35. זאת ועוד: בסעיף 1 לכתב הערבות מצוין ברחל בתך הקטנה, כי החתום מטה מחויב בכל התחייבויותיה של " CNC " (הנתבעת 1) בקשר עם כל השכרת רכב של החברה, כך שטענתו של מר גלר שהתחייבותו תקפה לעסקה ספציפית בודדת, איננה מתיישבת עם תוכנו המפורש של המסמך וגם בשל כך אין בידי לקבלה.
36. יודגש, כי כמצוטט לעיל, מר גלר לא סייג התחייבותו על גבי כתב הערבות ולא הגביל אותה, באשר למספר הרכבים המושכרים להם יהא מחויב או זהותם של אותם רכבים ואף לא ביחס לתקופת הזמן בה ההתחייבות נשוא המסמך תהא תקפה לגביו. מעבר לכך, מר גלר לא ביקש לבטל את ההתחייבות כלפי הנתבעת 1 לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים ומכל מקום טענה כאמור לא נטענה או הוכחה לפני. כן יודגש, כי כתב הערבות אף אינו מוגבל בזמן.
37. באשר לעדויות שהובאו לפני בעניין זה, אני מקבלת גרסתה וטענתה של גב' הררי בחקירתה הנגדית, לפיה אין זה סביר שהתובעת תחתים את מר גלר כמורשה חתימה בחברה וכנציג של החברה בלבד ולא כערב אישית, שהרי החברה ממילא מחויבת ישירה, כחייבת עיקרית, כלפי התובעת בכל התשלומים. גב' הררי הוסיפה, כי במקרה שהחברה חדלת פירעון, הרי שחתימת מורשה חתימה מטעמה אינה מקנה לתובעת ביטחון ואינה מהווה בטוחה, כי חובה בהכרח יפרע, ולכן הנחיצות בהתחייבות אישית של הבעלים להבטחת כיסוי מלוא התחייבויותיה של החברה במקרים מסוג זה (פרוטוקול הדיון, עמ' 9, ש' 24-27).
38. עוד העידה גב' הררי בחקירתה, כי בזמן אמת היא לא הייתה מודעת לכך שכרטיס האשראי אשר פרטיו נמסרו הנו של החברה ולא של מר גלר (ראה פרוטוקול הדיון, עמ' 18, ש' 25-27). אני מוצאת את עדותה של גב' הררי בנקודה זו, כמו גם בהיבטים אחרים של עדותה, כעדות מהימנה, עקבית וסדורה, המתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. יודגש, כי גרסתה לא התערערה ולא הופרכה לטעמי בחקירתה הנגדית.
39. מר גלר טען, כי התובעת לא הצליחה להוכיח את "הנוהג" או "הנוהל" בהחתמת מנכ"ל או בעלי החברה בצורה אישית כאשר הלקוח הנו חברה בע"מ. לטעמי, בנסיבות דנן, אין כל צורך או נחיצות להוכיח "נוהג" כזה או אחר, כאשר כתב ההתחייבות והערבות החוזיים קובעים בצורה מפורשת מהן חובותיו של החותם על מסמך זה כלפי התובעת.
40. אף איני מקבלת את טענתו של מר גלר, כי יש להבחין בין החתימה על "ההסכם הראשון" לזו שעל "ההסכם השני". כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם בקשר למועד בו נחתם ההסכם השני. התובעת טענה, כי ההסכם נחתם ביום 29.10.12 ואילו הנתבע 2 טוען כי נחתם בחודש דצמבר 2012. (ראה סעיף 3.9 לתצהיר הנתבע 2 ופרוטוקול הדיון בעמ' 15 ש' 10-13). עם זאת, השוואה בין שני ההסכמים מלמדת, כי ההסכם השני מתייחס להשכרת רכבים מקטגוריה D, כאשר מצוין בהסכם (בכתב יד) "בהתאם לחוזה קיים שלנו" (ראה נספחים ב' ו ד' לכתב התביעה). מדברים אלו ניתן ללמוד לטעמי, כי אין שוני מהותי בין שני ההסכמים, וזאת מלבד סוג כלי הרכב המושכרים (גודל ונפח המנוע) בהתאם לקטגוריה. יצוין עוד בעניין זה, כי בסיפא של סעיף 3 בכתב הערבות צוין במפורש, כי ההתחייבות תהיה תקפה גם במידה והשוכר יחליף רכבים. משכך אני קובעת, כי ההתחייבות נשוא המסמך רלוונטית ותקפה גם לאותם כלי רכב שהושכרו במסגרת "ההסכם השני".
