117. המשיבה טוענת בתצהירה כי היא שינתה את מצבה לרעה בעקבות המתנה לה זכתה:
"...התנהלות התובע שינתה את מצבי לרעה....התובע הוא אשר העניק לי במתנה ובשמחה ובגמירות דעת גמורה ושלמה את הדירה ברחוב ויצמן..." (ראו תצהיר המשיבה).
אף בעדותה בפני טענה היא כלהלן.
118. לצד זאת, עת נשאלה בחקירתה מדוע לא סיפקה היא מסמכים לכך לא היתה ברורה תשובתה כלל ועיקר. לטענתה, הקשר בינה לבין המבקש החל בשנת 2005 לערך, או אז התגוררה היא בדירת עמידר ברחוב החיד"א 43/14 בבאר שבע, ואשר בה היא אף מתגוררת עד היום. לטענתה, כעולה מתצהירה, מתן המתנה עבורה היה ביוזמתו של המבקש אשר היה נחוש לקדם זאת, ובמהירות, היא מצידה אף הבהירה לו כי בעצם מתן המתנה תישלל ממנה זכאותה ממשרד השיכון לרכישת הדירה בה היא מתגוררת, וכן היא הבהירה לו כי הדבר יפגע בזכויות אחרות שיש לה, כחד הורית ללא נכס, וכן כי ישנה הדבר את שיעור דמי השכירות שלה כלפי עמידר. דה עקא שהמבקש התעקש להעביר לה את הדירה באופן מיידי וללא שהוא חוזר בו מהמתנה, והכול מתוך מודעות שלו להשלכות של מתן הדירה עליה.
119. בנסיבות אלו, כך לטענתה, נלקחה היא למשרד עורך דינו של המבקש, עו"ד בלקין, הם ערכו ביחד את תצהירי המתנה ואלו נחתמו בצד דיווחים לרשויות המס, וכן ניתן ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתה. עוד לטענתה, המבקש אף הפציר בפני כל הרשויות שיסדירו הן את העברת הרישום של הדירה על שמה. המבקש אשר ביקש להחיש את הרישום, העביר את הטיפול בתיק לעו"ד ברזילי, וגם מולו חתם הוא על ייפוי כוח בלתי חוזר.
120. המשיבה אמנם טוענת כי בעת אשר המבקש ביקש להעביר לה את המתנה הבהירה היא לו כי הענקת מתנה זו מטעמו תשלול את זכאותה לדירת עמידר בה היא גרה, או תפגע בה כלכלית מול עמידר בדרכים אחרות, אלא שהיא לא הניחה בפני בית המשפט כל ראשית ראייה לכך , למעט עדותה של המשיבה בפניי, המהוה עדות יחידה של בעל דין.
121. המשיבה כאמור לעיל הפנתה לכך שמצבה שונה לרעה בעקבות המתנה הן ביחס לרכישת דירת עמידר והן ביחס לכך שאיבדה את זכותה לדמי שכירות נמוכים, דה עקא שטיעוניה אלו נטענו בעלמה, ולמעשה המשיבה כלל לא הוכיחה כי היא שינתה את מצבה וכל שכן לרעה, ולא הציגה ולו בדל ראייה לכך.
122. ויודגש- כעולה מהספרות המקצועית בעניין עולה כי חובת ההוכחה מוטלת עליה בעניין זה:
"...על מי יוטל נטל ההוכחה? לכאורה המבטיח הוא המעוניין להוכיח שלא חל שינוי במצבו של המקבל אלא שלרוב תהיה הוכחה זו קשה, שהרי ברוב המקרים רק המקבל יודע אם חל שינוי במצבו אם לאו. לפיכך על המקבל להוכיח כי הוא שינה את מצבו משום שהסתמך על ההבטחה..." (חוק המתנה, תשכ"ח – 1968, עמוד 364).
123. בית המשפט העליון, מפי כבוד הנשיא שמגר, קבע זאת אף הוא:
"...הנטל אינו נע לפי נסיבותיו של כל מקרה אלא לפי קווים הטמונים בנבכי הסעיף בהגיונם הכללי של מרכיביו... על כן מונח הנטל על מי שבידיו מלוא האפשרות מעיקרא להעלות את מערכת פעילותיו או את הימנעותו מפעולה שבאו בעקבות ההתחייבות ונבעו ממנה..." (ועל כך ראו ע"א 760/83, פילובסקי נגד זיטלני).
124. ובענייננו- המשיבה כלל לא פעלה להרים את הנטל לכך שמצבה השתנה בעקבות מתן מתנה, לטובה או לרעה, ולא הציגה כל ראייה לאמיתות טענותיה, למעט טענותיה שנטענו בכתבי טענותיה ובתצהירה בעלמה.
