23. סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") מאפשר לבטל חוזה מחמת עושק, וזו לשונו:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
כידוע, עילת העושק מחולקת לשלושה יסודות השלובים זה בזה – מצבו של העשוק (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית, חוסר ניסיון); התנהגותו של העושק; העדר איזון סביר בין הערכים המוחלפים בין העשוק לבין עושקו (תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל).
שלושת היסודות הם מצטברים ושלובים. מצטברים מאחר שדי כי אחד מהם לא יתקיים כדי שלא תשתכלל עילת העושק. שלובים מאחר שקיים ביניהם יחס גומלין, במובן זה שאם אחד היסודות התקיים באופן מובהק, אפשר כי האחר יהיה מובהק פחות, ועדיין ייקבע כי התקיים עושק (רע"א 617/08 מלון עדן נהריה בע"מ נ' יוסף קסל (ניתן ביום 21.9.2014) פסקה 37 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר והאסמכתאות שם).
24. התשתית העובדתית שנפרשה בפניי מובילה למסקנה כי בהתקשרות בין המבקש למשיב מתקיימים שלושת מרכיבי עילת העושק, באופן המקים למבקש את הזכות לבטל את הסכם המכר. אדון בכל אחד מהיסודות.
25. מצבו של המבקש. בהתאם לחוק, יסוד זה עניינו מצוקה של המתקשר, חולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיון. בהתאם להלכה הפסוקה, אלה צריכים להיות כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע, שהסיטו את שיקול דעתו של העשוק סטייה של ממש מנתיבו הנכון (ע"א 403/80 חי סאסי נ' נעימה קיקאון, לו(1) 762, 765).
על פי הראיות שהציג המבקש, ואשר לא נסתרו, בתקופה הסמוכה לאחר ההתקשרות בהסכם הוא היה במצב נפשי פסיכוטי, והדעת נותנת כי התקשה להבין את תנאי החוזה עליו חתם.
במכתב של דר' סוחורוקוב אוקסנה מיום 13.7.2017 שצירף המבקש להמרצת הפתיחה (נספח ג'), עולה כי המבקש אושפז במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע מתאריך 23.1.2017, תחילה לצורך הסתכלות וכתיבת חוות דעת פסיכיאטרית ובהמשך על פי צו אשפוז בשל הרשעתו של המבקש בחבלה בכוונה מחמירה, שיבוש הליכי משפט והחזקת סכין.
אכן, במכתב נמסר כי המבקש אינו מוכר למערכת הפסיכיאטרית. אך בהמשך נכתב:
"בקבלתו תאר שימוש בסמים סביב הארוע וסביב מעצרו. בקבלתו ביטא מחשבות שווא של יחס ורדיפה כלפי מטופלים במחלקה. בהליך החשיבה נצפו ריפיון אסוציאטיבי ומשיקנות. האפקט היה מרומם ורגזני, דיבר בשטף ובלחץ. במחלקה הוחל טיפול תרופתי ותחתיו נצפה שיפור במצבו הנפשי באופן משמעותי".
על פי המכתב, המבקש אובחן כסובל מ- suspected multiple drug use, psychotic disorder, predominantly polymorphic, dissocial personality disorder.
עוד עולה מהמכתב כי המבקש אושפז לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, קרי בית המשפט מצא כי המבקש היה חולה בשעת מעשה העבירה שבו הואשם ולפיכך אין הוא בר עונשין והוא עדיין חולה.
26. בנוסף, הגיש המבקש מסמך רפואי, הנוגע למצבו הבריאותי המשוער במועד ההתקשרות עצמו. באישור הרפואי של דר' מלב שהוגש מטעם המבקש, הגיע דר' מלב למסקנה כי המבקש משתמש בסמים שונים, לרבות בסמים קשים, במשך זמן ממושך. עוד עולה מהאישור הרפואי כי בחודשים אוקטובר – דצמבר 2016, היה שרוי המבקש במצב פסיכוטי, בדומה למצבו בעת טיפול במרכז ברה"ן באר שבע בינואר 2017, ולכן שיפוטו ושיקול דעתו היו עלולים להיות פגומים באופן ניכר.
27. על מצבו הנפשי של המבקש ניתן ללמוד גם ממשך האשפוז הארוך במרכז לבריאות הנפש (מינואר עד אוגוסט 2017) ומתצהירו שלו, בו הצהיר כי בחודש נובמבר 2016 לא היה בקו הבריאות הנפשית ומכר את דירתו במחיר לא ריאלי ביחס לנתוני השוק (סעיף 6 לתצהיר). המבקש הצהיר כי כיום הוא נמצא במצב נפשי יותר טוב ומבין שרימו ועשקו אותו מבחינת המחיר על הדירה וריביות ההלוואות (סעיף 24 לתצהיר).
