604. בהקשר זה, יש לומר שניסיונו של גבעוני להיבנות מדברים שאמר לו יגרמן בעיצומם של האירועים נשוא הערעור או מהידיעה על עצם קיומה של חוות דעת או על מנגנון כזה או אחר, מבלי שעשה את המאמץ המינימלי לקרוא את חוות הדעת או לברר את פרטי המנגנון, אינו מתקרב אפילו לרף התחתון הנדרש כדי שתקום לנאשם הגנה של טעות במצב משפטי. ואמנם, דומה שטענותיו אלה של גבעוני שהועלו בפנינו ביחס להרשעתו באישום הראשון (פסקאות 44-40 לנימוקי הערעור שלו) כלל לא נועדו להניח בסיס להגנה זו (וראו בהקשר זה האמור בפסקה 1028 להכרעת הדין). הוא הדין ביחס לטענותיו של הבי, שמהן עולה כי הוא לא הפעיל כלל שיקול דעת עצמאי.
605. לבסוף, יש להתייחס גם לטענותיו של פלד לפיהן הסתמך על התנהלותם ועמדתם של בעלי תפקידים וגורמים חיצוניים. כך למשל, פלד טען כי התייעץ עם עו"ד הייק ועם גורמים נוספים במהלך חודש יוני 2002 לגבי האישורים הנדרשים לשם ביצוע העברות כספים בין חברות בתוך הקבוצה. במסגרת כך, ערך פלד פגישה עם עו"ד הייק, שבמהלכה הבהיר לו האחרון, כך נטען, כי רוב הפעילות בקבוצה כפי שנעשתה לא דרשה אישורים מיוחדים. עוד טען פלד, כי באותה פגישה הוא עורר את השאלה האם יש מקום להגיש תלונה במשטרה לנוכח גילויים של אי-סדרים בקבוצה. פלד העיד כי עו"ד הייק הרגיע אותו באומרו שאין חשש למעשים פליליים וייעץ לו שלא לפנות למשטרה. טענותיו של פלד להסתמכות על העמדה שהציג בפניו עו"ד הייק בפגישה זו נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי. בטיעון בפנינו חזר פלד על הטענה שהתמקדה בהתייעצות שקיים עם עו"ד הייק בחודש יוני 2002. אנו סבורים שדינה של טענה זו להידחות, בין היתר בשל הממצא העובדתי לפיו כבר ברבעון הראשון של שנת 2002
--- סוף עמוד 244 ---
ידע פלד אודות משיכות הכספים לחברות הפרטיות, ולמצער עצם את עיניו ביחס לכך (ראו לעיל דיון בפסקאות 408-392). מכל מקום, ולמעלה מן הצורך, אנו סבורים שלא ניתן היה לקבלה על-פי אמות המידה שהתווינו לקבלתה של טענת הסתמכות על חוות דעת משפטית. ראשית, בית המשפט קבע כי "כאשר ישב פלד עם עו"ד הייק, הוא ידע, והיה עליו לדעת, שיגרמן הוא זה שהזין את עו"ד הייק בנתונים והעובדות עליהן ביסס את עמדותיו" (פסקה 1486 להכרעת הדין), ומכאן שלא יכול היה להתבסס על העצות שסיפק לו עו"ד הייק. לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו. שנית, נחזור ונזכיר שטענת הסתמכות צריכה להיות מבוססת, ככלל, על עצה משפטית קונקרטית, הנחזית כרצינית על פניה. בדרך-כלל, אם כי אין זה תנאי בלעדיו אין, מן הראוי שהעצה תהיה בכתב. לתנאי כי חוות דעת תהיה כתובה יש ערך במישור הראייתי, אך גם במישור המהותי. בהקשר זה נקבע: "מטבע הדברים חוות דעת כתובה בנוגע לחוקיותם של מעשה או עיסקה מסוימים, תהא מוקפדת ותוכנו של הייעוץ עליו מתבססת התנהגותו של הטוען להגנה יהיה ברור, ובעל משקל רב יותר" (עניין תנובה, בפסקה 37). עוד נקבע באותו עניין כי "יש בחוות דעת כתובה כדי לחזק את רצינות הטענה של הסתמכות הנאשם על ייעוץ משפטי שניתן לו" (שם. ראו והשוו: ע"פ 1182/99 הורביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 1, 160-159 (2000)). בענייננו, העצה שעליה פלד מבקש להסתמך לא ניתנה בכתב (ולכל הפחות, לא הוצגה בפנינו חוות דעת כתובה כזו). היא אמנם עוגנה בתרשומת, אך נמסרה לפלד בעל-פה על-ידי עו"ד הייק. הדברים חשובים לא בשל כך שהכתב הוא "מקודש" אלא משום שמטבע הדברים כאשר הייעוץ ניתן בעל-פה קשה לדעת בדיעבד מה היו הניואנסים של העצה ולאלו עובדות התייחסה. יתרה מכך, ניסוח הדברים מחייב לעתים את נותן העצה להידרש לסוגיות שלא התעוררו במהלך שיחה בעל-פה. מערכת יחסים בין עורך דין ללקוחו אינה חייבת להיות פורמאלית, אך כאשר אדם מבקש לחסות תחת כנפיה של טעות בחוק בשל ייעוץ משפטי הדברים שונים. מכל מקום, בנסיבות העניין אף לא ניתן לומר שמדובר בעצה קונקרטית. זאת, בשים לב לכך שלפי פלד, עו"ד הייק מסר לו ש"רוב הפעילות נעשתה במהלך עסקים רגיל ואינה דורשת אישורים מיוחדים" (פסקה 431 לסיכומיו של פלד בבית המשפט המחוזי).
