94. באשר לטענת התובעת, כי הנתבע גזל מהתובעת לקוחות נוספים, אציין כי אומנם התובעת הציגה התכתבות של הנתבע עם שני לקוחות נוספים כאשר במסגרת התכתבות זו הציע הנתבע ללקוחות אלו את שירותיו (נספחים כא1-כא2 לתצהירו של מר אורבך), אולם התובעת לא הוכיחה האם הלקוחות נענו לפניות הנתבע והתקשרו עמו. נוסף על כך ,הנתבעת אף לא הוכיחה את טענתה כי נגרם לה נזק בשל כך. לפיכך, לא הוכח בפניי כי הנתבע גזל לקוחות אלו.
95. רביעית, טענה נוספת בה נדרשתי להכריע, הינה האם הנתבע הפר את חוק זכויות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: חוק זכויות יוצרים). לטענת התובעת, הנתבע הפר את הוראות חוק זה, מאחר והעתיק את הסכם ההתקשרות בין התובעת ללקוחותיה ופרסם אותו באתר האינטרנט שלו. כמו כן, העתיק הודעה שיווקית אותה הוציאה התובעת ללקוחותיה וכן את המיתוג בו עושה התובעת שימוש ("משרד חכם"). התנהלות זו עולה לטענת התובעת, כדי הפרת חוק זכויות יוצרים וכן הפרת ס' 4 להסכם עבודתו של הנתבע, בו התחייב לשמור בסודיות את המידע אשר הגיע אליו מתוקף עבודתו בתובעת.
96. הנתבע הודה בעדותו כי הסכם ההתקשרות בו עשה שימוש זהה להסכם אותו מציעה התובעת, אולם לטענתו עשה כן ברשות מנהל התובעת וכך העיד:
"ש. שעזבת את החברה ופתחת את העסק העצמאי שלך, נכון שלקחת את מנגנון החיוב של התובעת והשתמשת בו במסגרת עבודתך העצמאית?
ת. לא. אין לי שום ולא היתה לי גישה לקחת מנגנון פיננסי מהחברה עצמה, מגל. איך ועל סמך מה אני יכול לקחת זאת.
ש. איך אתה מחייב את הלקוחות שלך?
ת. לפי שעות כמקובל בשו3ק.
ש. איזה מודל חיוב אתה משתמש?
ת. שעתי.
ש. מי כתב את מודל החיוב?
ת. לא יודע על איזה מודל אתה מדבר.
ש. אני אומר לך שאתה לקחת מהתובעת את פורמט חיוב וחיוב מיוחד שהם ערכו בעצמם, העתקם אותם והתחלת להשתמש בהם? נכון?
ת. הדבר מקובל בשוק, כל המחייבים לפי שעה. אני לא יודע למה אתה מתכוון. כולם מחייבים לפי שעות. לא המצאתי זאת.
ש. נכון שהעתקת זאת מהתובעת מילה במילה?
ת. אתה מדבר על חוזה? זה דברים שונים לגמרי.
ש. אני מתכוון על הסכם ההתקשרות?
ת. לגביו, הוא זהה למה שיש בחברה. חיוב זה לא חוזה התקשרות עם לקוח. אתה דברת על מודל החיוב. עתה אתה מדבר על חוזה התקשרות.
ש. נכון שהעתקת את הסכם ההתקשרות מילה במילה?
ת. הוא זהה כפי שהוא זהה, אני וגל סיכמנו שאנו הולכים לדרכי עבודה משותפת.
ש. איפה זה נאמר בתצהירך הנ"ל?
ת. אנו מדברים שיכולתי להמשיך לעבוד איתו כפרילנסר, כך הוא הציע לי.
ש. אך מצד שני לא הסכמת כי הוא רצה להתנקם בך ומנגד לקחת את הזכות להעתיק ממנו?
