77. מנגד, טוענים התובעים כי הנתבעת בחרה באופן ברור לפטר אותם מעבודתם וכי אין כל בסיס להאשמות המופנות כלפיהם, ומשכך, אין כל הצדקה לשלול מהם את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת.
78. ראשית נפנה לבחון האם התובעים פוטרו מעבודתם, כאשר נזכיר כבר כעת כי הנתבעים בחרו לטעון טענות סותרות בהקשר זה למרות שהסכימו בדיון המוקדם כי התובעים פוטרו מעבודתם. בכתבי ההגנה שהגישו הנתבעים ביחס לתביעות תובעים 1 ו-2, נטען כי הנתבעת נאלצה להפסיק את עבודתם עקב מעורבותם בפרשת המעילה בקיבוץ מעברות. עוד נטען בכל כתבי ההגנה כי התובעים פוטרו כדת ודין. בתצהיר העדות הראשית, טען הנתבע כי הודיע לתובעים על הפסקת עבודתם בקיבוץ מעברות ואף ביקש מהם לחפש עבודה זמנית אצל קבלנים אחרים שכן לנתבעת לא היתה עבודה לספק להם אותו זמן, וכי כוונתו של הנתבע היתה להסדיר את ענייניה הכספיים של החברה על מנת להיפגש עם התובעים ולערוך להם גמר חשבון. דברים אלו מלמדים בבירור על כוונת הנתבעים לסיים את עבודתם של התובעים. גם בסיכומיהם, טענו הנתבעים כי נבצר מהם מלהעסיק את התובעים בנסיבות בהן קיימים חשדות כבדים כלפיהם, ושוב נטען בסיכומים כי הנתבעת נאלצה לפטר את התובעים וכי "התובעים פוטרו כדין על ידי הנתבעת".
79. ואם לא די בכך, הרי שהנתבעת מסרה לתובעים זימונים לשימוע שכותרתם הינה "זימון לשימוע טרם פיטורין", במסגרתם נרשם כי הנתבעת שוקלת לסיים את העסקתם. לאחר השימוע, מסרה הנתבעת לתובע 2 מכתב פיטורים בו נרשם כי "אין כל אפשרות להמשיך ולהעסיק אותך", וכך נרשם גם במכתב הפיטורים של תובע 3. כל אלה מלמדים כי התובעים פוטרו מעבודתם.
80. באשר לתובע 1, במכתב סיום העסקתו נרשם כי הנתבעת מקבלת את התפטרותו אם כי בד בבד נרשם כך: "לאחר עריכת השימוע ועיון בטענותיך החלטנו לקבל את התפטרותך מהעבודה אבל לא מהנימוקים שפורטו במכתבך מיום 12/7/16, נימוקים שאין להם כל ביסוס עובדתי או משפטי. היות וקיבלת במשך על תקופת עבודתך את כל הזכויות המגיעות לך על פי דין ועל פי הסכם העבודה החתום בינינו. עצם העלאת טענות במכתבך שאין בהם כל ביסוס יצר חוסר אימון ביננו, לרבות מעורבותך בתרמית כלפי קיבוץ מעברות וחברתנו. ולכן אנו מקבלים את התפטרותך."
81. אכן, תובע 1 מסר לנתבעת ביום 12.7.2016 מכתב התראה בטרם התפטרות. כך נרשם בפתח המכתב: "הנדון: הודעה על סיום עבודה שתכנס בתוך 30 ימים מכתבי זה לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים זאת למקרה ובו לא יוסרו המחדלים נשוא מכתבי זה...". בהמשך, פירט תובע 1 את המחדלים המיוחסים לנתבעים וביניהם העדר תשלום בגין זכויות סוציאליות. תובע 1 לא קיבל התייחסות עניינית לטענותיו בדבר אי תשלום מלוא זכויותיו הסוציאליות, אלא בתגובה קיבל זימון לשימוע, במסגרתו לא התייחסה הנתבעת למכתב ההתראה אלא פירטה מדוע היא שוקלת את פיטוריו (נימוקים הזהים לאלו שנרשמו בזימון של תובע 2). מכתבו של תובע 1 מיום 12.7.2016 אינו הודעת התפטרות אלא שמדובר בהתראה למעסיק בטרם התפטרות. התנהלותה של הנתבעת שעה שתובע 1 זומן לשימוע עם שני אחיו, ובקשר לאותה פרשה בקיבוץ מעברות, מלמדת כי לנתבעת לא היתה כוונה לתקן את אותם מחדלים שצוינו במכתב ההתראה, והגם שתובע 1 הביע רצון לסיים את עבודתו ככל שלא יתוקנו המחדלים – בסופו של יום הבשיל ההליך לפיטורים.
