2. המערערות הגישו נגד המשיבה תובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בגין סרטוני הפרסומת האמורים (ת"א 45192-12-14, [פורסם בנבו] כב' השופט מ' אלטוביה), וביקשו סעדים של מתן צווי עשה ולא תעשה, פיצויים ומתן חשבונות. במרכז ההכרעה עמדו חמש עילות: הפרת זכויות יוצרים, הפרת סימן מסחר, דילול מוניטין, גניבת עין והתעשרות שלא כדין. הטענה של הפרת זכויות יוצרים נדחתה ממספר טעמים, ובעיקר לנוכח קביעת בית המשפט המחוזי כי המשיבה השתמשה ברעיונות דומים לרעיונות שהופיעו בפרסומות מטעם המערערות – אך לא בדרכי ביטוי המוגנת על פי דין. כן נקבע כי דמותו של קלוני בפרסומות אינה חוסה תחת הגנת דיני זכויות היוצרים, וכי ממילא לא הוכח שהמערערות אוחזות בזכויות אלה. הטענה בדבר הפרת סימן מסחר נדחתה בעיקר לנוכח הקביעה כי לא הוכח שנעשה בפרסומת שימוש בסימן מסחר של המערערות או סימן הדומה לו עד כדי הטעיה. העילה של דילול מוניטין נדחתה בנימוק שלא הוכח נזק למוניטין של המותג NESPRESSO, ולנוכח ההלכה לפיה כאשר השימוש הוא ביחס למוצרים הדומים למוצרים של בעל הסימן המוגן – אין מקום לטענה של דילול המוניטין בהעדר חשש להטעיה. אשר לגניבת עין, נקבע כי לא הוכח יסוד ההטעיה של ציבור הצרכנים. לבסוף נדחתה הטענה בדבר התעשרות שלא כדין, מן הטעם שנסיבות העניין אינן מבססות תחרות שאינה הוגנת ושלא הוכח כי השימוש במוניטין של המערערות לא היה כדין. מכאן הערעור והערעור שכנגד.
המערערות שבות וטוענות כי המוניטין שלהן נפגע בצורות שונות: הפרת סימן מסחר, לנוכח השימוש בסמליל ("לוגו") בעל עיצוב דומה לזה של הסימן הרשום NESPRESSO, לנוכח עיצוב החנות המופיעה בפרסומת בדומה לחנויות המערערות, ולנוכח השימוש בכפילו של קלוני; דילול מוניטין ופגיעה בנכס מוניטין כתוצאה מהשימוש בדמות הכפיל, הגורם לצרכנים לזהות את ג'ורג' קלוני עם המשיבה, וכתוצאה מביזוי והגחכת דמותו; גניבת עין, לנוכח הטעיית הצרכנים לחשוב כי קיים קשר בין המערערות למוצרי המשיבה; ותיאור כוזב – סוגיה שנדונה בעקיפין בערכאה קמא, מבלי להזכיר במפורש את שם העילה. לפי המערערות, ניתן היה להבין בטעות מהפרסומת כי הן אינן מבצעות שירות משלוחים עד הבית. לצד הטענות הקשורות למוניטין, נטען כי הפרסומת מפרה את זכויות היוצרים של המערערות בפרסומות מטעמן, הן מבחינה כוללת והן בהיבט הפרטני של שימוש בדמות שאותה משחק קלוני. בפרט נטען כי מטרת הפרסומת ליצור דמיון בין מוצרי נספרסו למוצרי המשיבה באמצעות העתקת הרכיבים המהותיים מפרסומות המערערות. עוד נטען כי גם לו ייקבע שמדובר בפרודיה או סאטירה, ולא בניסיון ליצור דמיון – גם אז לא עומדת למשיבה הגנת השימוש ההוגן, שכן מדובר בשימוש במסגרת פרסומת מסחרית. המערערות מוסיפות וטוענות כי הפרסומת היא בגדר התעשרות שלא כדין ותחרות בלתי הוגנת, שכן קיים אינטרס ציבורי חזק בהגבלת שימוש במותג של מתחרה במסגרת פרסומת, כפי שהמערערות מבקשות ללמוד גם מהמשפט המשווה. לבסוף, המערערות חולקות על הקביעה כי לא הוכח שנגרם להן נזק כתוצאה ממעשי המשיבה, ומלינות על סכום הוצאות המשפט שנפסק לחובתן.