לפני דיון בטענות הצדדים בעניין מצג השווא הנטען – יש להבהיר את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לטענות התובעים בדבר מצגי שווא והטעיה.
סעיף 15 לחוק החוזים מעניק ברירת ביטול למי שהתקשר בחוזה עקב הטעיה על ידי הצד השני או מטעמו "ברירה זו מוענקת בצורתה הרחבה ביותר. היא חלה לא רק במקרה של מצג שווא שנעשה במרמה אלא במקרה של מצג שווא שנעשה בתום לב. הסעיף אינו מציג כל דרישה לגבי מצבו הנפשי של המטעה ואין הוא מציג כל דרישה בדבר אשם או רשלנות מצידו" (ד. פרידמן ו-נ. כהן חוזים (1992) (להלן: "פרידמן וכהן") כרך ב' עמ' 784 וכן הערת שוליים 19 באותו עמוד; ג. שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2005) עמ' 322)).
כפי שציינו הנתבעים בסיכומים, הרי שהסעד המסורתי בשל פגמים ברצון היה אכן ביטול החוזה הגורר בעקבותיו סעד של השבה.
החברה היפנתה בעניין זה לעמ' 785 בספרם של פרידמן וכהן.
אולם, הציטוט בסיכומי החברה נעצר לפני האמירה הנוספת, שהיא הרלוונטית למקרה שלפניי, לפיה "הרחבת האחריות הנזיקית בשל התנהגות פסולה במו"מ העמידה לרשות הנפגע מערכת סעדים שבמרכזה זכות לפיצויים, ופעמים זכאי הנפגע לסעדים נוספים".
המחברים מפנים לדיון אשר נערך בעניין זה בפרק קודם (סעיף 13.13) בו הובהר כי בחלק נכבד מהמצבים בהם ניתן לבטל חוזה מחמת פגם ברצון - נובע הדבר מהתנהגות הצד השני.
עוד נאמר, כי מקרים של מצג שווא (הטעיית מתקשר אחד על ידי המתקשר השני) כפייה ולעיתים עושק - הם מקרים טיפוסים לכך.
בחלק נכבד ממקרים אלה תהיה התנהגות המתקשר השני מנוגדת לחובת תום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים או שהיא תהווה עוולה בנזיקין.
בהקשר זה יש להבהיר כי סעיף 12 לחוק החוזים קובע חובת תום לב המושתת על סטייה מסטנדרט אובייקטיבי "זהו קנה מידה מקביל לזה הקבוע בעוולת הרשלנות" (פרידמן וכהן עמ' 567).
בהערת שוליים 221 מובהר, כי מסקנה זו נובעת מהעובדה שסעיף 12 משתמש בקנה מידה המבוסס על אשמה (תום לב ודרך מקובלת).
המחברים חוזרים ומבהירים "מצג שווא שנעשה שלא ברשלנות אינו משמש עילה להטלתה של אחריות בנזיקין ואף לא לפי סעיף 12 לחוק החוזים" (עמ' 568).
לעניין המבחן האובייקטיבי הקבוע בסעיף 12 לחוק החוזים ראה גם ג. שלו עמ' 102.
קיימת אם כן חפיפה ניכרת בין תחומי התחולה של מערכת הדינים החלה על חובות הצדדים במהלך המו"מ, המעניקה סעד של פיצוי בשל הפרתן - לבין זו העוסקת באפשרות לבטל חוזה מחמת פגם ברצון.
עם זאת, מבהירים פרידמן וכהן "...דווקא בהקשר להטעיה בולט הדבר כי חפיפה זו היא חלקית בלבד. כך למשל, מצג שווא בתום לב וללא רשלנות עשוי להקנות ברירת ביטול לצד שהוטעה. אולם, במקרה כזה אין תחולה לסעיף 12 לחוק החוזים ואין לצד שהוטעה עילה לפיצויים" (עמ' 786).
סיטואציה נוספת הרלוונטית לסוגיית מצגי השווא היא כאשר האמירה המטעה או התייחסות אליה - הפכה להתחייבות חוזית.
במקרה זה, אם יסתבר כי האמירה אינה נכונה או לא קוימה זכאי הצד הנפגע לסעדים בשל הפרת חוזה.
הפרת חוזה מקנה זכות לפיצויים וסעד של ביטול "אולם, גם כאן מותנה הדבר בתוכן ההוראה החוזית וקיימת אפשרות שהצד הנוגע בדבר התחייב רק לנקוט באמצעים סבירים או לנהוג ברמת זהירות ומומחיות סבירה. במקרה כזה, בהעדר רשלנות אין הפרה וממילא אין סעד בשל הפרה..." (פרידמן וכהן, 874).
