40. להשלמת התמונה, יצוין, כי לאחר הגשת התביעה, העבירה התובעת את פעילותה לפול כרייה של חברת Slushpool (להלן: "סלאשפול") והפסיקה לעשות שימוש בארנק החיצוני במסלול העברת הכספים. בהתאמה תרשים עדכני של פעילות החברה הינו כדלקמן:
טענות הצדדים - בקצירת האומר;
41. התובעת פותחת וטוענת, כי המחלוקות העובדתית היחידות בין הצדדים נוגעות לשאלות האם הודיעה התובעת לבנק כי היא עוסקת בתחום הכרייה של מטבעות דיגיטליים בעת פתיחת החשבון והאם קדמה לפעולת החזרת הכספים, אשר לטענתה נעשתה באופן חד צדדי על ידי הבנק ביום 1.4.18, הודעה בעל פה למנהלי התובעת שלא לבצע עוד פעולות בחשבון הקשורות למטבעות דיגיטליים, כנטען על ידי הבנק.
באשר לשאלות העובדתיות במחלוקת, מבהירה התובעת, בפתח טענותיה, כי אינה עוסקת במסחר במטבעות דיגיטליים, אלא בכרייתם בלבד ונוסף על כך כי את מטבעות הביטקוין אשר קיבלה התובעת בתמורה לפעולת הכרייה, היא לא החזיקה בחשבון בבנק, אלא שהמטבעות הועברו להמרה בחברת ביטוסי, באופן שבחשבון הבנק הופקדו שקלים בלבד.
עוד מציינת התובעת, כי במהלך ניהול החשבון לא בוצעו בחשבון הבנק כל פעולות חריגות או חשודות וכן כי הבנק לא הצביע על כל מעשים ו/או פעולות קונקרטיות שבוצעו בחשבון התובעת, אשר הקימו חשש ממשי לפעילות בלתי תקינה או ברת סיכון וזאת, טרם קבלת החלטה חד צדדית וגורפת לסגירת חשבון התובעת.
באשר לטענת הבנק כי במועד פתיחת החשבון הסתירה התובעת את פעילותה בתחום המטבעות הדיגיטליים, טוענת התובעת, כי לאורך כל הדרך פעלה בצורה גלויה ושקופה וכי לא ניסתה להסתיר כי פעילותה בחשבון נועדה לשרת את עיסוקה בתחום כריית מטבעות דיגיטליים. בהקשר זה טוענת התובעת כי עדות מנהלה - התומכת בכך שהודיעה, כבר במועד פתיחת החשבון על תחום פעילותה, כמו גם הגישה לבנק תסקיר מנהלים המפרט מפורשות את תחום פעילותה- לא נסתרה, באשר הבנק בחר שלא להעיד את הפקידה – הגב' תמר פרנסיס - אשר הייתה זו אשר מולה התנהל הליך פתיחת החשבון, אלא תחת זאת העיד את מנהל הסניף- מר יודוביץ אשר לא נכח בעת פתיחת החשבון ומשכך, עדותו אינה אלא עדות מפי השמועה.
נוסף על כך טוענת התובעת, כי הבנק כלל לא הודיע לה בצורה מפורשת, ברורה ובכתב, כי יש בכוונתו לאסור באופן גורף קבלת כספים שמקורם במטבעות דיגיטליים, אלא, לראשונה, רק במועד החזרת הכספים, ביום 1.4.18. בהקשר זה, לטענת התובעת, טענתו של הבנק ולפיה מסר לה כי אין הוא מאפשר פעילות במטבעות דיגיטליים במסגרת הפגישה מיום 12/3/18 נשללת ואינה עולה בקנה אחד עם התנהלותו של הבנק לאחר פגישה זו, במסגרתה פנה אל החברה וביקש אותה להמציא לבנק מסמכים בהם התקשרה והעתק מכל הקבלות שהנפיקה לחברת ביטוסי וכן לכל חברה נוספת שעיסוקה במטבעות דיגיטליים. התובעת מוסיפה וטוענת כי טענת מנהל הסניף שהמסמכים הומצאו עקב יוזמת התובעת, נטענה לראשונה בחקירתו של זה ומשכך, מהווה עדות כבושה, על כל המשתמע מכך. עוד מפנה התובעת לכך, שהבנק לא הציג פרוטוקול אשר נערך לישיבה האמורה, הגם שהעד מטעמו העיד כי פרוטוקול כאמור קיים בידו. כיוון שכך, טוענת התובעת כי הוכחה טענתה ולפיה במסגרת הפגישה האמורה, כל שהודיע לה הבנק הוא שאינו שבע רצון מפעילותה ואולם, לא הודיע על איסור גורף לקבלת או העברת כספים מחברות הקשורים לתחום המטבעות הדיגיטליים.