גם אביו של המבקש, מר נפתלי שוסטר, העיד על מצבו הנפשי של המבקש בסמוך למעצרו. וכך הוא מצהיר:
"ראיתי את נתנאל בהארכת מעצר בחודש ינואר בבית משפט השלום באשקלון, אז הוא התקשר אליי מהמעצר ודיבר שטויות ודקלם פסוקים מהתורה ... בחודש יוני אני מקבל טלפון מבני, נתנאל, והוא אומר לי שהוא נמצא ברחוב הצדיק מירושלים 2 בבאר שבע ומאושפז שם בבית חולים פסיכיאטרי ... בשיחה עם הרופאים בבית החולים בבריאות הנפש בבאר שבע נאמר לי כי בני היה שרוי בהתקף פסיכוטי ולא היה כשיר למשפט" (סעיפים 8,9 ו-15 לתצהיר).
28. המבקש הסביר את מצבו הנפשי גם במהלך חקירתו בבית המשפט. לדבריו, "אתה חושב שאתה מבין מה אתה עושה, אבל במקום מסוים שאתה לא מבין מה אתה עושה" (פרוט' מיום 13.12.2018, עמ' 28 שורות 1-2). ובהמשך העיד:
"ש. מה שאתה אומר לי, כשאתה רוצה אתה בהכרה וכשאתה לא רוצה, שמחתימים אותך על מסמכים וחסרים לך 170,000 ₪, אתה לא בהכרה?
ת. אתה יודע מה זה מניה?
ש. תגיד כן או לא?
ת. מניה זה עכשיו אני יכול להיות בלי שקל, ואני במניה אני חושב שאני מלך העולם. אני לא מבין מה אני עושה, זה מה שאני מסביר לך. זה שאני מדבר, אני יכול לדבר כמו עכשיו, אבל הראש לא עובד.
ש. אז אם הראש לא עובד, נכון שבמעמד חתימת החוזה היית במניה?
ת. כן, הייתי במניה והייתי מורח בקריסטל, ודלוק MD ומעשן בנגים כל היום. גראס, חשיש.
ש. זאת אומרת שזה היה במעמד חתימת ההסכם?
ת. כן.
ש. יכול להיות שאתה לא זוכר שקיבלת את ה-170,000 ש"ח?
ת. לא קיבלתי" (עמ' 28 שורות 5-17).
ועוד תיאר המבקש את מצבו:
ש: אתה העדת עכשיו שבזמן החתימה על ההסכם היית במצב של שימוש בקריסטל, MD, באנג ושלא היית במצב יציב, נכון?
ת. כן.
ש. גם שלא ידעת על מה אתה חותם?
ת. נכון.
ש. אז יכול להיות שבמצב הזה, אתה גם לא זכרת או לא זוכר או לא היית בהכרה שקיבלת את ה-170,000 ש"ח?
ת. אני יכול לא לדעת מה אני עושה. אני יכול להיות דלוק מmd 4 ימים, לא ללכת לישון, אבל אני אזכור כל מה שהיה ב-4 ימים. אני לא אדע מה אני עושה, אבל אחרי שייגמרו הימים האלה, אני אזכור כל מה שהיה. זה משהו שהוא יותר חזק ממך באותו רגע הוא משתלט עליך.
ש. יש לך מסמכים רפואיים על המניה הזאת שאתה טוען שהיית בה ובנובמבר 2016 שחתמת על ההסכם, יש לך מסמכים רפואיים לגבי המניה דיפרסיה שהיית בה?
ת. יש לי מסמכים מאחרי חתימת ההסכם ונעצרתי. אין לי מסמכים מלפני. יכול להיות שזה התפרץ אצלי בגלל שימוש אינטנסיבי בסמים.
ש. כמה זמן לוקח לך לפי מה שאתה אומר, אם עכשיו אנחנו באירוע מסוים, למשל בבית משפט, כמה ימים לוקח לך להיזכר במה שהיה בבית משפט, שאתה במצב של מניה?
ת. שאני מקבל ריגרסיה. עד שאני מתאזן. זה יכול לקחת חודש, זה יכול לקחת חמישה חודשים. לפי הטיפול. שקיבלתי טיפול הראש שלי לאט לאט הסתדר והתחלתי להבין מה קרה לי. הייתי שבור מת" (עמ' 29 שורות 12-30).
