דומה כי המשיב טען טענה זו "בחצי פה" שכן גם המשיב מיקד את טענותיו בשאלת קיפוחו הנטען של המבקש כבעל מניות בחברה. היותו של המבקש בעל מניות עולה גם מחיובו של המשיב למנותו כדירקטור בחברה, מינוי שהבורר הורה עליו בפסק הבוררות והמשיב פעל בהתאם לו.
- גם לגופו של ענין אני סבורה כי דינה של טענה זו להידחות. אכן, נראה כי החברה שהמבקש הקים מעניקה שירותים דומים לאלה שמעניקה החברה, והוא אף הודה שהוא העניק שירותים לחלק מסוים מלקוחות החברה (ר' לדוגמא – עמ' 53 לפרוטוקול, ש' 14-17). אולם לטעמי הגם שהמבקש התחרה בעסקי החברה, אינני סבורה כי יש מקום לאכיפת הסעד שנקבע בסעיף 1.6(ד) להסכם בעלי המניות משום שסעיף זה הוא סעיף הנוגד על פני הדברים ובהתאם להלכה הפסוקה את תקנת הציבור.
- ככלל, תניות אי-תחרות הן תניות בעייתיות שההלכה הפסוקה התייחסה אליהן בזהירות לאור ההגבלה שהן יוצרות על חופש העיסוק. כך נפסק למשל כי "הגבלת התחרות 'כשלעצמה' – הגבלה 'ערומה' שאינה מגנה על אינטרס המעביד מעבר לאינטרס אי-התחרות – אינה מגנה ככלל על 'אינטרס לגיטימי' של המעביד. היא נוגדת את טובת הציבור והיא תיפסל בגדריה של 'תקנת הציבור'" (ר' ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער (פ"ד נד(3) 850, (2000).
ההלכה הפסוקה דחתה תניית אי-תחרות במספר מקרים מכוחה של תקנת הציבור. כך למשל, ב ע"א 672/96 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' רכטמן (פ"ד נג(5) 24 (1999), התייחס בית-המשפט להתחייבות של עובד אגד שהתחייב שלא לעבוד בעיסוק מתחרה, תוך שהוסכם שאם יפר את ההתחייבות הזו, ישללו הגמלאות שלו ויהיה עליו לשאת בתשלום של 3 משכורות. בית-המשפט שלל את תוקפה של התניה מכוחה של תקנת הציבור. בית-המשפט קבע כי הסנקציה שנקבעה בהסכם היא סנקציה דרקונית שאין לה מידה ושיעור. מדובר בסנקציה אשר "אינה מבחינה בין הפרה קלה להפרה חמורה; אינה מתייחסת למשכה של ההפרה; לגילו של הגמלאי; לגובה גימלתו או לגובה הסכום שיידרש לשלם לאגד לשם חידוש זכותו לקבלת גימלאות... תניה זו מקנה לאגד מכשיר רב-עוצמה: אם תפסה את הגימלאי המפר בקלקלתו – ולו גם היתה הפרתו קלת ערך – בידה לנשל אותו מזכויות שצברן בעמל רב במשך שנים רבות. תניה כזאת סותרת את תקנת הציבור".
- סעיף 1.6(ד) להסכם בעלי המניות הוא סעיף דומה מבחינה זו שגם הוא אינו מבחין בין הפרה קלה להפרה חמורה, בין נזק קל ערך לחברה לבין נזק חמור. הסעיף אינו מתייחס גם לשווי המניות שיחולטו. שווין יכול להיות גבוה מאוד או נמוך. גם במקרה דנן – אם "תפס" המשיב את המבקש בקלקלתו וגם אם ההפרה שלו היתה קלת ערך, רשאי לכאורה המשיב לנשל את המבקש מזכויותיו כבעל מניות בחברה. אני סבורה משום כך כי הסעיף על הסנקציה הקבועה בו (השבת כל מניות המבקש לחברה ללא תמורה) סותר את תקנת הציבור, ואין לתת לו תוקף.
לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה לסנקציה שנקבעה בהסכם בעלי המניות בס' 1.6 ד' אין תוקף, ואינני מקבלת לכן את טענת המשיב לפיה המבקש איננו עוד בעל מניות בחברה.
המועד להערכת השווי
- שאלה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא שאלת המועד לגביו תיערך הערכת השווי. אני סבורה כי יש להורות למעריך השווי להעריך את שווי החברה נכון למועד הגשת התביעה - 3.7.2016, ולא כפי שעתר המבקש נכון למועד בו הוא חדל לעבוד בחברה. באופן זה לא ייפגע המשיב מירידת שווי החברה ככל שהיתה כזו עד למועד זה, רק משום שהמבקש השתהה בהגשת התובענה.
