24. הוסיף הנתבע, כי לא הייתה לו כל ידיעה או נגיעה בדבר התקשרויות התובעת עם לקוחותיה, דרכי ההתמחרות לרבות תנאי התשלום, מאחר ונקבעו הם על ידי מנהל התובעת בלבד. כמו כן, טען הנתבע כי לא נמסרה לו רשימת לקוחות של התובעת. מעצם מילוי תפקידו היה מצוי הנתבע, מעת לעת, בקשרי עבודה עם לקוחות שונים של התובעת אולם , מדובר בלקוחות אשר נמצאים בשוק הפתוח אליהם ניתן להגיע בקלות.
25. לפיכך, לטענת הנתבע, לא קיים סוד מסחרי השייך לתובעת אשר הנתבע עשה בו שימוש שלא כדין. עוד טען הנתבע כי התובעת הגישה את תביעתה כנגדו רק מתוך נקמה על כך שסירב להמשיך ולשתף פעולה עם התובעת כ"פרילנסר". תביעת התובעת נועדה להקדים "תרופה למכה" ולהקדים את תביעת הנתבע בשל אי תשלום זכויות סוציאליות.
26. בהתייחס לעוסק המורשה הרשום על שמו, טען הנתבע כי בשנת 2011 פתח אתר אינטרנט, כחלק מיזמות בתחום אתרי האינטרנט הנקרא "זנבונים" בשותפות עם אדם נוסף, בשם דורון עמיר. לטענת הנתבע, מדובר באתר אינטרנט שהינו אתר היכרויות לבעלי כלבים והנתבע יידע את מנהל התובעת על הקמתו.
27. עוד טען הנתבע, כי החל לעבוד כעוסק עצמאי לאחר סיום עבודתו אצל התובעת אשר הייתה מודעת לכך מאחר ואף היה לקוח של התובעת, באתר אינטרנט של החברה. בהתייחס לטענת התובעת כי ביצע עבודות פרטיות הצהיר הנתבע כי מר אורבך, ידע כי בצע בזמנו הפרטי מספר עבודות ספורדיות.
28. הנתבע הוסיף כי התובעת לא הביאה כל ראיה או אסמכתא המוכיחה את הפסדיה הכספיים או הנזקים אשר נגרמו לה ולא כימתה את נזקיה. כמו כן חיי המדף של לקוחות בעולם המחשוב קצרים מאוד וגם מטעם זה יש לדחות את הדרישה להגביל את עיסוקו.
הכללים לבחינת תניית אי תחרות-
29. בהסכם עבודתו של הנתבע קיימת תניית אי תחרות ((ההתחייבות צורפה כנספח א' להסכם העסקתו של התובע). ההלכה העוסקת בתוקפה של תניית אי תחרות קבעה (ע"א 6601/96 AES SYSTEM INC נ' סער, פ"ד נד(3) 850), כי: "ככלל אין למעסיק אינטרס לגיטימי שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו" . דהיינו, בהתאם להלכה תניית אי תחרות או הגבלת תחרות תוכר רק מקום בו מוכח אינטרס לגיטימי של המעסיק אולם, אף אם יוכיח המעסיק שכך הם פני הדברים, עדיין יש לבחון את סבירות ומידתיות ההגבלה לרבות משך ההגבלה, היקפה והתחום הגאוגרפי עליו היא חלה.
30. בעניין צ'ק פוינט (ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 4.6.1999) נקבעו ארבעה קריטריונים המצדיקים את הגבלת חופש העיסוק, ואלו הם:
"(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם.
(ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור השקעת המעסיק בהכשרתו. ברי, כי אם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.
(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק.
(ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון אשר חב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות העובד עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקתו..".