125. ויודגש- יש לשער כי ככל שטענותיה היו נכונות, לא היה לה כל קושי להוכיחן, בהצגת דו"חות מטעם עמידר, מס הכנסה, וכיוב'. נקל לשער, שככל ששכר הדירה עלה בעקבות המתנה יכלה היא להציג אישורים מטעם חברת עמידר בענין. ככל שלטענתה נשללה ממנה הזכות לרכוש את דירת עמידר בה היא מתגוררת, יכלה המשיבה להציג אישור מעמידר כי היתה לה זכות כזו בעבר וכעת היא אינה נתונה לה בשל המתנה.
126. סבורתני כי המשיבה יכלה בנקל להוכיח את טענותיה העובדתיות בדבר שינו מצבה עקב המתנה והיא לא עשתה כן, ומשכך דין טענתה בענין להידחות.
127. דברים אלו, הגיון בצדם, בשים לב לעובדה שמתן המתנה לא הושלמה והמקרקעין לא היו רשומים על שם המבקש וכל שכן לא נרשמו על שם המשיבה, משכך טענתה כי תצהיר המתנה השפיע על התנהלות עמידר כלפיה, מעט תמוהה.
128. בהערת אגב יוער כי העובדה שהמשיבה אף לא שינתה את מקום מגוריה, וזאת נכון למועד הגשת התביעה ועדותה בפני, אף היא מדברת בעד עצמה, בדבר מצבה אשר נותר כשהיה.
האמנם וויתר המבקש על זכות החזרה בו ממתן המתנה?
129. משאין מחלוקת בין הצדדים כי עסקת המתנה לא הסתיימה ברישום, ככל שייקבע כי עסקינן בהתחייבות לתת מתנה ולא במתנה לאלתר, ובשים לב לקביעתי לפיה המשיבה לא הוכיחה כי היא שינתה את מצבה עקב המתנה, רשאי המבקש לחזור בו מהמתנה, אך זאת, כאמור, אלא אם כן וויתר הוא במפורש על זכות זו.
130. חוק המתנה כאמור לעיל, קובע כי כל עוד עסקינן בהתחייבות, הרי שהנותן רשאי לחזור בו ממנה, כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, זולת אם וויתר בכתב על רשות זו.
131. עיון במסמכים הקיימים בתיק מעלה כי המבקש וויתר במפורש על הזכות לוותר על מתן המתנה. ובמה דברים אמורים?
ייפויי הכוח- האם הוא עולה כדי וויתור על זכות החזרה
132. עיון בפסיקה מעלה כי ייפוי כוח בלתי חוזר, עונה על תכלית החוק ביחס ל- "וויתור בכתב":
בפסק הדין סעתי נגד סעתי, ע"א 404/84, פסקה כבוד השופטת בן פורת כי ייפוי כוח בלתי חוזר שהנותן מוותר בו על זכות החזרה, הרי שהוויתור שנכתב בו מונע ממנו על פי סעיף 5 ב, מלחזור בו ממתנתו.
133. לעניין זה יפים וטובים דבריו של כבוד השופט י. עמית בע"מ [חי'] 403/06 בעניין ע.ע.מ. נ'. ה.ע.מ. [פורסם במאגרים המקוונים], אשר סוקר באותו עניין את הפסיקה בסוגיה ומסקנתו כדלקמן:
"הנושא נדון שוב בע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ(1) 199 (1996). באותו מקרה, אחד האחים, שקיבל את נכסי האב במתנה, התחייב להעבירם בחלוקה שווה בין כל האחים, ובד בבד עם חתימת ההתחייבות, חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר. לימים, ביקש אותו אח לחזור בו מהמתנה בטענה שכל עוד לא הסתיימה המתנה ברישום, הוא זכאי לחזור בו. השופט אור, סוקר את הלכות סעתי וטוקאן בשאלה אם ייפוי כוח בלתי הדיר מהווה "ויתור בכתב" על זכות החזרה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, ומצרף דעתו לדעת הרוב שם:
"נראה לי שהמסקנה אליה הגיע בית המשפט בשתי הפרשות ההן צריכה לחול גם בענייננו. דהיינו, שיש בחתימת ייפוי הכוח על ידי המשיב ויתור בכתב מצידו על זכותו לחזור בו מן המתנה, באין כל ראיות שתסתורנה את הכוונה המשתמעת מיפוי הכוח, לוותר על זכותו של המשיב לחזור בו מההתחייבות ליתן את הנכסים במתנה למערערים.. ..ראוי להוסיף, שבמקרים בהם נעשה הויתור על זכות החזרה ממתנה בייפוי כוח בלתי חוזר, יש משנה תוקף לכוונת הוויתור. ...לאור העובדה כי סיווגה של העיסקה בתור התחייבות לתת מתנה בעתיד הוא סטטוטורי, ניתן להניח כי נותן המתנה הניח כי בחתימתו על ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוא מוותר על זכותו לחזור בו מן המתת, ואולי אף ניתן להניח כי נותן המתנה התכוון להשלים, ככל הניתן, את כל הפעולות הדרושות מצידו לשם השלמת העברת הקניין במתנה, על ידי החתימה על ייפוי הכוח האמור. העולה מן האמור לעיל הוא, שלמשיב לא עמדה זכות לחזור בו מן המתנה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, וזאת משום שחתם על ייפוי כוח בלתי חוזר לשם העברת הבעלות במקרקעין בהתאם להסכם, אשר בחתימתו עליו ויתר על זכות החזרה מהמתנה...." " .
