48. בענייננו, טוען מר עזר בתצהירו, כי מימן פעילות חברת י.ע.ץ באמצעות שתי הלוואות בעלים בסכום כולל של כ 1,200,00 ₪. לטענתו, מתן ההלוואות נעשה בהסתמך על "מערכת הבנות" בין הצדדים בה הוסכם כי מר עזר יעמיד לחברה את המימון הנדרש להפעלתה, בכפוף לכך שסכומים אלו יושבו אליו בעתיד.
49. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נערך הסכם כתוב, זאת לטענת מר עזר, נוכח יחסי האמון ששררו בין הצדדים. עם זאת, מר עזר טוען כי בינו לבין חברת י.ע.ץ נכרת הסכם הלוואה בעל פה שעל קיומו יש ללמוד מהתנהגות הצדדים.
50. כך לדוגמה מר עזר לומד על הסכמה למתן הלוואת בעלים מן העובדה כי בשנת 2001, הוא העמיד לטענתו לטובת החברה, את הלוואה ראשונה, בסך של כ - 180,000 ₪ ששימשה עבור רכישת רכב על-ידי החברה למר יאיר וכן לצרכי הוצאות והתארגנות נוספים. הלוואה זו הוחזרה למר עזר על-ידי החברה עוד באותה שנה. זאת על ידי כך שמר עזר משך בעצמו מחשבון החברה 180,000 ₪ .
51. יצוין כבר עתה כי איני מקבלת קיומה של הסכמה בדרך של התנהגות במקרה זה משום שמר עזר אינו מכחיש שפעל באופן חד צדדי ועצמאי בעניין. כך גם לגבי ההלוואה השנייה הנטענת בסך 900,000 ₪ שמר עזר טוען שנתן לחברת י.ע.ץ בין התאריכים 31.5.01 ועד 2.3.04. גם כאן מדובר בפעולה שנעשתה על ידי מר עזר באופן עצמאי ללא כל הוכחה לקיומה של הסכמה בעניין מצד האחים צדיק.
52. כזכור האחים צדיק טענו כי הם כלל לא ידעו על ההלוואות הנטענות בזמן אמת, גילו אותן רק בדיעבד ולאחר שהתברר להם שמר עזר משך כספים מחשבונות החברה, ומשכך הגישו כנגדו את התביעות הכספיות. האחים צדיק טענו כי טענות מר עזר בקשר להלוואות דנן נטענו לראשונה במסגרת ההליכים המשפטים המתנהלים בין הצדדים ולטענתם טענה זו לא נשמעה מעולם מפיו של מר עזר והיא הושמעה על ידו בדיעבד כדי ליתן הסבר למשיכות הכספים שבוצעו שלא כדין. לגרסתם בעת הקמת החברה הוסכם כי כל אחד מבעלי המניות יזרים כספים לחברה ממקורותיו כהשקעה בחברה, כאשר חלוקת המניות השוויונית תומכת בגירסתם כי הוסכם עלהשקעה בחברה באופן שווה. כמו כן נטען כי בניגוד לטענות מר עזר בקשר להעדר הכנסות לחברה בתחילת דרכה , הריי שמעיון בדוחות הכספיים של החברה עולה כי לחברה כן היו הכנסות של מאות אלפי שקלים בכל שנה.
53. במצב עניינים זה אין מנוס מן הקביעה כי טענות מר עזר המוכחשת על ידי האחים צדיק לא הוכחו ונותרו כטענות בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי. הסכמת הצדדים ביחס לאופן מימון פעילות של החברה בדרך של הלוואת בעלים לא מצאה ביטויה בהסכמים כתובים, בהחלטות, תכתובות או ברישומי החברה. אין כל מסמך או תיעוד מזמן אמת על ידי צד כלשהו בקשר להלוואות הבעלים הנטענות.
54. כמו כן עדותו של רו"ח כהן, סותרת לחלוטין את טענותיו של מר עזרבעניין. רו"ח כהן שלל בעדותו את האפשרות כי ניתנה לחברה הלוואת בעלים ואישר בייחס לכספי ההלוואה השנייה, הנטענת, כי מדובר בכספים שהם הכנסות של החברה. לדבריו אומנם "מר עזר גרם לסכום זה להכנס כהכנסה" (עמ' 143 לפרוטוקול ישיבת יום 20.9.16) אך חזר והדגיש כי הכספים הם אינם הלוואה וטען כי החברה שילמה מס בגין הכנסה זו ולכן הם מסווגים כהכנסה.
