142. שנית, הנתבעת שכנגד לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הגישה כלל את תלושי שכרו של התובע שכנגד. תלושי שכרו של התובע שכנגד הוגשו על ידו בלבד לתקופה מצומצמת (ביחס לתקופה9/11-12/12 בלבד, נספח ה לתצהירו של הנתבע). מעיון בתלושים אלו עולה כי הנתבעת שכנגד לא ציינה בתלושים מה הייתה מכסת שעות העבודה כפי שנדרש ממנה.
143. שלישית, הנתבעת שכנגד לא הציגה את דיווחי שעות עבודתו של התובע שכנגד לכל שנות עבודתו, אלא לשנת 2013 בלבד (צורפו כנספחים ע1-ע12). הנתבעת שכנגד לא הסבירה מדוע בחרה להגיש דווקא שנה זו ולא להגיש את כל דוחות שעות עבודתו של התובע שכנגד, אף שכאמור לעיל, בהתאם להלכה, לאחר תיקון 24 נטל ההוכחה מוטל על החברה. הנתבעת שכנגד לא טענה ולא הוכיחה כי הייתה מניעה כלשהי להגשת דוחות אלו או כי לא נשתמרו בידיה. בנסיבות מקרה זה, אני סבורה כי יש לזקוף לחובתה של הנתבעת שכנגד את הגשת דוחות השעות לשנת 2013 בלבד.
144. רביעית, מעיון בדוחות השעות אותם בחרה הנתבעת שכנגד להגיש, התברר כי בדוחות מצוין כי נעשתה בהם עריכה. כך, לצד כל דיווח שעות יומי המופיע בדוח, מופיעה האות "ע", אשר משמעותה כי בוצעה עריכה של גורם אנושי בדוח דיווח השעות.
145. בעדותו, טען מנהל התובעת כי מדובר בעריכה של העובד, התובע שכנגד:
"ש. צרפת לתצהירך דוחות שעות נוכחות – צורף לנספח ע/1 עד ע/12 ?
ת. נכון.
ש. מציע לך שהדוחות הללו ערוכים ולא משקפים את שעות עבודתו של התובע בפועל? האם נכון שהאות ע' שמופיע לצד השעות, זה מעיד על כך שנעשתה עריכה ידנית של העריכה בשעות?
ת. שאלה מצוינת. כן מדובר עריכה ידנית של העובד עצמו. כעת שמדובר על עריכת מנהל הסימון הוא שונה. שמגר אישר את כל השעות הללו. יתרה מכך, להבדיל מכל שאר העובדים, שהקפידו לדווח על לחיצה בכפתור כניסה ויציאה, שמגר היה עובד היחיד שהדיווחים שלו כללו עריכה ידנית שלו עצמו. וגם אם ערכתי במקרה מסוים ששמגר ביקש, זה מופיע באייקון שונה ושמגר אישר זאת.
ש. תראה את ההבדל בין עריכה של עובד לבין עריכה של מנהל?
ת. קשה לי למצוא. זה דבר שכמעט לא נמצא. שמגר אישר את הדווחים הללו. הוא מעולם לא פנה למי מהחברה על בעיית תשלום שלא סודרה באופן מידי. לא שעות וכו'. מפתיע שדווקא התלונה על ש"נ הוגשה רק לאחר התביעה.
אני מבקש לחפש למצוא דוגמאות כפי שביקשת.
רגע. הסיבה שאני לא מוצא כי לא היתה עריכת מנהל"(עמ' 10 לפ' ש' 12 – 32, עמ' 11 לפ' ש' 1 – 18).
146. לא מצאתי בעדות מנהל הנתבעת שכנגד הסבר סביר מדוע נדרש התובע שכנגד, לבצע עריכה ידנית בכל אחד ואחד מדיווחי השעות היומיים, במשך שנה שלמה. הנתבעת שכנגד אף לא הציגה ראיה המוכיחה טענתה זו. התובע שכנגד הכחיש בחקירתו כי מדובר בעריכה אשר בוצעה על ידו וכך העיד:
" ש. לא דווחת על ש"נ מעבר? בתביעתך ובתצהירך אתה דורש שעות נוספות – ולעתים היה דווח כזה של שעתיים בחודש, איך זה מתיישב עם מה שאתה אומר?
ת. כמו שגל טוען הדברים נערכו על ידו והוא אמר זאת לפני כמה דקות.
ש. הוא אמר שזה נערך על ידך?
