"יעקב סלע [התובע] היה שותף ובעל הבית ותפקידו היה ניהול הדפוס וניהול עובדים" (הנספח העשירי לתצהיר-התובע).
אפילו "ואידך – פירושה הוא; זיל גמור" (בבלי, שבת ל"א, א) לא נדרש להוסיף כאן. אין מה לפרש. אין מה ללמוד. הדברים ברורים על פניהם. משאלה הם הפָּנים, שוב אינך צריך להכביר מלים על עוּבדות נוספות והן כי התובע קיבל "מכתב-פיטורין" אך לא פיצויי-פיטורין; וכי מבחניו העיקריים של הדין לזיהויים של יחסי עובד-מעביד (ראו, למשל, דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817, 826 (1998)) לא התקיימו בין הצדדים.
17. קביעתי היא, אפוא, כי התובע הוכיח, כל צורכו, כי הוא היה שותפו של הנתבע בבית-הדפוס ולא אך עובד שכיר אשר ניתן לפטרו במחי-מכתב. עם עזיבתו של התובע את השותפות, ופירוקה בעקבות כך, קמה לו עילה לעתור לאותן זכויות אשר נקנו לו בשותפותו. באלו אעסוק עתה.
זכויות-התובע כשותף
הזכות לפירוק ולהתחשבנות
18. לכל שותף, כך מורים סעיפים 36 ו-41(ב) לפקודת-השותפויות, זכות להודיע לשותפיו על פירוקה של השותפות. אין נצרכת התערבותו של בית-המשפט. ממילא אין מתחייב כי פירוקה של שותפות ייעשה בצו שיפוטי (רע"א 8521/09 עו"ד בירן נ' עו"ד הרמולין, בפסקה 24 לפסק-דינו של כבוד השופט חנן מלצר (פורסם באתר הרשות השופטת, [פורסם בנבו], 2.10.2014)). כך בחר התובע לפעול. השותפות פורקה לפי הודעתו לנתבע, אשר גררה אחריה את סילוקו מבית-העסק. בית-המשפט לא נתבקש לצוות על פירוק. התובע הניח לפנַי, כטענה לעובדה מוגמרת, את השותפות שהייתה ואיננה.
19. בעת-פירוקה מנתה השותפות שניים בלבד: התובע והנתבע. שותף נוסף, מר ארדיטי, פרשׁ זה מכבר לדרכו וקיבל את חלקו. בנו האחר של הנתבע, מר נתנאל יחזקאל, טרם צורף לשותפות. אדרבה, רצונו של הנתבע לצרפו כשותף שלישי היה מן הגורמים לעזיבתו של התובע.
עם פרידתו מעל דרכו של הנתבע לא קיבל התובע דבר מבית-העסק, שאותו הוא עזב. ההתחשבנות, שלא צלחה, נתגלגלה לתובענה כספית זו. ברם לא רק מרכיביה של התחשבנות נתבעו. התובע עתר, עוד, לחייב את הנתבע בנזקיו. מה אעשה ולסופה של בחינה הגעתי למסקנה כי לא הונח בסיס אלא לחלק קטן מן התביעה. נזק ממוני לא הוּכח. החלטתו של התובע שלא לפְנות לפירוק באמצעותו של בית-המשפט, המוסמך ואף נוהג להסתייע במומחים לצורך זה, חייבה אותו להוכיח לבדו, בראיות, כל מרכיב ומרכיב בתביעה הכספית. הדבר עלה בידו באורח חלקי בלבד.
