12. בתצהיר הנתבע התומך בכתב הגנתו נטען , כי לא הוכח שימוש נוגד; כן טען, כי לא הוכח שימוש רציף במעברים במשך 30 שנה; אינטרס התובעים לא מצדיק פגיעה בזכות הקניין שלו לאור קיומן של חלופות לשבילי הגישה כגון בניית מדרגות לדירתם של פיליפ ורחל; ליתר התובעים קיימת גישה לדירותיהם מרח' הלל. הנתבע אף הדגיש, כי הותרת השבילים כרוכה במעבר במגרשים עליהם בנויים בניינים 48 ו- 48א', והכרה בזיקת ההנאה תוביל לפגיעה בבעלי אותם חלקות מבלי שהם צד להליך.
13. הנתבע הוסיף וטען, כי טרם הרכישה הוא ביצע את הבדיקות הנחוצות בפנקס המקרקעין ולא מצא כל רישום אודות הזכות הנטענת; גם אילו תוכח זיקת הנאה הרי שיש להורות על ביטולה בשל שינוי נסיבות. כן נטען, כי הבעלים הקודם של דירת הנתבע השכיר את הדירה לדייר מוגן ועל כן המעבר בקרקע לא הפריע לו.
14. ניסיתי לא אחת להביא את הצדדים להבנות ואף ביקרתי במקום לפני מתן החלטתי בבקשה למתן צו מניעה זמני, אך ללא הועיל. כל צד התבצר בעמדתו. משכך, ניתנה החלטתי מיום 26.3.17 שבגדרה ניתן צו מניעה האוסר על הנתבע מלחסום את השבילים הקיימים עד לרוחב שיאפשר מעבר רגלי סביר ונח של התובעים ואחרים מטעמם, וזאת עד למתן פס"ד סופי.
15. עוד יש להזכיר, כי בסוף החלטתי בבקשה למתן צו מניעה הפניתי תשומת לב התובעים כדלקמן:
"משום מה המבקשים גם מתעלמים מהעובדה שהשביל המוביל למדרגות כורש ומשם לרח' מסדה עובר גם במגרשים של הבניינים 48א ו-48. אמנם עד כה מי מהבעלים של הקרקע המקיפה בניינים אלה לא הביע התנגדות להמשכו של המצב הקיים, אלא שראוי במקרה זה כי המבקשים ישאפו לפתרון כולל ולא רק חלקי עם המשיב. לאמור, גם למקרה ובקשתם תתקבל בסופו של ההליך, עדיין הדבר לא יביא לפתרון סופי ולהותרת השבילים הקיימים על כנם."
למרות האמור, התובעים עמדו על תביעתם כפי שהוגשה ולא ראו לצרף צדדים נוספים להליך.
העדים וסיכומי הצדדים
16. התובעים העידו מטעמם 6 עדים; רחל, היא התובעת מס' 2, ועוד ארבעה עדים שהתגוררו בתקופות שונות בבניינים 50 ו-52. כן הוגשה מטעם התובעים חו"ד של האדריכל שמואל גרואר (להלן: האדריכל), אשר בחו"ד עמד על ההיסטוריה של בניינים אלה (50 ו-52), מסר כי הם בניינים לשימור וגם הרחיב באשר לקשיים שלגישתו קיימים בבניית מדרגות המובילות מהרחבה לדירת פיליפ ורחל.
17. מנגד הנתבע העיד בעצמו וגם הוזמנה מטעמו הגב' עדי רויטנברג המשמשת כראש תחום השימור בעיריית חיפה, שהעידה באשר להיתכנות בניית מדרגות המובילות לדירתם של פיליפ ורחל.
18. התובעים הדגישו בסיכומיהם, כי טענתם היחידה הינה לזיקת הנאה מכח שנים, והכוונה לזכות מעבר בשבילים. לפי התובעים, הוכח כי דיירי הבניינים 50 ו-52 עשו שימוש רציף במעברים במשך יותר משבעים שנה. עובדות אלו הוכחו באמצעות מספר עדים שהתגוררו בתקופות שונות, עוד משנות החמישים של המאה הקודמת ועד לאחרונה, ואשר כולם מסרו כי נעשה שימוש קבוע ורציף במעברים אלה.
19. התובעים גם טענו, כי השימוש שנעשה היה גלוי לעין כל ונוגד לאינטרס של הבעלים שקדמו לנתבע; הגם, כך נטען, הוכח כי מעולם לא נאסר על מי מהדיירים בשני הבניינים מלהשתמש במעברים עד אשר הנתבע רכש הזכויות בדירתו אליה כאמור הוצמדה הקרקע.