עדותו של המבקש עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי ותומכת במסקנה כי המבקש סבל מחולשה ובפגיעה בשיפוט.
29. המשיב, מצידו, לא הביא ראיות לסתור את טענות המבקש לגבי מצבו הנפשי, כפי שתואר לעיל. כאמור, המשיב לא זימן את דר' מלב או את דר' סוחורוקוב לעדות, לא ביקש לבדוק את המבקש על ידי מומחה מטעמו, ולא ביקש להגיש חוות דעת מטעמו על בסיס המסמכים הרפואיים של המבקש מהתקופה הרלוונטית.
טענות המשיב כי לא היה ניכר שהמבקש אינו כשיר לחתום על הסכם או כי המבקש רצה למכור את הדירה כדי לקנות משאית, כדי לסתור את הראיות על מצבו הנפשי, שמגיע לכל הפחות לכדי מצוקה או חולשה, שפגעו בשיפוט שלו וביכולת להבין את תנאי העסקה ומשמעותה באופן מלא.
30. במסגרת בחינת מצבו של המבקש, יש להביא בחשבון גם את הלחץ שהיה נתון בו בשל מצבו הכלכלי. המשיב עצמו טוען כי כל עסקת המכר נולדה מתוך לחץ כלכלי של המבקש אשר נקלע לחובות. על פי עדותו של המבקש, הלחץ נבע מאיומים של חברת האשראי (משיבה 2) שאם לא ימכור את הדירה תוך שבועיים שלושה, היא תימכר בהליך כינוס נכסים (פרוט' מיום 29.11.2017, עמ' 10 שורות 16-17).
הלחץ הכלכלי, יחד עם מצבו הנפשי של המבקש, הביא אותו, כך נראה, למכור את הדירה בשווי נמוך משוויה האמיתי, אפילו ביחס להערכת השמאי מטעם המשיב.
31. התנהגותו של המשיב. על פי הוראות החוק, יסוד הכרחי בעילת העושק הוא ניצול של הצד השני את מצבו של המתקשר הנעשק.
מעדותו של המשיב עולה כי הוא היה מודע ללחץ הכלכלי שהופעל על המבקש ולצורך הדחוף שלו למכור את הדירה. המשיב תאר בעדותו כי: "אתה צריך להבין, היינו חברים ידידים, היו לו בעיות מפה ועד לארצות הברית, היה חייב כספים לאנשים, לשוק האפור, היה חייב לקשת, היה צריך לעשות דברים וניסיתי לעזור לו".
גם בסיכומיו חזר המשיב על הטענה כי לאור בעיות כלכליות שהיו למבקש, נאלץ למכור את דירת המגורים שבבעלותו.
ידיעתו של המשיב על הלחץ הכלכלי בו היה נתון המבקש, אפשרה למשיב "מרחב תמרון" במשא ומתן לגבי מחיר הדירה, גם אם לא ידע באותה העת על מצבו הנפשי של המבקש. כפי שאציג בהמשך, מצבו של המבקש אפשר למשיב לרכוש את הדירה במחיר נמוך משמעותית מערכה הריאלי, מבלי לגלות למבקש פרטים חשובים אודות ערך הדירה, כגון הערכת השמאי מטעמו והערכת השמאי מטעם בנק דיסקונט – הבנק בו נטל משכנתא לקניית הדירה.
32. התנהגותו של המשיב כלפי המבקש לא הסתכמה רק במחיר הדירה, אלא גם בכל הנוגע ללוח התשלומים והעברת הכספים בעד הדירה למבקש. כאמור, על פי תנאי ההסכם, התמורה הייתה אמורה להשתלם למבקש בשני תשלומים – אחד מהם ביום החתימה על ההסכם – 15.11.2016, והשני 15 ימים לאחר מכן – ביום 30.11.2016 - וכנגד מסירת החזקה בדירה. יתרת התשלום הועברה ישירות למשיבה 2.
אין מחלוקת כי המשיב סילק את יתרת המשכנתא ושילם סך של 282,000 ₪ ישירות למשיבה 2. בנוסף לכך העיד המבקש כי אחרי חתימת החוזה קיבל סך של 100,000 ₪ ולאחר מכן עוד כ-92,000 ₪ (פרוט' מיום 13.12.2018, עמ' 26 שורות 13-14).