134. בפס"ד זה, כבוד השופטים טל וטירקל הצטרפו אל כבוד השופט אור, כך שההלכה כיום היא שייפוי כוח בלתי חוזר, מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה מהמתנה. דעתה של השופטת נתניהו בפרשת סעתי, נותרה אפוא בבדידותה.
135. כך , שיש ראשית לבחון אם כך, האמנם בענייננו ניתן ייפוי כוח בלתי חוזר:
136. ואכן- בתיק קיימת הפנייה, המצויה במסמך אשר הוגש ע"י הצדדים ללשכת מיסוי המקרקעין, לייפוי כוח בלתי חוזר אשר ניתן לעו"ד בלקין במועד העברת המתנה, הוא ה- 21/4/10. דה עקא שעיון בתיק מעלה כי עותק לייפוי כוח כזה אינו מצוי בתיק, אלא רק ההפנייה אליו, במסמך ללשכת מיסוי המקרקעין.
137. דהיינו שייפוי כוח זה כלל לא הונח לפתחי, ולא הוגש לתיק כלל, יהיו לכך הסיבות אשר יהיו, ולכן לא הוכיחה המשיבה כי המבקש חתם עליו, וכי בחתימתו ביום 21/4/10 וויתר הוא בעסקת המתנה על זכות החזרה.
138. כאן המקום לשוב ולציין שעקב חילופי עורכי דין ע"י המבקש, הבהיר עו"ד בלקין במכתב המצוי בתיק, כי אין בידו מסמכים רלוונטיים בשל העברת הטיפול בעסקה לעו"ד ברזילי, וכי את כל המסמכים הרלוונטיים העביר הוא בזמנו לידי עו"ד ברזילי.
139. יוצא שלא קיים בתיק ייפוי כוח בלתי חוזר אשר חתום בפני עו"ד בלקין, אשר טיפל בתחילת העברת המתנה למשיבה.
140. דה עקא שבתיק קיים מסמך נוסף, בשם "ייפוי כוח בלתי חוזר", מיום ה- 10/10/10, אשר נחתם בפני עו"ד ברזילי, הוא כאמור העו"ד אליו העביר המבקש את הטיפול בענייניו, ואשר בו המבקש והמשיבה ממנים ומייפים את כוחם של עו"ד פיני ברזילי לעשות פעולות כאלו ואחרות בקשר לרכישת הנכס נשוא התובענה והעברת הזכויות בנכס על שם הקונה, היא הגב' הבר.
141. סעיף 8 למסמך הנ"ל קובע כי "...היות וזכויות צד ג' תלויות בייפוי כוח זה הוא יהיה בלתי חוזר, לא תהיה לצדדים רשות לבטלו או לשנותו והוא יחייב את הצדדים גם לאחר מותם".
142. בענייננו, לטענת המשיבה, חתימתו של המבקש על ייפוי כוח בלתי חוזרים, הן ביום ה- 21/4/10 והן ביום ה-10/10/10, מהווים ויתור של המבקש על זכותו לחזור בו מהמתנה.
143. במועד דיון ההוכחות התייצב בפני עו"ד ברזילי וטען כי "...טיפלתי לתובע בהעברת הזכויות....הוא ביקש להעביר את הבית ללא תמורה לבת זוגו דאז, ריטה. אחר כל הוא הגיע לעוד עניין, לא יודע אם לפני או אחרי....." (עמוד 16, שורות 17 ואילך).
