פסק דין
הנתבעת 3 הגישה בקשה זו שבפני לסילוק התביעה נגדה על הסף. זו הבקשה העומדת להכרעתי.
הצגת הדמויות והבקשה
1. בכתב התביעה נטען:
"הנתבעות 1 ו 2 הינן חברות האחרונות שבאמצעותם ניהלו הנתבעים את העסק, כאשר החליפו מידי פעם את זהות המעסיק הפורמאלי של התובעת ברם בפועל, עבודת התובעת, בעלי העסק ומנהליו לא השתנו.
הנתבעת 3 הינה בעלת העסק, היתה נשואה לזהר אהרון (להלן: "זהר"), במועדים הרלוונטיים לתביעה, מורה למחול במקצועה, אשר ניהלה את שיעורי המחול שהועברו במסגרת העסק. זהר ניהל, יחד עם הנתבעת 3, את העסק והינו אף בעל מניות בנתבעת 1".
(ר' סעיפים 3-2 לכתב התביעה)
2. עוד טענה התובעת בתביעתה, כי "הנתבעים הינם בעלי מניות ובעלי תפקיד בנתבעות 1 ו 2 והמדובר בעסק משפחתי אשר הפרו את החוק, ולא שילמו לתובעת זכויות סוציאליות, דחו את התובעת, בשם הנתבעות, מצגי שווא, לתשלום הזכויות הסוציאליות, שכר עבודה, כאשר ידעו כי לא יקיימו את מצגי השווא ויסתתרו מאחורי מסך ההתאגדות של הנתבעות. הנתבעים הקימו, חדשות לבקרים, חברות חדשות, על מנת לחמוק מתשלום כספים לצדדים שלישיים וביניהם התובעת, דרך פעולה המצביעה על ניסיון לבצע מרמה ומקימה עילה להרמת מסך ההתאגדות וחיובם של הנתבעים 3 ו 4 ,באופן אישי, בהתחייבויות הנתבעות, הן בכובעם כבעלי מניות ו/או דירקטורים ו/או בעלי תפקיד בעסק" (ר' סעיפים 39-38 לכתב התביעה).
--- סוף עמוד 3 ---
3. בבקשתה טענה הנתבעת 3 (להלן – "הנתבעת") כי אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתובענה נגדה מאחר ואינה נושאת משרה או בעלת מניות בנתבעות האחרות. הנתבעת ציינה, כי שימשה כעובדת שכירה בנתבעות, לא קבעה את שכרה של התובעת ולא את תנאי עבודתה.
4. עוד טוענת הנתבעת, כי אין די בטענתה הסתמית של התובעת כי שימשה כ"בעלת העסק" כדי להוות עילה להרמת מסך התאגדות, שכן ממילא "לא ברורה המשמעות והנפקות המשפטית של המונח "בעלת העסק" (ר' סעיף 15 לבקשה).
5. בבקשתה טוענת הנתבעת, כי אמנם על פי הפסיקה סעד של סילוק על הסף ניתן במקרים חריגים בלבד אולם, לטעמה, זהו מן המקרים יוצאי דופן בהם יש להורות כבר בשלב המקדמי על סילוק התביעה נגד הנתבעת על הסף בהיותה "חסרת סיכוי לחלוטין" (ר' סעיף 22 לבקשה).
6. הנתבעת חזרה וציינה, כי אינה בעלת מניות בחברות הנתבעות ועל כן טענת התובעת ל"הרמת מסך ההתאגדות" כלל אינה רלבנטית כלפיה.
7. בתגובתה טענה התובעת כי הנתבעת היתה "ועדיין הרוח החיה והנושבת של העסק הקטן והמשפחתי סטודיו למחול סיגי ניסן...אשר הופעל בין היתר באמצעות הנתבעות 2-1" (ר' סעיף 8 לתגובה). התובעת הוסיפה וציינה, כי העסק הוקם על ידי הנתבעת אשר ממשיכה להפעילו ויש לראות בה בעלת מניות לכל דבר וענין בכל החברות באמצעותן הופעל העסק, וכמי שאחראית בואפן אישי לקיפוח זכויותיה של התובעת.
8. עוד טענה התובעת, כי הנתבעת היא שקיבלה את ההחלטות בנוגע לעובדי העסק, חתמה על שיקים לעובדים ובכללם לתובעת והיתה מורשית חתימה יחידה בחשבון של העסק, קיבלה עובדים לעבודה ופיטרה אותם, קבעה את מחירי השירותים ועוד. מבחינה מהותית, טוענת התובעת, היתה הנתבעת "בעלת מניות עיקרית אם לא יחידה בכל אותן חברות שהוקמו לצורך הפעלת העסק הפרטי" (ר' סעיף 19 לתגובה.