עוד הובהר, כי אם נכלל המצג המטעה בחוזה (כלומר ניתנה התחייבות חוזית לנכונותו) אין הדבר שולל את תחולתם של דיני ההטעיה. עומדת לתובע ברירת ביטול הן מכוח דיני ההטעיה על פי סעיף 15 לחוק החוזים והן מחמת הפרת החוזה.
עם זאת התנהגות שאינה עולה עם הדין המהותי באשר לעילות הביטול – תגרום לאובדן שתי העילות. כך למשל, העובדה כי הנפגע לא שלח הודעת ביטול במועד.
במקרה שלפניי, בחרו התובעים שלא לבטל את הסכם ההשקעה בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים בגין טענת מצג השווא וההטעיה אשר הועלתה על ידם בכתב התביעה.
אין מחלוקת כי ההטעיה הנטענת על ידי התובעים התגלתה להם בנובמבר 2011 – מספר חודשים לאחר כריתת הסכם ההשקעה, משהסתבר כי תחזית המכירות אינה מתממשת והיא נמוכה באופן משמעותי מזו שהוצגה בפניהם באפריל 2011.
ברירת הביטול היא בגדר סעד עצמי אותו יכול הזכאי לו להפעיל בכוחות עצמו מבלי להיזקק לעזרת בית משפט.
הפעלת הזכות אינה כפופה למגבלות למעט המגבלה הקבועה בסעיף 20 לחוק החוזים, לפיה יש להודיע לצד השני על ביטול החוזה תוך זמן סביר לאחר שנודע לצד המבטל על עילת הביטול.
במקרה הנוכחי אין ספק כי הזמן הסביר חלף, בדרך אשר גרמה באופן חד משמעי לאובדן זכות הביטול.
מסקנה זו נכונה גם אילו עמדה לתובעים ברירת ביטול בגין הפרת ההסכם לאור ההתחייבות שנכללה בו – התחייבות אשר למהותה אתייחס בהמשך.
כל המועדים הקבועים בהוראות סעיף 7 ו- 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970 – חלפו.
הודעת ביטול בגין הפרה לא נשלחה על ידי התובעים ואף לא ניתנה הודעת אורכה בהנחה שמדובר בהפרה לא יסודית.
ההתייחסות היחידה של התובעים למצגים לגביהם הועלתה בכתב התביעה טענה כי היו מצגי שווא – הינה בסעיף 20 למכתבו של עו"ד חרחס מיום 5.12.11.
במכתב נאמר: "אבקש לציין כי התבקשתי לבחון את אמינות המצגים אשר הוצגו לקבוצת מדינה טרם השקעתם לגבי תחזית הרווחים וההכנסות הצפויות של החברה. בתוך מספר חודשים מועט ומבלי שקרה אירוע מהותי הידוע לי שינתה החברה את תחזיותיה והקטינה את הרווח הצפוי בכ-90%... אני נמנע בשלב זה מלהביע דעתי על חומרת הדברים"
אין כמובן לראות בדברים אלה בגדר הודעת ביטול מסוג כלשהו. לכן, ברור כי זכות הביטול בגין המצג הנטען אינה עומדת עוד לתובעים.
עקרונית, אין בקביעה זו כדי למנוע מהתובעים לטעון כי הם זכאים לסעד אחר בגין מצג השווא הנטען: בין במסגרת סעיף 12 לחוק החוזים ובין בגין טענה בדבר הפרת התחייבות בהסכם ההשקעה עצמו.
בשלב ראשון – יש להבהיר כי אין כל בסיס לטענת התובעים בדבר היות הנתונים והעסקאות שהוצגו להם בגדר "עורבא פרח" או כי היה בהצגתם משום מצג כוזב או שקרי.
טענה זו מתייחסת לעובדות קיימות אשר הוצגו על ידי הנתבעים במהלך המו"מ.
אין למעשה טענה בפי התובעים לפיה המצג כי מדובר בחברה בעלת טכנולוגיה ייחודית היה מצג שווא.
אלון אישר בחקירתו הנגדית כי קיבל מידע באשר לפטנט וכי לפטנט יש מספר והוא זמין באינטרנט (עמ' 92 לפרוטוקול).
אלון אף העיד "אני מאוד התפעלתי מהמוצר ומהייחודיות שלו וגם מזה שהפטנט אושר סופית בקטגוריה חשובה וחשבתי שיש סיכוי טוב שזה יתממש" (עמ' 102 לפרוטוקול).
בהמשך אישר אלון כי החברה מבוססת מבחינה טכנולוגית (עמ' 107 לפרוטוקול).
לדברי אלון, אחיו איתן השתכנע בפן הטכנולוגי של החברה ולא היה כל מידע חסר באשר לפן זה (עמ' 140 לפרוטוקול).
