התובעים טוענים כי בסוגיות של עוולת הגזל ודיני התחרות אין מקום להטיל אשם תורם או רשלנות תורמת על התובעים שכן מדובר בדיני קניין בהם מוטלת אחריות מוחלטת ללא תלות באשם. התובעים מוסיפים כי מכל מקום לא הומחשה רשלנותם של התובעים כלפי הנתבעת, שכן אף אם היו פונים למשטרה לאחר שנוכחו לדעת כי השיק הראשון חולל לא היה בכך בכדי למנוע את העסקה של אמארה וברזילי, שעה שזיכרון הדברים ביניהם נחתם כבר ביום 27.11.13.
באשר לחלקו של עמיד, התובעים טוענים כי גרסתו לפיה לא היה מעורב בתרמית שרקח אביו איננה מסתברת, וכי יש בה ללמד על ידיעה בפועל של הבן על מעשי אביו ולכל הפחות על עצימת עין מצידו ומשכך יש למצוא אף אותו חב כלפיהם. התובעים מדגישים כי במסגרת החקירה במשטרה קשר אמארה את עמיד למעשיו, אישר כי עמיד ידע שהוא מעביר רכבים על שמו, ועמיד אף מסר לו יפויי כוח ריקים חתומים על ידו לשם כך.
7. טענות הבן - עמיד טוען להשתלשלות העובדתית הבאה: במהלך שנים רבות הוא היה מצוי בנתק מוחלט עם אביו ולא היה ביניהם כל קשר. קשר זה חודש כאשר עמיד נפגע ואושפז בבית חולים רמב"ם בחודש 9/13. במהלך אשפוזו הגיע אביו לבקר בבית החולים מספר פעמים, בשעתו הקשה. בשל המצב הכלכלי קשה אליו נקלע עמיד ובהעדר מקור פרנסה, שילמה אמו את חובותיו ובתמורה הוא נתן לה את רכבו. ביום 12.9.13 מסר עמיד את תעודת הזהות שלו לאמארה לשם העברת הבעלות ברכבו על שם אמו. למחרת, ביום 13.9.13, כאשר הבעלות על רכבו של עמיד עדיין רשומה היתה על שמו, מסר עמיד את תעודת הזהות בשנית לאמארה לשם חידוש רישיון הרכב, שלאחריו תבוצע העברת הבעלות. לאחר האמור לא השיב אמארה את תעודת הזהות לעמיד על אף פניות רבות של עמיד אליו להשבת התעודה. רק ביום 23.12.13, במסגרת חקירה במשטרה אליה זומן, נודע לעמיד כי הוא נפל קורבן למעשיו ומעלליו של אביו.
הבן טוען כי יש לדחות את התביעה נגדו בהעדר יריבות בינו ובין התובעים, שכן הוא לא היה מעורב כלל במעשי אביו ואף לא ידע על מעשיו עד אשר זומן לחקירה במשטרה. הבן טוען כי הוא לא חתם על ייפויי כוח לטובת אביו ומעולם לא ייפה את כוחו למכור או לרכוש עבורו רכב.
הבן מוסיף כי הוכחה לכך שלא היתה קנוניה בינו לבין אביו מצויה בעובדה שהיו לו חובות לנושים וחרב העיקולים היתה מונפת מעל ראשו. בנסיבות אלה, נטען, אין זה הגיוני או סביר שיסכים להעברת רכבים על שמו.
ב"כ הבן טוען כי הודעותיו של אמארה במשטרה אינן קבילות בהליך זה בהיותן עדות שמיעה. לחילופין נטען כי אין לייחס להודעות אלה כל משקל ראייתי שעה שהן לא עמדו במבחן החקירה הנגדית בפני בית המשפט. עוד טוען ב"כ הבן כי אין בפני בית המשפט את הודעותיו שלו במשטרה, משום שהן לא הוגשו, ועל כן אין אפשרות לעמת אותן עם הודעותיו של אמארה.