פסק דין
א. כללי
1. עניינו של הליך זה תביעה כספית על סך 196,200 ₪, של חברה להשכרת רכב כנגד חברה שהייתה אחת מלקוחותיה וכנגד בעל המניות באותה חברה, לתשלום יתרת חוב. החברה הנתבעת 1 בהליך פירוק וההליך כנגדה מעוכב ופסק הדין מתייחס לנתבע 2.
2. עדות התובעת כללה תצהיר עדות ראשית מטעם מנהלת תחום השכרת רכב אצל התובעת - הגב' רונית הררי (להלן: "הררי"). עדות הנתבעים כללה תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 2 מר יאיר גלר – מנהל, דירקטור ובעל המניות בחברה הנתבעת (להלן: "גלר" או "הנתבע 2"). הגב' הררי ומר גלר נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית בישיבת בית המשפט ביום 7.11.2016.
3. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו על ידי הח"מ.
4. הביטוי "פרוטוקול הדיון" מתייחס לפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 7.11.2016.
ב. רקע עובדתי
5. התובעת, "פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ" הינה חברה בע"מ העוסקת בהשכרת רכבים. (להלן: "התובעת"). הנתבעת 1, "סי. אנד. סי שיווק טכנולוגיות מתקדמות בע"מ", הינה חברה בע"מ הנמצאת בהליך פירוק (להלן: "הנתבעת 1"). מר גלר, היה בזמנים הרלבנטיים להליך בעל המניות של הנתבעת 1 ומנהל ודירקטור בנתבעת 1. שירותיה של התובעת ורכביה נשכרו על ידי הנתבעת 1 לצורך השכרת רכבים לעובדיה.
6. בין הצדדים נכרת ביום 1.8.2011 הסכם להשכרת רכבים, בו נקבעו תנאי השכירות הכלליים לרכב מקטגוריה B (להלן: ההסכם הראשון", נספח ב' לכתב התביעה). בשלב מאוחר יותר נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, להשכרת רכבים מקטגוריה D (להלן: "ההסכם השני", נספח ד' לכתב התביעה). כמבואר להלן, קיימת מחלוקת בין הצדדים מהו המועד המדויק בו נחתם ההסכם השני.
7. להסכם ההתקשרות הראשון מיום 1.8.2011 צורף מסמך אשר כותרתו "כתב התחייבות וערבות" עליו חתם הנתבע 2 (להלן: "כתב ההתחייבות והערבות" או "כתב הערבות", נספח ג' לכתב התביעה).
8. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ההתקשרות החוזית בין הצדדים החלה, כאמור, בחודש אוגוסט 2011 ונמשכה עד לחודש פברואר 2014.
9. ביום 18.11.2014 ניתן כנגד הנתבעת 1 צו פירוק בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז (פר"ק 37355-07-14) ובשל כך עוכבו כל ההליכים כנגד הנתבעת 1.
10. כאמור, בהליך זה עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום יתרת התמורה אשר לא שולמה לה על ידי מי מהם מכוח התחייבויותיהם כלפיה במסגרת ההתקשרות החוזית, דהיינו, ההסכמים להשכרת הרכבים. מאחר וכנגד הנתבעת 1 ניתן צו פירוק שמשמעותו, בין היתר, עיכוב כל ההליכים כנגדה, ההליך התנהל בפועל כנגד מר גלר בלבד.
ג. טענות הצדדים
תמצית טענות התובעת
11. לטענת התובעת, הנתבעת 1 התקשרה עמה ביום 1.8.2011, באמצעות הנתבע 2 בהסכם שכירות להשכרת רכבים לעובדיה. על פי הנטען, במקרה שהלקוח הנו חברה בע"מ, התובעת דואגת תמיד להחתים את הבעלים של החברה המבקשת להיות לקוח של התובעת על כתב התחייבות וערבות אישית, מהלך אשר בוצע גם במסגרת ההסכמים נשוא הליך זה.
12. על פי הנטען, הנתבע 2 חתם על כתב התחייבות וערבות לפיו הוא ערב לתשלום כל דמי השכירות והתשלומים הנלווים שיגיעו לתובעת מהנתבעת 1. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע 2 מסר במסגרת ההתקשרות הראשונית עם התובעת פרטי כרטיס אשראי לצורך הבטחת פירעון התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת. בנסיבות אלו, התובעת טוענת, כי על הנתבע 2 לפעול בהתאם להתחייבויותיו ולסלק את מלוא חובה של הנתבעת 1 כלפי התובעת.
