49. הנתבעת אף טענה כי דין רכיב פדיון החופשה כולו דחייה מפאת התיישנות, אלא שלעניין זה התייחסה נתבעת משום מה ליום 4.4.16 – מועד הגשת תצהיר התובע – כמועד הקובע למניין תקופת ההתיישנות, ולא ליום הגשת התביעה, הוא יום 9.2.15. אלא שכך או כך נדחית טענת ההתיישנות, שכן העסקתו של התובע הסתיימה ביום 1.4.14 וטרם חלפה תקופת ההתיישנות לעניין חופשה שנתית, בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית).
50. בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, נטל ההוכחה כי לעובד ניתנה בפועל חופשה שנתית מוטל על המעסיק, אשר חייב לנהל פנקס חופשה [(ע"ע ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ (27.3.06)]. יחד עם זאת, הרמת הנטל אינה מותנית דווקא בהצגת פנקס חופשה שנתית, ונקבע, למשל, כי תלוש שכר יכול להוות ראשית ראיה בכתב כי המעסיק שילם את מלוא ימי החופשה [ע"ע (ארצי) 1415/04 גולדה - גולדה שטיחים וטפטים בע"מ, פד"ע לג (28), 64 (2005); עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי (פורסם בנבו, 25.11.08); דב"ע (עבודה ארצי) נה/3 חנן זומרפלד נ' מלון זוהר ע"מ (פורסם בנבו, 1.5.1996)], אלא שאין הדבר כך במקרה זה.
51. אמנם בסעיף 4.12 להסכם ההעסקה נכתב במפורש כי "התמורה כוללת תשלום עבור ימי חופשה שנתית. כימי חופשה בשכר ייחשבו אותם ימים, במהלך סמסטר, בהם יהיה המורה חופשי מהוראה ומנוכחות במתקני המכללה". אלא שלעמדתנו, אין בעצם העובדה שהתובע היה מודע לקביעה זו של הנתבעת כדי לפטור את הנתבעת מחובתה כמעסיק לנהל פנקס חופשה לפי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, ולוודא כי התובע מנצל את ימי חופשתו בפועל. אף בעניין קליין, אליו התייחסו הצדדים, נפסק כי אין לקבל טענה לניצול בפועל של ימי חופשה ללא הצגת פנקס חופשה או רישום אחר של הימים בהם שהה התובע בחופשה ולא עסק בענייני עבודה, ואין די בעובדה שהתובע לא העביר הרצאות פרונטליות במהלך הפגרה כדי לקבוע כי שהה בחופשה באותו הזמן.
52. משלא הציגה בפנינו פנקס חופשה, תלושי שכר או כל רישום אחר המעידים על ניצול ימי חופשה בפועל על ידי התובע, לא עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה. משכך, הרי שעליה לשלם לתובע פדיון חופשה שנתית, בהתאם לחלקיות משרתו, וזאת בגין שלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת עבודתו השוטפת, בהתאם לקבוע בפסיקה [ר' ע"ע (ארצי) 547/06 משה כהן נ' ויליאם אנויה (פורסם בנבו, 8.10.2007)].