כמו כן אישר אלון באופן מפורש "במשולש של התנאים להצלחה שניים היו – טכנולוגיה חזקה מאוד שהיא מוגנת פטנט... ומוצר עובד שכבר אין ספק בכך שהוא עובד היטב והוא הכניס לחברה כסף." (עמ' 146 לפרוטוקול).
מכאן עולה, כי אין למעשה טענה באשר למצגים שנעשו באשר לפטנט שהוא בבעלות החברה.
אין למעשה גם טענה בעניין ההצהרה שניתנה על ידי החברה בסעיף 5.9 להסכם ההשקעה – בו תואר תחום הפעילות של החברה ונאמר כי החברה הינה הבעלים של כל הזכויות במוצרי החברה.
באשר לדוחות הכספיים אשר הועברו לאלון על ידי החברה (נספח 2 לתצהירו של אלון) – אישר אלון כי אין הוא יכול להצביע על מצג שווא כלשהו בדוחות הכספיים (עמ' 107 לפרוטוקול).
יש להתייחס עתה לטענה אשר עלתה בסיכומים באשר להיותן של העסקאות שנכללו במסמכים
שהועברו "עורבא פרח".
גם לטענה זו אין כל בסיס.
בהתאם לעדותו של אלון החלו המגעים בינו לבין החברה באפריל 2011.
כפי שעולה מתצהירו של ליאור שלחה החברה לאלון ביום 14.4.11 תכנית עסקית מעודכנת למרץ 2014.
אלון אישר בחקירתו הנגדית כי תכנית עסקית זו נמסרה לו (עמ' 118 לפרוטוקול).
מדובר בתכנית עסקית אשר נשלחה לאלון על ידי בועז בהמשך לפגישה שהתקיימה איתו באותו יום.
התכנית העסקית הינה מפורטת ביותר.
מתוארים בה המוצרים אותם מייצרת החברה והשוק הפוטנציאלי תוך חלוקה לחתכי לקוחות שונים (ממשלות, עיריות, ארגונים מקומיים כגון: בתי ספר; בתי חולים; אוניברסיטאות בודדים ומפעלי רשתות סלולריות).
כמו כן, ניתן פירוט טכני מפורט ותוארה הדרך להגנת המוצרים באמצעות פטנטים.
אין גם מחלוקת בין הצדדים כי ביום 25.5.11 נשלח לאלון מייל על ידי ליאור אליו צורפה, בין היתר, תכנית עסקית לאפריל 2011.
גם תכנית זו מפורטת ביותר והיא כוללת, בין היתר, פרק הנושא את הכותרת "מכירות".
הפרק כולל טבלאות של תהליכי המכירה הקיימים של החברה.
בטבלה בעמוד הראשון מפורטים תהליכי המכירה לממשלות של מדינות זרות.
בטבלה קיימת עמודה הנושאת את הכותרת "SALES CYCLE" בה מתואר כל תהליך מכירה לפי השלב בו מצוי התהליך מ- 1 עד 12.
עסקה עם המשרד לאיכות הסביבה מתוארת כעסקה סגורה (שלב 12).
שתי עסקאות עם אותו גוף מצוינות כמצויות בשלב 10.
שלוש עסקאות עם ממשלת גרמניה, צרפת ולוקסמבורג, מצוינות בשלב 6.
ארבע עסקאות עם ממשלת בלגיה ויוון, מצוינות בשלב 7.
עסקה אחת עם ממשלת שוויץ מצוינת בשלב 8.
עסקה נוספת עם ממשלת בלגיה מצוינת בשלב 9.
בעמוד 3 קיימת טבלה נוספת של תהליכי המכירה לרשויות בישראל – מועצות מקומיות.
שש עסקאות מצוינות בשלב 7.
שלוש עסקאות מצוינות בשלב 8.
ארבע עסקאות מצוינות בשלב 9.
כפי שהעיד ליאור בתצהירו מדובר במסמך שנועד לצורך עדכון בעלי המניות בחברה, והוא אף נשלח למשקיעים במסגרת הדיווח החודשי.
לאותו מייל צורף קובץ המפרט את תחזית המכירות לשנים הקרובות.
התכנית אף כוללת עדכון באשר למגעים שהתנהלו עם הלקוחות השונים.
ליאור העיד בתצהירו כי ביום 27.5.11 שלח בועז לאלון קובץ המפרט את כל תהליכי המכירה של החברה – במסמך זה מפורטים כ- 140 עסקאות.
לדברי אלון המייל לא התקבל על ידו. עם זאת, התייחס אליו אלון בתצהירו.
לטענתו של אלון, מלמדת גם טבלה זו על כך שהחברה תמכה בתחזיות המכירה בפרטי פרטים בקשר לעשרות הזדמנויות.
לדבריו, חלקן הגדול דורג בשלבים מתקדמים מאוד לקראת מכירה. לכן, לא היה לו בסיס לסבור כי מדובר בתחזיות חסרות שחר.
