המבקשות הוסיפו כי אם אכן היה להן ענין אישי בהחלטה להגשת תביעת החברה, הרי שגם למשיבים ענין אישי בהחלטה זו בהיותם נתבעים בתביעת קסיקבייב. לכן, בהתאם לסעיף 278 לחוק החברות, גם ההחלטות בעניין אישור הדוחות הכספיים ומשיכת תביעת החברה צריכות לעבור לאישור האסיפה הכללית של בעלי-המניות.
13. נוסף על כך, טוענות המבקשות כי המשיבים התעלמו שלא כדין מההחלטות שהתקבלו באסיפת בעלי-המניות שכונסה ביום 19.7.2016 בה התקבלו החלטות לעניין משיכת תביעת החברה, הפסקת ההתקשרות עם משרד עורכי-הדין שייצג את החברה בתביעה זו, וכן ביחס לשינוי זכויות החתימה בחברה.
לאור האמור עתרו המבקשות כי בית-המשפט יקבע כי אין תוקף להחלטה להגשת תביעת החברה כמו גם להחלטה לאישור הדוחות הכספיים. כן התבקש בית-המשפט לקבוע כי ההחלטות שהתקבלו על-ידי האסיפה הכללית ביום 19.7.2016 הן מחייבות לכל דבר וענין. לחילופין נטען כי יש להורות על הבאתם של כל הנושאים האמורים לדיון באסיפה הכללית של החברה. בנוסף התבקש בית-המשפט לתת סעד כללי לפיו יש לקסיקבייב ולדירקטורים מטעמו זכות וטו בהתאם לאמור בתקנון החברה; או לקבוע כי כל נושא לגביו תועלה טענה לעניין אישי של הדירקטורים מטעמו של קסיקבייב – יועבר להכרעת האסיפה הכללית.
14. בתובענה עצמה ציינו המבקשות כי המשיבים מסרבים להעביר לידיהן מסמכים הנוגעים לפעילות החברה ולדוחות הכספיים שלה (ס' 35 לתובענה). בסיכומיהן טענו המבקשות כי במהלך הדיון בתובענה הכירו המשיבים בזכותן לקבל את המסמכים, ולפיכך סעד זה כבר אינו שנוי במחלוקת. יחד עם זאת צוין כי המסמכים המבוקשים עצמם טרם הועברו במלואם לידיהן, והמבקשות ביקשו להורות על העברתם.
טענות המשיבים
15. לטענת המשיבים כל ההחלטות מושא התביעה דנן – ההחלטה להגיש את תביעת החברה, ההחלטה שלא למשוך את תביעת החברה וההחלטה לגבי אישור הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2014, התקבלו בהתאם להוראות הדין, תקנון החברה וכללי הממשל התאגידי שאימצה החברה. לגישת המשיבים מטרת התביעה היא כפיית רצונו של בעל השליטה המנוגד לטובת החברה, וזאת לאחר שניסיונותיהן האחרים של המבקשות להביא לביטול ההחלטות האמורות כשלו.
המשיבים מדגישים כי לקסיקבייב אין רוב בדירקטוריון החברה (אלא מחצית מהקולות בו בלבד). לגישתם, עובדה זו מעידה על כך כי הצדדים לא ראו את קסיקבייב כמי ש"על-פיו יישק דבר" בחברה, והם לא הסכימו כי בכל מקרה של מחלוקת תגבר עמדתו או עמדתן של הדירקטוריות מטעמו. אכן, לקסיקבייב יש זכות וטו כך שהוא יכול - באמצעות הדירקטוריות מטעמו - למנוע אישור של החלטה המנוגדת לעמדתו; אך בהעדר רוב בדירקטוריון, הוא אינו יכול לכפות על הדירקטוריון לקבל את עמדתו.
המשיבים הוסיפו כי בהתאם לתקנון החברה, החלטות שאינן מנויות בסעיף 40.1 בו אינן מחייבות הסכמה של קסיקבייב או של הדירקטוריות מטעמו, ולצורך קבלתן די ברוב רגיל של דירקטוריון החברה. משום כך, אף אם קולן של המבקשות לא היה נפסל ביחס להחלטות השונות – עדיין לא היה ביכולתן לכפות את רצונן על הדירקטוריון.