ת. עבדנו ביחד ועובדה הכנסתי לו לקוחות לחברה כפרילנסר. כל העניין הזה קבלתי את האשור ממנו להעתיק את כל הסכמי ההתקשרות.
ש. תספר איזה לקוחות הכנסת, שמית ומתי?
ת. הלקוח שמופיע שהייתי פרילנסר, חברת כנס. זה היה אחרי שעזבתי, שהתחלנו לעבוד ביחד הכנסתי לו אחסון אתר של חברת כנס.
ש. מצד אחד הוא רצה לנקום ומצד שני היה שתוף פעולה, על מה הנקמה?
ת. שבקשתי את זכויותיי לש"נ. והעליתי זאת לדיון כהתניה לעבוד כפרילנסר.
ש. והוא לשיטתך אמר לך לא ואתה עדיין לקחת את הפורמט מהתובעת והשתמשת בו ללקוחות אחרים.
ת. כן.
ש. יש לך אישור כתוב שאתה יכול להשתמש בפורמט של רדיקס?
ת. לא. זה נאמר בעל פה"(עמ' 14, ש' 17 - 32, עמ' 15, ש' 1 - 32, עמ' 16, ש' 1 - 10):
97. עיינתי בנוסח הסכם ההתקשרות אותו מציעה התובעת ללקוחותיה וכן בנוסח בו עשה שימוש הנתבע ללקוחותיו (נספחים כ(1-7) לתצהירו של מר אורבך). השוואה בין שני מסמכים אלו, מעלה כי אכן מדובר במסמכים כמעט זהים לגמרי באופן מלולי למעט תוספות מעטות בנוסח הנתבע.
98. בהתאם לכך, יש לבחון האם העתקת הסכם ההתקשרות על ידי הנתבע עולה כדי הפרת חוק זכויות יוצרים. חוק זכויות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: חוק זכויות יוצרים), קובע בסעיף 1 מהי יצירה, כאשר לענייננו רלבנטית ההגדרה של "יצירה ספרותית" – "לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב".
99. סעיף 4א לחוק זכויות יוצרים קובע כי: "(א)זכות יוצרים תהא ביצירות אלה: (1)יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי; (ב)לעניין סעיף קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו". ס' 11 לחוק זכויות יוצרים, קובע כי זכות יוצרים היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, לרבות העתקה ופרסום. בהתאם לסעיף 52 לחוק זכויות יוצרים, הפרה של זכות יוצרים היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה.
100. בהתאם לפסיקה (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט,[ פורסם בנבו] (ניתן ביום 14.3.10 )וכן ע"א (חי') 40319-02-10 עו"ד יוסף סגל נ' עו"ד אבי גולדהמר (פסק דינה של ס' הנשיאה דאז הש' וסרקרוג [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.8.10), לצורך קיומה של זכות מוגנת כזכות יוצרים צריך שיתקיימו שני תנאים הכרחיים מצטברים: מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה. בהתאם לפסיקה (פס"ד הסדר ההימורים ועניין גולדהמר לעיל), עיקר הבחינה הינה בהיותו של "הנכס" מאופיין ביצירתיות - דרך הביטוי הוא המעניק לאותו נכס שנוצר "מקוריות ייחודית", מתוך כוונה להעשיר את עולם הביטויים, בהתבסס על העובדות, הנתונים והרעיוניות הקיימים. כדי לאבחן את יסוד היצירתיות, אין הכרח להתמקד בתוצר המוגמר אלא בתהליך הכנתו, והשאלה היא מידת היצירתיות של מלקט החומר ביצירה שיצר, בשלבי גיבושה.
101. בכל הקשור למרכיב ההשקעה - הדרישה בהתאם לפסיקה, הינה כי תהיה השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו, הכוללים: זמן עבודה, כישרון, ידע ועוד . המדובר במרכיבים מצטברים הכרחיים, ואין די בקיומו של אחד מהם.