55. המומחה מיכאלי, שחוות דעתו הוגשה מטעם האחים צדיק, התייחס לרישומים בדוחותיה הכספיים של החברה בין השנים 2004-2006 ולכרטסת הנהלת החשבונות מהשנים 2007-2009 וקבע כי אין כל רישום שהחברה חייבת לבעליה כספים כהלוואת בעלים. בנוסף, בעדותו הוא הסביר כי אין גם כל הגיון עסקי בהסכמת הצדדים להסדר מעין זה. וכך לדבריו:
"... שבעלים מעביר כספים לחברה כפי שהעביר, באמצעות חשבוניות הכנסה שהחברה שילמה עליהם מס, זו הכנסה של החברה, החברה שילמה על כך מס, ובעצם מי שהעביר את הכספים ודורש חזרה אותם מחזיק רק שליש בחברה וזה לא סביר שישתמש בכלי הזה כשהוא מחזיק רק שליש ליצור לעצמו הלוואה מותנית שצריך להחזיר לו בהתקיים תנאי מסוים. ... אין שום סבירות והיגיון עסקי או חשבונאי לעשות את זה לתוך חברה שבה אני מחזיק כבעל מניות שליש ולא ליצור לעצמי, מראש, ולא כתנאי, את הזכאות להחזר ההלוואה ב-100% ללא כל תנאי. זה ברמה הראשונה. ברמה השנייה – זה נעשה באמצעות חשבוניות הכנסה. החברה נתנה לכאורה שירותים על פי החשבוניות לחברה אחרת, כמו המרמן, גבתה מהם כספים, וכשכספים נכנסו לחברה הם נכנסו כהכנסות החברה והחברה שילמה עליהם מס חברות, המדינה לצורך העניין השתתפה בהכנסות אלה, במקום שאם זה היה מוגדר כהלוואת בעלים מראש המדינה לא הייתה זכאית לקחת מס".
56. גם בתכתובות שהתנהלו בין הצדדים לא מצאתי אינדקציה לכך ששהוסכם בין הצדדים כי מר עזר נתן הלוואת בעלים לחברה. לטענת מר עזר דרישתו להשבת ההלוואות הועלתה במכתב מיום 5.12.10 ששלח למר יאיר, וזאת כאשר הצדדים כבר היו מסוכסכים ומנהלים הליכים משפטיים. במכתב אומנם נטען לקיומו של חוב אישי של החברה למר עזר בגין הכנסת דמי ניהול לחברה (נספח 30 לת/3). ברם במכתב זה כשלעצמו אין כל הבהרה חד משמעית, כי הכספים הועמדו לחברה כהלוואה. עיינתי גם במכתב התשובה ששלח מר יאיר למר עזר מיום 18.12.10 ולא מצאתי שיש בו הודאה שהחברה חייבת את הכספים האמורים למר עזר כהחזר הלוואה. מר יאיר אכן מאשר במכתבו כי מר עזר הכניס כספים לחברה, אולם אין כל התייחסות לא לסכום הכספים וגם לא לעניין סיווגם.
לא הוכח הסכם בעל פה
57. מקובלת עליי גרסת הצדדים לפיה עד לשנת 2007 בין הצדדים שררו יחסי אמון מיוחדים והם פעלו במשך שנים בשיתוף פעולה ובהתאם להבנות ולהסכמות שגיבשו ביניהם בעל פה מעת לעת. כך בין הצדדים אין כל הסכם כתוב המשקף את ההסכמות שגיבשו עם הקמת החברה.
58. ואולם התנהלות זו של החברה, בפרט בענייני ניהול הכספים, שעה שאין מחלוקת שמר עזר הוא שכיהן כדירקטור יחיד בה וניהל את כספיה, יש בה כעת לפגוע ביכולתו להוכיח את טענותיו בעניין הלוואת הבעלים. אומנם גם הסכמות שאינן כתובות יכולות לחייב את הצדדים שהם בעלי מניות בחברה ובלבד שהוכח כי אכן הצדדים גיבשו את ההסכמות הנטענות בעניין. נטל ההוכחה לקיומה של הסכמה כזו מוטל על הטוען לקיומה שעליו ליתן פרטים קונקרטיים אודות תוכנה של ההסכמה והנסיבות בהן התגבשה כגון מועד ומקום (ראה לעניין זה: ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (22.01.2015); ע"א 2792/03 יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ (14.12.2006); ע"א 8845/12 רום נ' זאבי (25.11.2014)).
59. בענייננו, טענותיו של מר עזר לעניין ההסכמות הצדדים בעל פה בקשר להלוואותיו לחברה הוכחשו בעדותם של האחים צדיק. לגרסת האחים צדיק כל הצדדים הסכימו מלכתחילה על השקעת הון משותפת בחברה ומעולם לא דובר על מתן הלוואת בעלים לחברה. כמו כן גרסתו של מר עזר גם עומדת בסתירה למכלול הראיות בתיק ומשכך אין מנוס מן המסקנה שלא עלה בידו של מר עזר להוכיח, כי נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה בקשר להלוואותיו הנטענות לחברה (ראה לעניין זה: עדות האחים צדיק בפרוטוקול מיום 23.2.2016 עמ' 56 ועמ' 64 ).