13. התובעת טענה, כי בפועל, בתום תקופת ההתקשרות בין הצדדים, נותרה הנתבעת 1 חייבת לה סך כולל של 196,200 ₪, המורכב ממספר רכיבים כדלקמן: א. בגין השכרת הרכבים- 102,092 ₪. ב. הוצאות דלק- 14,687 ₪. ג. ביטוח- 561 ₪. ד. הסבת דוחות- 150 ש"ח. ה. תשלום בגין נסיעה בכביש 6- 5,937 ₪. ו. נזקים- 800 ₪. ז. תשלום בגין ק"מ עודף- 38,910 ₪. ח. תאונות צד ג'- 2,000 ₪.
14. לטענת התובעת, מאז היוצרות החוב היא פנתה אל הנתבעת 1 מספר רב של פעמים לצורך הסדרת חובה , אך נדחתה בטענות שונות והנושא לא טופל. פגישות שתואמו מבעוד מועד בין הצדדים בעניין הסדרת החוב בוטלו על ידי נציגי הנתבעת 1 שוב ושוב.
15. כן נטען, כי רובו המכריע של החוב כלל אינו שנוי במחלוקת לגופו והמחלוקת היחידה בין הצדדים הנה בעניין מרכיב התביעה הנוגע לקילומטרים העודפים בחלק מהרכבים שהושכרו לנתבעים. למרות זאת, הנתבעים, ובפרט הנתבע 2 בהליך זה אשר עוכב כנגד הנתבעת 1, לא שילמו את יתרת החוב, המהווה את סכום התביעה, כמתחייב מהם על פי ההסכמים ובניגוד למתחייב מערבותו האישית המפורשת של הנתבע 2.
תמצית טענות הנתבע 2
16. לטענת הנתבע 2, התובעת הגישה את התביעה בהיותה מודעת לעובדה כי הוגשה כנגד הנתבעת 1 בקשת פירוק, וניסתה בגדר תביעתה להיפרע, שלא כדין, את חובה של הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2.
17. הנתבע 2 טען, כי מעולם לא הוסכם בין התובעת לבינו, והוא עצמו אף לא התכוון ולא הסכים, למתן ערבות אישית על ידו להבטחת התחייבויותיה של הנתבעת 1. על פי הנטען, ערבות אישית של הנתבע 2 מעולם אף לא נתבקשה כלל על ידי התובעת. הנתבע 2 אף טוען בעניין זה, כי כתב ההתחייבות והערבות המקורי לא הוגש לבית המשפט.
18. על פי הנטען על ידי הנתבע 2, פרטי כרטיס האשראי אשר נמסרו לתובעת שימשו אך ורק כבטוחה לעסקה אחת, ספציפית, מיום 1.8.2011 בין התובעת לנתבעת 1, ומדובר בכרטיס אשראי השייך לנתבעת 1 ומשוייך לחשבון הבנק שלה ולא לזה של הנתבע 2 באופן אישי. בנסיבות אלו, טען הנתבע 2, כי יש לראות בחתימתו על גבי המסמך הנ"ל כחתימה של הנתבעת 1 ולא חתימה אישית שלו. עוד טען הנתבע 2 בעניין זה, כי גם הכתובת המופיעה בכתב ההתחייבות והערבות היא כתובתה של החברה ולא כתובתו האישית.
19. הנתבע 2 טען, כי החתימה על כתב הערבות ממילא מתייחסת אך "להסכם הראשון" מחודש אוגוסט 2011 המתייחס להשכרת רכבים מקטגוריה B ולא להסכם השני מדצמבר 2012, המתייחס להשכרת רכבים מקטגוריה D.
20. לטענתו, התובעת מעולם אף לא שלחה אליו או אל נתבעת 1 דרישות בכתב בהן קיים אזכור כלשהו לאותה ערבות אישית נטענת שלו, לא במפורש ולא במשתמע.
21. על פי הנטען, המצהירה מטעם התובעת, גב' הררי, כלל לא נכחה במעמד חתימת ההסכמים כמו גם במעמד החתימה על כתב ההתחייבות והערבות. כן נטען, כי התובעת לא הביאה ראיה כלשהי ואף נמנעה מלזמן עדים רלוונטיים אשר היה בעדותם לו נמסרה כדי לשפוך אור בקשר לנסיבות שקדמו לחתימה על ההסכמים, לרבות החתימה על כתב ההתחייבות והערבות, וזאת, בין היתר, כדי להוכיח את גמירות הדעת הנטענת של הנתבע 2 וכוונתו האמיתית להתחייב כלפי התובעת.
22. הנתבע 2 אף טען, כי טענתה של גב' הררי בקשר לנוהל או נוהג בו מחתימים את בעלי החברה על כתב ערבות אישית לא הוכחה, לא באמצעות ראיות כדוגמת מסמך התקשרות עם חברה אחרת ולא באמצעות העדת עדים רלוונטיים לביסוס הטענה. לטענתו, מחדליה הנ"ל של התובעת בניהול ההליך והחסר הראייתי הנלמד מהם, פועלים לחובת תביעתה.
