--- סוף עמוד 288 ---
הצגת העדות החסויה מפניהם, בחירת כיווני חקירה, תכנון אסטרטגיה משפטית, מיקוד החקירה, החלטה ליזום תביעה מלכתחילה או מציאת עדים על סמך אותה עדות.אשר-על-כן, חומר הראיות שחילחל מוועדת בייסקי פסול מלבוא אצל החקירה המשטרתית ובשעריו של בית המשפט.עמדת המשיבה.54. בעומדה על ההבדלים הקיימים (שעוד אתייחס אליהם בהמשך) בין סעיף 14 לחוק ועדות חקירה לסעיף המשווה אליו בדין האמריקני (הוא סעיף 6002), הציגה המשיבה את עמדה כי אין ללמוד מן האחד על האחר, שכן אין הסעיפים דומים כלל ועיקר. כך, למשל, סעיף 14 חל על כל הליך משפטי, ואילו ההגנה הניתנת על-פי סעיף 6002 חלה על הליך פלילי בלבד. סעיף 14 מעניק הגנה לכל מוסר עדות - בין שמדובר בעד סתם, בחשוד או בנאשם - בשונה מהסעיף האמריקני ששם אין אדם צריך לטעון לחסינות כדי לזכות בה.עמדתה של המשיבה היא כי סעיף 14 צריך להתפרש באופן שיצביע כי ההליך הפלילי הוא תוצאה טבעית אפשרית של דיוני ועדת החקירה. לטענתה, אם תתקבל הגישה שהוצעה על-ידי המערערים, לא ניתן יהיה לנהל חקירה לאחר ועדת חקירה. כל עדות או מסמך שיש בהם כדי להפליל מי מהמעורבים בפרשה ימצאו דרכם לוועדת החקירה, ייחתמו בחותמה וייפסלו מלבוא כראיה בשעריו של בית המשפט.את המונח "עדות" פירשה באת-כוח המשיבה ככולל כל עדות בעל-פה (testimony) וכל מסמך שיוצר על-ידי עד במיוחד לצורך ועדת החקירה. המסמכים שהוכנו בזמן אמת לצורך ועדת החקירה ואשר התביעה עשתה בהם שימוש במשפט היו המסמכים שנועדו להבהיר את "עיסקאות ההחלפה" (הנוגעות לאישום השלישי) ו"רשימות המלאים" (הנוגעות לאישום הראשון) - מסמכים אלה הוגשו בסופו של דבר בהסכמת הצדדים שנעשתה בדרך של"אינקורפורציה".אשר למשמעות העובדה כי לנחקרים במשטרה לא הובהרה זכותם לחיסיון על-פי סעיף 14, הרי שבית המשפט פסק זה כבר, כי כשהמשטרה אינה מזהירה עד על זכותו לשתוק וגובה ממנו עדות, אין זו עילה לפסילת ההודעה, אלא עילה לפגימה במשקלה, ולכן אף במובן זה אין לפסול את ההודעות, והשאלה הנותרת היא שאלה של משקל (ע"פ 196/85 זילברברג נ' מדינת ישראל[2] ). כמו כן לטענת המשיבה, הדיון בשאלה זו אקדמי גרידא ואינו צריך לעניין, שכן השופטת המלומדת קבעה כי במסקנתה לא הסתמכה על הודעות הנאשמים. לגישת המשיבה, הליך החקירה במשטרה אינו נכלל בגדר "הליך משפטי", ואין מניעה שעד או נאשם יאמצו את עדותם בוועדה, בכפוף לכך שעל הנחקר במשטרה לדעת שהאימרה שהוא מוסר במשטרה יכולה ואף עשויה לשמש ראיה בכל הליך משפטי. טוענת המשיבה כי הסניגוריה עצמה עשתה שימוש בעדותם של עדים שונים לפני ועדת החקירה. כך למשל הגישו המערערים את עדותו של העד יעקב גדיש לפני אוספי החומר בלא שהעד ויתר על זכותו.