עם סיום הדיון בטענות ההסתמכות
606. במבט הצופה פני עתיד, מצאנו לנכון להוסיף דגשים שעשויים להשפיע על אופן הבחינה של טענות דומות. ראשית, חרף היתרון הגלום בליווי צמוד של עורך דין או אף של צוות משפטי בכל הנוגע לפעילות של אדם או תאגיד, יש לתת את הדעת לכך שלעתים יש בביזור הייעוץ המשפטי או בקבלת חוות דעת נוספת כדי להבטיח הימנעותן של טעויות בהבנת הדין, הכול כמובן בהתאם למורכבותה או לחדשנותה של
--- סוף עמוד 245 ---
הסוגיה (ראו והשוו: דן שינמן "מבטו של סנגור על הגנת ההסתמכות" ספר אור 507, 526-525 (אהרן ברק ואחרים עורכים, 2013)). שנית, מצופה מן ה"מתייעצים" ומן ה"מיעצים" כאחד לגלות אקטיביות וערנות במהלך הייעוץ, לנקוט משנה זהירות ובה בעת גם להימנע מעמימות. אפשר שעמימות יכולה להיות מועילה בהקשרים אחרים, אך לא לייעוץ משפטי שעשוי לשמש בסיס לטענת הסתמכות. דבריו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בע"פ 99/14 מדינת ישראל נ' מליסרון בע"מ (25.12.2014), אמנם בהקשר אחר, יפים אף לענייננו:
"מתבקש במקרים מעין אלה ייעוץ משפטי זהיר מטעם עורכי דין בהם נועצים, דבר שראוי להפנים... היצר העסקי מנחה את העומדים בראש גופים כלכליים, ועיניהם להשאת רווחים כמצופה – ולעתים עלולים הם להיכשל וליפול בבורות שעורכי הדין יוכלו למנוע מהם, בבחינת 'ולפני עוור לא תתן מכשול'. מכאן, נדרש כי הייעוץ המשפטי בעניינים מעין אלה יהא 'אקטיבי", ויבהיר את המסגרת החוקית המחייבת ואת הרגישויות השונות, מעצם המבנה התאגידי וזהותם של בעלי התפקידים, אף אם הלקוח לא העיד מפורשות בפני עורך הדין על רצונו לבצע פעולה המתקרבת או עולה כדי עבירה פלילית" (שם, בפסקה פ"ט).
607. על כך ניתן להוסיף, כי זהירות בייעוץ משפטי אינה מתבטאת רק בהימנעות מאמירת דברים נחרצים, בנסיבות שבהן קיימת עמימות במצב המשפטי, אלא גם בהימנעות מייעוץ "מעורפל" אשר מגלה טפח ומכסה טפחיים.
הערעורים על גזרי הדין
608. משעברנו את כברת הדרך הארוכה עד לדחיית הערעורים באשר להכרעת הדין, הגיעה העת להידרש לערעורים שהוגשו על גזרי הדין; הן מצד המערערים, הן מצד המדינה. עיקרי גזרי הדין פורטו בפתח הדברים (ראו לעיל, פסקאות 64-58), וכך גם עיקרי טענות הצדדים בערעורים שלפנינו (ערעורו של יגרמן בפסקה 94, גבעוני בפסקה 103, הבי בפסקה 106, פלד בפסקה 113 והמדינה בפסקאות 143-139. עיקרי תשובת המדינה לערעורים פורטה בפסקה 138, ועיקרי תשובות המערערים בפסקה 144). מפאת רוחב היריעה שנפרשה עד כה, לא נחזור על הדברים במלואם, אלא על חלקם, ככל שהדבר ידרש.
