59. בעניין זה יפה כוחם גם של דברי בית המשפט המחוזי בתל אביב מפי כב' השופט שילה בפסק דין שניתן אך לאחרונה והופנה באמצעותם הזרקור אל החשיבות הרבה שיש במניעת הגלישה במדרון החלקלק כתוצאה ממתן הכשר להסכמים והכרה בתוקפם, כאשר הוראות הדין אינן מתירות זאת: "מדיניות משפטית ראויה, צריכה להגביל את האפשרות של מתן תוקף להסכם שלא אושר למקרים נדירים שבהם 'זעקת ההגינות' וכן דיני תם הלב והמניעות, מצדיקים סטייה מהוראת חוק מפורשת. זאת, בדומה לפסיקה שהתפתחה ביחס להכרה בקיומה המשפטי של התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, אף בהיעדרו של מסמך בכתב (ע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ, פ"ד סד (3), 60, 87-88 (להלן: "פסה"ד שם טוב"); ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185, 197; ע"א 6766/11 חג'אזי נ' חגאזי [פורסם בנבו] (23.6.13) פס' 13-15). אולם כפי שנקבע בפסיקה, סטייה מהוראת חוק מפורשת בשל 'זעקת ההגינות' הינה החריג ויש להישמר ולהיזהר מפני מדרון חלקלק שירוקן מתוכן את הוראת החוק (פסה"ד שם טוב, פסקה א' לפס"ד של כב' השופט רובינשטיין). כפי שציינה כב' השופטת ברק-ארז בפסה"ד יצחקי:
'יש להישמר מגלישה במורדו של 'מדרון חלקלק' שיוציא מגדר תחולתה של דרישת האישור הסכמים רבים מידי. פרשנות כזו עלולה לרוקן בסופו של דבר את הדרישה לאישורו של הסכם ממון ממשמעותה...'. ראו גם: ניסים שלם, יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה, כרך שני, מהדורה שנייה מעודכנת 2019 בעמ' 494".
עמ"ש (ת"א)17125-03-19 נ.ל נ' ס. ר, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו] .
60. עינינו הרואות, אפוא, כי מוקנית אמנם לבית המשפט הסמכות להכיר בתוקפו של הסכם ממון שנחתם ושהצדדים פעלו על פיו לאורך השנים, על אף שלא אושר בהתאם להוראות חוק יחסי ממון, אולם עליו לעשות כן במשורה ובמקרים חריגים בלבד.
61. ומן הכלל אל הפרט – האם בנסיבות המקרה דנא נכון יהא להכיר בתוקפו של ההסכם, אשר נכרת בהיות הצדדים שלפניי ידועים בציבור, גם בהתייחס לתקופת הנישואין שלהם, אם לאו?
לאחר ששקלתי בדבר באתי לכלל מסקנה, כי התשובה לכך היא בשלילה, ולהלן נימוקיי.
62. ראשית יובהר, כי דין טענת התובעת לפיה ההסכם תקף מכוח הוראת סעיף 2 (ג1) לחוק יחסי ממון, עת אומת ע"י נוטריון טרם נישואי הצדדים, להידחות.
63. מקרה דומה בנסיבותיו למקרה שלפנינו הונח לפתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים בדונו בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
64. באותה פרשה דחה בית המשפט לענייני משפחה תביעה של אישה לקבוע בטלותו של הסכם הממון אשר נחתם בינה ובין מי שהיה בשעת החתימה עליו ידועה בציבור, ובחלוף כחמש שנים נשא אותה לאישה.
בית המשפט המחוזי קיבל הערעור על פסק הדין והפך ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה, תוך שקבע, כי הסכם הממון אינו תקף, שעה שהתנאי לסמכותו של נוטריון לאמת הסכם ממון הוא כריתתו במועד בו התקבלה כבר ע"י בני הזוג החלטה להינשא או כאשר האימות נעשה ערב הנישואין.
