ברם בקביעתו של שיעור-המוניטין וממילא בהוכחתו לא די, כך הוּסף ונפסק, בעמידה על שיעור רווחיו של בית-העסק. "לא קיימת שום נוסחה מתמטית שלפיה ניתן לקבוע את ערך המוניטין על-סמך הנתונים הידועים של רווחיות העסק", כתב במלים, שאין מפורשות מהן, מי שנעשה לימים לנשיאו של בית-המשפט העליון, כבוד השופט יצחק כַּהן (ע"א 550/72 באומל נ' פקיד השומה, חיפה, פ"ד כח(1) 650, 655 (1974)).
מורכבותו של המושג הזה מעמיסה נטל כבד על כתפיו של העותר לפיצוי בשל פגיעה במוניטין (ע"א 749/13 תדיראן בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, [פורסם בנבו] בפסקה 18 לפסק-דינה של כבוד השופטת חיות (פורסם באתר הרשות השופטת, 22.7.2015)). ביטוי ראָיתי לדבר מצוי בצורך להניח לפניה של הערכאה המבררת את חוות-דעתו של מומחה לדבָר ובכוחה להקיף את מכלול-הנתונים הרלוונטיים. "לצורך הוכחת המוניטין" הטעים כבוד השופט שלמה לוין, "נחוצות חוות-דעת מקצועיות, המנתחות את כל הגורמים הרלוואנטיים להערכת המוניטין" (ע"א 516/89 אחוזות והשקעות (חיפה) בע"מ נ' פלדמן, פ"ד מו(1) 529, 533 (1992)). "לגבי הפגיעה במוניטין", הוסיף באחת הפרשות כבוד השופט אליעזר גולדברג, "היה בידי המערערת להסתמך על חוות-דעתו של מומחה לדבר, המפרטת את מערכת הנתונים ואת דרך חישובו של הנזק, אולם זאת לא עשתה המערערת". מטעם זה נדחתה עמדתה (ע"א 725/87 ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177, 179 (1989)). עיקר-יסוד זה הטעים גם נשיאו, דהיום, של בית-המשפט המחוזי בתל אביב, כבוד השופט איתן אורנשטיין, בכתבו: ""לשם הוכחת מוניטין על תובע להמציא כרגיל חוות דעת של מומחה אשר יבסס את קיומו של המוניטין, שיעורו וכדומה" (ת"א (מחוזי תל אביב) 1159/06 אי. אף. אביזרי אינסטלציה בע"מ נ' פרופילון סחר (1987) בע"מ, בפסקה 14 לפסק-דינו (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 6.4.2010)). ואם בכל אלה לא די ראו את פסקי-הדין בת"א (מחוזי תל אביב) 3057/00 נתנאל דרמן חברה לעבודות ובנין אזרחיות בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 8.10.2004); ת"א (שלום תל אביב-יפו) 12362/06 בנק מזרחי-טפחות נ' אלפא ד.ל. מוצרי מזון בע"מ, בפסקה 76 (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 5.10.2016) ואת פסק-דיני בת"א (שלום תל אביב-יפו) 9207-08-10 מלון אמפריאל ת"א בע"מ נ' ביתרמי בע"מ, בפסקאות 25-22 (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 29.12.2016)).
אינך נדרש להפוך בראיותיו של התובע, ולשוב ולהפוך בן, כדי להבין ששום חוות-דעת ואף לא קצה של חוות-דעת או של אסמכתא השקולה לה לא הניח התובע לפניו של בית-משפט זה. בשׁוּרות ספורות, שרב בן הסתום על הנגלה (פסקה 35 לתצהירו), כפָל התובע את שכפל, הניח את שהניח וחישב את שחישב, רק כדי להעמיד לפניו של בית-המשפט סכום בלתי-מבוסס בעליל, וגבוה בעליל-שבעליל: 864 אלף ש"ח.
לא רק את שיעורו של מוניטין אשר, לפי הטענה, אבד, לא עלה בידיו של התובע להוכיח; אלא שגם טענתו כאילו נפגע המוניטין האישי שלו, בשל סילוקו מבית-העסק, נותרה טענה בעלמא. ממילא התקשיתי לקשור בין פגיעה שכזו בשמו המקצועי של התובע, אפילו אירעה, לבין שיעור-רווחיו של בית-העסק אשר ממנו הוא סולק. מה בין האחד לבין השני? אם נמצאו תשובות לתובע או לבאת-כוחו בשמו, הן לא הונחו לפניו של בית-משפט זה. תוצאת-הדברים היא כי לא הוכחה פגיעה במוניטין וממילא לא הוכח שיעורו של פיצוי בגינה.
עוגמת-נפש וטרחה
29. מה אעשה וחוששני כי גם במרכיב זה, של טרחה, קושי וצער אשר ניתן להניח שנגרמו לתובע בפרשה זו, הייתה עתירתו מוגזמת. אמת, טבעו של נזק שאיננו ממוני הוא שקשה להניח בסיס ראָיתי מדויק לסכום הנתבע. ענין הוא להערכה ולאומדן. ברם מכך אין משתמע כי נבון יהא מצדו של בעל-דין להניח, פעם נוספת, לפניו של בית-המשפט סכום עגול ושלם כמו מאה אלף ש"ח, כשאין באמתחתו מה שיתמוך בסכום שכזה. שיעורו של פיצוי בראש זה של נזק חייב לקיים קשר של מידה ראויה לנזק הממוני אשר הוכח. אחרת עלול בעל-הדין להיראות כמי שביקש, גם בנדון, להפריז בתביעתו. גם אם יש מקום להניח כי בעל-הדין עצמו "בִּבְלִי דַעַת [סכומין] יַכְבִּר" (פרפרזה על איוב לה, 16), לא כן הדבר כשהוא מיוצג בבית-המשפט בידיהם של עורכי-דין.