זכות לחֶלק ברכוש-השותפות
20. "בהתפרק שותפות", קובע סעיף 50 לפקודת-השותפויות, "יהיה כל שותף זכאי כלפי שאר השותפים וכלפי כל מי שיש לו מכוחם תביעה בשל זכויותיהם כשותפים, שנכסי השותפות ישמשו לסילוק חיוביה של השותפות, ושהנכסים העודפים ישמשו לסילוק המגיע לשותפים לאחר שינוכה ממנו כל המגיע מהם לשותפות בשל היותם שותפים בה". בסעיף העוקב נקבעו היסודות להתחשבנות בין השותפים:
"51. יישוב החשבונות בין השותפים
ביישוב החשבונות בין השותפים לאחר פירוק השותפות ינהגו לפי כללים אלה, בכפוף לכל הסכם:
(1) הפסדים, ובכלל זה הפסד וחסר שבהון, ישולמו תחילה מתוך הרווחים, לאחריהם – מתוך ההון, ולאחרונה, אם יהיה צורך, ישלם כל שותף כיחיד סכום יחסי לפי שיעור זכותו בחלק מן הרווחים;
(2) נכסי השותפות, ובכלל זה הסכומים שהכניס כל שותף לכיסוי ההפסד והחסר שבהון, ישמשו בדרך ובסדר שלהלן:
(א) סילוק חיוביה של השותפות למי שאינם שותפים בה;
(ב) סילוק שיעור יחסי של המגיע לכל שותף בעד מקדמות ששילם, להבדיל מהון שהכניס לשותפות;
(ג) סילוק ההוצאות הכרוכות בפירוק עניני השותפות;
(ד) סילוק שיעור יחסי של המגיע לכל שותף בעד הון שהכניס לשותפות;
(ה) חלוקת היתרה הסופית בין השותפים, לפי השיעורים שלפיהם יש לחלק את הרווחים".
הוראות אלו משמיעות, בתמצית, כי לאחר סילוק-חובותיה של השותפות לצדדי ג' ולאחר שסולקו חובותיהם של השותפים לשותפות, יחולקו נכסיה הנותרים בין השותפים לפי חלקם ברווחים. בהגדירו מהם נכסיה של שותפות מונה סעיף 31(א) לפקודה נכסים וזכויות בנכסים, "שהוכנסו בראשונה להון השותפות, או שנרכשו במהלך עסקיה, בקניה או בדרך אחרת על חשבון השותפות או למטרותיה".
21. לשיטתו של התובע, ביום פירוקה של השותפות – 24.9.2015, עמדו לה מיטלטלין בשווי של 195,570 ש"ח. 58 אלף שקלים מתוך הסכום הזה הוא שוויים הנטען של חומרי-גלם והיתרה, 137,750 ש"ח, היא "ציוד ותשתית" כמכונות-דפוס, ריהוט, ציוד-מחשב ותוכנות. כתב-התביעה, וכמוהו גם תצהירו של התובע, לא פירטו רכוש נוסף מעבר לזאת.
רשימות של חומרי-הגלם ושל הציוד, שערכו התובע ובת-זוגו, צורפו בנספחים החמישי והשישי לתצהירו. בחקירה הנגדית הוא אמר:
"אני כתבתי אותם עם שירן סודריק [בת-הזוג ועובדת לשעבר בבית-העסק]. ביחד כתבנו, אחרי ש[הנתבע] סילק אותי מהעסק. פוטרתי ב-25.9. לקח לי שבועיים להכין את זה. במשך שבועיים ישבתי איתה, עם שירן שתהיה בריאה, החיים שלי הבחורה הזאת, כמה היא עזרה לי. ישבתי איתה על תוכנת ה'בינה', על תוכנת ה- 'Money Manager', ישבנו ועברנו מספר, מספר, מספר, מספר לגבי מה ש[הנתבע] רשם. כל מה שאתה רואה פה זה מספרים ש[הנתבע] רשם" (פרוטוקול, בעמ' 30, ש' 25-1).
בהערכת-שוויים של חומרי-הגלם הסתייע התובע באיש-מקצוע, ספָּק של בית-הדפוס: "מה שאתה רואה פה חומר גלם אני ישבתי בעסק, הבאתי את רועי מגֶטֶר [חברה המתמחה בדפוס], שהיה מוכֵר לי גלילים, שיגיד לי כמה עולה הגליל הזה, כמה עולה הגליל [האחר], רציתי לעשות חשבון מסודר" (שם, בש' 28-25). אותו רועי לא התייצב להעיד בבית-המשפט אך התובע נשבע: "זימנתי אותו. אבל הוא אמר לי במילים האלה, בפה הזה, באור שאני רואה, בכבוד שלי: 'אני לא יכול להגיע כי לא נעים לי מ[הנתבע], אני עובד איתם" (שם, בעמ' 37, ש' 32-27).
