היה ממנה את הגב' שחר שעבדה בחברה ופוטרה לתפקיד של דירקטורית, אלמלא חויב להחזיר את המבקש לדירקטוריון (עמ' 70 לפרוטוקול ש' 3-13).
טענתו העיקרית של המבקש היתה כי המשיב מינה את הגב' השחר לדירקטוריון רק כדי לאפשר לו להעביר החלטות בדירקטוריון גם בניגוד לעמדתו של המבקש. זאת חרף העובדה שמהסכם בעלי המניות עולה בבירור שהצדדים התכוונו שדירקטוריון החברה ימנה שני דירקטורים בלבד - המבקש והמשיב. המבקש הוסיף כי המשיב מתעלם מהוראות הסכם בעלי המניות (סעיף 5.1 בו) הקובע כי בהחלטות בעלות חשיבות עליונה לחברה, יפנו הצדדים לקבלת ייעוץ מגורם מקצועי בלתי תלוי וישקלו את עמדתם מחדש על פי המלצתו.
- המשיב טען מנגד כי מינוי הדירקטורית נעשה בהתאם לדין, בהתאם לתקנון החברה ובהתאם להסכם בעלי המניות, כאשר מינויה לא נעשה באופן חד צדדי. המשיב טען כי ביום 3.4.2016, כשבועיים עובר לאסיפה הכללית שכונסה ביום 19.4.2016, נמסר למבקש כי במסגרת האסיפה יועלה לדיון מינויה של הגב' השחר כדירקטורית בחברה. אף-על-פי-כן, המבקש פנה לראשונה בבקשה לקבלת מידע אודות הגב' השחר רק במסגרת האסיפה.
המשיב הוסיף כי בניגוד לטענת המבקש, הסכם בעלי המניות אינו כולל הוראה האוסרת על בעלי מניות הרוב לנצל את זכותם שבדין למינוי דירקטורים נוספים בחברה. מינויה של הגב' השחר נעשה בהתאם לתקנון החברה המעניק סמכות לאסיפה הכללית לדון בהרכב הדירקטוריון. המשיב טען כי אין במינוי דירקטור נוסף כדי להעיד על קיפוח, מה עוד שמאז מינויה של הגב' השחר טרם כונסה אסיפת דירקטוריון וטרם התקבלה כל החלטה שהיא היתה שותפה לה. מכאן כי מדובר בטענה היפותטית בלבד.
דיון
- ספק בעיני אם מינויה של דירקטורית נוספת מהווה כשלעצמו קיפוח של המבקש. על כל פנים, לא ניתן לקבוע זאת בטרם כונסה כל ישיבה של הדירקטוריון בהרכבו החדש, וכאשר לא התקבלה לכן כל החלטה המנוגדת לעמדתו של המבקש. בנסיבות אלה קשה לקבל את עמדת המבקש לפיה מינויה של הגב' השחר נועד רק כדי לאפשר למשיב לקבל החלטות המנוגדות לעמדת המבקש.
בהקשר זה יש לציין כי מפרוטוקול האסיפה עולה כי המבקש אמנם התנגד למינויה של הגב' השחר, אולם הוא הוסיף כי "ככל ויועברו מלוא המסמכים הן מיום 20.12.2015 [קרי – בקשת קבלת מידע אודות החברה שנידונה לעיל] והן פירוט אשר התבקש היום, נשקול עמדתי בשנית" (נספח 29 להמרצת הפתיחה). מהסתייגות זו של המבקש ניתן ללמוד כי אף הוא לא היה סבור כי מינויה של הדירקטורית הנוספת הוא מקפח. המבקש התנה את הסכמתו למינוי בכך שיועברו לו מסמכים שהוא ביקש לקבל, מסמכים שכלל אינם קשורים להחלטה האם למנות את הגב' השחר או לאו.
- סיכומה של נקודה זו – המבקש הוכיח כי המשיב קיפח אותו במספר עניינים הנוגעים להתנהלות החברה. במועד החתימה על הסכם בעלי המניות צפו הצדדים עבודה וניהול משותפים של החברה, כאשר חרף העובדה שכוח ההכרעה הוענק למשיב שהיה בעל רוב המניות בה, ניתנה משמעות לעמדתו של המבקש, שאף היה זכאי ליהנות מרווחי החברה באופן שוויוני. לימים משחל המשבר והקרע בין הצדדים השתנו פני הדברים באופן משמעותי. המבקש אינו עוד חלק מהחברה, הוא אינו עובד בה ולהיותו דירקטור בה יש משמעות מצומצמת מאוד. הוא אינו נהנה מרווחיה ואין לו מידע אודותיה. לכן זכאי המבקש לסעד מכוח ס' 191 לחוק החברות.
