מתוך המסרון העוסק בעניינים שונים, ניתן להבין את טענתו של התובע, כי חשש לפנות ישירות בעניין שוכרים חלופיים אל אייל וכי הוא לא הקשיב לו, כאשר מר אביטן לעומת זאת טוען, כי משרדו היה קרוב לבית עסקו של התובע ולכן לא היתה כל מניעה לכך שהצדדים ישוחחו ביניהם. התובע במסרון זה מבקש מהבן אייל, כי יפסיק להתעמר בו וכי יתייחס לבקשתו להביא שוכרים חלופיים כפי שעשה בעבר. תחינה מהסוג הזה, אשר היתה במסגרת תכתובת בין הצדדים זמן רב לפני שהתובע עזב את העסק והתכוון לתבוע את הנתבע ועוד לפני שנחתם הנספח לחוזה השכירות, ממנו ניתן ללמוד על נכונות מה של הנתבע להעביר את הסכם השכירות לאחר, יש בה כדי להעיד, כי התובע אמנם פנה אל הבן אייל על מנת להחליף את השוכר, אך נתקל בחומה בצורה מצדו של הבן אייל.
25. אין בפי הצדדים הסבר לכך שהבן אייל לא אפשר לתובע להביא שוכר חלופי, שכן על פניו, הנתבע אפשר לעשות כן בעבר.
מתוך שיחה שהתנהלה בין התובע ובין הנתבע, ניתן להסיק, כי ייתכן והדבר היה קשור לאחד השוכרים שהציע התובע ואשר הנתבע חשד לגביו, כי בסופו של דבר יבקש להעביר את זיכיון הטוטו והלוטו למקום אחר, כפי שנעשה בפועל.
במסגרת הסכסוך בתביעה העיקרית, טען הנתבע, כי זיכיון הטוטו והלוטו הוא זיכיון שיש לו שווי כספי. התייחסות לעניין הטוטו והלוטו ניתן לראות גם בהסכם השכירות שבין הצדדים.
כפי שטוען הנתבע, המושכר הוא נכס מאוד קטן, ששוויו הכלכלי נובע מעצם העובדה שמתנהלת במקום תחנת טוטו לוטו. התובע טען בהליך, כי אין זיכיון לטוטו ולטוטו שהוא בעל שווי כספי, שכן הזיכיון שניתן הוא לשנתיים בלבד ואין התחייבות של הלוטו והטוטו להמשיך את ההתקשרות כעבור שנתיים וכן מדובר בהתקשרות אישית, עם מפעיל התחנה, כך שבוודאי לא ניתן לומר, כי לנתבע היה זיכיון להפעלת התחנה.
26. מבלי להיכנס לסוגיה זו, שהצדדים לא דנו בה עם מחיקת התביעה העיקרית, ניתן להבין מה מקור טענתו של הנתבע. במקום הופעלה תחנת טוטו לוטו במשך שנים ארוכות. גם התובע, כאשר ביקש לחדש את הזיכיון ללוטו קיבל הודעה, כי הרישיון לא יחודש, בשל קיומה של תחנה סמוכה.
סביר להניח, כי מבחינה עסקית, כאשר ללוטו ולטוטו ישנה תחנה פעילה ורווחית, כי יהיה להם אינטרס להמשיך ולהפעיל את התחנה, גם אם אינם מחוייבים משפטית לכך. ולכן לנתבע אף היה אינטרס, כי רצף הפעלת התחנה ימשך ולכן הדבר מצא ביטוי בהסכם שבין הצדדים.
התובע הציע כשוכר חלופי את מר יגאל חכמון. הנתבע ובנו העריכו, כי מטרתו של מר חכמון היא לשכור את העסק, אשר בו מופעלת תחנת הלוטו והטוטו ולאחר שיזכה באמון הלוטו והטוטו ויתקשר עמם בהסכם, שכן הסכם ההפעלה הוא של המפעיל בפועל, יוכל מר חכמון להעביר את הפעלת התחנה למיקום אחר, שבו הוא מפעיל בית קפה.
לטענת הנתבע, מר חכמון אף היה מוכן תחילה לשלם לנתבע סכום של 200,000 ₪ ובלבד שיוותר על הפעלת התחנה במושכר.
הנתבע סירב לכניסתו של חכמון למושכר או למכירת הזיכיון לחכמון.
בשיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע ושבמהלכה עלה רצונו של התובע להכניס שוכר חלופי ציינו השניים:
"משה: בסדר. צריך להביא בן אדם, שאתה רואה אותו, לשביעות רצונך, אין לי ברירה,
יוסי: לא אבל אז אתה הולך לדבר עם יגאל, עושה ביזנס,
משה: אני? אני?