102. בענייננו, מדובר בהסכם קצר (כ-2 עמודים) להתקשרות עם לקוח, אשר נוסח בלשון משפטית וכולל סעיפים סטנדרטיים המופיעים בכל הסכם, כגון – שעות ימי פעילות, מהות השירות, תנאי תשלום (אשר הינם בהתאם לנהוג בענף, עדותו של הנתבע בעמ') ועוד. לא מצאתי כי מתקיים בהסכם יסוד היצירתיות. בדומה, לא מצאתי כי יש בסיס לטענת התובעת כי העתקת הסכם ההתקשרות עולה כדי עשיית עושר ולא במשפט.
103. אוסיף כי גם אם המסקנה היא כי הסכם ההתקשרות אינו בגדר "יצירה ספרותית" המוגנת על פי חוק היוצרים ועל פי דיני עשיית עושר ולא במשפט, הנני סבורה כי העתקה מלאה של הסכם ההתקשרות על ידי הנתבע לטובת העסק העצמאי אותו הקים, ללא קבלת רשות התובעת, מהווה כמעשה העומד בפני עצמו, הפרת חובות תום הלב והנאמנות של הנתבע וכן הפרת סעיפים 4.5 -4.4 להסכם עבודתו המחייבים את הנתבע בחובת סודיות בנוגע למידע אשר הגיע אליו מתוקף עבודתו בתובעת.
104. התובעת הוכיחה כי הנתבע העתיק את ההודעה השיווקית אותה פרסמה ללקוחותיה בדבר מתקפת האקרים צפויה (נספח כ7 לתצהירו של הנתבע). עם זאת, גם בעניין זה, לא חלה לטעמי הגנה על פי חוק זכויות יוצרים, אלא יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי הנתבע עשה שימוש במשאבי התובעת, שלא בידיעתה.
105. דין טענת התובעת כי הנתבע העתיק ועשה שימוש במיתוג של התובעת, אשר המציאה את השם "משרד חכם" הממתג את שירותיה, להידחות. התובעת לא הוכיחה כי קמה לה זכות יוצרים לגבי ביטוי זה וכי אין מדובר בביטוי נפוץ בציבור, כדוגמת "בית חכם".
106. חמישית, טרם קבלת הכרעתי בתיק זה, שקלתי את טענתו של הנתבע, כי התובעת ידעה על מעשיו (ס' 5 – 6 לתצהיר הנתבע):"...מר אורבך ידע כל העת, שמעת לעת עשיתי על חשבון זמני הפרטי מספר עבודות ספורדיות (במקרים מעטים) ואף עודד אותי לכך, שעה שידע משיחות שנתקיימו בינינו שבכוונתי להתחיל בפעילות עצמאית לאחר סיום עבודתי בחברה...כל פעילות פרטית שביצעתי הייתה בידיעתו ובעידודו של מנהל התובעת ובעליה – אורבך גל, אשר בירך על כך ועודד אותי לכך מתוך חשיבה שאעבוד מול החברה כפרילאנסר בעתיד".
107. מהראיות ומהעדויות אותן שמעתי, התברר כי היקף פעילותו של הנתבע לא היה מצומצם. בהתאם לכך, הנטל על הנתבע להוכיח כי התובעת הייתה מודעת לפעילות זו. הנתבע לא הרים נטל זה. טענתו זו של הנתבע לפיה התובעת הייתה מודעת לעיסוקיו ולהיקפם ואף עודדה אותו לכך תוך מחשבה כי יעבוד מול החברה כפרילנסר בעתיד, משמעותה כי התובעת ידעה, הלכה למעשה, כי הנתבע מתכנן לעזוב את עבודתו בחברה, כבר בשנים 2011 – 2012, זמן רב טרם סיום עבודתו. הנתבע לא הוכיח את טענתו זו.
