ערים אנו לטענת הנתבעים כי התובע היה אמון על סחורה יקרה ביותר, אולם אין אנו סבורים כי די בכך כדי לקבוע כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל.
עם זאת, הגם שהנטל להוכחת שעות עבודתו של התובע עובד לנתבעת נוכח תיקון 24 לחוק הגנת השכר, הרי ששוכנענו כי הנתבעת הרימה נטל זה. ראשית יצויין כי הנתבעת סברה כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד ולכן אנו סבורים כי יש לכך רלוונטיות בכל הנוגע לאי החתמת כרטיסי נוכחות.
עיון בתצהירו של הנתבע 2 מעלה כי הצהיר בסעיף 43 לתצהירו כי שעות העבודה המקובלות במשרד הן מהשעה 9.30 – 17.00 וכי שעות ההגעה של התובע לקראת סיום העסקתו הלכו ופתחתו והתובע היה מגיע רק בשעות הצהרים כמו כן התובע נעדר רבות בין היתר לצורך קורסים אותם לקחץ ר' נ/10
גם עיון בתצהירה של הגב' מאירי מעלה כי הצהירה בנוגע לשעות עבודתו של התובע:" ולנר הגיע והלך כרצונו. היו לולנר מפתחות של המשרד. לצד ימים שולנר הגיע בבוקר ( בדרך כלל בשעות הבוקר המאוחרות – 11 או בסמוך לכך) היו ימים שהוא הגיע בשעות הצהרים או אחר הצהריים והיו ימים שהוא לא הגיע כלל. היו זמנים רבים שהוא היה מסתובב מחוץ למשרדים , ותאמר האמת , היו גם לא מעט מקרים שולרד עמד לידי ופטפט ארוכות מבלי לעשות דבר".
79. ב"כ התובע בחר שלא לחקור את עדי הנתבעת בכל הנוגע לשעות העבודה של התובע ומשכך תצהירי עדי הנתבעים לא נסתרו בנקודה זו.
80. עיון בחקירתו הנגדית של הנתבע 3 מעלה כי נשאל הוא על שעות עבודתו של התובע והוא ענה :"... אני הצהרתי כי יום עבודה מקובל.. הוא משעה 9.30 עד 17.00 אחר הצהרים. זה יום עבודה סביר ומקובל אצלנו בבורסת היהלומים. ואני ציינתי שדן הגיע אך ורק בשעות הצהרים למשרד. ר' עמ' 52 שורות 9-14.
גם עיון בצו ההרחבה בענף היהלומים מעלה כי בכל הנוגע לשעות נוספות נקבע שם:" יש להימנע מלעבוד שעות נוספות ככל האפשר, אולם העובדים חייבם לעבוד שעות נוספות אם צרכי המפעל מחייבים זאת לשלם השלמת הזמנות דחופות, עבודות הכרחיות לקיומו של המפעל או לשם התקנת סידוריים טכניים שאינם סובלים דיחוי. במקרה זה ישולם גמול עבודה בשעות נוספות"
81. מנגד עיון בגרסת התובע מעלה כי מדובר בגרסה כללית ולא מפורטת. לטענתו עבד 12 שעות מידי יום במתכונת קבועה. משאין חולק כי התובע עבד רק אל מול לקוחות באוסטרליה הרי שעיון בדוח השיחות שהציגה הנתבעת נ/11 לא עומד בקנה אחד עם גרסת התובע ומדובר על שיחות רבות שנעשו לאוסטרליה בימים בהם עבד התובע אולם אין בהם כדי להעיד כי אכן התובע עבד 12 שעות כל יום.
82. עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי מודה הוא כי לא עשה חשבון של השעות הנוספות באון ליין במהלך העבודה. ר' עמ' 7 שורות 3-4. ובהמשך העיד: " ולגבי שעות נוספות, הנושא הזה האמת הוא לא עלה בינינו במהלך הקשר באופן שוטף, אבל כשהכנתי את התביעה עשיתי חשבון מדויק יחד עם עוה"ד שלי מה מגיע לי עפ"י דין והכללנו את זה בתביעה. .." ר' עמ' 7 שורות 10-13.
83. משכך אנו מבכרים לקבל את עמדת הנתבעים שלא נסתרה ועולה בקנה אחד עם עדות נוספת על פני עדות התובע שלא עומדת בקנה אחד עם ראיותיו שלו ומשלא הוצג כל ראיה בנדון. נוכח האמור תביעת התובע לשעות נוספות נדחית.