בית המשפט המחוזי קבע, כי המונח "לפני הנישואין" שבחוק יחסי ממון מתייחס למועד כריתת ההסכם ולא למועד בו אושר ע"י הנוטריון. וכך נקבע בפסק הדין: "אין הנוטריון מוסמך לאמת הסכם ממון כאשר הצדדים להסכם אינם נופלים מבחינה מעשית, במועד האימות, למשבצת של נישואין. כאשר מדובר בצדדים העומדים ערב נישואיהם, ניתן 'למתוח' את הלשון של סעיף 2(ג1) ולראותם כמי שמצויים על סף המעמד של 'בני זוג', באופן המאפשר לנוטריון לאמת את ההסכם שכרתו כהסכם ממון על תנאי מתלה, שייכנס לתוקף סמוך לאחר מכן עם התרחשות הנישואין העומדים בפתח.....לא כן צדדים שאין להן כל תכנית להינשא בעתיד הנראה לעין. צדדים כאלה אינם נחשבים ל'בני זוג' כמשמעותם בחוק יחסי ממון, אפילו אם הם חיים כידועים בציבור, ואין לנוטריון סמכות לאמת את ההסכם שכרתו כהסכם ממון לפי החוק..... תנאי לסמכות האימות, הן של רושם הנישואין והן של הנוטריון, הנו שבני הזוג כבר קיבלו את ההחלטה להינשא כך שהליך האימות מתבצע ערב הנישואין........ בהיותם ידועים בציבור, לא הייתה לנוטריון או לכל רשות אחרת (לרבות לבית המשפט) סמכות לאמת או לאשר הסכם ממון בין הצדדים. הנוטריון גם לא היה מוסמך להעניק להסכם אימות מותנה ומושהה שישתכלל אם וכאשר יחול בעתיד שינוי בכוונת הצדדים והם יחליטו להינשא. .... זאת ועוד. כאשר הסכם ממון מאומת לפני הנישואין על ידי נוטריון, עליו לענות על הגדרת הסכם ממון בסעיף 1 לחוק יחסי ממון, כלומר להסדיר את יחסי הממון שבין הצדדים כ'בני זוג' נשואים בלבד...." (ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ; עמ"ש (י-ם) 26693-04-13, פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו] ).
65. צא ולמד, כי הסכם שערכו בני זוג בהיותם ידועים בציבור ואומת בידי נוטריון בשלב בו נישואין לא היו על הפרק, גם אם נכתב בו כי הוראותיו תחולנה על יחסי הממון של הצדדים ככל שיחליטו בבוא היום לבוא בברית הנישואין, אינו יכול להיחשב הסכם ממון שאושר כדין בהתאם להוראותיו של חוק יחסי ממון.
66. בענווה רבה אומר, כי מאמצת אני קביעה זו של בית המשפט המחוזי. משעה שההסכם, על אף שנושא הוא כותרת של הסכם ממון, לא נערך ערב נישואי הצדדים שלפניי, ולמצער אינו צופה פני נישואין בעתיד הנראה לעין, ואף כי בחלוף כארבע שנים ממועד כריתתו נישאו הם זה לזו, לא ניתן להכיר באימות שנעשה בידי הנוטריון (שבמקרה דנא מסתכם בהטבעת חותמתו) ככזה העונה על דרישותיו של חוק יחסי ממון, ולראות בו הסכם ממון כמשמעותו שם.
בפרט דברים אמורים עת התובעת עצמה אישרה בפה מלא במסגרת חקירתה הנגדית, כי במועד החתימה על ההסכם, עניין הנישואין לא עמד כלל על הפרק (עמ' 84 ש' 17-21 לפרוטוקול הדיון מיום 18.03.2019).
67. ודוק, הלכה מושרשת היא, כי חוק יחסי ממון אינו חל אלא על בני זוג נשואים, ולפיכך רק יחסי הממון של בני זוג כאלה יכולים להיות מוסדרים בהסכם ממון (ע"א 640/82 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לט(1)673).
