4. הציווי אשר בראש-ההוראה: "יש ליתן את הדעת על כללים אלה", כשלעצמו, משמיע כי אלה הם קריטריונים בלתי-ממצים וממילא נותר מרחב לא מבוטל לשיקול-דעת. הוראות אחרות בפקודה אינן מספקות, אף הן, הגדרה ממצה. כך, למשל, נקבע כי שותפות חייבת להירשם. ברם, מוסיף הסעיף הרביעי לפקודה וקובע, "אי-רישומה של שותפות לא ישפיע בשיקול אם השותפות קיימת ואם לאו".
המבחן הוא, אם כן, מבחן גמיש ותלוי-נסיבות. בכל מקרה, לגופו, יהיה צורך לאתר את מאפייניהם העיקריים של היחסים שבין הצדדים ולקבוע אם המאפיינים הללו, לפי עובדותיו הפרטניות של הענין, משקפים ניהול משותף של בית-עסק לשם הפקתם של רווחים, או דבר-מה אחֵר. על כן רצופה פסיקתו של בית-המשפט העליון קביעות שעל-דרך ההדגמה. גם זו אינה מספקת ל"שותפות" הגדרה חד-משמעית, שאיננה תלויה בפרטיו המסוימים של המקרה הנדון.
5. הפסיקה שׂרטטה, בלשונו של כבוד השופט דב לוין, "קווים מנחים לבחינת הנושא" (ע"א 167/89 תנעמי נ' חמסי, [פורסם בנבו] בפסקה העשירית לפסק-דינו (פורסם באתר הרשות השופטת, 7.4.1992)). כך, בייחוד, ניתן משקל לכוונתם של הצדדים, ככל שהיא ידועה; לאופן שבו הם הציגו את עצמם לאחרים; לפרק-הזמן, שבו התקיימו בינם יחסים עסקיים; לאופן שבו חולקו בינם סמכויות-הניהול וכוח-ההשפעה על גורלו של בית-העסק; לתרומתו של כל אחד מהם לנכסיו של בית-העסק; להשתתפותם ברווחים; לאופן, שבו הם נושאים בחבויותיו של בית-העסק ולחלוקתם של הסיכונים העסקיים (ע"א 682/87 הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ נ' אקרמן, פ"ד מג(2) 825, 830 (כבוד השופט יעקב מלץ) (1989); ע"א 167/89 תנעמי הנ"ל, בפסקה 10; ע"א 7202/12 חלאילה נ' ג'חוש, [פורסם בנבו] בפסקה התשיעית לפסק-דינה של כבוד השופטת אסתר חיות (פורסם באתר הרשות השופטת, 4.5.2015) וע"א 7065/15 לוי נ' נחלת א.מ בניה ויזום בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה התשיעית לפסק-דינה של כבוד הנשיאה חיות (פורסם באתר הרשות השופטת, 28.1.2018)).
עיקר, אם לתמצת, מצוי בשאלה כלום לפי מאפייניו הפרטניים של המקרה ניתן לראות כל אחד מן הצדדים מי, שיש לו חלק בבעלות בבית-העסק; ביכולת לקבוע את נתיבו ובסיכונים אשר להם הוא חשוף. הנֶטל להוכיח את קיומה של שותפות מונח לפתחו של הטוען לה (ע"א 1763/93 זילכה נ' שוחט, פסק-דינו של כבוד השופט צבי א' טל (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 14.3.1996)).
אל המקרה דנן
6. מאפיין מרכזי של פרשה זו הוא אופיו המשפחתי של בית-העסק, אשר סיפק פרנסה לאבי-המשפחה ולילדיו. משפחתיוּת זו היא שעמדה ביסוד-העובדה כי לא נעשה הסכם בכתב להסדרת-יחסיהם של הצדדים. "אין הסכם", הודה התובע, "זה הטעות שלי. היה לי אמון מלא בו [בנתבע] כאבא" (פרוטוקול, מעמ' 25, ש' 28). אין לפנינו, אפוא, ראָיה-בכתובים לאופן שבו ראו הצדדים את מערכת-היחסים בינם ולאופן, שבו הם הציגוה לפניהם של אחרים. דבר זה הכביד על עמדתו של התובע. הוא חייבוֹ להציג ראיות חלופיות, מוצקות דיָן, לביסוס-טענותיו (ע"א 7065/15 לוי הנ"ל, בפסקה התשיעית לפסק-דינה של כבוד הנשיאה).