ב) וכן, "ליתן צו אשר יורה למשיבים 4-1, ביחד ולחוד, לחתום על המסמכים הדרושים לצורך מכירת מלוא זכויותיהם ו/או החזקותיהם במקרקעין, נשוא התביעה דנא, לרבות המבונים עליהם וחלקם בשותפות המחזיקה בהם, למבקשים ו/או למי מהם בתמורה לסך [סכום ההסדר], הכל כאמור וכמפורט בהסכם."
תמצית טענות הצדדים
- לשיטת המבקשים, נכרת בין הצדדים הסכם למכירת זכויות המשיבים בקרקע, וכך יש להבין את פרוטוקול הסדר הגישור. המשיבים הסכימו למכור זכויותיהם בתמורה לסכום ההסדר, זהו הסכם, והסכמים יש לכבד, כך באופן כללי וכך גם שעה שעל הפרק עומדים הסכמי גישור. סכום ההסדר הוא סופי ולא ניתן עוד לחזור ממנו. המשיבים היו מודעים היטב לאפשרות שהתמורה שיקבלו תחוב במס. כך עלה עוד בדיון הראשוני בבית משפט זה בתובענת פירוק השיתוף. זאת ועוד; הסדר הגישור קובע כי ימונה רואה חשבון שיפעל לצמצם את החבות במס, ומכאן אנו למדים שהיה ברור גם למשיבים שתהיה חבות במס שיעשה מאמץ לצמצמה. קיומה לא בא להם בהפתעה. הגישור עצמו היה אינטנסיבי, ונדונו בו כל הסוגיות השנויות במחלוקת. פרוטוקול הסדר הגישור מציין במפורש כי הוא מכריע בכל הדרישות והטענות של הצדדים. המשיבים חתמו על ההסדר, וכעת, הם מנסים להתנער ממנו ולשפר את מצבם על-ידי גלגול חבות המס לעבר המבקשים. מכאן, שבבסיס עמדתם עומדת טעות בכדאיות העסקה, וטעות שכזו, כידוע, אינה מהווה עילה להשתחרר ממחויבות חוזית. אין גם זכר בהסכם לעמדת המשיבים, אותה העלו לאחר מכן, לפיה קיום ההסכם מותנה בגילוי מסמכים על-ידי המבקשים. ההסכם היה אמור לבסס "עסקת חבילה כוללת". המשיבים היו מודעים לכך שהיא היטיבה עימם, שכן הנכס הוערך ביתר משום שכלל את ההשקעות שהשקיעו בו המבקשים מכיסם. המשיבים היו מיוצגים לכל אורך הדרך, והיו מודעים למשמעות חתימתם על ההסדר. הם לא טרחו לציין הסתייגויות כאלה או אחרות בזמן אמת, גם לא לאחר סיום עבודת רואה החשבון, ולכן אין ממש בטענתם כי היו חסרים להם מסמכים לשם גיבוש עמדתם. המבקשים מצביעים על כך שהמשיבים הציעו לשוב לגישור, ומכאן שכל מטרתם הייתה לערוך "מקצה שיפורים" בחוסר תום-לב. העובדה כי מי שייצג אותם בהליך הגישור אינו מייצגם בהליך שבפני היא "היעדרות מהדהדת", ומראה כי דעתו אינה נוחה מהתנהלותם. עוד טוענים המבקשים שהמשיבים נוטלים מהסכם הפשרה את תכונת הסופיות שלו. במהלך הסדרי פשרה כל צד מוותר על חלק מטענותיו ונוטל סיכונים כאלה ואחרים, ואם בכל פעם ניתן יהיה לפתוח הסכמי פשרה בקלות, יתערער מעמדו של מוסד הפשרה, באופן שיפגע בוודאות המשפטית. בנוסף, השלמה עם דרך הילוכם של המשיבים תערער את מוסד הגישור, כמוסד אפקטיבי ליישוב סכסוכים מחוץ לבית-המשפט.
- המשיבים טוענים כי יש לדחות את המרצת הפתיחה. ההסדר מושא המחלוקת אינו בגדר הסכם סופי, אלא לכל היותר מדובר במתווה שאמור היה להוביל להסכם כזה, והוא לא הבשיל נוכח חילוקי הדעות בין הצדדים. זו הייתה גם הסיבה שהמשיבה מס' 1 כלל לא חתמה על ההסדר, שכן חתימתה הייתה נדרשת רק לאחר שהצדדים היו מגיעים אכן להסכמה. לא בכדי המסמך אינו נושא את הכותרת "חוזה" או "הסכם", ולא בכדי לא פנה המגשר לבית המשפט כדי לתת תוקף של פסק דין לפרוטוקול. בנוסף, מעיון בלשון המסמך עצמו ניתן לראות כי הוא בגדר שלב ביניים, שכן הצדדים מציינים כי ייחתם ביניהם הסכם סופי בעתיד, וגם סוגיית המס טרם סוכמה, ותלויה הייתה בהצעה שתתקבל מרואה החשבון. לחילופין, המשיבים טוענים כי אם ייקבע, בניגוד לעמדתם, שנכרת חוזה סופי, קמה להם עילה לבטלו. מדוע? משום שהמבקשים הטעו אותם ביחס למאפייני הנכס, מושא ההסדר. הוצג להם מצג לפיו חבות המס שתוטל עליהם תהיה אפסית, בהינתן הפעילות הכלכלית במקום. רק לאחר קבלת הצעת רואה החשבון התברר להם כי תמונת הדברים שונה. מדוחות כספיים חלקיים שהוצגו להם התברר כי הנכס רווחי, ונעשה ניסיון לרכוש את חלקם "בנזיד עדשים". לטענתם, אם היו נחשפים בפני המשיבים מלוא המסמכים, לא היו מסכימים למכור את חלקם בסכום ההסדר. עילה נוספת לביטול מצויה, לשיטתם, בהפרת המבקשים את התחייבותם להציג בפניהם את מלוא המסמכים הנוגעים בנכס, ומשלא עשו כן קמה עילה לבטל את ההסכם ככל שגובש.
- אפי, המשיב מס' 5, הצטרף לטיעוני המבקשים; ובנק לאומי, המשיב מס' 6, הותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, וציין כי הוא שומר על זכויותיו בכל הנוגע למימוש השעבוד הרובץ על הנכס מושא הליך זה.
- עד כאן טענות הצדדים ומכאן להכרעה.