לפי שיעורו של הנזק הממוני, אשר בו דיברתי לעיל, לא אוכל לפסוק לתובע, בגין מרכיב זה של עוגמת-נפש, יותר מן הסך של 6,000 ש"ח. סכום זה מבטא את הקושי והטרחה, שפקדו את התובע בשל כך שלא נערכה התחשבנות הולמת והוא נאלץ לפנות לבית-המשפט. היֶתר – ממילא להוצאות-ההליך הוא.
התוצאה
30. אני מקבל את התובענה באורח חלקי. קביעתי היא עלה בידיו של התובע להוכיח זכות לסך, משוער, של 75,200 ש"ח בגין חלקו ברכושה של השותפות עם פירוקה ובגין נזק, לא ממוני, שנגרם לו.
31. ברם אין זה סופו של פסוק. עד מאד יש להצר על מרכיבים ועל סכומים אשר, מניה וביה, עשו את תביעתו של התובע, ובבסיסה אין היא משוללת עילה, למופרזת ולמרקיעת-שחקים; תביעה אשר הפער בין מה שנטען בה לְמה שהוכח הוא עמוק-מכל-עמוק. מכך, ובייחוד מן העובדה כי איש לא שעה להתראתו של בית-המשפט כשעוד ניתן היה לחסוך בהוצאותיו של הצד שכנגד, לא אוכל להתעלם.
נתבעו מיליון שקלים. הוּכחה זכאות לאחוזים ספורים מן הסכום הזה. פירושם של דברים הוא כי הנתבע הדף את מרביתה של התובענה. לענין זה משמעות ממשית בפסיקתן של הוצאות-ההליך. ראש וראשונה, אין מקום לחייב את הנתבע במלוא-סכומה של האגרה שהיה על התובע לשלם. נדרשת הלימה בין סכום-הזכייה לבין שיעור-חיובו של הצד השני בשווי-אגרה. שנית, בכל הנוגע להוצאות-המשפט ולשכר-טרחתם של עורכי-הדין ידועים היטב דברים, שכתב בית-המשפט העליון ולֵיחם לא נס, לאמור:
"המערערים ערערו על סכום קרוב ל-25,000 ל'י וזכו בערך ברבע ממנו. המשיבה הצליחה, איפוא, להדוף כשלושה רבעים מהערעור. בהתאם לכך, יש לפסוק לטובת המערערים כ-1/4 מההוצאות שהיו מקבלים אילו הצליחו בערעור כולו או ברובו המכריע לעומת כ-3/4 מההוצאות שהמשיבה היתה זכאית להן לו נדחה הערעור בשלמותו. לאחר זקיפה הדדית זו, יש לפסוק ל[זכותה של ה]משיבה הוצאות" (ע"א 164/54 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' לבני, פ"ד ט 1107, 1117 (כבוד השופט צבי ברנזון) (1955)).
על דברים אלה שבו ערכאות-הדיון וחזרו מאז ועד ימינו-אנו (ע"א 419/80 הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו(4) 433, 436 (1982); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח, בפסקה העשירית (פורסם באתר הרשות השופטת, [פורסם בנבו], 4.1.2000); ת"א (מחוזי מרכז) 6160-08-07 רוטנברג נ' אלגו השקיה בע"מ, בפסק-דינו של כבוד השופט אחיקם סטולר (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 29.1.2009); ע"א (מחוזי תל אביב) 1815/08 עו"ד וינוגרד נ' שלמה רשת מוסכים ושרותי דרך בע"מ, בפסקה השלישית לפסק-דינו של כבוד השופט ישעיהו שנלר (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 25.10.2009); ת"א (שלום תל אביב-יפו) 25558-03-12 ישראל נ' אזורים בניין 1965 בע"מ, בפסקה 11 לפסק-דיני (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 15.2.2014); תא"ק (שלום תל אביב-יפו) 23012-12-15 גלמן נ' א. דילאור בע"מ, בפסקה 27 לפסק-דינו של כבוד השופט אילן רונן (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 6.5.2018)).
32. כך ראוי, וכך הוגן הוא, שייעשה כדי למנוע מבעל-הדין המתגונן הוצאות מיותרות ועל מנת להקטין את תמריצם של תובעים להניח לפניהן של ערכאות תביעות בסכומים, שאין הם יכולים להוכיח. כך יהא בנסיבותיו, החריגות, של המקרה דנן. לפי אלו מצאתי מקום לחייב את התובע, אפילו שזכה ב(מקצת)-תביעתו, לשלם לנתבע שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 11,700 ש"ח. החיוב הזה ייעשה על דרך של קיזוז מן הסכום, שאותו חויב הנתבע לשלם לתובע.
33. כך ישלם הנתבע לתובע, וזוהי שורתו התחתונה של פסק-דיני, סך של 63,500 ש"ח. עליו לעשות כן בתוך 30 ימים מיום שקיבל לידיו את פסק-הדין, תוך שהוא מוסיף לסכום זה הפרשי-הצמדה ורבית כחוק מיום-הגשתה של התובענה ועד למועד-התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ד באלול התשע"ח, 4 בספטמבר 2018, שלא במעמד-הצדדים.
גיא הימן