ת. אני לא המנהל. אני בתור עובד. אם שם הערה. אין פה הערה. אני בתור עובד זוטר אין לי הרשאות לכך, לשנות את שעון הנוכחות או את השכר שלי. איני עושה לעצמי את המשכורת"(עמ' 14 לפ' ש' 6 - 11 ).
147. לא נעלם מעיני, כי על גבי דיווחי השעות החודשיים אשר הוגשו מופיעה חתימת
התובע שכנגד. אולם, מאחר ומדובר בצילום של דוח שעות ולא בדוחות המקוריים, לא ניתן לדעת האם התובע שכנגד אכן אישר בחתימתו את הדוחות הערוכים. לפיכך, מצאתי כי במקרה שבפנינו, יש לזקוף לחובת הנתבעת שכנגד את העובדה כי דיווחי השעות אשר הוצגו על ידה ערוכים ויש בכך כדי להפחית ממשקלם הראייתי של דוחות אלו במידה ניכרת.
148. חמישית , הנני דוחה את טענות הנתבעת שכנגד, לפיה יש לדחות את התביעה מאחר ושכרו של התובע שכנגד כלל תשלום גלובלי בגין שעות נוספות משמדובר במשרת אמון. טענות אלו לא הוכחו על ידי הנתבעת שכנגד. בתלושי שכרו של התובע שכנגד לא צוין כי הינו זכאי לתשלום גלובלי. בנוסף, הנתבעת שכנגד לא הוכיחה כי מתקיימת מידה מיוחדת של אמון או זיקה להנהלת החברה.
149. שישית, שקלתי את טענת החברה, לפיה יש לחייב את התובע שכנגד בנזק שנגרם בשל אי חיוב שעות לקוח למכסה זו, בסך של 500,000 ₪. הנני דוחה טענה זו מכל וכל. התובעת לא הוכיחה טענתה ואף לא את הפיצוי אותו דרשה. טענה זו דורשת עיגון חוזי בהסכם העבודה המלמד כי העובד הסכים למודל זה. התובעת לא הציגה עיגון חוזי לטענתה כי יש קשר בין השעות בהן עבד התובע לשעות חיוב הלקוח וכי התובע היה מודע והסכים כי יחויב בכסף ככל שלא תהיה זהות בין השניים. טענה זו אף לא לוקחת בחשבון את זמן הנסיעות הכרוך בתפקידו של התובע שכנגד ולכן גם מטעם זה דינה להידחות.
150. בדומה, הנני דוחה את טענת הנתבעת שכנגד כי יש לזקוף לחובת התובע את העובדה כי שעות חיוב הלקוחות היה מועט ביחס להיקף משרתו. שעה שהנתבעת שכנגד לא נקטה בצעד משמעתי כלשהו ביחס לתובע שכנגד במהלך עבודתו ואף היללה את עבודתו של התובע (ר' למשל נספח ב' לתצהירו של התובע), אין היא יכולה להעלות טענה זו בדיעבד לאחר סיום עבודתו, כהצדקה לאי מתן תשלום בגין שעות נוספות.
151. עוד שקלתי את קביעתי לעיל, לפיה הוכח כי התובע ביצע עבודות פרטיות על חשבון שעות העבודה. כפי שקבעתי, לא ניתן לדעת מה היה היקף העבודות הפרטיות אותן ביצע התובע שכנגד על חשבון זמן עבודתו. לא מצאתי כי די בטענה זו מצד התובעת שכנגד כדי להוכיח כי הנתבע שכנגד לא ביצע כלל שעות נוספות, לאור משקלן של הראיות הנוספות אשר בתיק מהן עלה כי התובע אכן ביצע שעות נוספות ולאור העובדה כי התובעת שכנגד נמנעה מלהגיש ראיות ודוחות שעות ביחס לתקופת עבודתו של התובע והסתפקה בדיווחים ערוכים לגבי שנה אחת.
152. לפיכך, לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת שכנגד באי תשלום שעות נוספות, מאחר ולא הרימה את הנטל להוכיח כי התובע לא עבד שעות נוספות. אוסיף, כי לא נעלמו מעיני דבריו של התובע שכנגד בעדותו, לפיהם היה ברשותו רישום כלשהו של שעות עבודתו, אותו בחר לא להציג (עמ' 19 לפ' ש' 1 – 22). עם זאת, אין בהיעדר רישום זה כדי לפגוע במסקנה כי התובע שכנגד עבד בשעות נוספות, אלא יש לדבר משקל לכל היותר באשר להיקפן של שעות אלו.