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתשלום הראשון - בסך 170,000 ₪ - שהיה אמור להשתלם למבקש במעמד חתימת ההסכם.
33. המבקש חוזר בעקביות על טענתו כי לא קיבל סך של 170,000 ₪ במעמד החתימה על ההסכם ולא בכל מועד אחר. לעומת זאת, המשיב מתבסס על סעיף 9.א להסכם המכר כהוכחה לכך ששילם למבקש. בסעיף 9.א לנכתב כי "סך השווה ל-170,000 ₪ ישלם הרוכש למוכר במעמד חתימה על הסכם זה, ובחתימתו של המוכר על הסכם זה מאשר המוכר כי קיבל את הסך הנ"ל לידיו ...". מכאן טענת המשיב כי משחתם המבקש על ההסכם, הוא אישר כי קיבל את התשלום.
על פי גרסתו של המשיב הוא העביר את התשלום הראשון למבקש מחוץ למשרדו של עו"ד קזאז - "יש את המשרד של קזאז ושל הפקידה, חתמנו אצל קזאז ועברנו למשרד השני, שם העברתי לו את הכסף" (פרוט' מיום 29.11.2017 עמ' 21 שורות 19-20).
המשיב העיד כי במעמד העברת התשלום נכח צד ג' – אושרי אוחיון – שראה את העברת הכסף (עמ' 21 שורות 26-27). המשיב העיד גם כי התשלום בוצע במזומן - 36,000 דולר אוסטרלי במזומן שהלווה לו בנו ועוד 62,000 ₪, גם הם במזומן.
34. המשיב לא הביא שום תמיכה לגרסתו. הוא לא זימן לעדות את מר אושרי אוחיון שנכח, לטענתו, בהעברת התשלום. הוא גם לא הביא לעדות את בנו, שלטענתו העביר לו את הדולרים האוסטרליים. המשיב גם לא הציג שום תדפיס בנקאי, או אחר, שיכול להעיד על כך שמשך 62,000 ₪ במזומן.
למעשה, גם עדותו של עו"ד קזאז בנוגע להעברת הכספים אינה מתיישבת עם גרסתו של המשיב. עו"ד קזאז מסר בדיון מיום 02.10.2017 כי הצדדים באו אליו למשרד ואמרו לו שהמבקש קיבל 170,000 ₪ לפני שהגיעו אליו (עמ' 3 שורה 27). המשיב, לעומת זאת, העיד כאמור כי התשלום בוצע לאחר החתימה על ההסכם, בחדר נפרד במשרדו של עו"ד קזאז.
35. מהתשתית העובדתית שנפרש בפניי, גרסת המבקש כי לא קיבל 170,000 ₪ מהמשיב מסתברת יותר מגרסת המשיב כי שילם למבקש 170,000 ₪.
מדובר בסכום כסף משמעותי, והדעת נותנת כי אם אכן היה משולם במעמד חתימת ההסכם, היו לכך תימוכין מעבר לגרסת המשיב עצמו, שהיא עדות יחידה של בעל דין. נוכח מצבו הנפשי של המבקש, סעיף 9.א להסכם אין בו די כדי להוות אסמכתא לתשלום בפועל. לא ניתן שום הסבר לכך שמר אוחיון לא מסר עדות, ובמצב דברים זה, בו בעל דין נמנע מלהביא עד או ראיה, חזקה כי העדות הייתה פועלת לחובתו (ראו למשל ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בניין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (ניתן ביום 26.8.2014), ע"א 8951/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ (ניתן ביום 2.11.2014)).
36. בשולי הדברים אוסיף, בנוגע להתנהגותו של המשיב, כי התשלומים שכן שולמו למבקש הועברו אליו בסכומים קטנים, במועדים שונים, בחריגה מלוח התשלומים שבהסכם המכר ובאופן שאינו מקובל בעסקאות אלה.
עוד אוסיף כי המשיב הוציא את כל מטלטליו של המבקש מהדירה ואחסן אותם בקונטיינר אצל חבר שלו במושב (פרוט' מיום 13.12.2018 עמ' 34 שורה 34). קיימת מחלוקת בין הצדדים האם הוצאת המיטלטלין נעשתה בהסכמה או לא. בכל אופן, ריקון הדירה כאשר המבקש מאושפז בבית החולים הפסיכיאטרי על פי צו שיפוטי, ללא אפשרות להשתחרר ולמסור את החזקה בעצמו, או להביע את עמדתו בנוגע להעברת הציוד, אינה דרך מקובלת לקבל חזקה בדירה.