--- סוף עמוד 4 ---
9. התובעת ציינה עוד בתגובתה, כי אי הרישום הפורמלי של הנתבעת כבעלת מניות ו/או נושאת משרה ו/או דירקטורית כמוהו כחוסר תום לב ויש לייחסו לרצונה של הנתבעת לחמוק מנושים ולהתנער מלקיחת אחריות להפרת זכויות המגן של עובדיה.
10. זאת ועוד. שמו של העסק, "סטודיו למחול סיגי ניסן", כך לגרסת התובעת, מעיד אף הוא כי הנתבעת שימשה ומשמשת כבעליו, וכי כאשר מדובר בעסק משפחתי קטן, כאשר מוקמות מספר חברות במהלך השנים שמפעילות את אותו עסק אין זאת אלא שבני המשפחה מנסים להסתתר מאחורי מסכי ההתאגדות של החברות.
11. בתשובתה חזרה הנתבעת על טענתה כי אינה ולא היתה נושאת משרה או בעלת מניות בנתבעות 2-1 ואף ש"החברות הושתתו על יכולותיה" כמורה למחול, כפי שנטען בתגובה, אין בכך משום ראיה לכך ששימשה כמעסיקתה של התובעת (ר' סעיף 1ד' לתשובה).
12. הנתבעת צרפה לתשובתה מסמכים רבים שיש בהם, כך לגרסתה, כדי להראות כי אין בטענותיה של התובעת ממש.
דיון והכרעה
13. טרם דיון לגופה של הבקשה אציין, כי במסגרת הבקשה, התגובה והתשובה נפרסה מערכת היחסים בין התובעת, הנתבעת ובעלה לשעבר של הנתבעת (להלן – "זוהר" המכונה גם "יאיר"). הנתבעת טענה, כי לא בכדי בחרה התובעת שלא לתבוע את זוהר, הרשום כבעל המניות והדירקטור היחיד בנתבעת 1, וזאת לאור מערכת היחסים האינטימית שנרקמה בינו לבין התובעת.
14. עוד נטען בבקשה, כי זוהר הוא שהיה אמון, יחד עם התובעת, על הצד הניהולי והכלכלי של העסק כאשר הנתבעת כלל לא נטלה חלק בניהול העסק ולא היתה מעורה בנושאים אלה, לא חתמה על המחאות ו/או מסמכים אחרים אלא היתה זו התובעת שחתמה בשמה של הנתבעת על מסמכים רשמיים שונים.
--- סוף עמוד 5 ---
15. זוהר, כך על פי הבקשה, לקח הלוואות ומשכן בתמורה את דירת המגורים המשותפת לו ולתובעת, התנהלות אשר הנתבעת נחשפה אליה, כך לגרסתה, רק עת הוצגה בפניה הודעת פינוי שנשלחה על ידי הבנק בעקבות "חובות של החברה לבנק להן היה זוהר ערב אישית, חובות שהמבקשת (הנתבעת – י.ז.ג) לא היתה מודעת אליהם" (ר' סעיף 36 לבקשה).
16. התובעת הכחישה את טענות הנתבעת בדבר מערכת היחסים האינטימית בינה לבין זוהר ובכלל זה את הטענה כי סייעה בידו להוציא כספים מצדדים שלישיים.
17. תקנה 45 א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, שזו לשונה, קובעת:
"בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע באחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".
18. מן המפורסמות הוא, שסעד של סילוק על הסף ניתן "ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי-הדין קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע (ארצי) נו/3-140 כי"ל – כימיקלים לישראל בע"מ – שור, [פורסם בנבו] פד"ע ל' 152, 156). עוד נאמר על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין הנזכר, כי "על מנת שכתב תביעה יימחק על הסף חייב בית-הדין להיות בטוח ומשוכנע כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יהיה בכך כדי להועיל לו, מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה" (שם, שם).
19. הוראת החוק הרלבנטית לענייננו מצויה בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 בו נקבע באילו מקרים רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות:
--- סוף עמוד 6 ---
"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1) (א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".
(הדגשה שלי – י.ז.ג)
20. נשאל את עצמנו האם צודק ונכון, כלשון הסעיף, לייחס לנתבעת את חובותיה הנטענים של הנתבעות 1-2 כלפי התובעת והאם כך הורונו הדין והפסיקה.
21. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין וגיה – גלידות הבירה (דב"ע (ארצי) נג/3-205 [פורסם בנבו] פד"ע כז' 345, 350) נקבע לעניין זה כהאי לישנא:
--- סוף עמוד 7 ---
"הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת – יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית – בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה, ובין בסיום פעילותה, הן בפירוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה".