23. הנתבע 2 אף כפר בסכום החוב הנתבע ובמרכיביו הכספיים השונים. בעניין החיוב הנתבע בגין קילומטרים עודפים טוען הנתבע 2, כי התובעת דורשת מהנתבעים תשלום בגין חריגה ממכסת ק"מ על פי מכסה של 4,000 ק"מ, וזאת בניגוד לטופס הזמנה שצורף לכתב התביעה בו צוין כי המכסה הנה 5,000 ק"מ ( ראה נספח ב' לכתב התביעה). עוד טען הנתבע 2 בעניין זה, כי יש לחשב את הק"מ העודפים לכל הרכבים יחדיו ולא עבור כל רכב בנפרד. הנתבע 2 טוען, כי טענותיה של התובעת בגין תשלום עבור ק"מ עודפים נטענו רק בדיעבד, כחצי שנה לאחר החזרת המכונית האחרונה שהושכרה על ידי הנתבעת 1, ומשכך לא הייתה לנתבעת 1 או מי מטעמה כל אפשרות ממשית לערוך חישוב נגדי ולבדוק הלכה למעשה את סכומי החיוב. כן נטען במישור הכספי, כי התובעת לא עשתה הבחנה בין הסכומים הנתבעים על פי רכיבי התשלום והוסיפה מרכיב נתבע של מע"מ ביחס לסכום התביעה כולו ובכך תבעה תשלום בכפל בעניין זה.
ד. אחריות
24. התמונה הכוללת הנלמדת מכתבי הטענות, התצהירים, עדויות העדים בחקירות הנגדיות וסיכומי הצדדים הינה, כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשני נושאים עיקריים - הראשון נוגע לכתב ההתחייבות והערבות שצורף לכתב התביעה, ובצורה ספציפית יותר, לשאלה האם הנתבע 2 מחויב באופן אישי לתוכנו ולכל התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת, והשני, שאלת קיומה של יתרת חוב של הנתבעת 1 כלפי התובעת וגובהה.
25. ראשית, לעניין המחלוקת בשאלת ערבותו האישית של הנתבע 2 כלפי התובעת.
26. כאמור, בעניין זה התובעת טענה, כי כתב הערבות עליו חתם הנתבע 2 מחייב אותו באופן אישי בגין כל חובותיה והתחייבויותיה הכספיות של הנתבעת 1 כלפי התובעת. מנגד, הנתבע 2 טען בתצהירו, כי לא חתם על "כתב ערבות" אלא על מסמך אליו צורף ספח אשראי אשר שימש כבטוחה לחובות הנתבעת 1 בגין עסקה ספציפית אחת מיום 1.8.11, חתימתו ניתנה כמורשה חתימה של הנתבעת 1 וממילא אינה מחייבת אותו באופן אישית (סעיף 1.3 לתצהיר הנתבע 2 וכן פרוטוקול הדיון עמ' 24 ש' 7).
27. כמבואר להלן, נוכח תמונת הראיות הכוללת אשר הוצגה על ידי הצדדים בעניין זה ומשקלן המצטבר של הראיות, נחה דעתי, כי התובעת הרימה בסוגיה זו את נטל השכנוע המוטל על כתפיה והוכיחה כי הנתבע 2 מחויב לתוכנו של כתב ההתחייבות והערבות עליו חתם.
28. נוכח מרכזיות הדברים, יובאו להלן סעיפים 1-5 במסמך כתב ההתחייבות והערבות כלשונם:
"1. הריני ערב כלפיכם בערבות מוחלטת ובלתי מותנית לסילוק כל סכום המגיע ו/או עשוי להגיע לכם מאת CNC ת.ז. /ח.פ. 510809213 (להלן: " השוכר") בקשר עם כל השכרת רכב שתשכירו לשוכר".
2. הריני לאשר בזאת כי שובר כרטיס האשראי עליו חתמתי על החלק שאותו השארתי ברשותכם ישמש כביטחון מוחלט ובלתי חוזר לכל חוב או התחייבות שיחויב כלפיכם השוכר ומסכים בזאת מראש כי תהיו רשאים להשלים את הסכום בשובר כרטיס האשראי מלוא הסכום כפי שיגיע לכם מהשוכר ולהגישו לפירעון.
3. הריני לאשר ולהסכים בזאת מראש כי ערבותי זו ושובר כרטיס האשראי עליו חתמתי יהיו תקפים ומחייבים לכל דבר ועניין וישמו לכם כביטחון מלא גם אם השוכר יחליף מכונית במשך תקופת ההשכרה.
