אולם, מאחר שאימאן לא הסבירה כיצד ומדוע קרה הדבר, ובתצהירה של סמר אין כל התייחסות לכך, איננו מקבלים זאת כנתון רלוונטי, חרף מצג לכאורי מתמצית רישום חלקי, ממאגר רשם החברות, לכאורה, שצורף לתצהיר אימאן [נ/2, סע' 40 ונספח ה', שם].
- ג. החל מחודש 9/08 התובע הועסק במסעדה כטבח, לטענתו, או כעוזר טבח, לטענת הנתבעות - לטעמנו, אין חשיבות לתפקיד המדויק, עליו היו חלוקים; ומתחילת עבודתו במסגרת הנתבעות קיבל התובע, שלא באופן קבוע, תלושי שכר הנושאים את שמה של נתבעת 1, כמעסיקתו, עד לחודש 12/10, כולל [תלושי השכר לתקופה זו - ת/1, נספחי ב'].
- ד. לטענת התובע - במהלך התקופה הנ"ל (12/10-09/08) - שולם לו שכר חודשי, נטו, באמצעות המחאות, בתחילה 8,000 ₪, כאשר שכרו החודשי הופחת בהדרגה ועמד, החל מחודש אפריל 2009, על סך של 6,000 ₪, נטו. התובע הצהיר, כי הוסבר לו על ידי עו"ד חסן בסטוני - בעלה של אימאן ואביה של סמר, אשר, עזר לנתבעות לנהל את המסעדה, כי שכרו החודשי הופחת מאחר ואין ביכולתם לשאת בתשלום. עוד, לטענתו - השכר אשר סוכם עימו, נטו, כמפורט לעיל, שולם לו באופן בלתי תלוי בנקוב בתלושי השכר, אשר כללו לרוב מידע פיקטיבי לחלוטין, ביחס לשכר, לאופן חישובו, לימי עבודתו ועוד [ת/1, סע' 8].
מאחר שהתובע לא הגיש, תוך כדי עבודתו, תביעה להפרשי שכר, בשל ההפחתה בשכרו, ונוכח התקופה הממושכת מאז ועד סיום העסקתו - יש לראותו כמי שהסכים לשינוי השכר ולהעמיד את שכרו הקובע על 6,000 ₪, נטו, לחודש. נציין, כי לפי סכום זה גם בוצעו חישובי התובע בתצהירו [ת/1].
- ה. במקביל להקמת נתבעת 1 החלה סמר בלימודי משפטים.
בשל כך, לא היה לה קשר שוטף לניהול המסעדה. לטענתה - שני התאילנדים ניהלו את העסק בשיתוף פעולה מלא עם מר לואיס, שמונה לנהל את העסק עקב לימודיה, מאחר שהוא ניהל את המסעדה עוד בתקופת הבעלים הקודם. הנתבעות לא מצאו לנכון להעיד את מר לואיס ואנו רואים אותן כאחראיות לניהול המסעדה באמצעותו, בהיותן הבעלים, המנהלות והדירקטוריות הרשומות של החברות שהחזיקו את המסעדה.
- ו. נתבעת 3 הוקמה בחודש 8/10, כאשר אימאן הינה הדירקטורית ובעלת המניות הבלעדית בה. לטענת אימאן - היא "נכנסה לתמונה" בקשר למסעדה רק בחודש 4/10, כאשר החברה של סמר הפכה "חדלת פירעון" והיא ניסתה "להציל" את העסק של בתה, נוכח גניבות רחבות היקף שאירעו עד אז במסעדה [נ/2, סע' 73-72].
- ז. לפי טופסי 106 שקיבל התובע, בשנים 2009 ו-2010 היתה מעסיקתו נתבעת 1, ואילו בשנים 2011 ו-2012 היתה מעסיקתו נתבעת 3 [ת/1, נספחי ד'].
- ח. לא הוצג שום מסמך בקשר לחילופי מעסיקים בין נתבעת 1 לבין נתבעת 3.
- ט. התובע עבד במסעדה עד סוף 2/12, מועד בו נמכרה לחברה שלישית - חברת "עופרה ירון ניהול והשקעות בע"מ" (להלן: הגורם השלישי או הצד השלישי); ואין זה משנה אם המשיך לעבוד במסעדה, כטענת הנתבעות.
- י. לפי "הסכם מכירת ציוד ומוניטין", מיום 3.12 [ת/1, נספח ה' (להלן: הסכם המכירה)], שנחתם בין נתבעות 1 ו-3 גם יחד, מצד אחד, לבין הצד השלישי, מצד שני - עד לתאריך 1.3.12 הפעילה את המסעדה נתבעת 3, שהצד השלישי נכנס בנעליה. נתבעות 1 ו-3, ביחד ולחוד, הוגדרו בהסכם המכירה - "המוכרת"; והמוכרת התחייבה בהסכם זה, לעניין עובדי המסעדה [סע' 3.1, שם], כך:
"כל העובדים המועסקים על ידי המוכרת הינם עובדיה של המוכרת בלבד. המוכרת הינה האחראית הבלבדית לשאת ולשלם את שכר עובדתם ו/או הפיצויים ו/או הזכויות הסוציאליות של מי מעובדיה. הקונה אינה אחראית לשאת ו/או לשלם את שכר עבודתם ו/או הפיצויים ו/או הזכויות הסוציאליות ו/או התחייבויות נלוות אחרות כלשהן עד כמה ובמידה והעובדים זכאים להם.".
- יא. לא הוצג לנו שום מסמך בו הודיעה נתבעת 1, או נתבעת 3, או מי מטעמן, לתובע על החלפת מעסיקתו, גם בשלב זה, בו היה צריך לברר את זכויותיו.
לטענת התובע - הוא פוטר בחודש 2/12, עם מכירת המסעדה, ואנו מקבלים טענה זו.
- יב. מעיון בתלושים ניכר, כי השכר - נטו - השתנה מחודש לחודש ונראה שאופן חישוב "הזכויות" שונה, מפעם לפעם.
כך, לדוגמא, בתלוש חודש 11/08 ישנו רכיב שכר אחד בלבד של "משכורת חודשית", בסך 8,065 ₪, ברוטו, ועוד 224 ₪ עבור "נסיעות", המגיעים יחד לכדי 7,000 ₪, נטו, וכבר בחודש הבא, 12/08, משתנה ערכה של "המשכורת החודשית" והשכר משולם לפי התלוש בסך 6,776 ₪, ברוטו, בלבד, כאשר מתווסף סך 224 ₪ בגין "נסיעות", המגיעים יחד רק לכדי 6,182 ₪ נטו; אם לא די בכך, בחודש שלאחר מכן, 1/09, משתנה סכום המשכורת החודשית פעם נוספת, כאשר עבור 25 ימי עבודה, שהם חודש עבודה מלא, משולם 6,500 ₪, ברוטו, ללא רכיב "נסיעות", והשכר נטו מגיע לסך 5,822 ₪ [ת/1, נספחי ב'].