ההצדקה לאיסור על השימוש בסימן חרף העדר חשש להטעיה נומקה בשלושה טעמים: אחד, "המשתמש בסימן המסחר קוצר פירות של מוניטין שעליהם לא הוא טרח". שני, "ניצול המוניטין טומן בחובו פגיעה אפשרית בבעליו החוקיים של סימן המסחר, בגלל פיחות ודילול המוניטין ושחיקת הייחודיות של סימן המסחר". שלישי, שימוש בסימן המסחר ייצור מצב "בלתי סביר, שבו תימנע מבעליו המקוריים של הסימן המפורסם הזכות להשתמש בשמו ובסימניו המקוריים, שכן זכויות אלה כבר נרכשו על-ידי היצרן המקומי, ברושמו את סימן המסחר המפורסם" (שם, עמודים 284-282). הלכת בקרדי פסעה בנתיב שונה מפסק דין שקדם לה בכמה עשורים, בו נקבע כי הגם שראוי להגן על בעל סימן מסחר מפורסם מפני דילול – העניין לא נקבע במפורש בפקודת סימני מסחר, ופיתוח הדין בצורה זו הוא עניין למחוקק ולא לבית המשפט (ע"א 352/69 חברת מנהטן נ' המגפר בע"מ, פ"ד כג(2) 373, 380 (1969)). בעניין בקרדי סבר בית המשפט כי ראוי לעיין מחדש בהלכה הוותיקה, לנוכח ההתפתחויות שחלו בשלושים השנים שעברו בפסיקה בישראל ובדרכי המסחר בארץ ובעולם. בד בבד, נקבע שניתן לעגן את דוקטרינת הדילול הישראלית בסעיף 11(6) לפקודת סימני מסחר, הקובע כי "סימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר" אינו כשר לרישום.
כשנה ומחצה לאחר שנקבעה הלכת בקרדי תוקנה פקודת סימני מסחר, ובין היתר נוספו הסעיפים העוסקים בהגנה על סימן מסחר מוכר היטב, שחלקם צוטטו ונדונו לעיל (על הרקע לתיקון זה, והקשר שלו למוניטין בינלאומיים, ראו לאחרונה פסק דינו של חברי, השופט ג' קרא, בע"א 9839/17 הביטאט בע"מ נ' CAFOM, [פורסם בנבו] פסקאות 15-13, 18 (17.12.2018)). במסגרת התיקון נוספה גם ההגנה על סימני מסחר מוכרים היטב הרשומים בישראל, אשר מזכירה בהיבטים רבים את דוקטרינת הדילול. בפרט, שני ההסדרים נועדו להגן על בעליהם של סימני מסחר "חזקים" מפני שימוש בהם ללא רשות, גם כאשר השימוש בסימן נעשה על גבי סחורה שאינה מסומנת בסימן המסחר הרשום ולא מתעורר חשש להטעיית הצרכנים. כך, כדי למנוע פגיעה כלכלית בבעליהם (מיכאל כהן "העלייה, הנפילה והצעה לרגנרציה של דוקטרינת דילול המותגים הישראלית" משפטים מז 449, 463-459 (2018) (להלן: כהן)). הדמיון הרב בין שני ההסדרים העלה את השאלה האם ההגנה החקוקה על סימן מסחר מוכר היטב הרשום בישראל החליפה את דוקטרינת הדילול הפסיקתית שקדמה לה, או שמדובר בשני הסדרים שונים שיש להוסיף ולבחון את שניהם באופן עצמאי. בשנים הראשונות לאחר תיקון הפקודה הוצע בספרות לראות בתיקון אימוץ חקוק של דוקטרינת הדילול (Amir H. Khoury, Well-Known and Famous Trademarks in Israel: TRIPS from Manhattan to the Dawn of a New Millennium!, 12 FORDHAM INTELL. PROP. MEDIA & ENT. L.J. 991, 1031 (2002); עופר טור-סיני "דיני קניין רוחני – צעידה אל מילניום חדש (מגמות וחידושים במשפט הישראלי)" קרית המשפט ה 177, 282-278 (התשס"ה) (להלן: טור-סיני)). למרות זאת, בפסקי הדין שניתנו בתקופה זו נותחו שתי העילות – דילול והפרת סימן מסחר מוכר היטב ורשום – כשתי עילות נפרדות (עניין אבסולוט, עמודים 888-878; ע"א 8441/04 Unilever Plc. נ' שגב, [פורסם בנבו] פס' 26-24 (23.8.2006) (להלן: עניין Unilever); ע"א 10959/05 Tea Board, India נ' Delta Lingerie S.A of Cachan, France, [פורסם בנבו] פסקאות 16-11, 20-19 (7.12.2006) (להלן: עניין דלתא)). בפסק הדין האחרון, שניתן בשנת 2006, הועלתה במפורש סוגיית היחס בין העילות, והושארה ללא הכרעה (שם, פסקאות 20-19).