יוסי: תביא לי 80 אלף תביא,
משה: תקשיב, תקשיב בוא נעשה סדר. מה שהיה עם יגאל מה שהיה עם יגאל, תאמין לי שאני הייתי והסברתי לך את זה גם באותו זמן שחידשתי את החוזה, אני הייתי סוג של ..., אוקי? לא ידעתי בדיוק מה מתבשל. הוא רצה להכנס לפה, וזהו, אני לא הבנתי את כל האסטרטגיה.
00:24:24
יוסי: תגיד לו 'אדוני, אתה רוצה לדבר, תקרא ל'בעל הבית',
משה: אבל אחרי זה קרא,
יוסי: ואם אני הייתי מסכים,
משה: סבבה,
יוסי: אולי לא, אבל ברגע שאתה מנסה לעקוף אותו, ואתה ויגאל,
משה: אני לא יוסי, אני לא עושה דברים כלאה, אני לא עושה עושה דברים כאלה. אני לא עושה דברים כאלה. אמרתי לך שהיה פה איזשהי טעות, אני..., ועובדה שמאז אני משלם על הטעות הזאת. אני משלם עליה הרבה. הרבה הרבה שאני משלם עליה, ....
יוסי: יגאל אומר לי 'אני אתן לך בתנאי שתסגור את העסק' מי.. דבר כזה אומרים,
משה: נו מה אני,
יוסי: מה, הוא עכשיו בא, לפני שישה חודשים הוא רוצה לתבוע לי, אני..
משה: יופי, אז מה הבעיה, למה הוא לא....
יוסי: לא היית צריך בכלל לדבר איתו.
משה: אני לא ידעתי שזה מה שעושים, אני לא מדבר, למה אני קובע בגלל זה התעצבנתי ואמרתי ' לא עושים דברים כאלה' ובגלל זה לדעתי גם הוא עושה את הבלאגן לקחת טוטו ולוטו, וברגע שאני לא אעמוד ביעדים- יקחו אותם. אני הסברתי את זה לאייל, ואני לא רוצה שזה יקרה, אני לא רוצה....."(עמ' 23-24).
27. עניין נוסף שעולה בשיח בין הצדדים הינו העובדה שהתובע פיגר בתשלום אחד בגין דמי השכירות, פיגור שהכעיס את הנתבע ובנו, אם כי על פניו, מתוך השיח, כבר קודם לכן לא הקל הבן אייל עם התובע בעניין השוכר החלופי, אך לאחר אותו פיגור, נראה, כי התייחסות הנתבע ובנו אל התובע היתה כאל אדם שאין ליתן בו אמון כלל וכלל.
התובע, הודיע לנתבע, כי לא יעמוד בתשלומו של אחד השיקים (שיק חודש אוגוסט 2013). הודעה בעניין נמסרה לנתבע מראש, אך על פניו, מתוך השיח בין הצדדים ומתוך ההתנהלות, עולה, כי הנתבע הערים קשיים, ככל שביכולתו, על מנת שהתשלום לא ישולם בסופו של דבר (עובדה המכשירה טענה להפרת הסכם).
התובע ביקש לשלם את סכום השיק מייד לאחר חילולו והגם שביקש מראש שלא לפקיד אותו. פקידה מטעם הבנק ביקשה לקבל פרטי חשבון בנק על מנת שיופקד כסף, אך הבן אייל הודיע לפקידה, כי אין טעם לשלם את סכום השיק, שכן פנה להליכי הוצאה לפועל (הודעה שהסתברה כלא נכונה). התובע שלח שיק חלופי לביתו של הנתבע, כאשר את השיק החלופי מסר באמצעות שליח. מי שקיבלה את השיק סרבה להזדהות ולחתום, כאשר התובע טוען, בשיח עם הנתבע, כי תיאורה של האשה תואם לתיאור אשת הנתבע. רק בחודש ספטמבר הוסדר פרעון התשלום, לאחר שמתוך השיח בין הצדדים עולה, כי הנתבע מתחנן כי עניין זה יוסדר.
כך שוחחו ביניהם הצדדים:
"יוסי: אבל למה צריכים להגיע לזה?
משה: כי זה נפל, הצ'ק הזה שהפקידו אותו, אני אמרתי לאייל שיביא לי אותו, שאני אחליף אותו, גם לך אז ביקשתי, שתביאו לי את הצ'ק אני אחליף אותו.
יוסי: אבל הצ'ק הזה היה בבנק. היה צריך להביא להם כסף.
משה: אבל אמרתי לכם למשוך אותו כי אני אביא את הכסף אחרי.
יוסי: מה למשוך אותו ?