153. היקף השעות הנוספות אותן ביצע התובע - עיינתי בדוחות חיוב הלקוחות אותם הציגה החברה לשנים 2012 - 2013 (פ1 – פ19) בהם צוין כי התובע שכנגד עבד 41 ימים אחרי השעה 18:00 ו – 14 ימי עבודה בסופ"ש (שישי/שבת). מצאתי כי אין בדוחות אלו כדי להוכיח מהי כמות השעות הנוספות בהן עבד התובע שכנגד בכל יום עבודה ואף לא כדי להצביע על מתכונת עבודתו במהלך השנים הנוספות בהן עבד.
154. לפיכך, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים דלעיל, את הראיות שהוצגו בפניי ואת משקלן, לרבות לעניין היקף העבודות הפרטיות אשר בוצעו על ידי הנתבע במהלך תקופת עבודתו וכן את בחירת התובע שכנגד שלא להגיש את רישום השעות אותו ערך, ומנגד, היעדר הצגת ראיות מספקות מצד החברה לעניין דיווחי השעות של התובע, שוכנעתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכנגד תשלום בגין שעות נוספות, בשיעור מופחת של מחצית מהשיעור אותו דרש התובע שכנגד, בגין ממוצע של 18 שעות נוספות לחודש.
155. בהתאם לכך, הנני קובעת כי הנתבעת שכנגד תשלם לתובע שכנגד סך של 6,700/186 = 36 ש"ח₪ תעריף שעתיX 125% (בהתאם לתעריף השעות הנוספות אותו דרש הנתבע שכנגד)X 18 שעות נוספות לחודשX 66 חודשי עבודה = 53,460 ₪, בגין עבודה בשעות נוספות.
פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות-
156. התובע שכנגד טען כי הנתבעת לא הפקידה כספים בקרן הפנסיה עבור התקופה החל מחודש 6/08 ועד לחודש 1/09, חצי השנה הראשונה לעבודתו. הנתבעת שכנגד טענה בכתב הגנתה כי פעלה בתום לב בהתאם להוראות רואה החשבון של החברה. בסיכומיה לא התייחסה הנתבעת לטענתו זו של התובע שכנגד.
157. צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957 (להלן: צו ההרחבה הפנסיוני), נכנס לתוקף ביום 1.1.08. בהתאם לסעיף 6(ה) לצו ההרחבה הפנסיוני, עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל מהיום הראשון לעבודתו.
158. התובע שכנגד טען כי בעת קליטתו לעבודה בנתבעת שכנגד בחודש 6/08 היה
בעל ביטוח פנסיוני אולם לא הציג כל מסמך המוכיח טענתו זו. התובע צירף מסמכים של חברת "כלל" (נספח ו' לתצהירו של התובע שכנגד) , אולם במסמכים אלו צוין כי מועד ההצטרפות לקרן הפנסיה היה בחודש 2/09.נוסף על כך, התובע אף לא כימת את תביעתו ברכיב זה ולא הגיש לבית הדין את תלושי השכר לתקופה הרלבנטית (2008). לפיכך, דין תביעתו בגין רכיב זה, להידחות.
התביעה השלישית, תביעת לשון הרע כנגד מר אורבך-
159. בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים באשר להודעה נשוא תביעת הדיבה. ביום 17.3.14 שלח מר אורבך, הנתבע, הודעה באמצעות דוא"ל ובאמצעות פקסימיליה, אשר זו לשונה:
"אני מאוד נבוך מהמכתב הזה ומהמצב אבל חשוב לי להציג בפניכם את הדברים.
בשבוע שעבר הופתעתי לגלות שהדומיין ettykav עבר לניהול שמגר, אתם בוודאי זוכרים את המייל ממני אליכם בנושא עזיבתו של שמגר, פרידה עם המילים החמות שהתגלו בשבוע האחרון כטעות ונאיביות קשה שלי.
עובד שזכה לאמוני ואמון הלקוחות שהכניסו אותם לביתם כבן בית. עובד שקיבל ברכתי ותמיכתי ביום שביקש לעזוב.
עובד שסרח, גנב והפר אמון שניתן לו ע"י מעסיק של שנים רבות ולקוחות. עובד שלמראית עין ייצר תדמית של עובד נאמן ולויאלי לחברה וללקוחות כמצג שווא. אתם רק קצה הקרחון, בבדיקות שעשינו גילינו עוד רפש רב.