41. אני סבורה, כי אין לקבל גם את טענתו של מר גלר, כי התובעת לא הוכיחה את הנסיבות שקדמו לחתימה על כתב ההתחייבות והערבות ולא העידה עדים רלוונטיים בקשר לגמירות הדעת של הנתבע 2 בזמן החתימה על כתב הערבות. בעניין זה אני סבורה, כי נוכח קיומו של מסמך הערבות אשר כמצוטט לעיל תוכנו ברור ומפורש כמגבש התחייבות למסירת ערבות וכאמור אף עצם חתימתו האישית של מר גלר עליו אינה שנויה במחלוקת, הרי שדווקא על הנתבע 2 היה מוטל הנטל לזמן למתן עדות עד רלוונטי אשר יעיד על השתלשלות האירועים שקדמה לחתימה ויתמוך בגרסתו. יודגש, להסרת ספק, כי מר גלר לא טען, שאולץ לחתום על כתב ההתחייבות ולא העיד על כל סיטואציה חריגה בה לוותה החתימה על המסמך.
42. מר גלר העיד בחקירתו הנגדית, כי מלבד היותו הבעלים של הנתבעת 1 הוא משמש כדירקטור ובעלים של חברות פרטיות נוספות (ראה פרוטוקול הדיון, עמ' 21 ש' 20-27). מדברים אלו ומהתרשמותי הכללית מדמותו ועדותו עולה, כי מר גלר הינו איש עסקים מנוסה כך שיש להניח כי חתימה על מסמכים והתחייבויות חוזיות כאלו ואחרות איננה זרה לו.
43. בעניין אחרון זה העיד מר גלר בחקירתו הנגדית, בין היתר, את הדברים הבאים:
"אני קראתי את כל מה שאני חותם .... כל מסמך שאני חותם אני קורא אותו" (ראה פרוטוקול הדיון, עמ' 22 ש' 2-3 ועמ' 23 ש' 24).
משכך, גם מטעם זה, ובשים לב לנסיבות מסמך הערבות ותוכנו הברור, אני סבורה, כי טענתו של מר גלר שלא הבין על מה חתם ומה משמעות המסמך, אינה סבירה לטעמי ואינני מקבלת אותה.
44. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי מר גלר מחויב באופן אישי לתוכנו של כתב ההתחייבות והערבות עליו חתם, ומשכך, הוא ערב באופן אישי להתחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת בהתאם לאמור במסמך זה.
45. להלן תבחן ותוכרע המחלוקת בשאלת סכום החוב ומרכיביו.
ה. יתרת החוב
46. כאמור, חובה הנטען של הנתבעת 1 הינו בסך 196,200 ₪ והוא מורכב, כנטען על ידי התובעת, ממספר רכיבים וסכומים נפרדים מצטברים.
47. כמבואר להלן, עיון בהתכתבויות בין הצדדים אשר הוגשו כראיות בהליך זה, הן מכתבים והן תכתובות דוא"ל מעלה, כי למעשה, רובו של סכום החוב הנתבע כלל איננו מוכחש.
48. עיון במסמך סיום ההתקשרות, אשר הנתבעת 1 שלחה לתובעת ביום 24.3.2014, מלמד, כי היא הסכימה בזמנו לשלם את חובה עבור שכירת כלי הרכב ב- 20 תשלומים חודשיים בצירוף ריבית בנקאית המקובלת בשוק (נספח יא לתצהיר התובעת). מתכתובות הדוא"ל בין הצדדים אף ניתן ללמוד כי גב' שירה גלר - מנכ"ל הנתבעת 1 אותה עת, התכתבה מספר פעמים עם נציגי התובעת, והבטיחה לשלם את החוב בתשלומים דחויים.