16. המשיבים טענו כי ההחלטה להגיש את תביעת החברה התקבלה בדירקטוריון החברה שנכח בו קוורום חוקי. קסיקבייב ובנו – שהיו הדירקטורים מטעם קסיקבייב באותה עת, זומנו לישיבה בהתאם להוראות התקנון גם באמצעות דואר אלקטרוני (נ/1). למרות זאת, הם בחרו שלא להשתתף בישיבה (אף לא באמצעות שיחת וידאו או טלפון). ההחלטה התקבלה ברוב רגיל כנדרש, על-ידי דירקטורים שפעלו לטובת החברה ושלא היו במצב של ניגוד עניינים. בהתאם לתקנון החברה, החלטה לפתוח בהליכים משפטיים אינה מחייבת תמיכה פוזיטיבית של קסיקבייב או של הדירקטורים מטעמו.
המשיבים מוסיפים כי אין בסיס לטענת המבקשות לפיה אף לו היו קסיקבייב ובנו מתייצבים לישיבה מיום 23.7.2015 לא היה בכך לשנות את התוצאה, שכן המשיבים היו מונעים מהם להשתתף בהצבעה. לשיטת המשיבים, הטענה לפיה קסיקבייב או בנו מנועים מלהצביע כלל לא הועלתה על-ידיהם לפני הישיבה ביום 23.7.2015. בהקשר זה מציינים המשיבים כי בזימון שנשלח לישיבה מיום 23.7.2015 לא צוין דבר בנוגע לקיומו של ענין אישי של קסיקבייב ובנו או כי הם מנועים מלהצביע. עוד נטען כי גם בישיבת דירקטוריון החברה מיום 11.10.2015 שעל סדר יומה עמדה החלטה למשיכת התביעה (החלטה שהדיון בה נדחה לבסוף למועד מאוחר יותר), לא הועלתה מצד המשיבים טענה לפיה הדירקטורים מטעם קסיקבייב מנועים מלהצביע.
המשיבים הוסיפו וטענו כי לקסיקבייב ולדירקטורים מטעמו ניתנה הזדמנות להיות נוכחים בישיבה בה התקבלה החלטת האישרור ולהעלות טענותיהם במועד זה. אולם הם לא התייצבו לישיבה הראשונה שנקבעה, ואף לא לישיבה הנדחית בה התקבלה לבסוף החלטת האשרור.
17. המשיבים התייחסו בסיכומיהם לטענה לפיה גם להם היה ענין אישי בהגשת תביעת החברה, וכי משום כך ההחלטה שהם קיבלו בהקשר זה היא חסרת תוקף. לשיטת המשיבים מדובר בטענה מלאכותית שהומצאה בדיעבד במסגרת תביעת קסיקבייב, ואף שם היא נטענה באופן כוללני כלפי כל חברי דירקטוריון החברה. לגרסת המשיבים, במועד קבלת ההחלטה על הגשת תביעת החברה וכן בישיבות במסגרתן אושררה ההחלטה ועד להגשת תביעת קסיקבייב, למעלה משנה לאחר מכן, לא העלה קסיקבייב או מי מטעמו כל טענה לפיה לבלובבנד או לאביו היה ענין אישי בהגשת התביעה. בכלל זה לא הועלתה כל טענה לגבי משיכת כספים על-ידי בלובבנד או אביו שלא כדין מקופת החברה.
המשיבים מציינים כי המבקשות לא העלו את הטענה לגבי הענין האישי הנטען שלהם – לא בדיון בדבר משיכת תביעת החברה ביום 23.5.2016; לא במכתבים שנשלחו על-ידי המבקשות בנדון; ואף לא בישיבות הדירקטוריון שדנו בנושא לאחר מכן. מעבר לכך נטען כי המבקשות לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן להוכיח קיומו של ענין אישי מצד בלובבנד או אביו ביחס להחלטה הנוגעת להגשת תביעת החברה.
