פסק-דין
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת נועה גרוסמן) בת"א 37628-03-18 מיום 23.12.2018 במסגרתה החליט בית משפט קמא שלא להורות למשיבה (התובעת) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים (הנתבעים) בהליך שלפניו.
רקע והשתלשלות עניינים
1. המשיבה היא חברה העוסקת בעיצוב, ייצור ושיווק מוצרי תאורת חירום. המבקשת 1 היא חברה העוסקת בייבוא, שיווק והפצה של מוצרי חשמל ותאורה, והמבקש 2 הוא המנכ"ל של המבקשת 1 (להלן יחדיו: "המבקשים"). ביום 18.3.2018 הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה נטען כי המבקשים (הנתבעים) מייבאים, משווקים ומפיצים בישראל גוף תאורת חירום צמוד תקרה הדומה עד כדי הטעיה למוצר ייחודי וחדשני של המשיבה (התובעת), ובכך מבצעים כלפיה עוולות של גניבת עין והפרת זכויות יוצרים, וכי הם התעשרו שלא על פי זכות שבדין על חשבונה. המבקשים הכחישו במסגרת כתב הגנתם את טענות המשיבה, ובכלל זה את הטענה כי העתיקו את מוצר המשיבה. שווי התביעה הועמד על ידי המשיבה על סך של 500,000 ש"ח, לצורכי אגרה.
2. ביום 28.11.2018 הגישו המבקשים בקשה להורות למשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בהתאם להוראת סעיף 353(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). המשיבה הגישה תגובתה לבקשה להפקדת ערובה ביום 10.12.2018, בגדרה היא התנגדה לבקשה מן הטעם שבמקרה דנן חל לשיטתה החריג לכלל בדבר חיוב תובעת שהיא חברה בהפקדת ערובה להוצאות. זאת ביססה המשיבה על מצבה הכלכלי היציב, המעיד כי יש ביכולתה לשלם הוצאות ככל שייפסקו לטובת המבקשים, וכן על סיכויי התביעה הגבוהים. לתמיכה בטענתה בדבר מצבה הכלכלי היציב, הגישה המשיבה תצהיר של מנכ"ל החברה בו הוצהר כי "[המשיבה] יציבה כלכלית והיא תוכל לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים אם חלילה תדחה התביעה".
3. ביום 23.12.2018 ניתנה, בפתקית, החלטת בית משפט קמא בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה. בהחלטה נפסק כי "בענייננו, לא שוכנעתי כי מדובר בתובעת שאיתנותה הכלכלית מוטלת בספק. עוד לא שוכנעתי כי מדובר בתביעה קלושה חסרת ממשות, כזו המצדיקה חיוב בהפקדת ערובה להוצאות" (סעיף 7 להחלטת בית המשפט קמא). לפיכך, דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשים, ופסק כי אין מקום להורות למשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם.
כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפניי.