49. מעבר לכך, כאשר מר גלר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע החוב אשר אינו שנוי במחלוקת לא שולם לתובעת עד כה, הוא השיב, כי החברה הייתה בקשיים ולכן לא שילמה את חובה (ראה פרוטוקול הדיון, עמ' 26 ש' 26-28). יש לציין, כי דברים אלו של מר גלר אינם מתיישבים עם טענתו הנחרצת בתצהירו, לפיה הנתבעת 1 לא חבה כלפי התובעת דבר (ראה סעיף 1.1 בתצהיר הנתבע 2).
50. חובותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת מגובים בכרטסת הנהלת חשבונות של התובעת, ובמסמכים נוספים, כאשר הנתבעים לא חלקו על רכיבי החוב ו/או הביעו התנגדותם לתשלום חלק מהרכיבים, וזאת למעט בעניין סוגיית הקילומטרים העודפים וחיוב ע"ס 2,000 ₪ בגין תאונות צד ג' (ראה נספח ו' לתצהיר התובעת).
51. יובהר עוד בעניין זה, כי הנתבע 2 כלל לא התייחס בסיכומים מטעמו לעניין החוב לגופו של עניין, וניתן, למעשה, לראות בכך משום זניחת טענותיו אלו. עם זאת, יש לבחון את מרכיבי החוב אשר במחלוקת לאור השאלה האם בגין מרכיבים אלו הוכחו טענות התובעת בראיות מספקות.
52. כאמור, המחלוקת העיקרית בין הצדדים בעניין הכספי נטושה סביב הטענה לקילומטרים עודפים ברכבים שהושכרו לנתבעת 1 ובגין יתרת חוב נטענת בהקשר זה בסך 38,910 ₪ בגין ק"מ עודפים עבור שני כלי רכב. התובעת טענה בעניין זה, כי מרכיב החוב הראשון ע"ס 14,087 ₪ מתייחס לחוזה מס' 300506368 בגין רכב שהושכר לנתבעת 1 ביום 2.8.2011, ומרכיב החוב השני ע"ס 25,027 ₪ מתייחס לחוזה מס' 300509880 בגין השכרת רכב מיום 1.8.2012.
53. הנתבעים טענו בעניין זה, כי התובעת התחייבה לכך שחישוב הק"מ העודפים יעשה בקשר לכל הרכבים המושכרים יחדיו ולא עבור כל כלי רכב בנפרד. עוד טענו הנתבעים, כי מכסת הק"מ העודפים שהייתה ידועה להם עמדה על 5,000 ק"מ ולא 4,000 ק"מ כפי שטוענת התובעת.
54. לאחר שעיינתי במכלול ראיות הצדדים בקשר לרכיב הקילומטרים העודפים אני סבורה, כי התובעת הוכיחה תביעתה אף ברכיב כספי זה, אך זאת רק בעניין רכב שמספרו 38-002-72, ולא לגבי הרכב שמספרו 43-11-576. משכך, הריני מקבלת הרכיב הכספי הנטען בגין ק"מ עודפים בצורה חלקית. טעמי בנקודה זו יובהרו להלן.
55. באשר לרכב מסוג שברולט מ.ר. 38-002-72 התובעת הגישה לתיק מסמכים המעידים על הנתון של מספר הק"מ בעת השכרת הרכב בהשוואה לנתון בדבר מספר הק"מ בשלב בו הוחזר הרכב. הרכב הושכר לנתבעת 1 כאשר מד האוץ עמד על 46,666 ק"מ והוחזר עם 118,423 ק"מ. דהיינו, הרכב נסע 71,757 ק"מ בחלק מהתקופה בה הושכר - מיום 9.4.2013 עד ליום 27.2.2014. מנתונים אלו עולה, כי הרכב הושכר לתקופה של עשרה חודשים לערך וחרג ממכסת הק"מ בהתחשב במכסה של 4,000 ק"מ לחודש שהוקצתה עבורו. יש לציין בעניין זה, כי הנהג עצמו מטעם הנתבעת 1 חתם על מסמך החזרת הרכב בו מצוין מספר הק"מ בעת ההחזרה. עיון בחשבונית שצרפה התובעת בעניין הרכב מלמד על התאמה בין חריגת הק"מ לתשלום בפועל בו חויבה הנתבעת 1 ( ראה חשבונית מספר 140222479).