עוד טוענים המשיבים כי לאור הוראת ס' 56(ב) לחוק החברות, אין פסול בכך שהגשת התביעה אושרה בדיעבד, ימים ספורים לאחר הגשתה. לגישתם, לפי תקנון החברה, מוסמך דירקטוריון החברה להחליט על נקיטת הליכים משפטיים (ס' 41.3.1 לתקנון). משכך רשאי דירקטוריון החברה לאשרר פעולה זו גם בדיעבד.
המשיבים הוסיפו וטענו כי אין לקבל את עמדת המבקשות לפיה מינוי עורכי-הדין לייצוג החברה בתביעת החברה נעשה בניגוד להוראות התקנון. לשיטתם, הוראת סעיף 40.1.9 לתקנון נוגעת רק למינוי "עורכי-דין חדשים לחברה, אם יחדלו עורכי-הדין הנוכחים של החברה מלייצג את החברה מסיבה כלשהי". ואולם, במסגרת הגשת התביעה לא מונו לחברה עורכי-דין חדשים, אלא החברה יוצגה על-ידי אותם עורכי-הדין שייצגו אותה בפעילותה השוטפת עובר להגשת התביעה.
לטענת המשיבים, משהדירקטוריון אישר כדין את הגשת התביעה נגד קסיקבייב, לא היה צורך לפנות להליך של תביעה נגזרת. לטענתם, המנגנון של תביעה נגזרת נדרש כאשר האורגנים המוסמכים נמנעים מהגשת תביעה בשם החברה. זה אינו המצב במקרה דנן, כאשר הגשת התביעה אושרה כדין על-ידי דירקטוריון החברה.
19. בהתייחס להחלטה שלא למשוך את התביעה, נטען כי אף אלמלא היתה הצבעת המבקשות נפסלת בישיבה מיום 23.5.2016 בה התקבלה החלטה זו, לא היה מושג רוב בעד ההחלטה. כאמור, ההחלטה על הפרק הייתה לגבי משיכת התביעה, וכדי שהיא תתקבל נדרש רוב בדירקטוריון. ואולם, רוב כזה לא היה מושג אף אילו קולן של המבקשות (המחזיקות כאמור במחצית מהקולות בדירקטוריון) היה נספר.
המשיבים מדגישים כי בניגוד לטענתן של המבקשות, העניין האישי שלהן לא הוביל לפסילת הצבעתן בכל הנושאים שנדונו בישיבה מיום 23.5.2016, אלא רק בנושאים הקשורים בסכסוך בין הצדדים. כך למשל, הצביעו המבקשות בעד ההחלטה לפטר את בלובבנד מתפקידו כמנכ"ל החברה , יתר הדירקטורים הצביעו נגד ובלובבנד לא השתתף בהצבעה עקב עניינו האישי בהחלטה. קולותיהן של המבקשות גברו במקרה זה על יתר הקולות, ההחלטה אושרה ובלובבנד פוטר מתפקידו בחברה.
20. המשיבים מוסיפים – לשיטתם למעלה מן הצורך – כי למבקשות היה ענין אישי קיצוני בהחלטה אודות משיכת תביעת החברה. המבקשות, כך נטען, פעלו בהקשר זה תוך שהן מעדיפות את טובת קסיקבייב על-פני טובת החברה. בין המבקשות לבין קסיקבייב ישנה זהות אינטרסים, כאשר האינטרסים שלהם מתנגשים עם אלה של החברה. התנהלות זו עולה לשיטתם של המשיבים לכדי הפרת חובת האמונים של המבקשות כדירקטוריות כלפי החברה. המבקשות כלל לא הבהירו מדוע לגישתן משרתת ההחלטה למשוך את תביעת החברה את טובתה של החברה.
