פסק דין
1. בשנת 2005 פרסם משרד התחבורה מכרז במסגרתו הועבר ניהול ותפעול מערך קורסי החובה הנדרשים על פי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") לספקים אשר נבחרו במכרז.
התובעת היא אחד הספקים אשר זכו במכרז. שני הספקים הנוספים היו המכללה למנהל ומכללת אפיק.
2. התובעת הוקמה על מנת להילחם בתאונות הדרכים בישראל ולפעול לשיפור הבטיחות ותרבות הנהיגה והיא פעלה כמוסד ללא כוונת רווח. מאז שנת 2014 נמצאת התובעת בהליכי פירוק (פר"ק (מחוזי ת"א) 13473-06-14).
במסגרת הליכי הפירוק ניתן לתובעת ביום 28.5.15 אישור להמשיך ולנהל את התובענה שבפניי.
3. לטענת התובעת, מדינת ישראל (באמצעות משרד התחבורה) נמנעה מלאכוף את חוקיה ובמקביל נמנעה מלקיים את ההתחייבויות שלה כלפי התובעת על פי המכרז והחוזה וגרמה לה לנזקים המגיעים לסך של 45.6 מיליון ₪. לצרכי האגרה העמידה התובעת את סכום התביעה על 30 מיליון ₪.
4. מטעם התובעת העידו שמואל לוי ששימש כמנכ"ל החברה, וכן חמאדה גאנם שהיה ראש אגף רישוי במשרד התחבורה בין השנים 2008–2013.
התובעת הגישה כראיה מטעמה חוות דעת כלכלית שנערכה על ידי רו"ח צור פניגשטיין.
5. מטעם הנתבעת העיד חנן אהרון, מנהל אגף א' רישוי ותפעול במשרד התחבורה משנת 2003.
--- סוף עמוד 2 ---
הנתבעת הגישה כראיה מטעמה את חוות הדעת של רו"ח חגית ימין ג'ורג'י.
המכרז
6. מתצהירו של חנן אהרון עולה כי מתחילת שנות ה– 70 הפעיל משרד התחבורה מערך של קורסי לימוד וריענון לנהגים. תחילה הפעיל המשרד את הקורסים באופן עצמאי.
7. לפי תצהירו של חנן אהרון, ביום 23.7.85 התקשר המשרד עם התובעת על מנת שזו תקים מכון להדרכת נהגים ולהפעלת קורסי הלימוד. בהתאם להסכם זה הקימה התובעת את המכון הארצי לתחבורה (סעיף 24 לתצהיר). שמואל לוי העיד, וחזר והדגיש, כי המכון הארצי לתחבורה היה גוף משותף לתובעת ולמשרד התחבורה (עמוד 92 לפרוטוקול).
ההסכם להפעלת קורסי הלימוד על ידי המכון הארצי לתחבורה הוארך מעת לעת עד לתחילת שנת 2005 (סעיף 25 לתצהיר אהרון).
8. מטרת המכרז שפורסם בשנת 2005 הייתה לבחור שלושה ספקים בפריסה ארצית לצורך ניהול ותפעול מערך קורסי החובה. על פי תנאי המכרז, במידה שלא היו נמצאים שלושה ספקים מתאימים, היה המשרד רשאי לבחור שני ספקים או ספק אחד בלבד.
הקורסים שנדרשו הספקים להעביר היו:
א. השתלמות בנהיגה על פי תקנה 213 לתקנות התעבורה (להלן: "קורס ריענון").