לציוד ולחומרי-הגלם הוסיף התובע את סכום-הכסף, שהוא איתר בחשבון-הבנק ואותו ניהל הנתבע עבור השותפות – 41,180 ש"ח. הוצג תדפיס מן החשבון הזה, עדכני ליום 20.9.2015 (נספח י"ג לתצהיר-התובע).
22. התרשומות שהוצגו היו מפורטות מאד. הן נחזות ככאלו, שנערכו בזמן-אמת. אלו הן נקודות לזכותה של פרשת-התביעה. מאידך גיסא, שלא כמו התדפיס מחשבון-הבנק, לא נתמכו התרשומות הללו בשום ראָיה חיצונית, אוביקטיבית, ובזאת חולשתן. בעדותו ביקש התובע לטעון כי בשיחות, שהתקיימו בינם, אישר הנתבע את תחשיביו של התובע ולכך אסמכתא בתמלילי-ההקלטות. ברם משנתבקש התובע להפנות אל האסמכתא הזו לא עלה הדבר בידיו. היה זה מן הטעם הפשוט כי בשיחות שהוקלטו לא באה ההתחשבנות לכלל-מיצוי וממילא לא נמצא הנתבע מאשר את חישובי-התובע.
23. קושי נוסף, והוא ממשי עד מאד, מצוי בעובדה שהתובע לא התייחס, מטוב ועד רע, לשאלה כלום הייתה השותפות, ערב-פירוקה, חייבת דבר-מה לצדדים שלישיים (הוזכר, בתמצית ובאורח לא ממצה, חוב כלפי אחיו-למחצה של התובע). והרי, כפי שכבר נכתב, ראש וראשונה נועדו נכסיה של השותפות, לאחר פירוקה, לפירעון-חובותיה כלפי מי, שאינם השותפים.
24. מן התובע היית מצָפֵּה כי יניח לפניו של בית-המשפט את חוות-דעתו של מומחה לענינים הללו, נסמכת על ראיות אובייקטיביות כמו תיעוד חשבונאי או דיווחים לרשויות הרלוונטיות. התובע לא עשה כן. ענין זה עלול היה לחרוץ לשבט את גורלה של התובענה הכספית כולה. אלא, שאינני סבור כי זו היא תוצאה נכונה וצודקת. לכך שני טעמים. ראשית, זולת הכחשתם של הנתונים שהציג התובע, לא הניח הנתבע לפנַי שום תשתית חלופית, מגובּה בראיות ועליה ניתן לבסס קביעות לגבי הרכוש אשר נותר בבית-העסק לאחר פירוקה של השותפות, הן בצדו החיובי של המאזן והן בצד-החובות. שנית, וחשוב עוד יותר, נהיר כי הנתבע הוסיף להפעיל את בית-הדפוס לאחר עזיבתו של התובע. כלומר, התובע הותיר אחריו בית-עסק פעיל. המאמץ הניכר, שהוכח כי הוא השקיע בעשייתו של בית-העסק לכזה, לא יוכל להיוותר ללא התייחסות כל שהיא. אמת, הוצאתו של התובע מן ההליך הזה וידיו על ראשו אינה ראויה. אין היא הולמת, אפילו שמלוא-הפרטים לא הוכח די צורכו, את העובדה הנהירה כי התובע תרם ליצירת-נכסים של השותפות, ואלה נותרו כולם בידי-הנתבע.
זאת ועוד. תוצאה אחרת תוביל לכך שמחדלים, אשר למרבה הצער נדמה כי נפלו בניהולה המשפטי של התביעה, ואין התובע אחראי להם אישית, יונחו כולם לפתחו. ענין זה – קשה הוא. בסופו של יום, הלוא, אין ענין להליך אלא בבעלי-הדין לבדם.