42. מבחינה משפטית טוענת התובעת כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם סירובו של הבנק למתן שירות הינו סביר לאור החובות המוטלים עליו בהתאם לחקיקה בעניין איסור הלבנת הון וטרור. על שאלה זו, לדידה של התובעת, יש להשיב בשלילה.
באשר לכך פותחת התובעת וטוענת כי הפעולות בחשבונה הינן משני סוגים בלבד – תשלומים לספקים ולשכירות ותקבולים מפול הכרייה המומרים לשקלים באמצעות ביטוסי. לטענתה, בפעולות אלה אין כל סיכון לבנק ובוודאי שלא ניתן לתארן כ"פעילות מסוכנת" אשר טומנת בחובה סיכון להלבנת הון ו/או מימון טרור.
ביתר פירוט מוסיפה התובעת וטוענת, כי אין כל סיכון בפעילותה, הן במועד הגשת התביעה (באמצעות הפול של Nicehash) והן לאחר הדיון בבקשה לצו מניעה שהגישה החברה (באמצעות הפול של Slushpool) וכי הסיבה בגינה עברה החברה לעבוד עם סלאשפול היתה אך ורק כי לא רצתה להערים קשיים וניסתה להפיג את חששו של הבנק.
עוד מדגישה התובעת כי בחברת סלאשפול אין אופציה של קניית כרייה על ידי צדדי ג', אלא שהפול שלה כורה מטבעות ביטקוין חדשים המחולקים בין אלו שמספקים לה שירותי כרייה, כדוגמת התובעת. התובעת מפנה לכך שלאחר כריית המטבעות החדשים כאמור, עוברים מטבעות אלו ישירות לארנק חיצוני בחברת ביטוסי – שהיא חברה ישראלית הכפופה לרגולציה ובכלל זה לחובת קיום תהליך "הכר את הלקוח", אשר ממירה את מטבעות הביטקוין לשקלים חדשים שמועברים לחשבון התובעת.
בנסיבות אלו, טוענת התובעת, כי סיכונים עליהם הצביעו בעבר בתי המשפט, כמו גם הרגולטורים, באשר לפעילות במטבעות דיגיטליים, גם ככל שהם קיימים באופן כללי, הרי שאינם מתקיימים באשר אליה וזאת, בהינתן שהיא אינה עוסקת במסחר במטבעות דיגיטליים, אין העברה של מטבעות דיגיטליים באמצעות החשבון, אין העברות כספים בחשבון לצורך רכישה או מכירה של מטבעות דיגיטליים, לא היו מקרי פריצה לחשבונה, המידע כולו באשר לפעילות החברה נמסר לבנק בעת פתיחת החשבון בבנק, החברה מדווחת על הכנסותיה לרשויות המס, הפעולות בחשבון הינן בהיקף נמוך מאוד אשר אינו מעלה חשש להלבנת הון או למימון טרור, והראייה- הבנק עצמו לא הציג כל פעולה שבוצעה בחשבונה שיש בה כדי להעיד על קיומו של סיכון להלבנת הון או למימון טרור. זאת ועוד, לטענתה נתיב הכסף הוא גלוי, ידוע והוסבר לבנק בכל שלב ושלב והתובעת אף המציאה לבנק שורה של מסמכים ואסמכתאות המעידים על מקור הכספים בחשבונה ועל נתיב הכסף עד להכנסתו לחשבון.
