גם אם קיים חסר בהסכם, כמו בענייננו, היה על הנתבעת לפעול בנחישות לביצוע הוראות ההסכם על פי כוונת הצדדים, לצורך הגשמת תכלית ההסכם, הן לאור חובתה לקיים את ההסכם בתום לב והן מכח סעיף 41 לחוק החוזים, הקובע כי "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". היה על הנתבעת לתת הודעה על הפעלת מתווה הרכישה שבסעיף 17(ג) בתוך זמן סביר לאחר שניתנה לה ההודעה על סיום ההתקשרות והפינוי ולא להשהות פעולות המוטלות עליה, תוך פרשנות בלתי סבירה, המאיינת אפשרות לפינויה בתוך זמן סביר, למרות שהיתה מודעת לזכותה של התובעת לסיים את ההסכם ואף הודתה בכך בשלב מוקדם (ראה ע"א 192/80 מיכאל גנסקי נגד "מוקשם" חברה למפעלי בניין בע"מ, פ"ד לו(3) 533, ע"א 227/61 אלי אליסאיאן נגד חיסין ואח', פ"ד טז 177, ע"א 431/82 חסיד נגד פרזות, פ"ד לט(4) 451 ות.א. (מחוזי-ת"א) 12074-09-11 יורם עמית נגד מייזי אייזקס (5.3.2017)).
ראוי להדגיש בנקודה זו, כי כבר במסגרת הודעת הפינוי מיום 22.6.2017 דרשה התובעת מהנתבעת להפעיל את התניה הקבועה בסעיף 17(ג)(1) להסכם ובקשה לקבל פירוט מלא ומדויק בנוגע למכלים והמשאבות שבדעת הנתבעת להוציא מהמסוף ומה הוא הסכום המבוקש עבור השארתם, וקצבה לכך 30 ימים. בכך מלאה התובעת את חלקה וחובתה בהתאם להוראות סעיף 41 לחוק החוזים. על פי כל קנה מידה, מדובר בפרק זמן סביר לצורך מתן הודעה כאמור בסעיף 17(ג)(1) להסכם. במועד זה היו בידי הנתבעת הערכות השווי למכלים ויתר הציוד במסוף הדרומי (ראה סקר הערכת שווי רכוש שנערך על ידי השמאי טוסמן, נספח 14 לכתב ההגנה). גם אם היה צורך לערוך התאמות מסויימות בעניין שווי הציוד, היה בידי הנתבעת לעשות כן בתוך זמן קצר. לאור הראיות שהובאו בפני, ובפרט הראיות שהנתבעת עצמה הציגה, אני קובע, כי היה על גדות לתת הודעה לפי מתווה סעיף 17(ג) תוך זמן סביר ממועד מתן הודעת התובעת על סיום ההסכם, שלא יעלה על 30 ימים, קרי - עד ליום 22.7.2017.
גדות החזיקה בכל הנתונים הרלוונטיים כבר במועד המצאת הודעת התובעת על דבר סיום ההתקשרות לידיה והיא יכלה להוציא הודעה על הפעלת מתווה הרכישה כאמור בסעיף 17(ג)(1), בסמוך לאחר מתן הודעת הפינוי. גדות בחרה שלא לעשות כן, במטרה ברורה לעכב את הפינוי שלא כדין. אני מקבל את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, כי הנתבעת בקשה ליצור, באופן מלאכותי, מעגל שוטה לפיו, מחד - לא ניתן להתחיל בהפעלת המנגנון הנוגע לפריקים קודם קביעת מועד הפינוי ומאידך - לא ניתן לקבוע את מועד הפינוי מבלי לדון בסוגיית הפריקים, וזאת כדי להוסיף ולהחזיק במסוף.