82. באשר לטענה כי התובעים אינם זכאים לפיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת בשל המעשים המיוחסים להם – לאחר ששקלנו את הראיות, מצאנו כי דין טענה זו להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.
83. סעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קובעים:
"16. לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.
17. בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים."
84. נטל ההוכחה כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מוטל על המעסיק. כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי. נעבור לבחון את טענות הנתבעים באשר למעשים המיוחסים לתובעים.
85. בכל הנוגע לתובע 1, כלל לא ברור מהן הטענות הקונקרטיות כנגדו, מלבד טענת הנתבעים כי לא יתכן כי תובע 1 לא ידע על מעשיו של אחיו. בכתב ההגנה, נטען באופן כללי כי עבודת תובע 1 הופסקה עקב "מעורבותו האישית ו/או ידיעתו במעשי ההונאה שביצע אחיו" מבלי לפרט מתי וכיצד היה מעורב תובע 1 במעילה הנטענת. הנתבע טען בחקירתו כי תובע 1 "שותף, העמיס ומכר" וגם בסיכומים נטען כי "בהתאם לשכר הישר לא יתכן שג'אד לא ידע דבר על מעלליו של אחיו ג'יהאד, הרי שניהם עבדו באותו מקום ושניהם השתמשו בדרך כלל באותה הסעה מטעם הנתבעת", וכי לא ניתן לשלול את האפשרות כי הוא סייע לאחיו. אין באמירות כלליות ולקוניות אלו כדי להצדיק שלילת פיצויי פיטורים. עוד נטען בסיכומים כי תובע 1 שילם במזומן לחברת דור חדש חומרי חשמל (1994) בע"מ, אולם תובע 2 טען בחקירה הנגדית כי בטעות נרשם שמו של אחיו וכי מדובר בסחורה שהוא הזמין לצורך ביצוע עבודה פרטית. עוד נטען כי תובע 1 גנב מונה חשמל ביום עבודתו האחרון בקיבוץ מעברות, אולם לא הובאה כל ראיה התומכת בטענה אלו וכלל לא ברור על סמך מה היא נטענת.
86. בכל הנוגע לתובע 2, טוענים הנתבעים כי הוא לקח חלק במעילת כספים בקיבוץ מעברות כאשר הזמין ציוד חשמל בשם הקיבוץ, חתם על תעודות המשלוח בגין קבלת הסחורה, אולם נטל את הסחורה לעצמו בעוד החיוב הכספי נותר על שמו של הקיבוץ. אולם, ביום 16.8.2017 שלח הנתבע מכתב ארוך למרכז המשק בקיבוץ מעברות, מר אמנון אברמוב, במסגרתו ביקש להתייחס להאשמות שהפנה הקיבוץ כלפי הנתבעת ועובדיה. במכתב זה כתב הנתבע מפורשות כי למיטב ידיעתו מר כהן, אשר היה אחראי על החשמליה בקיבוץ, הוא שאחראי למעילה בכספים ולמעשי המרמה: "מסרתי לך את כל החומר שאספתי שמעיד על זה שחברך מילדות אבי כהן הינו האחראי על מעשה המרמה...". ממכתב זה עולה כי גם לגישתם של הנתבעים, הגורם שאחראי למעילה אינו תובע 2 אלא אחד מחברי הקיבוץ.