הסעד הראוי – רכישת המשיב את מניות המבקש
הסעד
- אני סבורה כי הסעד הראוי בענייננו הינו סעד של רכישה כפויה של מניות המבקש על ידי המשיב. סעד זה של רכישה כפויה, המצוין מפורשות בסעיף 191(א) לחוק החברות, הוכר כסעד מרכזי להתמודדות עם מצבים של קיפוח. כך מציין כבוד הש' דנציגר בעניין אדלר כי –
"לרשותו של בית המשפט עומד מגוון רחב מאוד של סעדים, שלכל אחד מהם יתרונות וחסרונות המאפיינים אותו. בשל המאפיינים הייחודיים של הסעדים, לכל סיטואציה שבה נדרש בית המשפט להפרדת כוחות בין בעלי המניות, ניתן להתאים את הסעד המתאים לה ביותר: בסיטואציה הקלאסית שבה יש מקפח ומקופח – דרך המלך הינה רכישת מניות המקופח בידי המקפח לפי שווי חברה המתחשב בקיפוח"
(פסקה 90 לפסק הדין, ההדגשה שלי – ר.ר.)
אכן לא תמיד יש לקבוע כי מניות הצד המקופח יירכשו על ידי הצד המקפח. אולם במקרה דנן נראה כי זהו הסעד המתאים. במהלך השנים האחרונות לאחר פיטורי המבקש, המשיב הוא המנהל את החברה ללא המבקש. המשיב אכן הציע בתחילת הדרך כי הוא ימכור את מניותיו למבקש (נספח 7 להמרצת הפתיחה), אולם אין לקבל אפשרות זאת כיום, שנים לא מעטות לאחר שהמבקש חדל להיות שותף לניהול החברה. עוד יוער כי האפשרות שהמשיב ירכוש את מניות המבקש היא גם האפשרות אליה התייחסו הצדדים בהסכם בעלי המניות (למשל בסעיף 4.4 ובסעיף 5.6 בו). לכן אני קובעת כי המשיב יהיה זה שירכוש את מניות המבקש.
יש לקבוע אם כן מי יעריך את שווי החברה, מהו שיעור האחזקות של המבקש בחברה ומהו המועד הרלוונטי להערכת שווי המניות.
מי יעריך את שווי החברה?
- המשיב ירכוש את מניות המבקש בהתאם להערכת שווי מניותיו של המבקש בחברה. הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלה מי יבצע את הערכת השווי. המשיב עתר כי הערכת השווי תבוצע על ידי רואה החשבון של החברה, בעוד המבקש עתר כי מעריך השווי ימונה על ידי יו"ר לשכת רואי החשבון בישראל. אני סבורה כי יש לקבל את עמדת המבקש בהקשר זה.
עמדת המשיב מבוססת על סעיף 1.6(ד) להסכם בעלי המניות, בו נקבע כי הגורם שישום את החברה במקרה בו המבקש יפוטר מהחברה בשל ירידה ניכרת בתפקודו יהיה רואה החשבון של החברה.
- אני סבורה כי אין מקום לפנות לרואה החשבון של החברה לצורך הערכת השווי ממספר טעמים.
ראשית, ההלכה הפסוקה התייחסה לנושא זה וקבעה מפורשות כי מוטב בדרך כלל כי "הערכת השווי שעל בסיסה תבוצע הרכישה הכפויה תופקד בידיו של מעריך שווי אובייקטיבי שימונה על ידי בית המשפט" (עניין אדלר, פסקה 85 לפסק הדין). כך מציינת כהן גם בספרה הנ"ל כי "כאשר בית המשפט קובע חבות לרכישת המניות במחיר שייקבע על ידי מעריך, תיעשה הערכת המניות על ידי גורם אובייקטיבי" (בעמ' 194).
המשיב ציין בסיכומיו כי רואה החשבון של החברה הועסק בחברה עוד בתקופה בה נחתם הסכם בעלי המניות, וכי הצדדים היו מודעים לכן לזהותו. ואולם, כזכור המבקש אינו חלק מהחברה מזה מספר שנים. הצדדים לא היו מודעים לכך כאשר הם התקשרו בהסכם בעלי המניות. בכל השנים מאז שהמבקש איננו חלק מהחברה, מנוהלת החברה על ידי המשיב שהוא זה ששוכר את שירותיו של רואה החשבון. הציפייה היא כי המשיב יהיה גם זה שיחליט על העסקתו של רואה החשבון בהמשך. בנסיבות אלה, אני סבורה כי קשה לראות את רואה החשבון של החברה כגורם אובייקטיבי שיש להפקיד בידיו את הערכת השווי שלה.