אבהיר, כי עניין זה עמד לאורך כל הדרך ברקע הדיונים שנערכו בפני. בחקירתו הנגדית, נשאל מר לוין, מנכ"ל הנתבעת בזמנים הרלוונטיים, מתי לדעתו יחל מניין ספירת אותם 180 ימים הקבועים בסעיף 17(ג)(1) להסכם משנת 1984. מר לוין השיב כי הוא לא יודע ליתן תשובה וכי הוא "צריך לקבל מחנ"י הבהרה" (עמ' 44, שורות 28 - 39 לפרוטוקול). לא ברור מתשובתו איזו הבהרה הוא צריך לקבל ומדוע דווקא מחנ"י. מר לוין לא נתן הסבר מניח את הדעת, על בסיס ההסכם בין הצדדים, להשתהותה של הנתבעת בהוצאת ההודעה לתובעת לפי סעיף 17(ג()(1) להסכם. גם בסיכומיה של הנתבעת לא מצאתי הסבר מניח את הדעת להשתהותה בהוצאת ההודעה כאמור. התמהמהותה בעניין זה עומדת בעוכריה ופועלת כנגדה, שהרי לו היתה שולחת את הודעתה בתוך זמן סביר, היו הצדדים מצויים כבר במהלך הדיונים בשלבים מתקדמים של הפינוי.
רק ביום 1.8.2018 (בשעה 20:29), ערב דיון ההוכחות השני, וככל הנראה עקב השאלות שהופנו למר לוין בחקירתו, הואילה הנתבעת, באמצעות ב"כ, למסור לתובעת הודעה בדוא"ל, שכותרתה "הודעה לפי סעיף 17 להסכם משנת 1984". במסגרת הודעה זו נרשם כי "... במועד פינוי המסוף הדרומי שבנמל חיפה (להלן בהתאמה: "המסוף הדרומי" וכן "הנמל" בכוונת גדות להוציא משטח הנמל את כל המיכלים והמשאבות (והציוד הנלווה להם) המצויים במסוף הדרומי... המחיר המבוקש על ידי גדות בגין כל הציוד כאמור בסעיף 1 דלעיל, עומד על סך של 80 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ כדין" (ההודעה התקבלה כראיה וסומנה כ - נ/3).
הודעה זו לא עמדה בתנאי סעיף 17(ג)(1) להסכם, מאחר והיא לא כללה תיאור של כל אחד מהמכלים והמשאבות בציון מחיר לכל אחד מהפריטים, אלא סכום כולל בעד כל הציוד. בדרך זו מנעה הנתבעת מהתובעת לשקול באופן מעשי רכישה של המכלים או חלקם. בהתאם, ביום 8.8.2018 הודיע ב"כ התובעת לנתבעת, באמצעות ב"כ, כי התובעת אינה מעוניינת לרכוש מכל או משאבה כלשהם. המכתב הוזכר בסיכומיו של ב"כ התובעת וצורף כנספח לסיכומיה של הנתבעת, ללא התנגדות. הנתבעת צרפה לסיכומיה מכתב תשובה של ב"כ, לפיו הנתבעת רואה בהודעת התובעת מיום 8.8.2018 משום ויתור סופי על האופציה שניתנה לה לרכוש את הציוד. מבלי לפגוע באמירה זו ומבלי שהדבר ייחשב כהסכמה של הנתבעת לחזרה של התובעת מהויתור האמור, צרף ב"כ הנתבעת למכתבו טבלה המפרטת את פרטי המכלים והמשאבות במסוף והמחיר שהנתבעת דורשת בגין כל פריט (לא ברור הצורך בצירוף אותה טבלה, נוכח האמירות החד משמעיות במכתבו). ב"כ הנתבעת טען במכתבו, כי "פינוי המכלים והמשאבות מהמסוף הדרומי כפוף להסכמים שבין הצדדים וכמובן בראש ובראשונה לתוצאות ההליך המשפטי המתנהל בין הצדדים, והעוסק בין היתר בסוגיה זו". אעיר בנקודה זו, כי גם לשיטת הנתבעת, אשר נאחזה כל העת בהוראות סעיף 17(ג) להסכם משנת 1984, מעת שנמסרו הודעות הצדדים כאמור בעניין המכלים, אמור היה הליך הפינוי להתחיל, ללא קשר לתוצאות ההליך המשפטי. נוכח עיתוי הודעת הנתבעת, לא הובאו בפני ראיות האם אכן הדבר נעשה.