43. זאת אף זאת, לטענת התובעת, החלטת הבנק לסגור את חשבונה היא החלטה קיצונית ולא מידתית, בפרט מאחר וקיימים לבנק אמצעים אחרים לניהול סיכונים אשר פגיעתם בתובעת תהא פחותה. בהקשר זה, מפנה התובעת ומדגישה כי פעילות המסחר בביטקוין לא נאסרה על פי דין והיא טוענת כי אין זה סביר שהבנק ישים עצמו כ"רגולטור" רק משום שאינו מעוניין לנהל את הסיכונים הכרוכים בפעילות זו. בהקשר זה האחרון מפנה התובעת לכך שלא זו בלבד שהמחוקק לא אסר פעילות במטבעות דיגיטליים, אלא שבעת האחרונה קיימת התפתחות חקיקתית במספר מישורים, במסגרתה מכיר המחוקק- או צפוי להכיר, בחוקיותם של המטבעות הדיגיטליים. בכלל זה ובין היתר מפנה התובעת לטיוטת צו איסור הלבנת הון, חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור (תיקון), התשע"ח – 2018 וכן, להחלטת מיסוי 0209/18 בנושא מיסוי שוק ההון והאופן בו יש לבצע רישום תקבולים המתקבלים באסימונים מבוזרים.
44. כמו כן, טוענת התובעת, כי הבנק פעל תוך הפרת חובת הנאמנות שלו כלפי התובעת, והעדיף את האינטרסים שלו על פי האינטרס של לקוחתו והכל מבלי לבדוק כלל אילו השלכות תהיינה לפעולותיו (החזרת הכספים וסגירת החשבון).
45. יתרה מכך, אשר לטענת הבנק, המבוססת על הוראת סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות, שירות ללקוח ולפיה, סירובו למתן שירות הוא סירוב סביר, בהינתן שהוא מבוסס על מדיניות הבנק אשר אושרה על ידי המפקח על הבנקים ובמסגרתה נקבע כי הבנק רשאי לסרב לפתוח ולנהל חשבונות ללקוחות העוסקים במתן שירותים הנוגעים למטבעות דיגיטליים. הרי שלטענת התובעת, התברר כי החל משנת 2015 ועד לשנת 2018, הבנק כלל לא דיווח על מדיניותו זו למפקח על הבנקים, וכיוון שכך, המפקח לא יכול היה להתנגד למדיניות אשר לא דווחה. לטענתה, בהעדר דיווח על מדיניות על ידי הבנק בשנת 2017 – מועד בו נפתח חשבון הבנק של התובעת - אין יכול הבנק להסתמך על הוראת סעיף 2(ד) ולטעון כי החלטתו שלא להתיר את ניהול חשבון הבנק של החברה, רק בשל פעילותה בתחום המטבעות הדיגיטליים, היא בגדר סירוב סביר.
46. לאור האמור, טוענת התובעת כי סירוב הבנק להעניק לה שירותים אינו סביר ומנוגד לחובתו בהתאם לסעיף 2 (א) לחוק הבנקאות, שירות ללקוח. בהתאמה והואיל ואין בידי הבנק כל עילה לסגירת החשבון של התובעת – עותרת התובעת למתן צו האוסר על הבנק לסגור את חשבון הבנק של התובעת וכן האוסר על הבנק למנוע מהתובעת להמשיך בפעילות כריית מטבעות דיגיטליים, לרבות קבלת והוצאת כספים לצורך פעילות זאת.
47. הבנק מנגד טוען, כי החלטתו לסגור את חשבון התובעת היא החלטה סבירה, באשר היא מבוססת על שני נימוקים כדלקמן, אשר די בכל אחד מהם על מנת להצדיק התנהלותו:
הראשון – מבוסס על מדיניותו המאושרת של הבנק, המבוססת על חובתו לניהול סיכוניו בתחום הלבנת הון- ובהתאם לה לא ניתן לנהל בבנק חשבון "ללקוחות העוסקים במתן שירותים הנוגעים למטבעות דיגיטליים (לרבות כרייה, הפצה ותיווך)" (להלן: "מדיניות הבנק").