87. הנתבעים נשענים בסיכומיהם על עצם העובדה כי הוגשו תביעות נוספות כנגד תובע 2 ביחס למעורבותו במעילה בכספי קיבוץ מעברות, אולם אין בעצם הגשת התביעות כדי לשכנע כי תובע 2 אכן ביצע את שנטען כנגדו. לא זו בלבד, אלא שעיון בתביעות שהגישו ספקים של קיבוץ מעברות שלטענתם לא קיבלו את התמורה בגין ציוד שסיפקו לקיבוץ – מעלה כי הטענות הכספיות בדבר המעילה מיוחסות גם כלפי הקיבוץ ומר כהן. עוד עולה כי ההליכים בתיקים המקבילים נמצאים בשלבים מוקדמים יחסית, כך שלא ניתן להישען עליהם לצורך הקמת נטל הראיה בתיק זה. הנתבעים גם נאחזים במכתב מטעם הקיבוץ, אשר הוגש במסגרת תיק אחר, בו נטען כי תובע 2 הודה בחוב כלפי אחד מהספקים, אך בוודאי שלא ניתן לראות בטענה הנטענת על ידי הקיבוץ כהוכחה, או אף ראשית ראיה, לכך כי תובע 2 ביצע את המעשים המיוחסים לו. יודגש בהקשר זה כי הנתבעים בחרו שלא לזמן לעדות אף גורם מקיבוץ מעברות או את הספקים הטוענים לקיומו של חוב, כדי לתמוך בטענותיהם כלפי תובע 2. הלכה למעשה, נכון להיום לא מתנהל הליך פלילי כנגד תובע 2, וגם בהליכים המקבילים טרם נקבעה קביעה כלשהי המלמדת על מידת אחריותו של תובע 2 למעילה הלכאורית בכספי הקיבוץ.
88. הנתבעים מפנים לחשבוניות החתומות על ידי תובע 2 ואשר מלמדות כי הוא רכש מספקים של הקיבוץ חומרי חשמל בסכומים גבוהים. אולם, אין בחשבוניות אלו כדי ללמד כי תובע 2 גנב סחורה שהוזמנה בשמו של הקיבוץ, אלא לכל היותר כי רכש ושילם עבור סחורה. לא ברור האם הסחורה המוזכרת בחשבוניות אלו כלולה ברשימת הציוד שבגינו הוגשו התביעות כנגד הקיבוץ ואשר נטען כי תובע 2 או גורם אחר גנב. לא נעלמו מעינינו סתירות שעלו בהקשר זה בעדותו של תובע 2, אשר טען תחילה כי את הסכומים הנקובים בחשבוניות שילם במזומן באמצעות כספים של מר כהן, ולאחר מכן טען כי רכש את הציוד כדי לבצע עבודות פרטיות לאחר שעות העבודה הרגילות אצל הנתבעת. גם לשאלות שהופנו אליו בחקירה הנגדית בנוגע לשימוש שעשה בכרטיס האשראי של מר כהן, לא נתן תובע 2 תשובות משכנעות. עם זאת, גם לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות, נותרו הנתבעים עם חשדות בלבד כלפי תובע 2, ואין די בכך כדי להצדיק את שלילת הפיצויים.
89. בכל הנוגע לתובע 3, נטען כי הוא מכר חוטי חשמל אשר נרכשו על ידי הנתבעת לצורך ביצוע עבודות, לאדם אחר, ונטל את התמורה לכיסו. הנתבע לא הציג כל ראיה המלמדת איזו סחורה לטענתו נגנבה על ידי תובע 3 וגם לא פירט מתי ביצע תובע 3 את המעשים המיוחסים לו. זאת ועוד, מהודעתו של הנתבע במשטרה עולה כי הוא עצמו לא גילה את הגניבות הנטענות אלא שמע על כך מאחד העובדים האחרים באתר העבודה (כאשר אותו עובד שמע על כך מהאדם שלטענתו רכש מתובע 3 את הסחורה), וזאת רק לאחר שהתובעים פוטרו מעבודתם. במילים אחרות, חשדותיו של הנתבע מבוססים על גרסה ששמע מצד שלישי, ומהראיות שצירף הנתבע לתצהירו, עולה כי גם לשיטתו לא ברור כלל האם תובע 3 אחראי למעשים המיוחסים לו. כאשר הגיע הנתבע למסור את תלונתו במשטרה ביחס לתובע 3, אמר כי "בשימוע שאני קיימתי עם העובדים שלי לא הצלחתי להגיע לאמת..." וכאשר נשאל האם הוא חושד במישהו מסוים, השיב: "אולי זה לא עימאד אולי זה העובדים הצעירים שלו". במילים אחרות, גם הנתבע עצמו לא ידע בוודאות מי אחראי להיעלמותם של חוטי חשמל, ככל שאכן חסרה סחורה כלשהי. הנתבע גם בחר שלא לזמן עדים אשר היו יכולים לאשש את טענותיו כלפי תובע 3, כגון אותו גורם אשר סיפר לו לטענתו כי שמע אודות סיפור המעשה.