29. סעיף 17(ג)(2) קובע, כי תוך 90 ימים מקבלת הודעת גדות כאמור בסעיף 17(ג)(1), תהיה התובעת זכאית להודיע אלו פריטים בדעתה לרכוש ומה התמורה המוצעת על ידה בגין כל אחד מהם.
סעיף 17(ג)(4) קובע מנגנון לקביעת התמורה בעד המכלים והמשאבות, במדה והצדדים לא יגיעו לידי הסכמות. מנגנון זה לא רלוונטי לעניינו, מאחר ובפועל, הודיעה התובעת לנתבעת כי היא אינה מעוניינת לרכוש מכל או משאבה כלשהם.
במצב דברים זה, בהתאם להוראות סעיף 17(ג)(3), מעת שניתנה תשובת התובעת, "גדות זכאית וחייבת להתחיל לאלתר ולסיים תוך זמן סביר על חשבונה ואחריותה בהוצאת כל דבר שאין בדעת הרשות לרכוש, מתחום הנמל לרבות האתר והמסוף הדרומי". ההסכם קובע, אפוא, כי מעת קבלת הודעת התובעת, על הנתבעת להתחיל באופן מיידי בהליך פינוי המסוף ולסיים את תהליך הפינוי בתוך זמן סביר.
סיכומה של נקודה זו, בהתאם להוראות ההסכם, היה על הנתבעת לתת הודעה לפי מתווה סעיף 17(ג)(1) תוך זמן סביר ממועד מתן הודעת התובעת על סיום ההסכם, שלא יעלה על 30 ימים, קרי - עד ליום 22.7.2017. לו היתה עושה כן, על פי הוראות סעיף 17(ג)(2) היתה בידי התובעת תקופה בת 90 ימים לצורך מתן הודעה בדבר הפריטים שבדעתה לרכוש ומה התמורה המוצעת על ידה בגין כל אחד מהם. לפיכך, המועד למניין "הזמן הסביר" לפינוי המסוף, אמור להתחיל 90 ימים לאחר המועד הסביר האחרון בו היה על הנתבעת ליתן לתובעת הודעה לפי סעיף 17(ג)(1) להסכם, קרי - ביום 22.10.2017 (מדובר בהנחת עבודה המיטיבה עם הנתבעת, שכן בפועל - תשובת התובעת להודעה ניתנה בתוך 7 ימים). זמן סביר לאחר מכן, על הנתבעת להשלים את פינוי המסוף.
30. הנתבעת העלתה בטיעוניה שורה של שיקולים שיש לקחת בחשבון, לשיטתה, לצורך קביעת הזמן הסביר לפינוי המסוף הדרומי. אני מקבל את עמדת התובעת, כי רב השיקולים אינם רלוונטיים לצורך קביעת מועד הפינוי בענייננו והנתבעת אף לא העלתה אותם בזמן אמת במסגרת התכתובות המפורטות שהוחלפו בין הצדדים בעניין זה.
בכל הנוגע להכשרת שטח חלופי והעתקת הפעילות אליו - ההסכמים בין הצדדים אינם מקנים לנתבעת זכות להחזיק במסוף הדרומי עד אשר תאתר ותכשיר שטח חלופי. היה על הנתבעת לצפות מראש, לפחות כאפשרות סבירה (בפרט נוכח הוראות התוספת להסכם משנת 1996), כי ההסכם עימה לא יחודש והיא תאלץ לפנות את המסוף הדרומי. ככל שהנתבעת חפצה להעתיק את מתקיניה לאתר חלופי היה עליה להערך לכך זמן סביר מראש. פרק הזמן של איתור אתר חלופי ובניית חוות מכלים חדשה אינו מעוגן בהוראות ההסכמים שנכרתו בין הצדדים והוא אינו מהווה כעת שיקול בקביעת הזמן הסביר לפינוי.