השני - פתיחת החשבון מקורה ב"חטא", שכן לטענת הבנק, באותו מועד הסתירה ממנו התובעת מידע מהותי הנוגע לתחום פעילותה בכריית מטבעות דיגיטליים. לטענתו של הבנק, לו היה יודע בעת פתיחת החשבון כי עיסוקה של החברה הוא בכריית מטבעות דיגיטליים, לא היה מסכים לפתיחת החשבון מלכתחילה. משכך, טוען הבנק כי ממילא ניתן לבסס סירובו הסביר למתן שירותים לתובעת על העדר אמון שלו בה.
48. ביתר פירוט ובאשר לנימוק הראשון, טוען הבנק כי כבר בשנת 2014 הוא הודיע למפקח על הבנקים על מדיניותו כפי שפורטה וזה לא התנגד למדיניות זו. משכך לטענתו, בהתאם לסעיף 2 (ד) לחוק הבנקאות שירות ללקוח, סירובו לנהל את חשבון התובעת – הנובע מהמדיניות האמורה – הוא סירוב סביר. עוד טוען הבנק כי אין כל בסיס בדין לטענת התובעת ולפיה עליו להעביר מדיניותו לאישור מידי שנה ולדידו, כל זמן שאין כל שינוי במדיניות, לא חלה עליו כל חובה להעבירה שוב.
הבנק מוסיף וטוען, כי מדיניותו המאושרת אף מתיישבת עם עמדת הרגולטורים, ובראשם בנק ישראל, לפיה תחום המטבעות הדיגיטליים חושף את הבנק לסיכונים מוחשיים אשר אין ביכולת הרגולטורים, כפי שהם חוזרים ומציינים בעצמם, לגבש הנחיות לבנקים באשר לדרך הפעולה על מנת לאיינם. עוד לטענתו, בהינתן שעמדת הרגולטורים היא שלא חלה על הבנקים כל חובה לאפשר פעילות מסוג זה והדבר נתון לשיקול דעתו של כל בנק, הרי שמדיניותו – הנובעת מחוסר אפשרותו לנהל הסיכון הנוגע למטבעות דיגיטליים ומשכך שלא ניתנו לו על ידי הרגולטורים הכלים לניהול הסיכון האמור- הינה סבירה. באשר למדיניותו זו, מוסיף הבנק וטוען כי אמנם מדיניותו אינה מבחינה בין פעילות כריה או פעילות מסחר, או בין פעילות כריה באמצעות פול מסוים או אחר ואולם, לטענתו, אין בכך כל פסול, בהינתן שאף הרגולטורים אינם מבחינים בין הפעילויות השונות ומתייחסים לתחום המטבעות הדיגיטליים כמקשה אחת.
לדידו, אף מפעילות התובעת עצמה ניתן ללמוד כי לא ניתן לערוך הבחנה בין מי המבצע פעולה כרייה לבין מי המבצע פעולת מסחר וזאת בהינתן שגם פעילותה של התובעת מערבת כריה ולאחריה מסחר לשם מכירת הביטקוין וקבלת תמורתו בש"ח. דהיינו, לטענת הבנק, אף אם מקור המטבע הוא מכרייה, מקור הכסף שנכנס בסופו של יום לחשבון הבנק של התובעת הוא בפעילות מסחר הנעשית בזירת המסחר של חברת ביטוסי. בהקשר לכך, מוסיף הבנק וטוען כי גם ככל שהציגה התובעת את "מסלול המטבע" (קרי את המסלול שעשה מטבע הביטקוין מרגע כרייתו ועד רגע קבלתו על ידי התובעת), הרי שאין היא מציגה את "מסלול הכסף"- קרי אין בטיעונה כל פירוט באשר למקור הכסף אשר הופקד בחשבונה ואשר התקבל במסגרת המסחר בביטקוין.
