דומני, כי המקרה לפנינו שייך לקבוצת המקרים אליהם כיוון השופט רובינשטיין את חששו. מקרה זה איננו מסוג המקרים החריגים שבהם ראוי לסטות מהכלל הנוקשה אשר מבטל את הזכייה במכרז בעקבות איחור בתשלום מצד הזוכה.
עניין גולדווין
24. כפי שכבר ציינתי, בית משפט קמא ביסס את פסק דינו על פסק הדין שניתן בעניין גולדווין על ידי בית המשפט המחוזי חיפה (ואשר נכתב על ידי השופטת י' וילנר, שכעת מכהנת בבית משפט זה). פסק הדין שניתן בעניין גולדווין איננו בגדר הלכה מחייבת לא רק בשל היותו פסק דין של בית משפט מחוזי, אלא גם מפאת נסיבותיו הייחודיות והחריגות של המקרה אשר נדון בו. באותו מקרה, הזוכה במכרז נדרש לשלם שלושה תשלומים נפרדים: (1) דמי חכירה בסך של 203,524.9 ₪ למינהל מקרקעי ישראל; (2) הוצאות פיתוח בסך של 297,793 ₪ לערים חברה לפיתוח בע"מ; וכן (3) הוצאות פיתוח נוספות בסך של 5,287 ₪ לרשות המקומית. בהודעת הזכייה, הבהיר המינהל לזוכה כי אם לא יסדיר את תשלום דמי החכירה ואת הוצאות הפיתוח לחברת ערים במועדים שנקבעו לכך – הזכייה תתבטל. הודעה זו לא אמרה כי אי-תשלום הוצאות הפיתוח לרשות המקומית, אף הוא יביא לביטול הזכייה, דבר שיצר אי בהירות ובלבול. הזוכה שילם את דמי החכירה עבור המגרש כדת וכדין. כמו כן הוא שילם את הוצאות הפיתוח לחברת ערים במועד שנקבע לכך. הזוכה שכח לשלם את הוצאות הפיתוח הנוספות – סכום שהיה נמוך בהרבה משני התשלומים הקודמים ואמור היה להיות משולם לרשות המקומית. במועד האחרון לתשלום, פנה הזוכה למינהל במטרה לברר האם נותרה יתרת תשלום כלשהי לחובתו. ברם, עקב אילוצים הקשורים במינהל לא ניתן היה לספק לו תשובה נכונה בו ביום. התשובה סופקה לזוכה רק למחרת היום ובשל כך הוא שילם את התשלום החסר, אשר היווה 1% בלבד מהתמורה הכוללת, באיחור של יום אחד.
25. ברי הוא אפוא שמדובר היה באיחור קל אשר נבע, בין היתר, מאילוצי המינהל שאותם לא ניתן היה לזקוף לחובת הזוכה. זאת ועוד: שלא כמו במקרה שלפנינו, בתנאי המכרז דשם לא צויין כי האיחור בתשלום הוצאות הפיתוח לרשות המקומית (להבדיל מעיכובים בתשלומים למינהל ולחברת ערים) יביא לביטול הזכייה. מדובר על כן במקרה מיוחד וחריג אשר הוכרע כפי שהוכרע בהתאם לנסיבותיו. את פסק הדין שניתן בעניין גולדווין ניתן אולי להצדיק לנוכח החריג אשר נקבע בהלכת שריקי, אך אין כל סיבה שנעמיק בסוגיה וננסה להכריע בעניין זה. די אם אומר כי המקרה שנדון בעניין גולדווין איננו דומה כלל למקרה דכאן.