בכל הנוגע להיערכות למול לקוחות - במכתבו לנתבעת מיום 6.7.2017 בקש מר שלמה ברימן, מנכ"ל התובעת, לקבל לידיו פרטים אודות ההתחייבויות שיש לגדות כלפי צדדים שלישיים ומועד השלמתן, על מנת שהתובעת תוכל לכלכל צעדיה ומתוך כוונה להתחשב בכך במידת האפשר. לא הוכח בפני כי פנייה זו נענתה על ידי הנתבעת. במסגרת הבאת הראיות, לא הציגה הנתבעת פירוט אמיתי בעניין זה, לרבות הסכמים למול לקוחותיה. מר לוין אף הגדיל לעשות, עת טען כי תנאי ההתקשרות של הנתבעת למול לקוחותיה אינם רלוונטיים (עמ' 36, שורה 16 לפרוטוקול). מכתבה הלקוני של חברת באר מרים 26 שי בע"מ (שאינו נושא תאריך) לא כולל אינפורמציה בעניין זה, למעט טענה כי החברה הנ"ל נשענת על שירותיה של הנתבעת במסוף הדרומי (נספח 27 לכתב ההגנה). לא ניתן ללמוד ממסמך זה דבר ומחברו אף לא זומן לעדות. העד בנימיני, מנכ"ל חברת ש.ח. מהנדסים ויועצים בע"מ, אחת מלקוחותיה של הנתבעת, טען אף הוא בתצהירו, כי החברה הנ"ל משתמשת בשירותיה של הנתבעת במסוף הדרומי וכי הפסקת פעילות המסוף, מבלי שתעמוד לחברה חלופה דומה, תסב לה נזקים משמעותיים ובכלל זה אבדן של קו מוצר. מר בנימיני לא צרף לתצהירו את הסכם ההתקשרות בין הצדדים ולא ניתן ללמוד מתצהירו מה אופק התחייבותה של הנתבעת על פי ההסכם. בחקירתו הנגדית התברר, כי לא קיימת התחייבות ארוכת טווח של הנתבעת כלפי החברה (עמ' 2 ו - 3 לפרוטוקול). הוא אישר, כי ידוע לו שהוגשה תביעה לפינוי גדות מהמסוף, אולם הדבר הובא לידיעתו רק כחצי שנה טרם עדותו (עמ' 3, שורות 17 - 21 לפרוטוקול). נמצא, אפוא, כי הנתבעת לא הוכיחה שהיא מחוייבת כלפי לקוחותיה לתקופות ארוכות טווח. יתירה מזאת, מאחר ותקופת ההסכם בין הצדדים הסתיימה בחודש מרץ 2014 ומאותו מועד הם ניהלו מו"מ בעניין המשך החזקתה של הנתבעת במסוף הדרומי, הנתבעת אמורה היתה לקחת בחשבון, כאפשרות סבירה, שהצדדים לא יגיעו לידי הסכמות ובמצב דברים זה היא תאלץ לפנות את המסוף. לכן, היא ממילא לא היתה אמורה להתחייב כלפי לקוחותיה לתקופות ארוכות.
בכל הנוגע למשך הפעלת המתקן - כפי שנטען בסיכומיה של התובעת, ואני מקבל את עמדתה בעניין זה, כלל התקופה בה החזיקה הנתבעת במסוף הדרומי אינה רלוונטית לצורך קביעת הזמן הסביר לפינוי. התקופה החוזית הסתיימה בחודש מרץ 2014 והנתבעת המשיכה להחזיק במסוף כשלוש שנים נוספות במהלכן ניהלו הצדדים מו"מ. מדובר בתקופה קצרה יחסית, אשר לא ניתן לבסס עליה זכות להמשיך ולהחזיק במסוף למשך תקופה ארוכה נוספת. בנסיבות העניין, אורך תקופת החזקתה של הנתבעת במסוף הדרומי לא משליך על הזמן הסביר הדרוש לשם פינויו הפיזי של המסוף.