מכלול-הנתונים – על מה שיש בם ומה שאין, ועל המסגרת הדיונית שאותה בחר התובע להצגתם, הוליכני למסקנה כי על בית-המשפט לערוך אומדנה. טבעה של זו הוא כי יש בה יסוד של שרירות. טבעה הוא, גם, כי עליה להקל עד מאד עם הנתבע שכן אך תחליף-מעט היא לנשיאה בנטל-ההוכחה. באומדן שמרני, המבקש להתחשב בכל אשר פורט לעיל, אעמיד את שוויו של רכוש-השותפות, בסופו של חודש ספטמבר 2015, על מחצית בלבד ממה שטען לו התובע, כלומר על סך של 118,375 ש"ח. לזכותו של הלה אפסוק, כפי חלקו בשותפות קודם לפירוקה, מחצית מן המחצית הזו, היינו, סך של 59,188 ש"ח בלבד ובמעוגל – 59,200 ש"ח.
זכויות בחובותיהם של לקוחות
25. הבחינה המקצועית, הנערכת בגדרו של הליך שיפוטי לפירוק-שותפות, רשאית לקחת בחשבון חובות, שהשותפות זכאית לפרוע מידיהם של אחרים ובמיוחד מצד לקוחות, שטרם שילמו. חובות שכאלה נחשבים, מן הבחינה העקרונית, נכס של השותפות (רע"א 8521/09 עו"ד בירן הנ"ל, בפסקה 38(ב) לפסק-דינו של כבוד השופט מלצר). הסברתי כבר שהתובע לא נקט דרך זו, ומכאן ניתן היה לטעון כי מה לו בחובות, שטרם נפרעו ואת סכומיהם לא קיבל הנתבע לידיו.
עם זאת, אינני סבור כי נכון להתעלם מן הזכות, העומדת למפעיליו דהיום של בית-העסק לפעול לפירעונם של החובות הללו. חובות, שנוצרו בעת שהתובע היה שותף וייפרעו לאחר שפורקה השותפות – זכאי התובע לחלקו בם.
אלא, שגם בנדון נמצאו ראיותיו של התובע חלקיוֹת. הוא הניח לפניו של בית-המשפט "דו'ח חייבים", עדכני לאוקטובר 2015 והופק, לפי עדותו המהימנה עלי, מן המערכת הממוחשבת בבית-העסק (נספח י"ד לתצהירו). הדו"ח הזה מסכם יתרה של חובות לגבייה ושיעורם 60,419 ש"ח. התובע עתר לזקוף לזכותו מחצית מן הסכום הזה. החסר הראיתי מתבטא בכך, שאינך יכול לדעת מהו הסיכוי לגבייתם של החובות הללו ומה תהא, במקרה הצורך, העלות של אכיפת-פירעונם. בחובות אבודים, ממש כמו בהליכים לגבייתם של חובות, לא סבר התובע, בתביעתו זו, כי עליו להשתתף. חוות-דעת של איש-מקצוע, יודגש שוב, ויכולה להעריך את הפרמטרים החסרים – לא הוצגה. בנסיבות אלו קביעתי היא כי לא ניתן להכיר, ושוב על דרך האומדן, בסכום גבוה מ-10,000 ש"ח כחלקו של התובע בחובות העתידים להיגבות.
השקעותיו השוטפות של התובע
26. גורלה של ההכרעה בראשה הנוסף של התובענה, ובה עתר התובע להשיב לידיו את "החזר ההשקעה שהשקיע" בבית-העסק, נגזר לשבט. נכללו בכך סכומי-הכסף, שהכניס הוא אל הקופה, כמו גם האמור בנספח השביעי לתצהירו וכולו השקעות בייצורה השוטף של הכנסה. ככל, שהשקעותיו של התובע נתגלמו ברכוש, שעמד לשותפות במועד-פירוקה, הרי שמעֲנה לדבר ניתן כבר בחלקם הקודם של הדברים. תביעה נוספת, בראש נפרד זה, איננה אלא תביעה בכפל אשר לא תוכל להיעתר.
