יז.
כ. בסופו של יום לא התקיימה ישיבת השימוע ביום 14/1/18 שכן ביום 11/1/18 הודיע התובע, באמצעות בא כוחו, כי בשל הרכב השימוע (קרי - היותו של מר שקלרש חלק ממנו), הוא אינו יכול להופיע לפניה שכן, לטענתו, "ועדה זו, בהרכבה הנוכחי, נגועה במשוא פנים ואינה אפקטיבית" ולכן הודיע כי יגיש את טענותיו לשימוע, בכתב וזאת עד ליום 17/1/18 – הנתבעת איפשרה לו לעשות כן.
כא. ביום 17/1/18 הגיש התובע את תגובתו, הכתובה והמפורטת, למכתב השימוע.
כב. בתאריך 30/1/18 ניתנה החלטת הנתבעת בשימוע, במסגרתה התייחסה לטענות התובע בתגובתו למכתב השימוע והסבירה מדוע החליטה לסיים את העסקתו. כן הוצא, במועד זה, מכתב סיום העסקה, אשר גם במסגרתו צויין תאריך סיום יחסי העבודה בין הצדדים - 1/3/18.
כג. מאז פוטר התובע, הועברו חלק ו/או רוב תפקידיו למר מישל אדרי, תפקידים אותם הוא מבצע בנוסף לתפקידים אותם ביצע בעבר, כאשר הנפח שהתפקידים שהוא מבצע במקום התובע, גוזלים זמן קצר מאוד מסדר יומו השבועי/החודשי.
11. להלן טענות ב"כ התובע:
א. התובע, שהינו נכה בשיעור 90%, עונה להגדרת חוק שיוויון לאנשים עם מוגבלויות, תשנ"ח - 1998 (להלן:"החוק") והוא נלחם על זכויותיו ככזה, כאשר מאז פוטר הוא חותם אבטלה שכן אין אף מקום עבודה שמוכן להעסיקו.
ב. במחלקת התפעול, אליה השתייך התובע, לא נפתחו שום הליכי התייעלות והנתבעת לא עשתה, בזמן אמת, מאמצים כדי למצוא לו משרה חלופית ולהשאירו בחברה.
ג. היקף משרתו של התובע לא נבחן לעומק, למרות שניתן היה לעשות זאת בדרך של פניה לגורמים המקצועיים בחברה שיכלו לסייע בהערכת היקף משרתו.
ד. למרות שסעד האכיפה הינו סעד חריג, יש מקום, בנסיבותיו של תיק זה, להעתר לו.
ה. עת שקל ביה"ד, במסגרת החלטתו בבקשה, את סוגיית מאזן הנוחות, הוא יצא מנקודת הנחה כי משרתו של התובע לא תאוייש על ידי הנתבעת שכן "המדובר בביטול מוחלט של תקן המשרה..", כאשר גם ביה"ד הארצי אשר דן בבר"ע שהגיש התובע ציין כי "איוש תפקיד הקב"ט במהלך ניהול ההליך, יתמוך מטבע הדברים, בטענות המבקש עצמו ולא יהווה מחסום בלתי הפיך אם וככל התובענה תתקבל", כאשר בפועל התברר כי הנתבעת כן איישה את משרת הקב"ט, כאשר אין זה משנה, אם עתה היא מכנה תפקיד זה בשם "אחראי ביטחון".
ו. בסעיף 67 לתצהירו, פירט התובע את התפקידים אותם מילא בנתבעת (חמישה ראשי פרקים) וכן אמד את היקפו של כל תפקיד, כאשר מדובר בתפקידים שבגינם הוגדרה משרתו כמשרה בהיקף של 100%.
ז. בעבר היה אחראי התובע גם על תחום ההסעדה, אך זה נלקח ממנו, לפני מספר שנים וכן נלקח ממנו תפקיד החירום של הנתבעת, למעט תפקידי החירום הארציים שנותרו בסמכותו.
ח. הנתבעת סותרת את עצמה עת היא טוענת, מחד, כי עבודתו של התובע היתה מצומצמת ביותר (שיעור של 20% משרה) ומאידך, טוענת כי יש צורך שבכל רגע נתון יהיה אדם שידאג לענייני הביטחון.
ט. למעשה הנתבעת העבירה את כל תפקידיו של התובע למר אדרי למעט תפקיד אחד שהועבר לגב' ליזה ומכאן שגם אם תתקבל טענת הנתבעת כי ה"תקן" בוטל הרי שהתפקידים לא בוטלו.
י. במועד בו פוטר התובע לא נשקלה נכותו (כפי שניתן לראות גם מעיון בפרוטוקול הישיבה בה נדונה שאלת ביטול תקן הקב"ט) ובכך חטאה, הנתבעת, לתכליתו של החוק.
יא. לא די בכך שהנתבעת ידעה על נכותו של התובע ו/או שהיא לא פיטרה אותו בגללה, כדי להפוך את פיטוריו לכאלה המתיישבים עם החוק, המטיל, על המעסיק, דרישות גבוהות יותר מאלו המוטלות על מעסיק עת הוא דן בפיטורי אדם שהחוק אינו חל עליו.
יב. הנתבעת הפרה את החוק בכך שלא עשתה מאמצים אמיתיים להשאיר את התובע בעבודה, תוך שהעדיפה להעביר את תפקידיו לעובד אחר שהחוק אינו חל עליו.
יג. התנהלותה של הנתבעת אינה תואמת את ההלכה הפסוקה בנוגע לאנשים עם מוגבלויות (ולענין זה הפנה התובע לבש"א 2968/01 ולסע"ש 48656-10-15).
יד. הנתבעת פיטרה את התובע בתואנות שווא, כאשר טענתה באשר לכך שהתפקידים שביצע עולים כדי היקף משרה של 20%, אינה נכונה.
טו. הנתבעת לא הוכיחה קיום הליך התייעלות ולמעשה המפוטר היחיד במחלקת התפעול היה התובע.
טז. גלי, הממונה על קיום החוק בנתבעת, מעלה בתפקידה שכן היא לא הגנה על התובע בכל הליך פיטוריו ולמעשה אף היתה זו שניהלה אותו בהתאם להנחיות מנהליה - דבר המלמד על ניגוד עניינים.
יז. מעדותה של גלי עלה כי היא כלל אינה מבינה את מהות תפקידה כממונה על קיום החוק בחברה.
יח. התובע עומד על כך כי יש מקום להעתר לסעד האכיפה שביקש.
יט. לחילופין מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של 200,000 ₪ פיצוי בגין העובדה כי הפרה את החוק, ביחס אליו וכן מבקש כי בית הדין יחיייבה בתשלום פיצוי בגין אובדן השתכרותו בעתיד וזאת למרות שרכיב זה לא נאמד על ידו הואיל ומדובר ברכיב בהיקף גבוה מאוד וכן מבקש כי בית הדין יחייבה לשלם לו סכום נוסף של 100,000 ₪ פיצוי בגין השפלה ועוגמת נפש שגרמה לו, עת דרש ממנו, מנהלו הישיר, לצאת בו ברגע ממקום העבודה, תוך שלקח ממנו את התג ותוך שהוציא אותו לעיני עובדים אחרים מהמקום, כאשר אפילו ארוחת פרידה ו/או הרמת כוסית לא מצאה הנתבעת לערוך לכבודו.
כ. בנוסף, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו הוצאות משפט ושכ"ד עו"ד.