56. שונה מצב הדברים באשר לרכב מסוג יונדאי מ.ר. 43-11-576. מעיון במסמכים שצרפה התובעת עולה כי הרכב הושכר לנתבעת 1 לתקופה שמיום 13.6.2013 ועד ליום 27.2.14, דהיינו לתקופה של כשמונה חודשים. מד האוץ בזמן המסירה עמד על 66,654 והוחזר כאשר עמד על 98,062 ק"מ. דהיינו, הרכב נסע 31,408 ק"מ בתקופה של כשמונה חודשים ומשכאן שלא חרג ממכסת הק"מ שהוקצתה עבורו. התובעת אמנם ציינה בחשבונית מס' 130820958 שהחריגה מסתמכת על תקופה של שנתיים מיום 2.8.2011-21.8.2013, אך לא הציגה מסמכים אחרים חתומים על ידי נהג הרכב המעידים על חריגת ק"מ בתקופה מוקדמת יותר מחודש יוני 2013.
57. בעניין המחלוקת הקשורה למכסת הק"מ בגינה יש לחייב את הנתבעים, מצאתי לדחות גרסתו של הנתבע 2 אשר טען כי בהתאם להסכם, המכסה אמורה לעמוד על 5,000 ק"מ ולא על 4,000 ק"מ. כלי הרכב בגינם חייבה התובעת את הנתבעים בנושא זה שייכים לקטגוריה D. בהסכם השני שכותרתו "הצעת ההתקשרות לשכירת רכב" מצוין, כי המכסה תעמוד על 4,000 ק"מ. יתכן כי התובע מבסס טענו על ההסכם הראשון המתייחס לקטגוריה B, שם אכן רשום כי המכסה תעמוד על 5,000 ק"מ, אך הדברים אינם רלוונטיים, כאמור, לרכבים מקטגוריה D, ומשכך אני דוחה אף את טענתו של הנתבע 2 בעניין זה. יש אף לדחות טענתו של מר גלר בדבר החישוב הכללי של הק"מ שיש לערוך עבור כלל המכוניות המושכרות ולא בגין כל מכונית בנפרד. טענה זו של מר גלר אינה נסמכת על ראיה ממשית כלשהי למרות קיומם של מסמכי התקשרות בכתב ודומה כי נטענה בעלמא ובשפה רפה.
58. נקודת מחלוקת נוספת נוגעת למרכיב התביעה לחיוב הנתבעים בסך של 2,000 ₪ בגין תשלומים בגין תאונה עם צדדי ג'. אני סבורה, כי התובעת לא הוכיחה בראיות מתבקשות ומספקות את רכיב תביעתה זה, בעיקר בהתחשב בכך, שהנתבעים הכחישו בין היתר אף את חבותם בגין מרכיב כספי זה וטענו כי התאונה הנטענת לא הייתהבאשמתו של העובד אשר נהג ברכב. התובעת לא צירפה כל אסמכתא המוכיחה חבותו של נהג הרכב באירוע או כל מסמך אחר אשר יש בו כדי לתמוך בטענתה בעניין זה, ומשכך הרכיב הכספי בגין תאונות צד ג' נדחה.
59. לאור כל האמור ולסיכום הפרק בעניין סכום החוב הנתבע אני קובעת, כי יש לקזז מסכום התביעה סך של 14,087 ₪ בגין החיוב בק"מ עודפים עבור רכב מס' 43-115-76 וכן סך של 2,000 ₪ בגין מרכיב התביעה של תאונות צד ג'.
60. אציין כי לא התעלמתי מטענתו של הנתבע 2 בכתב ההגנה, כי התובעת אינה עושה הבחנה בין הסכומים הנתבעים על פי רכיבי התשלום, מוסיפה מע"מ על סכום התביעה כולו, ונהנית מכפל פיצוי. עם זאת, לטענה זו אין כל זכר בתצהיר ואף לא בסיכומים, ומשכך יש לראות בה כנזנחה, מה גם שלא פורטה או הוכחה לגופה בהסבר וגרסה ממשיים.
ו. סיכום
61. נוכח כל האמור לעיל , התביעה זו מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבע 2 לשלם לתובעת סך כולל של 180,113 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו בפועל.
62. נוכח תוצאה זו, הנתבע 2 , מר גלר, יישא בנוסף בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ח, 08 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
שרון גלר