ואילו ככל שמדובר בהשקעות, ששימשו בפעילותו השוטפת של בית-העסק, לא אדע מפני מה זכאי התובע להשבתן לידיו. כסף שהושקע, שימש בניהולה השוטף של השותפות וכָלה, שוב איננו עומד להתחשבנות (מעבר להשפעה, ככל שישנה, על קביעת-הנתח של כל שותף בשותפות). כך הוא ככלל, וכך הוא בייחוד לנוכח העובדה כי במהלכה של אותה פעילות שוטפת, ובזכותה, משָׁך התובע מבית-העסק ממון לא מבוטל לכיסו. אמת, כסף אשר הושקע בשותפות שימש ביצירתן של הכנסות לשותפים. מן ההכנסות הללו נהנה התובע. ברם בעוד שמצא הוא לנכון לתבוע את מלוא-השקעתו לא לקח התובע בחשבון, בשום מובן, משיכות אלו. בעדותו נשאל התובע: "מדוע אתה צריך לקבל את החזר ההשקעות הזה אם ממילא משכת כסף מהעסק? ההשקעות הניבו פרי ואתה את הפרי הזה קיבלת"; והשיב: "אתה שואל שאלה נכונה. מבחינת התחשיב, [ב]חישובים שהיינו צריכים לעשות היינו צריכים לכלול את זה, לקזז את זה מהסכום" (פרוטוקול, מעמ' 23, ש' 24). לא מצאתי מקום להוסיף ולפסוק לזכותו של התובע דבר בראש זה של התובענה.
אובדן-הכנסות
27. התקשיתי, עוד, להבין, מדוע זה יש לחייב את הנתבע ב"נזק ממוני" ומקורו, לפי הטענה, באובדן של הכנסות לתובע בשנה שלאחר פירוקה של השותפות. ראשית, מן הבחינה העובדתית לא הוכח נזק כזה. הטענה הועלתה בעלמא, ללא שום אסמכתא הן לענין עצם-קיומו של נזק והן לענין-שיעורו. מה קל הוא להפריח אל חלל-האוויר, כלאחר-יד, סכום עגול בן 50 אלף ש"ח מבלי להוכיחו במאום? שנית, התובע הוא שפירק את השותפות. הוא שהחליט לעזוב את עבודתו המשותפת עם הנתבע. משמוצו זכויותיו כשותף, מה ענין פה לאובדן-הכנסות לאחר פירוקה של השותפות? במלים פשוטות, אם השותפות התפרקה, מדוע חייב הנתבע לדאוג למקור-פרנסתו העתידי של התובע? פתרונים לא היו אפילו לבאת-כוחו של האחרון אשר נשאלה על כך, פעם ופעמיים, בסיכומיה.
מוניטין
28. מה יעשה בית-המשפט, והוא דובֵר על אוזנם של בעלי-דין (ושל עורכי-דינם) באין שומע? למן הדיון הראשון בקדם-המשפט העמיד בית-המשפט, ברחל בתך הקטנה, את התובע על הדרך המיוחדת, שנקבעה בפסיקתנו להוכחתו של מוניטין. פעם אחר פעם הוסבר כי לא די לטעון לפגיעה במוניטין לפי חישובים עלומים של קיומו ושל ערכו המשוער, אלא יש להציג ראיות ממשיות להוכחת הקיום והשיעור גם יחד. זאת, בייחוד כשמרכיב-המוניטין מקיף את רוב מנינה ובנינה של התביעה, למעלה מ-85 אחוזים מן הסכום שנתבע. כאותו ראובן לרבי משה בר יוסף מטראני, ש"הלך בבתי כנסיות שבעיר וצעק בקול גדול, ויהי כמדבֵּר אל העצים ואל האבנים" (שו"ת מבי"ט, חלק ב, כא), מצא את עצמו בית-המשפט מקיש שוב ושוב על דלת, הממאנת להיפתח.
במוניטין של בית-עסק דיבר בית-המשפט העליון. לא נמצא חולק על שנכס זה, אפילו שאין הוא מוחשי, מקניָן-בעליו הוא (ע"א 280/73 פלאימפורט בע"מ נ' ציבה-גייגי לטד, פ"ד כט(1) 597, 605 (1974)). פגיעה במוניטין, נפסק, כמוה כגרימת-נזק של ממון (ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 258 (1997)). "המוניטין", קבע כבוד השופט אליעזר ריבלין, "מבטא את מכלול היתרונות שנצברו לעסק בשל תכונותיו – מיקומו, שמו הטוב, דימויו, איכות השירותים שהוא מציע ואיכות המוצרים שהוא מספק" (ע"א 5321/98 אינווסט אימפקס בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב 1, פ"ד נח(2) 241, 249 (2003)).