135. תגובת המדינה לערעורו של גבעוני – המדינה טוענת כי יגרמן היה אמנם הכוח המניע מאחורי ביצוע העבירות ומי שהוביל את מהלכי הקבוצה, אך כוח זה ניתן לו על-ידי גבעוני, שהשיל מעליו כל אחריות והתעלם במודע מנורות האזהרה שהיו לנגד עיניו. לעמדת המדינה, מסקנה זו מתבקשת לנוכח הנתונים הבאים: מעמדו הרם של
--- סוף עמוד 52 ---
גבעוני בקבוצה; ניסיונו והבנתו של גבעוני בעולם העסקים; האינטרס המובהק של גבעוני בהעברות הכספים; מודעותו למטרה האמיתית של העברות הכספים; והעובדה כי לא היה באפשרותו להסתמך על חוות דעת משפטיות או על נושאי משרה. כמו כן, המדינה טוענת כי יש לדחות את טענות ההסתמכות של גבעוני מטעמים דומים שאלה שבגינם לא היה מקום להכיר בטענות של יגרמן בהקשר זה.
136. תגובת המדינה לערעורו של הבי – המדינה טוענת כי היא מעולם לא חלקה על מעורבותו הפחותה של הבי בביצוע העבירות, אך מוסיפה כי אין בכך כדי לשלול את אחריותו למעשים באופן מלא. המדינה מדגישה את העובדה שעובר לאירועים היה הבי איש עסקים מצליח. כן היא מצביעה על כך שהבי שימש דירקטור בחברות עירוניות שונות. היא מוסיפה וטוענת כי הפעולות שבגינן הורשעו המערערים שירתו, בעיקרם של דברים, את האינטרסים של הבי, ומצביעה על כך שהוא היה ערב באופן אישי להלוואות שנטלה חברת בסט בית שבבעלותו. על בסיס ממצאים אלה, כמו גם על בסיס עדויות ודברים שאמר הבי עצמו, טוענת המדינה כי הבי היה מודע לביצוען של העבירות או לכל הפחות נמנע מלברר את השאלות שעוררו נורות האזהרה בעניין פעולותיו של יגרמן בכספים.
137. תגובת המדינה לערעורו של פלד – המדינה טוענת שאין לקבל את טענותיו של פלד באשר לכך שלא ידע על פעולותיהם של המערערים האחרים. המדינה מבססת טענתה זו על קביעותיו של בית המשפט המחוזי (בין היתר, בפסקאות 1478 ו-1495 בהכרעת הדין). המדינה מוסיפה וטוענת כי מעדותו של שנהב עולה כי האחרון דיווח לפלד עוד בפברואר 2002 על משיכות הכספים ממשב שנדונו באישום השני, אלא שפלד לא ביצע דבר בעקבות זאת עד לחודש יוני של אותה שנה. בהקשר הכללי יותר, המדינה סבורה שאין ממש בטענותיו של פלד כנגד המהימנות שיש לייחס לשנהב, על בסיס קביעותיו של בית המשפט המחוזי באותו עניין. המדינה טוענת כי אין ממש גם בטענותיו של פלד נגד הרשעתו באישום הששי, ובאופן ספציפי בטענה לפיה פלד גילה את דבר ההסכם עם יגרמן רק במאי-יוני 2002. גם בעניין זה נסמכת המדינה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין. המדינה דוחה אף את טענותיו של פלד בעניין הפגיעה ביכולת התאגיד (פויכטונגר תעשיות) לעמוד בהתחייבויותיו. היא מצביעה על כך, שלנוכח המצוקה התזרימית של פויכטונגר תעשיות, סכום בשיעור של ארבעה מיליון שקל (שניתן ליגרמן במסגרת הסכם ההלוואה, כמפורט באישום הששי), עשוי היה להקל על מצבה של החברה. לבסוף, המדינה טוענת שיש לדחות את השגותיו של פלד על הרשעתו בעבירות הדיווח שנדונו באישומים העשירי עד השנים-עשר בשים לב למעורבותו ואחריותו לעיכוב בפרסום הדו"חות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.