20. לגישת התובעים, גם אם הבעלים הקודם לדירת הנתבע אינו ישראלי והתגורר הוא ויורשיו דרך קבע בחו"ל, הרי די בידיעת הדיירים המוגנים שהתגוררו מקודם בדירת הנתבע. אף יתרה מכך, התובעים הזכירו כי ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית של בעל המקרקעין הכפופים, כך שגם בהיעדר ידיעה בפועל זיקת ההנאה עשויה להשתכלל. עוד טענו התובעים, כי המחיר בו רכש הנתבע את הדירה, שהינו נמוך בהרבה ממחיר השוק, מלמד כי מחיר זה גלם בחובו את קיומה של זיקת ההנאה.
21. התובעים בדעה, כי זיקת ההנאה במקרה זה הינה לטובת מקרקעין, הדירות בבניינים 50 ו-52; כן נטען כי במקרה זה מתקיים גם יסוד הצורך שכן לדירת פיליפ ורחל אין כל גישה זמינה כעת, ואילו שלילת זכות זו מיתר התובעים הינה מכבידה ותיאלץ אותם ללכת בדרכים חלופיות הכרוכות בעליה וירידה במספר רב של מדרגות וגם הליכה למרחקים.
22. התובעים גם התייחסו לבקשתו החלופית של הנתבע לביטול זיקת ההנאה והדגישו, כי אין כל שינוי בנסיבות שיצדיק זאת, הגם שלא הוכח כי הדבר דרוש לפיתוח הקרקע או שביטולה יצמיח תועלת העולה על ההפסד.
23. בסוף סיכומיהם התובעים גם טענו, כי אין כל ערובה לכך שניתן לבנות מדרגות שיובילו לדירתם של פיליפ ורחל, הגם שבניית מדרגות אלו כרוכה בפגיעה באיכות החיים של תובעים אלה ובערך דירתם. התובעים עתרו למתן פס"ד המכיר בקיומה של זיקת ההנאה וגם חזרו והעלו את הצעתם להסטת המעבר לשולי הקרקע דבר שעשוי לצמצם את הפגיעה במשיב.
לפני שאסקור את סיכומי הנתבע ראיתי לציין, כי התובעים הגישו סיכומי תשובה ביום 6.11.18. בסיכומים אלה עיינתי על אף שהוגשו ללא רשות.
24. בסיכומיו הנתבע טען, כי התובעים לא הוכיחו קיומו של שימוש נוגד, שכן כל עדי התביעה מסרו כי מאז ומתמיד המעברים היו פתוחים, והבעלים הקודם של הקרקע או מי מטעמו, מעולם לא הביע התנגדות. עוד הדגישו, כי התובעים גם נכשלו בהוכחת יסוד נוסף, והכוונה לרצף השימוש הנטען למשך 30 שנה.
25. הנתבע בדעה, כי משום שבפני התובעים קיימות חלופות אחרות נוחות ויעילות, אזי אין אינטרס ראוי המצדיק את הפגיעה בזכותו הקניינית. באשר לדירתם של פיליפ ורחל , כפי שהוכח, אין כל מניעה חוקית או תכנונית לבנות מדרגות, ואילו באשר ליתר התובעים, הרי בפניהם דרכים אחרות ונוחות בדרכם לרח' מסדה וגם לרח' הלל.
26. עוד הוסיף הנתבע וטען, כי נוכח מציאות זו, המגמה שקיבלה ביטוי בפסיקה לפיה יש לצמצם את הפגיעה בזכות הבעלות; העלויות המצומצמות של בניית המדרגות שלא משתוות לנזקו של הנתבע בקבלת התביעה; הפגיעה בזכויות בעלי המגרשים הסמוכים למקרה והתביעה תתקבל ואשר דעתם לא נשמעה; שינוי הנסיבות מאז רכישת הנתבע לקרקע אותה הוא החליט לנצל - אין להכיר בזיקת ההנאה הנטענת, ואם כן, יש להוסיף ולהורות על ביטולה.
27. בסיכומיו הנתבע גם הזכיר, כי באשר ליתר התובעים, למעט פיליפ ורחל, הרי הם זנחו את תביעתם משלא התייצבו לדיונים, לא העידו ואף לא גילו כל מעורבות או עניין בהליך ובתוצאתו.
זיקת הנאה מכח שנים - המתווה הנורמטיבי