49. נוסף על כך, לטענת הבנק, יש לדחות את טענת התובעת ולפיה אין כל סיכון הקשור להלבנת הון באשר למטבעות דיגיטליים בהינתן ש "הכול ידוע" ואין כל אנונימיות בפעילות. והוא טוען כי בפועל, האנונימיות היא חלק בלתי נפרד מהפעילות בתחום זה. בהקשר זה מפנה הבנק לתרשימים אשר צירפה התובעת לצו המניעה ולסיכומיה, אשר לטענתו גם מהם ניתן לראות כי עדיין קיימת אנונימיות הן ב"מסלול המטבע" והן ב"מסלול הכסף". כך, אין התובעת יודעת מי הן החברות הנוספות בפול אשר עמן היא כורה מטבעות, וכן, אין לה מידע באשר למקור הכספים שהגיעו אליה מביטוסי, מי סוחר עם ביטוסי, מי רוכש את המטבע שכרתה, וכיוצא באלה. בהינתן האמור, טוען הבנק כי בפעילות במטבעות דיגיטליים יש בכדי להקים סיכוני ציות לבנק וזאת, הואיל ולקוח שמעביר כספו לבורסה כלשהי המוכרת מטבעות דיגיטליים, יכול בהמשך להעבירו בצורה אנונימית לכל גורם מפוקפק ובנסיבות בהן ישמש הכסף למטרה לא ראויה, עלול הבנק שביצע את העברה לשאת באחריות אל מול רשויות החוק בארץ ובעולם.
50. בכל הנוגע לטענות ולפיהן מדובר בתחום אשר הוסדר והוכר מבחינה חוקית, טוען הבנק כי, בניגוד לנטען על ידי התובעת, מדובר בתחום שטרם הוסדר רגולטורית לא בארץ ולא בעולם. בהקשר זה מפנה הבנק לכך שהחקיקה כביכול אליה הפנתה התובעת, כלל לא בתוקף ובכל מקרה לא חלה על הבנקים. עוד טוען הבנק כי התובעת מתעלמת מכך שלא זו בלבד שהתחום טרם הוסדר אלא שהבנק אינו יכול למלא החובות המוטלים עליו הואיל ובאשר למטבעות דיגיטליים אין לו יכולת להבין באופן עצמאי את מקור הכסף שנכנס לחשבון ולזהות את משתמשי הקצה המעורבים. הבנק מוסיף וטוען כי אין מדובר בתחום אפור בו הרגולטורים לא השמיעו את דברם, אלא בתחום בו הרגולטורים השמיעו דבר ב"קול רם וברור" והצביעו על סיכוני הציות הכרוכים בו וקבעו כי הבנקים אינם חייבים לתת שירותים בתחום זה.
51. זאת ועוד, לטענת הבנק, סירובו לא חייב להיות קשור בבסיס עובדתי ספציפי של לקוח מסוים, אלא שהוראות הדין והפיקוח על הבנקים, מחייבות את הבנק לקבוע מדיניות כללית ולהתנהל בהתאם לה. בהקשר זה שב הבנק ומפנה לסעיף 2(ד)לחוק הבנקאות שירות ללקוח הקובע כי סירובו של בנק יחשב כסירוב סביר, ככל שהוא מבוסס על מדיניותו המאושרת. לטענת הבנק מתוך סעיף 2(ד) ניתן ללמוד כי סירוב סביר יכול להיות מבוסס על מדיניות כללית ואין כל דרישה – ככל שקיימת מדיניות מאושרת – לבחון את נסיבות הלקוח באופן פרטני. בהינתן האמור, הרי שלטענתו יש לדחות את כל טענות התובעת באשר לכך ש"היקף פעילותה נמוך" או כי "לא היו מקרי פריצה לחשבונה", כטענות רלוונטיות המעידות כביכול על כך שמדיניות הבנק אינה סבירה.