7. עדויות-הצדדים העמידו גרסה מול גרסה. התובע טען כי מתחילת-הדרך דיברו הצדדים בשותפות וכי התוכניות, שרקמו יחד, לא שיקפו כוונה להיקשר ביחסים של עובד ומעביד. יותר מזה, לגרסתו התנה התובע את נכונותו לבוא בקשר עסקי עם הנתבע בכך, שסמכויות-הניהול המקצועי של בית-העסק תופקדנה, במלואן, בידיו של התובע והנתבע הסכים לכך. "נפגשנו בבית קפה בראשון [לציון]", כתב התובע בתצהיר של עדותו הראשית, "על מנת שנוכל לשוחח על אפשרות לשותפות. [הנתבע] הציע לי להיכנס לעסק כשותף בעל זכויות מלאות, קרי, שהוא ואני נהיה בעלי מחצית הזכויות כל אחד. הסכמתי להצעה בכפוף לכך שתינתן לי הסמכות לקבל את ההחלטות המקצועיות בבית הדפוס" (פסקאות 7-6 לתצהירו). "הוא [הנתבע] הסתכל לי בעיניים", תיאר התובע בעדותו, "והוא אמר לי: 'קובי, אנחנו שותפים, איך שאתה רוצה את העסק, איך שאתה רוצה, רק תהיה איתי'" (פרוטוקול, בעמ' 27, ש' 32-30).
התובע העיד כי הוא ראה את עצמו מי, שנתקיימו בו כל המאפיינים של שותף: ניהולו של בית-הדפוס; השתתפות בבעלות בו ועשייה, החורגת ממשית מזו של עובד-שכיר. "מהרגע שנכנסתי לדפוס", סיפר התובע, "אני נכנסתי בידיעה שאני בעל הבית, אני מנהל אותו, אז אני התחלתי לנהל אותו. היה לי עסק גדול, היה לי מכונות, היה לי הכול. אצלי אף פעם לא היה 'שעות עבודה' בעבודה. מבחינתי, אני בתור בעל עסק, אם יש לי עבודה[,] מתי שצריך לעבוד אני עובד" (שם, בעמ' 17, ש' 32-31; עמ' 18, ש' 10-9 וש' 16-15).
התובע הוסיף וסיפר כי הוא השתתף ברווחיו של בית-העסק. מעת לעת הוא משך לכיסו, ממש כמו שעשה הנתבע, כסף מן הקופה. כל משיכה נרשמה ושימשה בהתחשבנות השוטפת בין השותפים. במצטבר עמד הסכום, שקיבל כך התובע לידיו בשנתיים ומחצה של עבודתו בבית-העסק, על כ-96 אלף ש"ח (שם, בעמ' 23, ש' 19-17). התובע העיד:
"משכתי [כסף] כשותף. כל פעם [כש]היה כסף בעסק, משכנו. [הנתבע] הביא לי 2000 [ש'ח], רשם, אני לקחתי 3 [3,000 ש'ח], רשם. הוא לקח 5 [5,000 ש'ח], רשם. ככה התנהלנו" (שם, בעמ' 21, ש' 18-17).
ובהמשך:
"היה הסכם בינינו, כספים היו מנוהלים בצורה כזאת: אם יש כסף מושכים כסף, אם אין כסף לא מושכים כסף" (שם, בעמ' 40, ש' 2-1).
התובע לא רק משך כסף מבית-העסק. הוא השקיע בו ממון רב. כך נטל הוא יחד עם הנתבע, עבור בית-הדפוס, הלוואה אשר חלקוֹ בה הוחזר לידיו בתשלומים מן הקופה. בין החודשים אפריל 2014 ופברואר 2015, מדי חודש בחודשו, העביר התובע לבית-העסק, בנוסף, סכום קבוע. היה זה כסף, שמסרה לו אמו מדמי-השכרתה של דירה אשר בבעלותה. מכלול-השקעותיו של התובע בבית-העסק הסתכם, לשיטתו, בקרוב ל-208 אלף ש"ח (פסקה 11 לתצהיר-העדות הראשית).