משה: אני אמרתי, אני אמרתי שאני אביא מישהו,
יוסי: מה אני יכול למשוך,
משה: הייתי מביא לך צ'ק אחר, הרי דיברתי עם אייל שאני רוצה להכניס בן אדם אחר.
יוסי: אני כשאני מפקיד צ'ק לבנק,
משה: נו,
יוסי: אני יכול.. 60%,
משה : או. קיי.
יוסי: מחשבון..., נתנו לי 10 כשהגיע התאריך, אמרתי 'אדוני, אתה עשית צ'ק תביא 10 אלף, אתה רוצה אנחנו..',
משה: אבל בגלל זה, שאני הבאתי בן אדם, גם אמרתי אז ל, נו,.
...
טוב עכשיו ברצינות, בקיצור, מה אתה מתכוון לעשות? אתה רוצה בדרך הקשה, בדרך הקלה,
משה: זה אייל החליט ככה, בדרך הקשה. בדרך הקשה הוא לא יכול לעשות כלום, כי אני מבחינתי עומד בחוק. אתה מבין? היה לי פה נזילות של הגג, היה לי נזילות של, אני לא רוצה להגיע לדברים האלה,
יוסי: תקשיב תקשיב,
משה: נו,
יוסי: .., אני פשוט לא רוצה להעביר את זה, לגמור איתך בדרך הטובה תגיד לי, יש פה מאה חנויות, תראה לי בן אדם אחד, עמית אחד שלא משלם לי שכירות
...
יוסי: אמרתי לך הצ'ק לא בא, לא יעזור כלום, הוא חייב להיפרע, אתה לא יכול לפרוע אותו, ...נשיג עשר, אבל ניתן לו גם.. אחת, ואז היית, כמו פעם שעברה, הייתי מחכה לך, .. מבקש..,
משה: כן, אבל אייל, אייל אמר שהוא יבדוק,
יוסי: אין,
משה: אייל אמר לי שהוא יבדוק, כי הרי אמרתי לו שאני רוצה להביא מישהו אחר במקום,
יוסי: אייל עצבני, לא, כי הוא אמר שאתה מביא לו כל מיני עבריינים.
משה: הבאתי, תקשיב, דודי אברהם, אין יותר בן אדם טוב מזה, אין.
יוסי: כן, מה הוא רוצה דודי אברהם?
משה: לא... שהוא יהיה פה,
יוסי: בוא.. לך תביא אותו,
משה: להגיד לדודי שיבוא?
יוסי: כן." (עמ' 8-11)
תהא הסיבה אשר תהא, ושיקוליהם של הנתבע ובנו עמם, הקשו הנתבע ובנו על התובע להביא שוכר חלופי, בין בדרך של התעלמות אייל מהפניות בעניין ובין בדרך של סירובו לאפשר שוכר חלופי, ללא כל סיבה.
28. מר דודי אברהם, שהוא השוכר החלופי היחיד שלגביו העיד הבן אייל, כי הוא שוכר שאותו היה מוכן לאשר, לא העיד בהליך שלפניי. יצויין, כי נקבעה ישיבה מיוחדת לשם שמיעת עדותו של מר אברהם, אלא לאחר שהצדדים שוחחו עמו, הוסכם, כי לבקשת מר אברהם, ימנע מר אברהם מלהעיד, מבלי שיהיה באי העדתו כדי לפגוע בטענות הצדדים ומבלי שבית המשפט יזקוף זאת לחובת מי מהצדדים.
הגם שדודי אברהם לא העיד, העיד מר גל דיין אשר העיד, כי ביקש להתקשר בעסקה יחד עם דודי אברהם, כשותפו, אלא שאייל העביר מסר לדודי אברהם, כי אינן מעוניין להעביר את זכות השכירות ולכן העסקה לא יצאה לפועל. עדות זו, מפי שותפו של מר אבהרם, בוודאי בעלת משמעות כדי להעיד על השיח בין הבן אייל ובין השוכרים.
פרט לגל דיין העידו גם אלי מלכה ומשה זריהן אשר שמותיהם הועלו גם בתכתובות בין אייל ובין התובע.
התרשמתי, כי מדובר ברוכשים אותנטיים, בשיח בין התובע ובין הנתבע עולה, כי הנתבע מבקש להציג שוכרים פוטנציאליים. חלק מאותם שוכרים מיועדים אף פתחו בסופו של יום בית קפה במקום סמוך, כך שנראה, כי המשא ומתן בין הצדדים אמנם היה אמתי.
29. השוכרים כולם הציגו הסכם ממנו עולה, כי אמנם התכוונו לרכוש את העסק.