המשיבים טוענים כי לחסין יש היכרות קודמת עם החברה ועם קסיקבייב, שכן היא ייצגה את קסיקבייב בסכסוך שלו מול החברה. כן נטען כי אף מדיירובה ייצגה את קסיקבייב במשא-ומתן שקדם להשקעתו בחברה וכן בסכסוך שלו עם החברה. עוד מציינים המשיבים כי קיומה של תלות של המבקשות בקסיקבייב מוכח גם מהעובדה שבתובענה הנוכחית הן מיוצגות על-ידי באי-כוחו של קסיקבייב המייצגים אותו בהליך מול החברה. לשיטת המשיבים, מטרתו של הייצוג הכפול הזה היא לוודא כי האינטרסים של קסיקבייב נשמרים גם בהליך דנן.
בהקשר זה מוסיפים המשיבים כי בין חסין לבין מדיירובה ישנו הסכם שיתוף פעולה לפיו ההצבעות שלהן כדירקטוריות בחברה מתואמות מראש מבלי שיהיה למי מהן שיקול-דעת עצמאי. זאת, בניגוד לחובתן להפעיל שיקול-דעת עצמאי ולשקול אך ורק את טובת החברה (ס' 106 לחוק החברות; עדותה של חסין – פ' 1.1.2018 עמ' 4 ש' 6).
21. בנוגע לדוחות הכספיים של החברה לשנת 2014, טוענים המשיבים כי כל המידע הרלוונטי הועבר למבקשות מספר חודשים לפני הישיבה בה התקבלה ההחלטה ביחס לדוחות אלה (ס' 55 לסיכומי התשובה). לפיכך, אין ממש בטענת המבקשות לפיה לא עמד בפניהן כל המידע הנדרש קודם להחלטה, והעלאת הטענה נועדה רק להפריע להתנהלות החברה ולפגוע בה.
המשיבים טענו עוד כי בישיבה מיום 23.5.2016 בה נדונו לראשונה הדוחות הכספיים, נספרו קולות המבקשות אשר הצביעו נגד אישורם. עם זאת, לאחר שהמבקשות התמידו בסירובן לבחון את הדוחות, וחזרו וטענו כי לא הן קיבלו מסמכים למרות שכל המידע היה בידיהן, סברו המשיבים כי מטרתן של המבקשות היא להפריע להתנהלות החברה לאור הסכסוך בין החברה לבין קסיקבייב. לכן, בישיבה מיום 5.10.2016 לא נספר קולן של המבקשות בטענה שיש להן "ענין אישי שלילי".
עוד נטען כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקשות למתן צו כללי לפיו יש להעביר כל החלטה שלרוב הדירקטורים יש בה ענין אישי, לאישור האסיפה הכללית של החברה. צו מעין זה יביא למצב בו כל ההחלטות יתקבלו בפועל על-ידי קסיקבייב, המחזיק ברוב המניות באסיפה הכללית של החברה.
22. ביחס למסמכים אותן דורשות המבקשות לקבל מידי החברה, נטען כי כל המסמכים שהתבקשו על-ידיהן הועברו זה מכבר לעיונן. למבקשות ניתנה גישה מלאה לכלל מסמכי החברה, לרבות להנהלת החשבונות של החברה. המבקשות לא הבהירו במסגרת ההליך דנן אילו מסמכים חסרים להן כיום. כן יש לדחות את עמדת המבקשות לפיה החברה או המשיבים יישאו בהוצאותיהן בקשר להליך דנן.
תשובת המבקשות
23. בסיכומי התשובה מטעמן חזרו המבקשות על טענתן כי תביעת החברה הוגשה ללא הרשאה בדין ובהתעלם מהעמדה של הדירקטורים מטעם בעל השליטה. לשיטת המבקשות הגשת תביעת החברה נעשתה במחטף ובמחשכים. לטענתן, הזימון שנשלח לקראת ישיבת הדירקטוריון מיום 23.7.2015 נשלח ארבעה ימים בלבד לפני המועד מבלי לוודא שהוא אכן התקבל, ותוכנו היה מטעה ומעורפל באופן שמנע מקסיקבייב ובנו להבין מהם הנושאים שעל סדר היום.