בית הדין הארצי דחה, איפוא, בענין גלידות הבירה את הערעור בנוגע להרמת המסך וציין כי כל פעולות החברה בוצעו על ידי החברה ובשמה (ר' עמ' 351 לפסק הדין).
22. נדמה, כי אין חולק שהרמת מסך ההתאגדות היא חריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. בבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE [פורסם בנבו] (2016) קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות, חרף התמונה המדאיגה שהתגלתה לו בנוגע לאופן שבו העסיקה המערערת/החברה את העובד/המשיב, בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה:
"בדיני תאגידים חל הכלל שלפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו. עם זאת בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב שבו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרד של החברה נעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור...". דעתנו היא כי אין די בעובדות שעולות מפסק דינו של בית הדין האזורי כדי לנקוט בתרופה קיצונית זו."
--- סוף עמוד 8 ---
23. בערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שנכתב על ידי מורי ורבי, כב' השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ, סקר בג"ץ מקרים בהם הורה בית הדין הארצי לעבודה על הרמת מסך:
"באחת הפרשות קבע בית הדין הארצי לעבודה כי מעביד אינו רשאי להעביר את עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשנייה כאילו היה "אבן על לוח המשחק", כי ניהול עסק באופן שהעובד מועבר שלא מדעת או בניגוד לרצונו בין גופים שונים לפי רצון המעסיק אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליו, וכי "כאשר נסיבות המקרה מעידות על שימוש לרעה באישיותן המשפטית של החברות ובהתנהגות בלתי הוגנת כלפי העובדה, ההגנה עליו באמצעות הרמת מסך ההתאגדות מתבקשת מאליה" (ע"ע (ארצי) 1452/04 אביר נ' חוסיין [פורסם בנבו] (22.5.2006); בר-מור בעמ' 361). מקרים נוספים בהם מצא בית הדין הארצי הצדקה להרים את מסך ההתאגדות היו כאשר העובד הועסק בחברה משפחתית; כאשר נמצא שהחברה המעסיקה רוקנה באופן מכוון מנכסיה ולא שולם שכר לעובדים; וכאשר נמצא שמדובר ב"אשכול חברות" שבו החברות הן למעשה "מעסיקים במשותף".
(בג"ץ 132/15 ר-צ פלסט בע"מ – איפראימוב פאולינה [פורסם בנבו] (2017))
24. בבואי ליישם את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון בעניננו, אני סבורה, כי עובדות כתב אינן מקימות לתובעת, על פני הדברים, עילה להרמת מסך ההתאגדות כלפי הנתבעת. אסביר.
25. הנתבעת כלל אינה בעלת מניות או דירקטורית בנתבעות 2-1. דו"ח רשם החברות של הנתבעת 1 מעלה כי זוהר הוא בעל המניות והדירקטור היחיד (ר' נספח "ב" לבקשה) ומר אהרון אור, ככל הנראה בנה של הנתבעת, הוא הדירקטור ובעל המניות היחיד בנתבעת 2 (ר' נספח "ג" לבקשה).
26. הנתבעת צרפה לתשובתה עשרות רבות של מסמכים אלא, שלא מצאתי להתייחס לכולם. התובעת הגדירה בכתב התביעה את תפקידה כמנהלת משרד. משכך,
--- סוף עמוד 9 ---
הפקדתן של המחאות וסכומים במזומן בחשבון הנתבעות 2-1 על ידי התובעת אינה מעוררת תמיהות משלכאורה זהו תפקידה של מנהלת המשרד.
27. הנתבעת אף הציגה מסמכים בהם זויפה, לכאורה, חתימתה על ידי התובעת (ר' סעיף 2ז' לתשובה: מסמך טו') אלא, שלא לי לקבוע, האם חתימתו של מאן דהוא היא אכן חתימתו האותנטית או שמא חתימה שזויפה ועל ידי מי זויפה. טענה זו על הנתבעת להוכיח ולא ניתן לקבלה בשלב זה.
28. אף שאמרתי דברים אלה בסעיפים 27-26 לעיל, מן המסמכים שצורפו מצטיירת תמונה אחת והיא, כי התובעת, בין מכח תפקידה כמנהלת משרד ובין מטעמים אחרים, ייצגה את הנתבעות 2-1 כלפי כולי עלמא ואף התנהלה בשמן של הנתבעות 2-1. כך, למשל, בקשות לביטולי עיסקה שנשלחו ל"ישראכרט" ונחתמו על ידה, דיווחי נוכחות נשלחו אל התובעת על ידי מורה בסטודיו לצורך אישורה וביצוע התשלום (ר' נספח כז'), גורמים חיצוניים התקשרו עימה בדרישה לקבלת חשבונית, נערכו אליה פניות על ידי עובדת לקבלת אישור העסקה ועוד (ר' נספחים כה'-כו' לתשובה).