- אין חולק כי ערכה של החברה ירד בצורה משמעותית במהלך התקופה שבין פסק הבוררות לבין הגשת התביעה. אילו היה המבקש מעוניין לוודא כי ירידת שווי – ככל שישנה כזו – לא תשליך על זכויותיו, היה עליו להזדרז ולהגיש את התובענה בסמוך לאחר פסק הבוררות, שממנו עלה כי גם הבורר סבור שהצדדים אינם יכולים למעשה להמשיך לעבוד בצוותא חדא. המבקש לא פעל באופן זה. הוא השתהה – לגישתו כדי לאסוף כוחות נפשיים וכספיים, והגיש את התובענה רק מספר שנים מאוחר יותר. המשיב אינו צריך להיפגע כתוצאה מעיכוב זה.
כפי שציינתי לעיל, ירידת שווי החברה עשויה היתה להיגרם כתוצאה ממספר רב של גורמים, שאין קשר ביניהם לבין אופן ניהול החברה על ידי המשיב. בכלל זה יתכן כי שווי החברה ירד גם כתוצאה מהתחרות של המבקש בעסקיה. גם בהקשר זה המבקש אינו צריך להיבנות מהתנהלותו, ויש להביא בחשבון לכן את שווי החברה נכון למועד הגשת התביעה.
כפי שהובהר, המבקש לא הוכיח כי המשיב נטל לידיו שלא כדין כספים של החברה בתקופה בה המבקש לא היה עוד חלק מהחברה. שני הנושאים היחידים שהוכחו בהקשר זה הם עסקת הברטר שערך המבקש והשימוש שהוא עשה בנכס החברה לצורך עסק הגלשנים שלו. עניינים אלה יילקחו בחשבון במסגרת הערכת השווי.
- לכן יש להעריך את שוויה נכון למועד הגשת התובענה. שווי זה יביא בחשבון את חלוף הזמן ואת הירידה במחיר החברה שנגרמה בחלוף הזמן, ירידה שלמעט שני הנושאים שלעיל – לא הוכח שהיא קשורה להתנהלות לא תקינה של המשיב. המבקש שהשתהה בהגשת התביעה אינו צריך לכן ליהנות מחלוף הזמן, ועליו "לשאת" יחד עם המשיב בהשלכות של חלוף הזמן על שווי החברה.
הטענות לגבי הרחבת חזית המחלוקת
- בשולי הדברים יצוין כי לא מצאתי ממש בטענתו של המשיב בדבר הרחבות חזית מצד המבקש בכל הנוגע לניתוק הטלפון, שלילת זכות החתימה, פתיחת חשבון חדש וכן אי חלוקת דיבידנדים. הטענות הנוגעות לשלילת משכורתו של המבקש ואי השחרור מערבויות אכן מהוות הרחבת חזית, אולם ממילא הן לא נדרשו לצורך ההכרעה בענייננו. בנוגע לטענה בדבר הרחבת חזית בכל הנוגע לסעיף 4.4 להסכם בעלי המניות – הסעד בענייננו לא ניתן מכוחו של הסכם בעלי המניות אלא מכוח סמכותו הרחבה של בית המשפט למתן סעד מכוח סעיף 191 לחוק החברות.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי המשיב ירכוש את חלקו של המבקש בחברה בהתאם להערכת שוויו של חלק זה על ידי מעריך שווי שזהותו תיקבע על ידי יו"ר לשכת רו"ח בישראל.
מעריך השווי יעריך את שווי החברה לפי שיקול דעתו נכון למועד הגשת התובענה (קרי נכון לחודש יוני 2016). לשווי החברה הוא יוסיף -
- את דמי השכירות שהיה על המשיב לשלם לחברה בגין שימושו בנכס החברה לצורך עסק מכירת הגלשנים;
- את עלות עסקת הברטר (ניתוח הפלסטי לאשת המשיב) לחברה;
- את תוספת השכר שהמשיב קבע לעצמו – 10,000 ₪ לחודש מיום העלאת שכר המשיב ועד למועד הערכת השווי.
המשיב ירכוש את חלקו של המבקש תמורת 30% מהסכום שייקבע על ידי מעריך השווי כמשקף את שווי החברה. הסכום ישולם למבקש 30 יום לאחר שתינתן הערכת השווי, וכנגד חתימת המבקש על שטר העברת מניותיו לידי המשיב.
הצדדים יפנו במשותף ליו"ר לשכת רואי החשבון בבקשה שימנה מעריך שווי.
הצדדים ישתפו פעולה עם מעריך השווי ככל שיידרשו ויספקו לו כל מסמך שיבקש.
מעריך השווי יחווה את דעתו ככל האפשר תוך 45 יום ממועד המינוי.
שכרו של מעריך השווי ישולם שווה בשווה על ידי שני הצדדים.
מאחר שאני סבורה כי האחריות למשבר בין הצדדים היתה משותפת לשניהם, אינני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.
רות רונן