תביעה למתן חשבונות
84. בכל הנוגע לתביעה למתן חשבונות הרי שעיון בסיכומי התובע מעלה כי זנח תטענה זו. מעבר לאמור עיון בת/1 לא מעלה כל התייחסות לזכאות התובע לרווחים בגין עסקאות שנוצרו לאחר סיום ההתקשרות. נהפוך הוא עיון בסיפא של ת/1 מעל כי כל צד זכאי לפנות ללקוחותיו כראות עיניו. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את תביעת התובע בנדון.
הרמת מסך ההתאגדות מעל לנתבעת 2
85. הלכה היא כי הרמת מסך התאגיד, תוך ייחוס החיוב לבעל מניות או לאורגן בתאגיד, הינה פעולה השמורה למקרים חריגים בלבד, המצדיקים סטייה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. זאת, בשים לב לכך ש"הכלל הוא כי חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (ר' דב"ע(ארצי) נג/3-205 מחמוד וגיה-גלידת הבירה, פד"ע כ"ז 345, 350).
עילה להרמת מסך תקום שעה שנעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, דוגמת תרמית, עירוב נכסי החברה עם נכסים פרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה וכיו"ב (ר' ע"ע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש עתונות-אילת בע"מ).
בבר"ע 52353-08-16, א.ב. טוקו שף בע"מ ואיציק אנקוניה - ADMARIAM GAVR NEGOUSE, (להלן – עניין טוקו שף [פורסם בנבו](13.11.16)), חזרה סגנית נשיא בית הדין הארצי, כבוד השופטת וירט ליבנה, על ההלכה לפיה הרמת המסך הינה החריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, אשר מהווה תרופה קיצונית. ונקבע כי חרף אי תשלום הזכויות הסוציאליות לעובד, אי רישום כנדרש על פי חוק והנפקת תלושי שכר פיקטיביים, אין עילה המצדיקה את חיובו האישי של בעל המניות שנתבע, וזאת להבדיל מבעלי המניות האחרים בחברה.
יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי:
"בדיני תאגידים חל הכלל שלפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו. עם זאת בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב שבו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרד של החברה נעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור...". דעתנו היא כי אין די בעובדות שעולות מפסק דינו של בית הדין האזורי כדי לנקוט בתרופה קיצונית זו" (ההדגשה במקור –א.ר.ב).
86. לא נטען ולא הוכח כי לפנינו מעשה תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין, הברחת נכסים מהחברה, מימון בלתי נאות שלה או דברים אחרים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות. ובהתאם לנפסק בעניין טוקו שף אין די בטענה להפרת הוראות משפט עבודה המגן על מנת להצדיק הרמת מסך. לפיכך רכיב תביעה זה נדחה.
סוף דבר
87. הנתבעת 1 תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן:
א. הפרשי שכר בסך 285,983 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 22.7.12 ועד יום התשלום בפועל.
ב. פיצויי פיטורים בסך 53,596 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 22.7.12 ועד יום התשלום בפועל.
ג. דמי הודעה מוקדמת בסך 12,153 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 22.7.12 ועד יום התשלום בפועל.
ד. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופגיעה בתובע: 48,540 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 22.7.12 ועד יום התשלום בפועל.
ה. פדיון ימי חופשה בסך 18,631 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 22.7.12 ועד יום התשלום בפועל.
ו. דמי הבראה: בסך 5110 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 22.7.12 ועד יום התשלום בפועל.
ז. פיצוי בגין אי הפרשה לגמל: 48,239 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 22.7.12 ועד יום התשלום בפועל.
ח. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות : 48,239 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 22.7.12 ועד יום התשלום בפועל.
ט. החזר הוצאות נסיעה בסך 17,676 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 22.7.12 ועד יום התשלום בפועל.
י. הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט התובע בסך של 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין עד ליום התשלום בפועל.
יא. זכות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
----
נציג ציבור עובדים,הגב' הילה ידיד ברזילי --אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת--נציג ציבור מעסיקים, מר יצחק קוגמן
ניתן היום, ז' אלול תשע"ז, (29 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
אסנת רובוביץ - ברכש