פסקי דין

פרק (ב"ש) 5145/98 קיבוץ בית קמה נ' כונס הנכסים הרשמי

27 דצמבר 2017
הדפסה
בתי משפט בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני כב' השופטת שרה דברת פר"ק 5145-98 בקשה 43 בעניין: פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 להלן: "הפקודה" ובעניין: קיבוץ בית קמה – אגודה שיתופית מ.א 57-000753 להלן: "החברה" ובעניין: רו"ח חן ברדיצ'ב להלן: "המנהל המיוחד" ובעניין: נירית גלבוע ע"י ב"כ עו"ד צפריר בן אור להלן: "המבקשת" ובעניין: כונס הנכסים הרשמי ע"י עו"ד אלה חזוב להלן: "הכונ"ר"

החלטה
1. בפני בקשה לאשר ניהול הליכים נגד קיבוץ בית קמה.

2. ביום 11.8.98 ניתן צו הקפאת הליכים נגד קיבוץ בית קמה אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן – "הקיבוץ") ורו"ח חן ברדיצ'ב מונה כנאמן לביצוע הסדר נושים והכלכלן יובל וישניצר מונה כמנהל מיוחד מטעמו. לאחר גיבוש הסכמות עם הנושים, ביום 11.4.99 אושר הסדר הנושים על ידי אסיפות הנושים. ביום 11.5.99 אושר הסדר הנושים על ידי בית המשפט. בהתאם לדו"ח עדכון מיום 13.1.14, במועד זה הסתיימו התשלומים לנושים הרגילים ולנושים המובטחים, והקיבוץ מוסיף לפרוע את חובו ל"משקי הנגב" אגודה שיתופית מרכזית לחקלאות בע"מ.

3. המבקשת, נירית גלבוע (להלן - "המבקשת"), הינה חברת הקיבוץ לשעבר, ועבדה בשנים 1987-1992 כמורה וגננת בקיבוץ. בשנת 1992 עזבה המבקשת את הקיבוץ ונערכה מולה התחשבנות לזכויות המגיעות לה. לטענת המבקשת, בשנת 2015, כאשר עמדה לקראת פרישה לפנסיה, הסתבר לה כי הקיבוץ קיזז 4 שנים ו – 8 חודשים (בגין השנים 1987-1992) ממרכיב הפנסיה שעליו לשלם לה בטענה, כי על משרד החינוך לשאת בתשלום עבור שנים אלה, כאשר הקיבוץ דיווח למשרד החינוך, כי באותן שנים שהתה בחל"ת או עבדה באופן חלקי כך שאינה זכאית לפנסיה עבור שנים אלה גם ממשרד החינוך.
המבקשת פנתה להליך בוררות בפני המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית, אולם הבורר קבע כי הסמכות לדון בטענותיה נתונה לבית המשפט של ההסדר. לאחר שגם פנייתה לנאמן לצורך הארכת מועד להגשת תביעת חוב נענתה בשלילה, הגישה המבקשת את הבקשה שבפני.

4. לטענת המבקשת, לא ידעה ולא יכלה לדעת על התנהלות הקיבוץ כלפיה, וזאת עקב מצב השווא שהוצג לה עם עזיבתה את הקיבוץ. הסדר הנושים לא חל בעניינה מאחר והיא כלל לא היתה נושה של הקיבוץ באותה העת, שכן עילת התביעה העומדת לה השתכללה רק עם צאתה לפנסיה, אז התבררו לה העובדות המהותיות המהוות את העילה. הקיבוץ אינו יכול לחסות בצילו של הסדר הנושים רק מאחר ובמועד אישור ההסדר עלה בידיו להעלים מהמבקשת את התנהלותו.
המבקשת טוענת, כי מטרתה של הוראת החוק הדורשת את מתן אישור בית המשפט לניהול הליכים נגד חברה בפירוק נועדה למנוע פגיעה בעיקרון השוויון בין הנושים, כאשר כאן, אין חשש מאחר והנושים האחרים נפרעו זה מכבר. דחיית הבקשה תגרום לכך שהשנים בהן עבדה בקיבוץ וצברה זכויות פנסיוניות ירדו לטמיון והקיבוץ ייהנה על חשבונה.

5. עוד טוענת המבקשת, כי אם תדחה הבקשה להיתר להגשת תובענה יש לראות את הבקשה כערעור על החלטת הנאמן שלא להאריך את המועד להגשת תביעת החוב מטעמה ולדחות את תביעת החוב לגופה. ביום 7.11.17 קבעתי, כי לא ניתן להגיש ערעור על הכרעת נאמן כבקשה חלופית, מאחר וערעור כזה יש להגיש כבקשה נפרדת ולשלם אגרה בהתאם. על כן, הדיון בבקשה זו יתמקד בשאלה באם לאשר למבקשת לנהל הליך נפרד בערכאה המתאימה.

1
234עמוד הבא