"...להזכירך כי רכב החברה אשר ברשותך בתקופה זו מיועד לשמש אותך לצרכיך האישיים כולל צרכי חיפוש עבודה. הנני להבהיר כי אין החברה מאשרת לעובדיה להשתמש ברכב החברה לצרכי עבודה שאינם מטעם גליל הנדסה, אם כשכיר ואם כעצמאי. במידה והנך מתחיל לעבוד כשכיר או לתת שירותים כעובד עצמאי מחוץ לחברה, הנך נדרש להחזיר את רכב החברה אשר ברשותך".
--- סוף עמוד 5 ---
כן החליטה החברה לקצר את תקופת ההודעה המוקדמת שהועמדה לרשותו משלושה חודשים לתקופה המתחייבת מכוח הדין, ובמכתב מיום 7.5.13 לעניין גמר חשבון, נמסר כי יקוזזו בגמר החשבון סכומים עבור שימוש ברכב ובפלאפון בחודש אפריל 2013, וכי "מכיוון שהינך מסרב להחזיר לאלתר את רכב הליסינג המצוי ברשותך וכן את מכשיר הטלפון הנייד של החברה, מופחתת בזאת עלותם מיתרת התשלום העומדת לזכותך".
5. בעקבות כך הגיש המערער תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה בעילות של: פיצוי בגין פיטורין ללא עריכת שימוע; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, וזאת לטענתו מחמת גיל ובניגוד לחוק שיוויוון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה); פיצויים בגין עגמת נפש; הפרשי פיצוי פיטורין בגין התקופה בה הועסק כקבלן עצמאי (1989-1998); הפרשי פדיון חופשה ודמי הבראה ששולמו, לטענתו, בחסר, בגין הקיזוזים שעשתה החברה; וכן הפרשי שכר בשל עבודה בשעות נוספות.
פסק דינו של בית הדין קמא
6. בפסק דינו דחה בית הדין קמא את טענתו של המערער כי ההחלטה להעבירו מתפקידו כמנהל מחלקת צנרת היתה פתאומית ומפתיעה, וזאת על יסוד עדותו של המערער עצמו. במהלך העדויות הודה המערער כי הוא יזם את תהליך החלפתו כמנהל ואף החל להכשיר את מי שייעד להיות מחליפו. וכך מסר בעדותו:
"ת: ואז יוסי וייס אמר לי שהוא לא מרוצה מהתפקוד שלי ולא מרוצה מהמחלקה, הוא לא מרוצה מכל מיני דברים והחליט להעביר אותי מתפקידי ולמנות מישהו אחר במקומי כמנהל מחלקה. אמרתי לו או קיי, היות והיוזמה של החלפת מנהל מחלקה הייתה מספר רב של חודשים לפני זה ביוזמתי שביקשתי להכשיר מנהל מחלקה במקומי ונתתי את השם שלומי כוכבי שיקבל את ההסכמה של יוסי ויוסי הסכים לזה ואכן התחלתי להכשיר במשך חודשים את שלומי כוכבי.
--- סוף עמוד 6 ---
ש: לכן לא היית מופתע שהחליפו אותך כמנהל מחלקה.
ת: כן, זה דבר שאני יזמתי".
משכך, קבע בית הדין קמא כי לא נפל פגם בהחלטה להעבירו מתפקידו כמנהל מחלקת צנרת או באי עריכת שימוע בקשר לכך, וכלשונו "דבריו אלה השמיטו, לטעמנו, את הקרקע, מתחת לטענה לפיה עצם העברתו מהתפקיד של מנהל המחלקה הייתה חלק ממהלך מתוכנן של הנתבעת לסיים העסקתו, או כי יש במהלך זה כשלעצמו כדי להעיד על הפלייתו מחמת גילו. לאורם של הדברים גם לא ניתן לקבל את הטענה שנפל טעם לפגם בכך שלהחלטה לסיים תפקידו כמנהל לא קדם שימוע, וכי הוא זכאי לפיצוי כלשהו בשל היעדר הזדמנות להתמודד עמה ולשכנע את הנתבעת לבטלה" (סעיף 4 לפסק הדין).