108. גרסת התובעת בעניין חוסר ידיעתה בדבר מעשיו של הנתבע, הייתה עקבית ולא הופרכה על ידי הנתבע. מר אורבך הצהיר כי הנתבע יצר מצג כי אין בכוונתו להמשיך ולעבוד בתחום זה (ס' 8, 12, 13 לתצהירו וכן עדותו העקבית לעניין זה, בעמ' 10, ש' 5 – 9). רק לאחר שהתברר לתובעת כי הנתבע היה מעורב בעזיבת לקוח (קוקה קולה), החלה החברה לבצע "בדיקה לאחור" (ס' 9, 10 לכתב התביעה וכן ס' 35 – 36 לתצהירו של הנתבע, אשר לא הופרכו).
109. מסקנה זו עולה גם מהראיות. מנהל התובעת כתב בזמן אמת לגב' קוברובסקי דוא"ל ביום 17.3.14, ממנו עולה כי לא היה מודע למעשיו של הנתבע (נספח יד' לתצהירו של הנתבע): "אני מאוד נבוך מהמכתב הזה ומהמצב. אבל חשוב לי להציג בפניכם את הדברים. בשבוע שעבר הופעתי לגלות שהדומיין ettykav עבר לניהול שמגר...". יש בדוא"ל זה כדי להוכיח כי מנהל התובעת הופתע לגלות את מעשיו של הנתבע.
110. עדותו של מנהל התובעת בעניין אופן גילוי מעשיו של הנתבע, הייתה עקבית וכך העיד:
"ש. גם בהנחה שאין דוחות כספיים ולא צרפת כפי שהובן, איך אתה מוכיח להנחת דעתנו שהטענה שלך שההפסד שנגרם לחברה הוא בגין מעשה או מחדל שמיוחס לשמגר?
ת. הלקוחה פנתה בסמוך לעזיבתו של הנתבע, ואני חוזר שוב, לקוחה שעבדה אתנו במשך 15 שנה, בתמיכה אנטנסיביית מאוד, והודיעה לי שבכוונתה לסיים את ההתקשרות מכיון שאופי התמיכה מאוד מורכב, שאלתי לאן היא עוברת, כדי שנוכל להעביר לו זאת בצורה מסודרת. היא השיבה לי שמדובר ככל הנראה בתמיכה של חב' קוקה קולה, אך עדיין לא יודעת. במרץ 14' הדומיין של הלקוחה שהיה בנהול חב' רדיקס כל התקופה, קבלנו הודעה שעבר לידי ניהול גורם אחר. מבדיקה שעשינו הדומין עבר לשם הנתבע וזה נודע לנו במרץ 14"(עמ' 7 לפ' ש' 5 – 12).
ובהמשך העיד:
"ש. תאשר שגם בעניין הזה שדברת עליו של קוקה קולה, כל העניין נולד אחרי ניתוק יחסי העבודה?
ת. כל מהות התביעה וקוקה קולה, נוצר ביום שגילינו שהדומן של גב' אתי קוברוסקי עבר לנהולו של שמגר, באותו יום התחלנו בבדיקות עומק של נוכחות ברשת של שמגר וכל מה שיכולנו לנסות להבין מה עולה לנו במהלך השנים האחרונות"(עמ' 8 לפ' ש' 12 – 16).
111. לשם הוכחת טענתו כי החברה ידעה על פעילותו, הפנה הנתבע לתכתובת הדוא"ל בעניין הקמת המרכזייה של חברת "תדאה" על ידי הנתבע (לעיל, נספח ח' לתצהירו של מר אורבך).
112. עיינתי בתכתובת הדוא"ל בעניין חברת "תדאה" (נספח ח2 לתצהיר התובעת), ולא מצאתי כי יש בה כדי להוכיח כי מנהל התובעת ידע על מעשי הנתבע. עדותו של מנהל התובעת הפריכה את טענת הנתבע כי התובעת ידעה על מעשיו:
" ש. מציג את נספח ח/2 לתצהירך – כבר בחודש 9/13 לפני שהתובע סיים לעבוד, ידעת שהוא מבצע עבודות ספורדיות, נכון?