--- סוף עמוד 246 ---
609. כזכור, לאחר שסקר את טענות הצדדים נפנה בית המשפט המחוזי לקבוע את מתחם העונש ההולם לכל אחד מהם, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין. בעשותו כן, קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין יש להתייחס אל אישומי הפרשה כמכלול אחד, ואין מקום לקבוע לכל עבירה מתחם ענישה נפרד. בהמשך נקבע כי מתחם העונש ההולם עבור כל אחד מהמערערים יגזר בראש ובראשונה מהעבירות החמורות ביותר שביצע, ולפיכך המתחם בעניינם של הבי וגבעוני יבנה מעבירות הגניבה בידי מנהל, ואל המתחם בעניינו של יגרמן יצורפו עבירות הזיוף והמרמה בהן הורשע הוא לבדו. אשר לפלד נקבע כי יש להתייחס לעבירות הפרת האמונים ועבירות הדיווח.
610. לאחר שסקר את הערכים החברתיים שנפגעו על-ידי העבירות שביצעו המערערים ואת מדיניות הענישה המקובלת בגינן, החל בית המשפט המחוזי במלאכת קביעת מתחם הענישה, בהתאם לנסיבות ביצוע העבירות על-ידי כל אחד מהמערערים. אשר לגבעוני קבע בית המשפט, כי ידע על האיסור בפעולותיו, ועל כך שסכומי הכסף שהועברו מפויכטונגר תעשיות למיאב אינם קשורים לפעילות כלכלית ריאלית. הוא בחר לעצום את עיניו ולא לבחון את המנגנון שמכוחו הועברו מיליוני שקלים מחברה ציבורית לחברה פרטית שבבעלותו, שלחובותיה היה ערב באופן אישי, בבכּרו את "הלבנת" הכספים כמקדמות תחת נקיטה בהליכי האישור הנדרשים ושיתוף הציבור בחלקו בהכנסות החברות. בית המשפט הצביע על כך שגבעוני היה איש עסקים מנוסה ורציני שבחר להיכנס למיזם מסובך ומסוכן בעקבות יגרמן, שעה שידע על עברו המפוקפק. שוב ושוב התייחס גבעוני אל החברות הציבוריות כאילו היו חברות פרטיות שבהן ניתן לעשות ככל העולה על רוחו. בנסיבות אלו, כך נקבע, אין לקבל את ניסיונו להתחבא מאחורי גבו של יגרמן, שעה שלא היה צורך במומחיות מקצועית על מנת להבין את הפסול שבמעשים. בהתחשב בכל אלה, ובבחינה כוללת של כל העבירות בהן הורשע, העמיד בית המשפט המחוזי את מתחם העונש בעניינו של גבעוני בין 18 חודשי מאסר ל-4 שנות מאסר.
611. קביעות דומות נקבעו על-ידי בית המשפט גם ביחס לעבירות שביצע הבי. בית המשפט ציין כי אין מחלוקת שהבי היה מעורב פחות מיתר המערערים, וכי נקלע לסיטואציה אישית קשה לאחר הרצחו של אחיו בפיגוע. יחד עם זאת, כך נקבע, אין מנוס מלקחת בחשבון את תפקידיו המשמעותיים בקבוצה, ואת העובדה שלא עשה את המינימום הנדרש במסגרת תפקידיו אלו על מנת לוודא שלא מבוצעים מעשים שאינם תקינים. כמו כן קבע בית המשפט כי לא ניתן להתעלם מכך שהבי היה מודע לכך שכספים מוזרמים מחברות ציבוריות לחברות פרטיות שבשליטתו, ולמען תועלתו
--- סוף עמוד 247 ---
האישית. לאור האמור, נקבע מתחם העונש בעניינו של הבי על 12 חודשי מאסר עד 3 שנות מאסר.
612. בעניינו של יגרמן הובהר כי מדובר בקטגוריה נפרדת של אשמה, שכן חומרת מעשיו גדולה מזו של יתר המערערים. בית המשפט דחה מכל וכל את טענותיו של יגרמן בדבר תלותו ברצונם הטוב ובממונם של המערערים האחרים, וקבע כי הוא הציג דפוס התנהגות שיטתי ועקבי של התעלמות מוחלטת ממגבלות החוק. עוד נקבע כי עברו הפלילי מלמד כי אינו חושש כלל מרשויות האכיפה, וכי מדובר במי שהוביל, הנהיג והתווה את דרך הפעולה עבור יתר המערערים, תוך שימוש בכשרונותיו הרבים ובכריזמה הסוחפת שלו. אליבא דבית המשפט, מעשיו ומעמדו "לא מותירים מקום לספק לגבי מעמדו של יגרמן כבכיר נושאי המשרה בקבוצה". עוד ציין בית המשפט את ההבדלים ברמת הידע והבקיאות בשוק ההון של יגרמן ביחס ליתר המערערים, ובמערכת הכספים הפרטית שניהל מולם, ומול חלק ניכר משחקני המשנה בפרשה, כגון קובי סידי, האחים מימון ודן גולדשטיין. בנסיבות אלו, כמו גם בהתחשב בעבירות הזיוף והמרמה בהן הורשע, קבע בית המשפט כי מתחם העונש בעניינו של יגרמן יעמוד על 3 עד 8 שנות מאסר.