90. תשובותיו של תובע 3 היו עקביות וענייניות, ומצאנו את עדותו משכנעת ומהימנה, כאשר הסביר כי בשל אופי עבודתו לא נכח תמיד באתר העבודה וכי נכחו באתר גורמים רבים מטעם הנתבעת. עוד טען תובע 3כי המחסן בו אוכסנה הסחורה היה לעיתים פתוח וכי לעובדים אחרים היו מפתחות של המחסן, כי לא ידע על חוסרים בסחורה וגם בפועל לא נערכו ספירות מלאי על ידי הנתבעת כדי לעקוב אחר כמות הסחורה. עוד העיד תובע 3 כי את כמות הסחורה המדוברת (100 חבילות של חוטי חשמל) כלל לא ניתן היה לאחסן או להחביא מתחת לאחת המיטות (כפי שנטען כי עשה אותו גורם שלישי שרכש מתובע 3 את הסחורה), וכי בפועל חומרים שונים היו נותרים באתר העבודה דרך קבע לאחר סיום שלבים שונים של הבנייה כך שאין זה מן הנמנע כי מי ששהה באתר נהג לאסוף חוטי חשמל או צינורות שנותרו בשטח ולהעביר אל מחוץ לאתר. יצוין, כי בשאלות שהופנו אל תובע 3 בהקשר זה נטען כי השומר הוא זה שגנב את הסחורה של הנתבעת, ודומה כי הטענה שניסו הנתבעים להפנות בשאלותיהם היתה לידיעה של תובע 3 אודות הגניבה, ולאו דווקא לגניבה מצידו. אשר על כן, הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי התקיימו נסיבות אשר מצדיקות את שלילת פיצויי הפיטורים, וכל טענותיהם בהקשר זה מבוססות על חשדות, השערות ושמועות בלבד.
91. מכל האמור לעיל עולה כי לא הובאו ראיות משכנעות המקימות את נטל ההוכחה המוגבר המוטל על כתפי הנתבעים ואשר מצדיקות את שלילת פיצויי הפיטורים.
92. הנתבעים ביקשו לצרף הקלטות שנערכו בזמן שיחות השימוע שנערכו לתובעים וללא שהגישו תמלול לאותן ההקלטות, כאשר לטענת הנתבעים, בשיחות אלו הודו התובעים במעשים המיוחסים להם. קלטות אלו הוגשו ללא תמלול או תרגום, ולכן הן אינן חלק ממסכת הראיות בתיק זה. בעניין זה פסק בית הדין הארצי כדלקמן:
"דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו.
האמור לעיל הנו דרך המלך, אך ייתכנו לה חריגים בתלות בסוג ההליך המתנהל ובכלל נסיבות העניין. הערכאה הדיונית היא שתיתן דעתה לכלל השיקולים ותחליט אם יש הצדקה לקבל הקלטה – או תמליל – כראיה גם אם הוגשו שלא במסגרת "דרך המלך" שפורטה לעיל, הכל תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים של דיני הראיות בהתאמה לסוג ההליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה, ולשם השגת התכלית של חשיפת האמת ועשיית צדק. במסגרת זו יש לקחת בחשבון, בין היתר, את מידת הרלוונטיות של ההקלטה למחלוקת מושא ההליך. אין להקשות בדרישות פורמאליות כאשר יש קושי אמיתי ומוצדק לעמוד בהן, אלא ככל שאלה נדרשות על מנת לוודא את מהימנות ההקלטה והיותה משקפת באופן אמיתי את שנאמר על ידי המוקלט."