4. יצוין, כי בקשת רשות הערעור הופנתה גם נגד החלטת בית משפט קמא מיום 15.1.2019, בגדרה הוחלט להיענות לבקשת המשיבה לגילוי מסמכים ספציפי ומענה על שאלון, אולם בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה זו נדחתה בהחלטתי מיום 30.1.2019 מבלי שנתבקשה תשובה. לעומת זאת, ביחס לבקשה בעניין הפקדת הערובה להבטחת הוצאות, הורתי במסגרת החלטתי מיום 30.1.2019 כי היא מצריכה תשובה במסגרתה מתבקשת התייחסות הצדדים לשאלה האם המשיבה (התובעת) עמדה בנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור אותה מהפקדת ערובה.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
5. המבקשים טוענים בבקשת רשות הערעור כי בית המשפט קמא שגה שעה שלא חייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, וכי קביעתו מנוגדת לפסיקת בית משפט זה לפיה כאשר עסקינן בתובעת שהיא חברה בערבון מוגבל הכלל הוא חיוב בהפקדת ערובה להוצאות. כן נטען, כי בית משפט קמא ביצע היפוך של נטל הראיה וכי הנטל לסתור את החזקה בדבר חובת הפקדת ערובה מוטל על החברה התובעת (המשיבה) ולא על הנתבעים (המבקשים). בהתאם, סבורים המבקשים כי שגה בית משפט קמא שעה שהתעלם מהעובדה כי המשיבה לא הציגה ראיה כלשהי ביחס ליכולתה הכלכלית, וכי לעניין זה אין להסתפק בהצהרה כללית של נציג מטעמה. עוד נטען כי קביעת בית המשפט קמא לפיה לא שוכנע כי מדובר בתביעה קלושה גם היא מנוגדת להלכה הפסוקה, שהרי המבקשים אינם נדרשים להוכיח כי התביעה היא "קלושה" על מנת להצדיק הטלת ערובה, אלא המשיבה היא זו שצריכה להוכיח כי סיכויי תביעתה הם גבוהים באופן המצדיק סטייה מהכלל לפיו יש להטיל על חברה תובעת ערובה להבטחת הוצאות. בנוסף, מלינים המבקשים על כך שהחלטת בית המשפט קמא ניתנה מבלי שבית המשפט נימק את קביעותיו כיאות.
6. כנגד זאת טענה המשיבה כי היא עמדה בנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור אותה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משני טעמים: הטעם הראשון הוא איתנותה הכלכלית של המשיבה. לשיטתה, היא תמכה את טענותיה בדבר איתנות כלכלית בתצהיר מטעם מנכ"ל החברה, ומכאן עבר נטל הראיה למבקשים, אשר לא הביאו ראשית ראיה לסתור את הטענה. הטעם השני הוא הנסיבות המיוחדות של המקרה, ובמרכזן סיכויי התביעה. לשיטת המשיבה סיכויי התביעה גבוהים בשל הדמיון בין המוצרים, אשר "מקים חזקה בדבר קיומו של מוניטין" (סעיף 12 לתשובת המשיבה). כן טוענת המשיבה, כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה בשיהוי ניכר והעלימה מידע מהותי לפיו בין הצדדים מערכת יחסים עסקית והיכרות רבת שנים. עוד נטען כי ההתנהלות הכוללת של המבקשים היא חסרת תום לב. לשיטת המשיבה, מטרתה האמתית של בקשת הפקדת הערובה היא הפעלת מנוף לחץ עליה, ואולם בית המשפט קמא "פשוט לא האמין למבקשים" (סעיף 1 לתשובת המשיבה).
7. המבקשים הגישו תגובה לתשובה, במסגרתה נטען כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי קיימת הצדקה לפטור אותה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם. בכל הנוגע להוכחת איתנות כלכלית נטען כי התצהיר שהוגש מטעם מנכ"ל המשיבה הוא תצהיר עלום ולאקוני, שאינו עומד ברף הראייתי הנדרש למתן פטור מהפקדת ערובה, ובוודאי שאינו מעביר את נטל הראיה למבקשים. לשיטתם, היה על המשיבה להציג ראיות ממשיות כגון דוחות כספיים, אישור רואה חשבון, אישורי בנק וכדומה על מנת להוכיח את יכולתה הכלכלית. כן נטען, כי סוגיית ההכרות בין הצדדים אינה רלוונטית לשאלת יכולתה הכלכלית של המשיבה. בכל הנוגע לחריג בדבר "נסיבות מיוחדות" נטען, כי בית משפט קמא שגא שעה שהעביר את הנטל להוכחת החריג לכתפי המבקשים, ומכל מקום מציינים כי בית המשפט קמא לא קבע בהחלטתו כי סיכויי התביעה גבוהים. גם לגופם של דברים סבורים המבקשים כי סיכויי התביעה אינם גבוהים ואף נמוכים. לבסוף, טוענים המבקשים כי בית המשפט לא קבע מעולם כי אינו מאמין למבקשים.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל, כמפורט להלן.