בכל הנוגע להשקעות במתקן - אני מקבל את טענת התובעת, כי השקעות העבר במתקן אינן רלוונטיות, באשר הן נבלעו בתקופת החוזה המקורית. התובעת היתה זכאית לקבל את המתקן לידיה בחודש מרץ 2014 ועל פי ההסכמים בין הצדדים, הנתבעת לא זכאית להחזר השקעותיה. מועד סיום ההתקשרות החוזית בין הצדדים היה ידוע לנתבעת. גם אם הנתבעת השקיעה במסוף השקעות שאינן רגולטוריות מאז שנת 2011, כטענתה, היא עשתה זאת משיקולים שלה, ואין בכך כדי להקנות לה זכות להאריך את תוקף ההסכם. אין בין השקעות אלה לבין המועד הסביר לפינוי ולא כלום.
בכל הנוגע לרצף הפעלת המתקן - פרק הזמן הדרוש להיערכות הפעלת המסוף באמצעות גורם אחר אינה רלוונטית לצורך קביעת הזמן הסביר לפינויה של הנתבעת. סוגיית המפעיל החלופי, ככל שיהיה כזה, אינה נוגעת לנתבעת, היא לא מהווה תנאי לפינוי בהתאם להסכמים בין הצדדים והנתבעת אינה רשאית להסתמך עליה בקביעת הזמן הסביר לפינוי המסוף.
31. שאלת הזמן הסביר לצורך פינוי המסוף הדרומי נגזרת הן מאומד דעתם של הצדדים בהתאם להסכמים שנכרתו ביניהם לאורך השנים והן לאור ראיות ונתונים חיצוניים, שהובאו בין היתר במסגרת חוות דעת המומחים.
אקדים ואדגיש בעניין זה, כי בניגוד לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, הוראות סעיף 17(ג) להסכם משנת 1984 לא קובעות כי נדרש פרק זמן של 180 ימים להסדרת הפינוי. כפי שפורט לעיל, סעיף 17(ג)(1), על פי נוסחו, מותאם למצב בו הצדדים יודעים מראש מהו המועד בו יסתיים ההסכם. במצב הדברים זה, נקבע כי 180 ימים טרם תחילת הוצאת הציוד מהמסוף הדרומי, על הנתבעת ליתן הודעה בכתב לרשות בדבר כוונתה לעשות כן, במסגרתה תתן פרטים בנוגע לכל אחד מפרטי הציוד, לרבות תיאורו והמחיר המבוקש על ידה בגינו. מנגד, במצב הדברים שנוצר בענייננו, השכירות על פי ההסכם משנת 1984, על נספחיו, המשיכה להתקיים לאחר תום התקופה שהוסכמה, מבלי לקבוע תקופה חדשה. לא ניתן היה להפעיל את סעיף 17(ג)(1) כלשונו, מאחר ובמועד מתן ההודעה על סיום ההסכם, לא היה מועד קבוע לפינוי, אלא "זמן סביר". בכל מקרה, הליך פינוי המכלים מתחיל רק לאחר המועד להודעת התובעת בדבר הציוד שהיא מבקשת לרכוש, אם בכלל. לאור הוראות סעיף 17(ג)(3), מעת שניתנה תשובת התובעת, "גדות זכאית וחייבת להתחיל לאלתר ולסיים תוך זמן סביר על חשבונה ואחריותה בהוצאת כל דבר שאין בדעת הרשות לרכוש, מתחום הנמל לרבות האתר והמסוף הדרומי". ההסכם קובע, אפוא, כי מעת קבלת הודעת התובעת, על הנתבעת להתחיל באופן מיידי בהליך פינוי המסוף ולסיים את תהליך הפינוי בתוך זמן סביר ולא בתוך 180 ימים.