60. בנוסף עיון בדוחות הכספיים של החברה נכון לשנת 2001 מלמד כי לחברה כן היו הכנסות בסך 363,282 ₪ ובשנת 2002 היו לחברה הכנסות בסך 513,264 ₪. כך שגם אם ננכה מהכנסות החברה ההכנסה החודשית שקיבלה החברה מחברת צמח בסך 30,000 ₪, שלטענת מר עזר הגיעו לו ואשר הועברה לחברה כהלוואת בעלים , ניתן להיווכח כי לחברה היו הכנסות של מעל 150,000 ₪ לשנה. זאת כאמור בניגוד לטענות מר עזר כי עד לשנת 2005 לחברה לא היו הכנסות כלל. משכך גם לא הייתה כל סיבה למתן הלוואת בעלים לחברה.
61. אציין כי קיים הגיון רב בטענת האחים צדיק כי אין כל נימוק המצדיק את האבחנה של מר עזר הרואה רק את הכספים שטוען שהעמיד לטובת החברה כהלוואת בעלים ואילו כספים שהאחים צדיק הכניסו לחברה יסווגו כהשקעת הון שתוחזר אליהם רק בדרך של חלוקת דיבידנדים, על כל המשתמע מכך. בנוסף, אם כל הכספים שמר עזר השקיע בחברה הם רק הלוואת בעלים, אז מהי התמורה שנתן מר עזר לחברה תמורת מניותיו ומה היתה השקעתו בחברה?
62. האמור לעיל מייתר את הצורך לדון בטענות מר עזר בעניין אי השקעת כספים מצד מר בועז בחברה. למעלה מן הצורך אומר כי הקצאת המניות למר בועז בשיעור 33% משקפת את הסכמת הצדדים לשתפו בפעילות העסקית של החברה כבעל מניותיה. משהחליטו הצדדים להקים את החברה בשותפות, הם סיכמו בידיעה מלאה ביניהם את מידת השקעותיהם בחברה, את תפקידיהם השונים ובהתאם לחלק את אחזקת המניות. כמו כן לו היה ממש בטענת מר עזר לפיה מר בועז לא השקיע "ולו שקל אחד בחברה", הריי שמתבקש היה שמר עזר היה דורש כי זכויותיו של מר בועז בחברה ידוללו כתוצאה מכך, אולם להפך בשנת 2007 מר בועז, קיבל בהסכמת מר עזר, חלוקת דיבדנדים שווה יחד עם מר עזר ומר יאיר.
63. נוסף על האמור, מתן ההלוואות הנטענות על ידי מר עזר לא רק שלא תועד במסמך או בסכם, אלא מעדותו של מר עזר כלל לא ברור מה הוסכם בקשר להלוואות, באיזו תנאים ניתנו, מה הריבית, ומה מועד ההחזר של ההלוואות. אם כפי גרסתו של מר עזר מדובר בהלוואת בעלים, הגם שיש בין הצדדים יחסי אמון, נדרש היה לקבוע גם בעל פה את המאפיינים הבסיסים של ההלוואות ובפרט שאשר עסקינן בהלוואות בסכום גבוה של מעל מיליון ₪. לעניין זה אציין כי מר עזר לא יכול היה להסביר מדוע הלוואה אישית אחרת שהעמיד לחברת צמח על סך 367,000 ₪ עוגנה במסמך, הסכם הלוואה מפורט ונרשמה בספרי חברת צמח, כאמור במכתב מרו"ח אבי גולדברג מיום 27.8.01 (נספח 15 לת/3).
64. עוד לא הובהר אם כטענת מר עזר פעילות החברה הופסקה בשנת 2002-2003, מדוע היה צורך להמשיך ולהעביר לחברה כספים בדרך של הלוואת בעלים. כמו כן לא הובהר מדוע ממועד סיום מתן ההלוואה בשנת 2004 ועד לפרוץ הסכסוך בשנת 2007 מר עזר לא נקט באף פעולה להשבת כספי ההלוואה? היה מצופה שכבר עם פרוץ הסכסוך, או בתוך זמן סביר ממועד סיום מתן ההלוואות, ישלח מכתב דרישה בעניין. הבחירה של מר עזר להתנהל באופן חד צדדי ולמשוך כספים כהחזר הלוואה וזאת בחלוף שנים, ללא כל הודעה מוקדמת ובעת שהצדדים מנהלים ביניהם הליכים משפטים רבים, תמוהה.