למרות קיומו של הסכם זה, התרשמתי, כי מדובר במשא ומתן עם הרוכשים אשר לא הבשיל לכדי עסקה ממש וגם ההסכם קבע כתנאי מוקדם לתחולתו את הסכמת המשכיר. מר משה זריהן העיד למשל, כי התובע ביקש ממנו לחתום על זיכרון הדברים ולאחר שבעל הבית יאשר את העסקה, יוכלו הצדדים להתקדם. נראה אם כן, כי לא כל העובדות והפרטים נסגרו, אם כי בוודאי ניתן ללמוד על כוונת הצדדים להתקשר בהסכם, מתוך זיכרון הדברים.
30. הראיות שהציג התובע שכנעו אותי, כי לו אמנם היתה נכונות מצד הנתבע, או מצד בנו אייל, לאפשר העברת זכות השכירות, היה התובע מעביר את הזכות לאחר וכי בסופו של יום, כאשר הבין, כי הנתבע לא ישתף עמו פעולה בהעברת זכות השכירות, לא עשה כן התובע וסגר את בית העסק.
31. בהתאם להוראות החוק, רשאי שוכר להעביר את זכות השכירות גם ללא הסכמת המשכיר. איני סבורה, כי עצם העובדה שהתובע לא עשה כן בניגוד לדעת הנתבע צריכה לעמוד לו לרועץ.
על פניו, נראה, כי התובע מכבד את הנתבע ואף חושש מפני התנגחות עמו או עם בנו. זאת ועוד, לא סביר להניח, כי שוכר יבקש להכנס לבית עסק בניגוד לדעתו של המשכיר.
שוכר חדש, יכול לכל היותר ליהנות מתקופת השכירות החוזית של קודמו, על מנת שיוכל להישאר במושכר תקופה ארוכה יותר, עליו לזכות לשיתוף פעולה מצד המשכיר, אשר עלול לסרב להאריך את הסכם השכירות לתקופה נוספת. מתוך עדותם של השוכרים הפוטנציאליים, נראה, כי אף לא אחד מהם היה מעוניין לכפות עצמו על משכיר ולכן, שעה שהמשכיר סירב להחלפת השוכר, פנו לדרכם בלא התקשרות עם התובע.
32. בסופו של יום, כאמור, העסק נסגר בלא שהתובע זכה לקבל תמורה מהשוכר החלופי ונגרם לו נזק בשל כך.
התובע ביקש להעמיד את שיעור נזקיו בגין העדר אפשרות להכניס שוכר חלופי על סכום של 200,000 ₪, בהתאם להסכמים שהוצגו.
הנתבע לעומת זאת טוען, כי התובע קיבל גם קיבל כספים בסופו של יום, מיגאל חכמון, אשר פתח עסק מתחרה ובעצם סגירת בית העסק לתקופה של שלושה חודשים עד למסירת החזקה במושכר לנתבע, בוצעה עסקה עם חכמון, שבגינה קיבל התובע תמורה.
טענתו זו של הנתבע לא הוכחה, כאשר את סוגיית הזיכיון בחרו הצדדים שלא לברר במסגרת הליך זה, אלא שמשמעות כוונתם שלא לעשות כן הינה לא רק לסוגיית העדר הוכחה לטענות הנתבע, במסגרת תביעתו הוא, אלא גם שהנתבע לא הרים את הנטל לסתור טענת התובע לנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מכירת העסק.
מצאתי מקום להעיר במאמר מוסגר, למען הסר ספק, כי הנתבע אמנם לא הוכיח טענתו זו, אך באי הבאת הראיה כנתבע, אין כדי לפגוע באפשרות שלו, ככל שיבקש לעשות כן, להוכיח במסגרת תביעה שיגיש, כי התובע גרם לו לנזק בסגירת בית העסק והעברת הזיכיון לאחר.
33. אשר לנזקיו של התובע, לאחר שלא הוכחה סיבה טובה שבגינה לא אפשר הנתבע לתובע להחליף את זהות השוכר, ולאחר שהשתכנעתי, כי נמצאו רוכשים פוטנציאליים לעסק והתובע יכול היה למצוא שוכר שעמו תבוצע עסקה, זכאי התובע לפיצוי בגין נזקיו.
על מנת להוכיח את שיעור נזקיו, הגיש התובע את חוות דעתו של רואה החשבון איציק סלובודיאנסקי. חוות הדעת הוגשה גם בנוגע לעניינים נוספים, הקשורים בתביעה העיקרית, אלא שנותרה במחלוקת סוגיית אבדן הרווח כתוצאה מאי מכירת העסק לאחר.
לסוגיה זו לא הוגשה חוות דעת נגדית על ידי הנתבע במסגרת ראיותיו לתביעה שכנגד, אם כי מלכתחילה הוגשה חוות דעת הנוגעת לסוגיות התביעה העיקרית.