אני לא הייתי משתף אתכם בדבר, אך מכיוון שאתם בחרתם להמשיך לעבוד עם שמגר ואתם אף הלקוח הותיק ביותר של RedX ואני מרגיש מחויבות ליידע אתכם בדבר על כל ההשלכות שיכולות להיות מכך.
אומנם שמגר היה הקו הראשון והחזית מולכם אך מאחוריו יש צוות רחב שהבטיח לספק את המענה המלא. את החוסר הזה הרגשתם גבר על בשרכם בהשבתה של הדואר למשך ימים ארוכים.
לא היתה כל תקלה בצד שלנו, לא היתה כל פניה אלינו לקבל שירות! התקלה נבעה מפעולה של גורם לא מקצועי (זו דוגמא מזכרית לשירות ששמגר קיבל מהBackOfficeׂ) כמו עוד שירותים רבים.
העבודה בביתכם היא משרת אמון שכוללת רגישות עצומה, חשיפה למידע פרטי ועסקי רגיש.
זכיתי לאמונכם 16 שנה, זמינות של 24/7, טיפול אישי ועוד...אני יודע שהסביבה שידרה לכם שאנחנו יקרים/גנבים וכו'...אבל הסביבה לא ידעה לספר את אותו מוצר, את אותה זמינות, מקצועיות, והגינות.
חשוב לי שתדעו זאת, חשוב לי שלא תפגעו בגלל טעות שלי בבחירת עובד".
160. לטענת התובע, הודעה זו עולה כדי לשון הרע, בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרעה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע).עוד טען התובע, כי לנתבע לא עומדת כל טענת הגנה מאחר ואין בדברי הנתבע כל אמת, אין בפרסום הדברים משום תועלת לציבור ומאחר והתנהלותו נעשתה בחוסר תום לב. עוד נטען כי הנתבע הפיץ את הודעתו למספר נמענים (לגב' חוה שברוצקי, למר רוני קוברובסקי, נשיא חברת קוקה קולה ולגב' אתי קוברובסקי רעייתו) ואף לחברת קוקה קולה ולכן הגנת תום הלב אינה עומדת לו.
161. נוכח זאת, טען התובע, כי הינו זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7 לחוק לשון הרע, בסך של 50,000 ₪. בנוסף, התנהגות הנתבע גרמה לנזקים חמורים לשמו המקצועי ולכבודו וכן לעוגמת נפש ולכן הינו זכאי לסך של 50,000 ₪ נוספים, כאשר התובע העמיד את תביעתו על סכום של 100,000 ₪ מטעמי אגרה.
162. התובע התייחס לטענת מר אורבך, כי יש לסלק את התביעה מחמת היעדר יריבות, וטען מנגד כי אין לקבל את בקשת הסילוק על הסף, מאחר ומדובר בפגיעה קשה בשמו הטוב, אשר בוצעה על ידי הנתבע עצמו.
163. מנגד טען מר אורבך, הנתבע, כי אין מדובר בטענה לחיוב אישי של מנהל התובעת, אלא בטענת הנתבע כנגד החברה, אשר מר אורבך הינו אורגן שלה על כן ,יש לסלק את התביעה כנגד הנתבע מחמת חוסר יריבות.
164. לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח את יסודות העוולה המנויים בחוק לכן דין התביעה להידחות. לחילופין, גם אם ייקבע כי הוכחו יסודות העוולה, עומדות לחברה ההגנות שבחוק. בכלל זאת, התובע לא הוכיח כי הנתבע הוא ששלח את המסמך וכי הנתבע עצמו הוא שהפיץ את המסמך. דברי החברה היו תיאור בתום לב של עובדות אשר התגלו לה והיא ביקשה להביאן בפני צד ג', אשר היו לה קשרי עבודה תקפים אתו וזו אף הייתה חובתה כלפי הלקוח, צד ג'.
165. עוד טען הנתבע, כי מדובר בהגנת אמת דיברתי, הנופלת בגדרו של סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. כמו כן, לטענתו עומדות לחברה ההגנות המנויות בס' 15 (2) – 15(3) , 15(7) לחוק איסור לשון הרע, לאור הצורך הברור, בזמן הרלבנטי לשמור ולהגן על החברה ועל לקוחותיה. על כל אלו, יש להוסיף את הוראת ס' 16 לחוק, לפיה הפרסום לא חרג מהתחום הסביר. עוד טען הנתבע, כי התובע אף מוסיף ונותן שירותים ללקוח אשר הינו צד ג' ולכן לא הוכח כי נגרם לו כל נזק.