בחקירתו הנגדית נשאל אלון באשר לטבלה הראשונה המופיעה בתכנית העסקית לאפריל 2011:
"ש. תגיד, תצביע לי על רובריקה אחת מתוך ה- 12 שהיא מצג שווא, שהיא בלוף, שהיא שקר שלא הייתה נכונה לאותו מועד שבו ניתן לך הדוח. רק רובריקה אחת?
ת. אני אצביע לך על הטור האחרון... הטור האחרון מסתכם בסדר גודל של... זה 15 מיליון דולר משהו כזה... מתוך 15 מיליון דולר יצאה עסקה של 29,000 דולר... זה בעיני לא סביר."
מיד בהמשך נשאל אלון פעם נוספת:
"ש. אני שאלתי, באותו רגע שבו קיבלת את הדבר הזה, מה לאותו רגע, מהווה מצג שווא ואתה אומר לי בדיעבד, ה-estimated deal value לא קרם עור וגידים. אני שואל, אתה יודע מה? אני שואל אותך ככה - יש פה עסקה שכתובה שלא באמת התנהלו לגביה או לא לגביה, או שלא היה מו"מ בעניינה, והיא סתם רשומה פה? ... אני ממקד את השאלות שלי...
אני שואל - יש פה עסקה אחת עם חברה אחת שלא הייתה קיימת במועד שקיבלת את זה?
ת. בדיעבד, אף עסקה לא הייתה קיימת. חוץ מהעסקה הזאת שציינתי.
ש. כל העסקאות האלה.... לא היו, לא היו בכלל בשלב המו"מ הזה?... זה הכל שקר וכזב?
ת. במבחן המציאות – בוודאי לא קרה כלום" (עמ' 98- 99 לפרוטוקול)
אלון אף הוסיף והעיד כי מתוך רשימה של 14 עסקאות עם רשויות מקומיות אשר צוינו ברשימה בעמוד 3, שחלקן צוינו כמצויות בשלבים מתקדמים – "לא יצא כלום חוץ מעסקה אחת זה מאוד מטריד".
לדבריו, "אני חושב שהאסמכתא הכי חזקה לזה שזה היה שקר וכזב, זה בעצם באותו, בהמשך לאותו מסמך שזה תחזית המכירות" (עמ' 100 לפרוטוקול).
העובדה שהעסקאות לא יצאו בסופו של דבר לפועל – אינה מובילה למסקנה, שהיא מסקנה בדיעבד, כי העסקאות שתוארו במסמכים שהועברו לתובעים לפני חתימת ההסכם היו בגדר "עורבא פרח" או "שקר וכזב".
כפי שפרטתי לעיל, תוארו העסקאות הפוטנציאליות באופן מפורט ביותר; תוארו המגעים השונים שהתקיימו עם הממשלות הזרות ועם הרשויות המקומיות, תוך מתן פרטים ובשקיפות מלאה .
יתרה מזאת, ליאור הצהיר בתצהירו על המגעים המפורטים אשר נערכו עם הרשויות המקומיות השונות ואין כל תשתית ראייתית לטענה לפיה מדובר בנתונים לא נכונים.
עוד יש לציין, כי טענתו של אלון לפיה עסקאות רבות ביותר בקובץ שנשלח על ידי בועז ביום 29.5.11, אותו טען כי לא קיבל, צוינו על ידי החברה כעסקאות בשלב מתקדם - אינה נכונה.
חלק הארי של העסקאות מצוין כמצוי בשלב התחלתי בלבד.
לאור כל האמור לעיל, אין מקום לטענה כי הנתונים בדבר עצם המגעים למכירת המוצרים של החברה או העסקאות הפוטנציאליות שתוארו - לא היו נכונים בזמן אמת או כי החברה פעלה ברשלנות כלשהי בעצם הצגת נתונים אלה.
בשלב זה יש להתייחס להוראות שנקבעו בהסכם ההשקעה בעניין המצגים עליהם הסתמכו התובעים.
בסעיף 5.9 להסכם ההשקעה מצויה הצהרה מפורשת של החברה כי היא מודעת לכך שההשקעה התבססה על מסמכים כתובים ומידע שהוצג למשקיע.
החברה אף אישרה את נכונות המסמכים הכתובים אשר הוצגו למשקיע ואישרה כי כאשר נעשו הערכות (תחזיות) נעשו אלה בזהירות ראויה appropriate precaution.
עדותו של אלון לפיה הוסף סעיף זה לבקשתה של החברה עולה מן העובדה כי בטיוטת ההסכם הראשונה, אשר נערכה על ידי באי כוח החברה, הצהרות אלה אינן קיימת.
ההצהרות נכללות בהערותיו של עו"ד חרחס לטיוטת ההסכם כפי שעולה מנספח ז' לתצהירו של ליאור.