כך ציינו המבקשות כי בזימון לישיבת הדירקטוריון מיום 23.7.2015 לא נכתב במפורש כי על סדר היום אישור הגשת תביעה נגד בעל השליטה. חלף זאת, הנושא שהיה על סדר היום הוא "פנייה לרשויות המוסמכות בישראל לצורך הגנת הזכויות המופרות של החברה על-ידי קסיקבייב" (ס' 12-13 לסיכומי התשובה). המבקשות טוענות כי הניסוח הזה נועד להטעות את קסיקבייב ובנו על-מנת שלא יתייצבו לישיבת הדירקטוריון.
המבקשות חוזרות על טענתן כי המשיבים סיכלו את ניסיונן לבטל את הגשת התביעה, בין היתר כשסירבו לדון בישיבת הדירקטוריון מיום 11.10.2015 בבקשתן לביטול ההחלטה להגשת התביעה בטענה שהזימון לישיבה כלל נושאים שונים מאלה שהוצגו על-ידי המבקשות בישיבה.
24. עוד טוענות המבקשות כי המשיבים התייחסו לראשונה להיעדרן של המבקשות מהישיבה הנדחית שנקבעה ליום 17.11.2015 וביקשו להסתמך על היעדרותן זו רק במסגרת סיכומיהם בהליך דנן. המבקשות טענו כי מדובר בטענה חסרת תום-לב שכן ממילא היה בכוונת המשיבים למנוע מהמבקשות את האפשרות להצביע, כפי שעולה מהזימון שנשלח לקראת הישיבה – בו צוין כי "דירקטורים שלא התייצבו לישיבה מיום 23.7.2015 יהיו מנועים מלהצביע בשל עניין אישי" (ס' 21-22 לסיכומי התשובה). לכן, אף אילו הן היו מתייצבות לישיבה ביום 17.11.2015 ומצביעות נגד אשרור ההחלטה, לא הייתה לכך תוצאה אופרטיבית שכן המשיבים לא היו מושכים את תביעת החברה.
המבקשות חוזרות וטוענות כי למשיבים היה עניין האישי בהגשת תביעת החברה. הן הוסיפו כי העניין האישי של המשיבים נבע, בין היתר, מהעובדה שהם היו בעלי עניין בחברת סיילנט ועשו שימוש בכספי החברה כדי להעשיר את סיילנט.
בנוסף התייחסו המבקשות לטענת המשיבים לפיה הן לא טענו ב"זמן אמת" לעניין אישי של המשיבים בהחלטה להגיש את תביעת החברה. המבקשות טוענות כי עצם העובדה שהדברים אינם מופיעים בפרוטוקולים – שנכתבו ואושרו על-ידי המשיבים בלבד – אין משמעה שטענה זו לא הועלתה. זאת משום שהמבקשות חולקות על תוכן הפרוטוקולים שצירופם התבקש. כמו כן נטען כי מדובר בטענה משפטית אשר התבררה בעקבות ההליכים המשפטיים בין הצדדים, ולא ניתן היה לצפות מקסיקבייב להעלות טענה זו קודם לכן.
הבקשה לצירוף ראיה
25. ביום 3.5.2018 הגישו המשיבים בקשה לצרף מספר פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון בהן נידונו ההחלטות נושא התובענה דנן כראיה לתיק בית-המשפט (להלן: "הבקשה לצירוף ראיה"). בהתאם להחלטה שניתנה בהקשר זה, הוגשו סיכומי התשובה מטעם המשיבים תוך הוספת המסמכים שהמשיבים ביקשו לצרפם. בהחלטה הובהר כי ההחלטה בבקשה לצירוף ראיה לגופה תינתן במסגרת פסק הדין.
דיון
26. כפי שעולה מתיאור הדברים לעיל, יש להכריע במסגרת פסק הדין דנן במספר נושאים - (א) תוקפה של ההחלטה על הגשת תביעת החברה; (ב) תוקפה של ההחלטה שלא למשוך את התביעה וסירוב הדירקטוריון למשוך את התביעה בעקבותיה; (ג) אישור הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2014 על-ידי דירקטוריון החברה; (ד) תוקפן של ההחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית מיום 19.7.2016 ו-(ה) סירוב החברה להעביר למבקשות כדירקטוריות בחברה מידע ומסמכים.