- שנית, סעיף 1.6(ד) להסכם בעלי המניות אליו הפנה המשיב, עוסק במקרה ספציפי בו המבקש יפוטר מהחברה עקב ירידה ניכרת בתפקודו. זה אינו המצב בענייננו. הערכת השווי בענייננו לא נדרשת בשל פיטוריו של המבקש כי אם בשל קיפוחו.
- שלישית, הסכם בעלי המניות קובע בהקשרים אחרים כי הערכת השווי תבוצע על ידי "רו"ח מוסכם ובהיעדר הסכמה ע"י רו"ח שימונה ע"י יו"ר לשכת רו"ח בישראל". כך לדוגמא קובע סעיף 4.4 כי אם שיעור האחזקות של המבקש יעלה על 30%, יהיה עליו לתת ערבות אישית לחלק היחסי של חבויות החברה, ובמקביל יהיו הצדדים בעלי זכות חתימה שווה בכל דבר וענין הקשור לעסקי החברה. עוד נקבע כי אף שלמשיב תהיה זכות הכרעה במקרה של חילוקי דעות עם המבקש ביחס לניהולה הכספי של החברה, יהיה המבקש רשאי לדרוש את רכישת מניותיו במחיר שייקבע על ידי רו"ח שימונה על ידי יו"ר לשכת רואי החשבון בישראל. הסדר דומה קיים בס' 5.6 להסכם בעלי המניות שגם בו נקבע כי זכות ההכרעה במקרה של מחלוקת היא למשיב, ואולם אז תקום למבקש זכות לכך שמניותיו יירכשו במנגנון שצוין לעיל (קרי על ידי רו"ח שימנה יו"ר לשכת רוה"ח).
כלומר הצדדים עצמם התייחסו למקרים בהם תהיה למבקש זכות כי מניותיו יירכשו על ידי המשיב במחיר שייקבע על ידי רואה חשבון. הם צפו גם את האפשרות כי יהיה מקום למינוי של מעריך שווי שאיננו רואה החשבון של החברה, וכי מינוי כזה ייעשה על ידי גורם אובייקטיבי - יו"ר לשכת רואי החשבון.
לבסוף יצוין כי המשיב ציין בחקירתו הנגדית כי הוא לא יתנגד למינוי מעריך שווי, כל עוד הערכת השווי תכלול את כלל הטלטלות שעברה החברה בשנים מאז פרוץ הסכסוך (עמ' 83 לפרוטוקול, ש' 6-19).
יוער בשולי הדברים יצוין כי המסמך שצורף על ידי המבקש (נספח 9 להמרצת הפתיחה) אינו ערוך כחוות דעת מומחה ומי שערך אותה לא התייצב להיחקר בבית המשפט, ולכן מסמך זה אינו מהווה ראיה לשווי החברה. על כל פנים, המסמך נוגע להערכת שווי החברה נכון למועד הרחקתו של המבקש ממנה, וגם מטעם זה אין לו רלוונטיות לפסק דין זה.
קביעת אחזקות המבקש בחברה
- נושא נוסף שיש לתת עליו את הדעת לצורך קביעת שווי אחזקותיו של המבקש בחברה, הוא חלקו היחסי של המבקש בחברה. אני סבורה כי יש לקבוע שהחזקות המבקש בחברה יקבעו בהתאם לנתונים כפי שמופיעים אצל רשם החברות – על פיהם המבקש מחזיק בכ-43 ממניות החברה ואילו המשיב מחזיק ב-100 ממניות החברה (נספח 1 להמרצת הפתיחה).
אינני מקבלת את טענת המבקש לפיה שיעור האחזקות ייקבע בהתאם למנגנון המתואר בסעיף 8 להסכם הגישור. זאת משום שסעיף 8 להסכם הגישור עוסק במכירת החברה לצד שלישי, וזה אינו המצב בענייננו. לכן, שווי אחזקותיו של המבקש בחברה ייקבע בהתאם לאחזקה של 43 מ-143 מניות בחברה.
הטענה בדבר השבת מניות המבקש לחברה ללא תמורה
- המשיב טען כי על המבקש להשיב את מניותיו לחברה ללא תמורה. זאת משום שהמבקש התחרה בעסקי החברה באמצעות החברה שפתח בסמוך לאחר פסק הבוררות. המבקש נתן באמצעות חברה זו שירותי פרסום, זאת בניגוד להתחייבותו בסעיף 3 וכן בהתאם לסעיף 1.6(ה) להסכם בעלי המניות.