65. כמו כן התייחסותו של מר עזר להלוואות בכתבי הטענות ובעדותו אינה אחידה ורצופת סתירות. תחילה, בכתבי ההגנה בתביעות הכספיות, בתביעה שכנגד ובבקשה לביטול עיקולים מר עזר טען למתן הלוואות לחברה על דעת עצמו ומבלי שיידע איש בעניין. טענה זו סותרת את טענתו בהליך זה כי בין הצדדים נוצר הסכם בעל פה בדבר מתן הלוואות בעלים לחברה (ראה לעניין זה: עמ' 19 לפרוטוקול; עדות מר עזר בדיון בבקשה לביטול עיקולים עמ' 19-20 לפרוטוקול) .
66. רק בתצהירו שהוגש במסגרת תביעת הקיפוח טען מר עזר לראשונה כי עם הקמת החברה הוסכם בין הצדדים כי הוא יממן את פעילות החברה בכפוף לכך שהסכומים יושבו לו בעתיד כהלוואת בעלים (ס' 16 לת/3).
67. גם החלטת החברה, בהסכמת מר עזר, בשנת 2007 לחלק דיבידנדים לבעלי המניות קודם להחזר הלוואות הבעלים סותרת את טענת מר עזר בדבר קיומה של הלוואת בעלים. נזכיר כי חברה רשאית לבצע חלוקת דיבידנדים מתוך רווחיה ובלבד שהחלוקה לא תעמיד את החברה במצב של חדלות פירעון. ככל שמר עזר העביר לחברה את הכספים כהלוואות, ולטענתו החל משנת 2002-2003 פעילות החברה הופסקה ולא צפויות בה הכנסות ממשיות, הריי שחלוקת הדיבידנדים מסכנת את החזר הלוואותיו והיה מצופה, ממי שכיהן כדירקטור יחיד ובעל מניות בה, שלא יחתום על פרוטוקול המאשר את ביצוע החלוקה אלא שיתנגד לחלוקת הדיבידנדים ואף ינקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי למנועה על מנת להבטיח את פירעון הלוואותיו.
68. גם בגרסת העדים שהובאו מטעמו של מר עזר, לא היה כדי לבסס את טענותיו. מתצהירו של רו"ח כהן עלה כי הוא לא נכח בעת גיבוש ההסכמות בין הצדדים בדבר מתן ההלוואת בעלים לחברה וידיעתו בעניין זה היא רק פרי אמרותיו של מר עזר. בנוסף, בחקירתו הנגדית התברר כי רו"ח כהן לא ידע לנקוב במועד בו מר עזר סיפר לו על ההסכם, והאם זה נעשה בשיחת טלפון או מעיון במסמכים שמחלקת ביקורת במשרדו דרשה.
69. נוכח האמור לעיל דין גרסת מר עזר כי הוסכם בין הצדדים שהשקעותיו בחברה יהיו בדרך של הלוואת בעלים וכל טענותיו של מר עזר בקשר למתן הלוואות לחברה להידחות משום שלא הוכחו במידה הנדרשת במשפט האזרחי.
70. בבחינת למעלה מהדרוש, ועל מנת לסיים את המחלוקות בין הצדדים, אציין כי גם אם הייתי מקבלת את גרסתו של מר עזר לפיה הצדדים הסכימו כי כספו ישמש כהלוואת בעלים לחברה הריי שמר עזר לא הוכיח כי הוא זכאי להשבת הכספים הנטענים. והכל כפי שיפורט להלן.
כספי "ההלואה הראשונה" בסך 180,000 ₪
71. לטעמי מר עזר אינו זכאי להשבת כספי ההלוואה הראשונה הנטענים משום שכלל לא הוכח במידה הנדרשת כי בפועל הועברו כספים בסך 180,000 ₪ על ידו לחברה. בנוסף העובדה כי מר עזר משך כספים מתוך חשבון החברה אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, ומר עזר אינו מכחיש כי אכן הכספים נמשכו על ידו. מגרסתו של מר עזר, שנשמעה לראשונה במסגרת בקשתו לביטול עיקולים, עולה כי עם הקמת החברה ותחילת פעילותה ביקש מר יאיר כי יועמדו לרשותו אמצעים לצורך איתור השקעות היי-טק: בכלל זה רכב מנהלים, טלפון, שירותי משרד, וכרטיס אשראי לחיוב החברה. ואכן, מספר ימים לאחר הקמת החברה, ביום 23.4.01, רכשה החברה למר יאיר רכב , מחשב, שילמה הוצאות דלק, הוצאות אש"ל, וציידה אותו בויזה "זהב". מר עזר טען כי הוסכם כי עם תחילת פעילות החברה ומאחר ולא היו לה מקורות מימון, הוא יעביר לחברה סך של 180,000 ₪ לחשבונה כאשר במהלך השנה הוא משך את הכספים הללו חזרה כפרעון הלוואה זו.