144. בהמשך טען הוא כי "...באיזשהוא שלב הוא ביקש לעבור בין בלקין אלי, אני לא זוכר אם הוא הגיע אלי עם עסקת המתנה או אחרי. יש לי תיק אצלי.".(עמוד 17, שורות 5-7).
145. העד טען כי הגיע למתן עדותו בתיק דנא מבלי להבין בדיוק במה דברים אמורים ומבלי לרענן את זכרונו, גם אם המבקש היה מוכר וזכור עליו מאוד, ולטענתו אף היו ביניהם קשרים חבריים וטובים (שם). העד טען בפני בהמשך עדותו כי טיפל עבור המבקש בעסקאות מכר נוספות, ולמעשה הוא אינו זוכר אם המבקש הגיע אליו לפני או אחרי עסקת המתנה.
146. עו"ד פיני ברזילי, אשר החתים את המבקש על ייפוי הכוח , העיד בפני ביחס לרקע החתימה עליהם כבלתי חוזרים כלהלן:
"...לשאלת ביהמ"ש מה זה נספח ד9 לתצהירי הנתבעת, ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם ביום 10.10.10, אני אומר שזה לגבי הדירה. באותה תקופה שהתיק עבר אליי מבלקין, לא ידעתי מה שנעשה אצל בלקין, זה כנראה נעשה כדי להעביר זכויות בינו לבין ריטה כעסקת מכירה, לא ידעתי שנעשתה עסקת מתנה. זה לא אני עשיתי. הוא ביקש להעביר לה את הבית על שמו. הוא אמר שהוא רוצה להעביר לה את זה במכירה, אבל אח"כ התברר בדיעבד שזה נעשה במתנה, כשהלכתי למיסוי מקרקעין, בתקופה הזו, הלכתי ועוד אמרו שיש עסקת מתנה ורשום 300,000 ₪, אמרתי שזה במיסוי מקרקעין גם בעסקת מתנה רוצים שווי, כי הם רוצים לדעת את הערך של הבית. לשאלת ביהמ"ש מה ידעתי כשהחתמתי אותו על ייפוי הכוח, אני משיב שאני לא זוכר, אבל היה משהו של העברת הזכויות....לשאלת ביהמ"ש האם ידעתי שיש עסקת מתנה או עסקת מכירה, אני משיב שבאותה עת זו היתה עסקת מכירה. אבל זה לא המשיך כי התברר שזו מתנה.... לשאלת ביהמ"ש מדוע החתמתי אותו על ייפוי כוח, אני משיב שהחתמתי אותו על הרבה ייפויי כוח, גם בשביל הדירה, גם בשביל החנויות, גם בשביל מיסים. לשאלת ביהמ"ש האם בעסקאות מתנה אני מחתים על ייפויי כוח בלתי חוזרים, אני משיב שאני תמיד מחתים....". (עמוד 17, שורות 21-25).
147. לשיטתו, בעסקאות מסוג זה, אין מחתימים על ייפוי כוח בלתי חוזרים:
"... תמיד במכירה אני מחתים על ייפוי כוח בלתי חוזר, זה מחויב. ...לשאלת ביהמ"ש האם בעסקאות מתנה לשיטתי זה מחויב לחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר, אני משיב שלא...לשאלת ביהמ"ש האם הסברתי לו שייפוי כוח כזה בעסקת מתנה ייתכן ומשמעו ויתור על זכות החזרה מהמתנה, אני משיב שכן, הסברתי לו את זה, ולא רק זה, הוא ידע הכל..." (שם).
עוד לטענת עו"ד ברזילי בפני:
"...טיפלתי לתובע בהעברת הזכויות. האיש הזה היה אצלי בשנת 2005 או 2004 בפעם הראשונה....אח"כ הוא בא אליי וביקש, לא רציתי לטפל בו, הוא ממש התחנן, היה קודם אצל עו"ד דנוך, ובסוף התרציתי ושאלתי מה הוא רוצה, והוא ביקש להעביר את הבית ללא תמורה לבת זוגו דאג, ריטה. ...". ( עמוד 16, שורות 17 ואילך).
בעדותו בפני ציין עו"ד ברזילי, כי החתמת הלקוח על ייפוי כוח בלתי חוזר הינו הליך שבשגרה עת עסקינן בעסקת מכר, בשונה מעסקת מתנה. מתוך עדותו עלה לא רק שהמבקש לא ידע שחתימתו על ייפוי הכוח הינה וויתור על זכות החזרה, אלא שהדבר אף כלל אינו נהוג, אף לשיטת עורך הדין, בעסקאות מתנה, אלא בעסקאות מקרקעין בהן הוא בקיא ומתורגל.