613. אשר לפלד, קבע בית המשפט המחוזי, כי גם הוא נמצא בקטגוריה נפרדת, בכך שהעבירות בהן הורשע קלות משמעותית מאלו שבהן הורשעו יתר המערערים. פלד לא גנב, לא זייף ולא קיבל דבר במרמה. עם זאת, כך נקבע, כשלונו של פלד התבטא בכך שלא זיהה במועד את נורות האזהרה שהבהבו נגד עיניו במשך חודשים, וכי הפעולות שביצע בניסיון לתקן את המצב, משהבין את חומרתו, היו בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. כמו כן, קבע בית המשפט, פלד נתן יד להעלאת קרנו של יגרמן בקבוצה, ללא כל הסמכה פורמאלית וללא דיווח לדירקטוריון ולציבור המשקיעים על מערכת היחסים הפיננסית האישית שהתקיימה ביניהם. עבירות אלו, גם אם הן נופלות בחומרתן ביחס לאלו שבוצעו על-ידי המערערים האחרים, יורדות ליסודות העמוקים ביותר של שוק ההון – שקיפות והגינות. בהתחשב בכך, נקבע מתחם הענישה בעניין פלד על 6 חודשי מאסר בעבודות שירות עד שנתיים מאסר.
614. בית המשפט המחוזי לא מצא טעמים המצדיקים חריגה ממתחם העונש ההולם בעניינו של מי מהמערערים. לעניין זה ציין בית המשפט כי גבעוני, הבי ופלד הם אזרחים נורמטיביים, ואולם זהו המצב הטיפוסי בעבירות כלכליות, ואין בכך כשלעצמו כדי להביא לחריגה כלפי מטה מהמתחם שנקבע. אשר ליגרמן צויין כי על אף עברו המכביד, המצדיק לכאורה חריגה כלפי מעלה, יש להתחשב מנגד גם בכך שיכולתו
--- סוף עמוד 248 ---
לבצע עבירות דומות בעתיד תהא מוגבלת ביותר, לאור תלותו בנכונות גורמים בשוק ההון לתת בו את אמונם המלא – אמון שיש להניח שייפגע אנושות לאחר שתי הרשעות בפלילים.
615. אשר לקביעת העונש הראוי בתוך המתחם, סקר בית המשפט את הראיות השונות שהובאו בעניינו של כל אחד מהמערערים. אשר לגבעוני והבי ציין בית המשפט את מצבם הכלכלי והאישי הקשה אליו נקלעו בעקבות הפרשה, ואת ההתמוטטות שחוו בכל תחומי חייהם. ביחס להבי ציין בית המשפט גם את הבעיות הרפואיות עמן הוא מתמודד. מנגד צויינה העובדה כי גבעוני ממשיך ומתנער מהאחריות למעשיו, ורואה בהם לא יותר מאשר רשלנות. אשר ליגרמן קבע בית המשפט כי יש להתייחס למצוקתו הקשה, ולעובדה שעל אף גילו הצעיר איבד בעקבות הרשעתו את האפיק המקצועי שבו עסק והתמחה. בעניינו של פלד קבע בית המשפט כי אין עוררין על כך שאין מדובר בנאשם שגרתי. לא ניתן להתעלם, קבע בית המשפט, מזכויותיו הרבות של פלד לאור שירותו הציבורי רב השנים, חלקן בראש המשטרה האמונה על אכיפת החוק, ומעדי האופי וכתבי ההוקרה הרבים אשר העידו על אישיותו ומעלותיו. עוד צויין כי נסיבות העניין אינן מעלות תמונה של נאשם אשר ניצל לרעה את כוחו ומעמדו הציבורי, וכי פעולותיו נעשו בתום לב ומתוך כוונה להוביל את הקבוצה להצלחה עסקית. כמו כן, הצביע בית המשפט גם על כך שעל אף חלקו הצנוע יחסית בפרשה, התרכז הסיקור העיתונאי דווקא בפלד, תוך טשטוש התחומים בינו לבין יתר המערערים. בסיכומו של דבר גזר בית המשפט על המערערים את העונשים הבאים (כמפורט לעיל בפסקאות 63-60):