9. סעיף 353א לחוק החברות מורה כי תובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל תחויב, לבקשת הנתבע, במתן ערובה להוצאותיה – אלא אם הוכיחה שיהיה ביכולתה לשלם הוצאות אלה, או שבית המשפט סבר כי "נסיבות העניין אינן מצדיקות" חיוב בערובה. הסדר זה, המגדיר את החיוב בהפקדת ערובה להוצאות ככלל, ואת ההימנעות מהטלתו כחריג, נועד להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקה 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה שתיים עשרה, 2015)).
10. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה להוצאות מוטל על כתפיה. כך היה עוד טרם חיקוק הסעיף, שעה שהכלל בדבר חזקת הפקדת ערובה היה כלל פסיקתי (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 652 (1990)), וכך גם לאחר חיקוק סעיף 353א לחוק החברות אשר הוסף במסגרת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה- 2005 (ראו רע"א 9237/18 כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H. PETERSON CO, פסקה 5 (12.2.2019); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ, פסקה 5 (29.12.2011). להיסטוריה החקיקתית של סעיף 353א לחוק החברות ראו פסק דינו המקיף של השופט (כתוארו אז) חנן מלצר ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)).
11. בעניינו, עיון בהחלטתו של בית משפט קמא מעלה כי הוא נקלע לכדי טעות, שעה שהעביר את נטל הראיה מכתפי החברה-התובעת (המשיבה) לכתפי הנתבעים (מבקשים). זאת, ניתן ללמוד מנוסח ההחלטה: "בענייננו, לא שוכנעתי כי מדובר בתובעת שאיתנותה הכלכלית מוטלת בספק. עוד לא שוכנעתי כי מדובר בתביעה קלושה חסרת ממשות, כזו המצדיקה חיוב בהפקדת ערובה להוצאות" (סעיף 7 להחלטת בית המשפט קמא), כמו גם מהיעדר הנימוק בדבר האופן בו הרימה המשיבה את הנטל המוטל עליה (למשל, התייחסות לתצהיר מנכ"ל המשיבה שצורף לתגובתה).
12. ויובהר, הערובות להבטחת ההוצאות יכולות להיות מסוגים שונים: החל בהפקדה בקופת בית המשפט, עובר בערבות בנקאית וכלה בערבות צד ג' (כגון, ערבות אישית של בעל מניות או נושא משרה). כן רשאי בית המשפט להורות על תמהיל ערובות, כגון שתבוצע הפקדה של מזומן או ערבות בנקאית בסכום נתון בקופת בית משפט, ובנוסף תופקד ערבות צד ג' עד לסכום מסוים. לבסוף, יכול גם בית המשפט להציע מספר חלופות, כגון הפקדת ערבות צד ג' בסכום נתון על ידי לפחות שני ערבים, ולחילופין הפקדת פיקדון בסכום מוגדר (השוו: רע"א 9124/16 דביר נ' JKV BETEILIGUNEGES GmbH (29.11.2016)).
13. משאלו פני הדברים, סברתי כי יש מקום לקבל את הערעור במובן זה שהחלטת בית משפט קמא בדבר היעדר הצורך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות תבוטל. בשים לב להיקף התביעה, ולטיעוני הצדדים, הריני להורות כי הערובה להוצאות במקרה זה תהיה ערבות צד ג' של שני בעלי מניות בחברה, שכל אחד מהם מחזיק לפחות 5% ממניות החברה, בסכום של 50,000 ש"ח כל אחד, או הפקדה בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית על סך של 60,000 ש"ח.
14. המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בהליך בסכום כולל של 3,000 ש"ח. בקביעת סכום זה נתתי דעתי גם לכך שבקשת רשות הערעור הוגשה גם כלפי החלטת בית המשפט קמא בעניין גילוי מסמכים ספציפי ומענה על שאלון – בקשה שנדחתה בהחלטתי מיום 30.1.2019.
ניתן היום, ט' באדר א התשע"ט (14.2.2019).
ש ו פ ט