4. בנוסף ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, אשלם לכם תוך 7 ימים ממועד דרישתכם הראשונה כל סכום שיצוין בדרישתכם ואשר לא נפרע באמצעות כרטיס האשראי מבלי להטיל עליכם להוכיח או לבסס דרישתכם, או לנקוט תחילה בהליכי גביה כנגד השוכר.
5. ערבותי והתחייבויות שעפ"י כתב זה הינן בלתי חוזרות ויעמדו בתוקפם המלא עד לקבלת אישורכם בכתב כי אני משוחרר מהן."
29. בתחתית מסמך כתב ההתחייבות והערבות נקובים הפרטים הבאים: שמו של הנתבע 2 - יאיר גלר, מספר תעודת הזהות שלו, מספר טלפון נייד, מספר טלפון קווי וכתובת בראש העין. ("המלאכה 19"). עוד מופיע מספר כרטיס אשראי מסוג "ויזה" המסתיים בספרות 0062 אשר תוקפו עד 10/2012, כאשר מוטבע על הכרטיס שמו של הנתבע 2 בלועזית- "YAIR GELLER".
30. מר גלר העיד בעניין זה, כי מספר הטלפון הקווי המופיע בכתב ההתחייבות הנו של הנתבעת 1. לטענתו, הוא אמנם השתמש בקו הסלולארי שהעמידה לרשותו הנתבעת 1, אך קו זה שייך לחברה. כמו כן טען מר גלר, כי הכתובת הרשומה במסמך הנ"ל הינה כתובתה של הנתבעת 1 ולא כתובת מגוריו האישית. באשר לכרטיס האשראי טען מר גלר, כי למרות ששמו הפרטי אכן מוטבע על גבי הכרטיס, מדובר בכרטיס אשראי השייך לנתבעת 1. להוכחת גרסתו בעניין הבעלות בחשבון הבנק אליו משויך הכרטיס, צירף מר גלר מסמך מבנק מזרחי טפחות התומך בגרסתו זו. (ראה פרוטוקול הדיון עמ' 25 ש' 28-30, עמ' 26 ש' 1-2, סעיף 2.2 לתצהיר הנתבע 2, נספח א' בתצהיר הנתבע 2). עוד טען מר גלר בעניין זה, כי שמו ומספר תעודת הזהות שלו לא מולאו על ידו ואף אינם בכתב ידו (פרוטוקול הדיון, עמ' 25, ש' 23-25).
31. ואולם, למרות טענותיו לעיל, אין בידי לקבל את טענתו של הנתבע 2, כי אין לראות בכתב ההתחייבות והערבות כמסמך המחייב אותו באופן אישי כלפי התובעת, וזאת ממספר טעמים אשר יפורטו להלן.
32. ראשית מובהר, כי מתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2 ומעדותו בחקירה נגדית עולה, כי הוא אינו מתכחש לעצם חתימתו על גבי המסמך שכותרתו, כאמור, "כתב התחייבות וערבות" (ראה פרוטוקול דיון ההוכחות, עמ' 20 ש' 17, וכן סעיף 1.3 בתצהיר הנתבע 2 ). מכאן, שהמחלוקת הנה רק בשאלת משמעותו של המסמך ותחולתו על הנתבע 2 באופן אישי.
33. מר גלר העיד בחקירתו, כי חתימתו הנ"ל הינה תקפה ומחייבת רק לגבי עסקה ספציפית אחת מיום 1.8.2011 ולא מעבר לכך. מדברים אלו עולה, כי מר גלר למעשה מודה כי כתב הערבות שריר וקיים ככזה וכי הוא מחויב לתוכנו, אם כי רק ביחס לעסקה אחת. עם זאת, מר גלר לא הסביר בתצהירו, בסיכומיו ואף לא בחקירתו הנגדית, מה מייחד את העסקה שבוצעה ביום 1.8.2011 משאר העסקאות, מדוע חתימתו נועדה להבטיח התחייבותו האישית רק בגין עסקה זו ואף לא הביא תימוכין אחרים כלשהן לגרסתו זו בעניין תחולתו הסלקטיבית המצומצמת של מסמך הערבות. כמצוטט לעיל, הטענה אינה נתמכת בתוכנו של המסמך עצמו.
34. יתרה מכך: מעיון בתצהירי התובעת ואף מנספחי כתב התביעה עולה, כי ביום 1.8.2011 הושכרו לנתבעת 1 שני כלי רכב ולא אחד. עובדה זו תומכת בטענת התובעת, כי אין זה סביר כי התחייבותו של מר גלר תתייחס אך ורק לעסקה אחת ספציפית, כאשר כאמור לא ניתן על ידו הסבר המניח את הדעת בעניין זה ומייחד את אותה עסקה וקושר דווקא אותה ואותה בלבד למסמך הערבות.