ת. לא נכון. אתה מסובב את הדברים בצורה מכוונת. המסמך הנ"ל מציג פניה של לקוח לתמיכה ושרות שלא נמכר על ידינו.
ש. איך ידעה נציגת החבר להפנות זאת לשמגר שאתה היית מעורב?
ת. שמגר הוא איש קשר של אותה חברה. הוא נותן להם שרותים. הוא לעתים מקשר לקוח לספק צד ג'. היא פנתה אליו להבין מאיפה הדבר הזה נובע. ושימו לב לתשובה של שמגר, "תתעלמי... דברתי איתה".
ש. היה בידיעתך הנושא הזה?
ת. מה היה בידיעתי? היה בידיעתי שללקוח יש מרכזיה שלא עודכנה על ידי התובעת. נכון שהתובע לא מתעסקת במרכזיות.
ש. שאתה מנחה את מזכירת החברה לברר למי זה שייך איך היא ידעה לפנות דוקא לשמגר אם אתה אומר שלא ידעת? איך ידעה לפנות דוקא אליו מכל העובדים?
ת. אנו חברה של 5 עובדים. שמגר הוא איש קשר יחידי של הלקוח. הוא זה שמכיר את על הציוד והשרותים ובחלק מהמקרים ספקי צד ג'.
ש. הוא ועובד נוסף שעשה איתו ביחד?
ת. למטב ידיעתי אני לא יודע כזה דבר איזה עובד? אתה חושף בפני דברים שלא ידועים לי. המסמך מראה מפורשות שאין לי מושג מי התקין את המרכזיה. רשמתי שהיא צריכה לפנות למי שנותן לה ציוד במרכזיה. אם היה מדובר במשגר הייתי מפנה אותה לשם"(עמ' 8 לפ' ש' 17 – 32, עמ' 9 לפ' ש' 1 - 3).
113. לאור האמור לעיל, טענת הנתבע כי התובעת ידעה על מעשיו ופעילותו,
נדחית. בדומה, הנני דוחה את טענת הנתבע כי התביעה כנגדו הוגשה כנקמה. הנתבע לא הוכיח טענות אלו, כאשר אף התגלתה סתירה בגרסתו בעניין זה. בעוד בתצהירו טען הנתבע כי התביעה הוגשה כנקמה על סירובו לעבוד עבור התובעת כפרילנסר, בעדותו העיד הנתבע כי סיכם עם מנהל התובעת על עבודה משותפת (עמ' 15 לפ' ש' 5).
114. לסיכום, לאור כלל הטעמים אותם ציינתי לעיל, מצאתי כי הנתבע הפר את חובות תום הלב והנאמנות בהן חב הוא כלפי התובעת.
הסעד-
115. כאמור לעיל, במסגרת ההתחייבות לסודיות ולאי תחרות (ס' 2 לנספח א'
להסכם), חתם הנתבע על התחייבות לאי תחרות, אשר זו לשונה :"הינו
מתחייב לא לעבוד /ואו להתקשר בחוזה העסקה מכל סוג שהוא, בין במישרין
ובין בעקיפין, עם אחד או יותר מהלקוחות אצלם יעבוד בכל צורה אחרת
שהיא, וזאת למשל כל תקופת הסכם/חוזה העבודה/העסקה שבינו לבין
החברה (להלן: חוזה ההתקשרות) ובן במשך שלוש שנים מפקיעת תוקפו של
הסכם/חוזה ההתקשרות מכל סיבה שהיא. היה ויפר העובד את התחייבות...ישלם לחברה פיצויים מוסכמים. .בסכום של 100,000 ₪...בנוסף, צו מניעה זמני ו/או קבוע המחייב אותו לקיים את ההוראה.. היה ונתקבל צו כאמור, יחל מניין התקופה.. ממועד מתן הצו".