אין בכך אמנם כדי למנוע מבני זוג ידועים בציבור להסדיר את ענייניהם הרכושיים בהסכם, והסכם כזה אף ניתן לאישור ע"י בית המשפט לענייני משפחה מכוח הסמכות המסורה לו בסעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר, פ"ד נז(5)491), אולם הסכם כזה שעניינו הסדרת רכושם של ידועים בציבור מסתופף באוהלם של דיני החוזים הכלליים, ואינו בגדר הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון (פרשת כהן, בעמ' 682; פרשת זמר, בעמ' 505).
68. על שום כך מצאתי, כי ההסכם כוחו יפה לתקופת היות הצדדים ידועים בציבור, והוא יונק חיותו ותוקפו מדיני החוזים הכלליים עד למועד בו נישאו הם זה לזו, אולם ממועד הנישואין טעון הסכם אשר תכליתו היא להסדיר את ענייני הממון ביניהם אישור בידי הערכאה המוסמכת כקבוע בחוק יחסי ממון. נוכח האמור ובשים לב לפרק הזמן, שאינו מבוטל, אשר חלף מן המועד בו אומת ההסכם בידי הנוטריון ועד המועד בו נפערה תהום ביחסי הצדדים ונוצר בהם קרע עמוק (אם כי הם דרים עדיין בכפיפה אחת ועודם נשואים זה לזה), הרי שלא ניתן לקבוע, בנסיבות המקרה דנא, כי ההסכם אומת בידי הנוטריון "ערב נישואיהם" כמצוות החוק, ומשכך, אין התובעת רשאית להשליך יהבה על הוראותיו בכל הנוגע לתקופת נישואיהם, ולשיטתי, אין הן תקפות ביחס לתקופה זו.
69. כן מצאתי לדחות טענות התובעת לפיהן יש להכיר בתוקפו של ההסכם כהסכם ממון כמשמעותו בדין מכוח עקרונות ההשתק, המניעות ותום הלב.
70. לאחרונה נדרש לכך בית המשפט המחוזי בתל אביב ובפסק דינו אשר הוזכר לעיל התקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך שנקבע כי הסכם שנחתם בין בני זוג בהיותם ידועים בציבור ומסדיר את ענייני הממון שלהם, אינו חל על עניינים אלה לאחר נישואיהם.
וכך, בין השאר, נקבע שם מפי כב' השופט שוחט:
"ראשית, ההסכם שנחתם בין בני הזוג אינו הסכם ממון. הסכם ממון בהגדרה, בין על פי גישת פרופ' אריאל רוזן צבי ("יחסי ממון בין בני זוג", 303) בין על פי גישת הש' בן פורת בפרשת שי שרעבי (ע"א 169/83 שי נ' שי, לט (3) 776 אף לפי גישת הביניים שמציע ניסים שלם בספרו "יחסי ממון ורכוש – הדין והפסיקה", מהדורה שניה, כרך שני עמ' 480-478) מחייב סממן אחד, משותף לכולם - היות ההסדר הכלול בו צופה פקיעת הנישואין (ובלשון החוק כיום לאחר תיקון 2008, "התרת נישואין") עקב גירושין או מוות.
ציפיה שכזו אין בהסכם שלפנינו, שהרי על פניו בני הזוג עשו את ההסכם לתקופת חייהם כידועים בציבור ולעת עשייתו לא חשבו כי יינשאו זל"ז.
שנית, הגישה בפרשת רודן ודומיה מכוונת להסכמי ממון שנחתמו בין בני זוג נשואים במהלך נישואיהם, שתוכנם עונה להגדרה של הסכם ממון, שלא הוגשו לאימות ולאישור, כשבן הזוג הטוען לאי תקפותו של ההסכם נהנה מפירותיו, מפירות ההסדר שבוצע. לא מצאתי בפסיקה מקרה בו יושמה ההלכה על הסכם ממון טרום נישואין הגם, ומבלי לקבוע מסמרות, כי ניתן להכיל מתיחתה של גישה זו, בנסיבות מתאימות, גם על הסכם שכזה. דא עקא שבמקרה שלנו, אין בידינו הסכם ממון טרום נישואין אלא הסכם בין ידועים בציבור שתכליתו מניעת תחולתו של ההסדר הרכושי שחל עליהם בהעדרו – הילכת השיתוף – לעת פירוד (ס' 20) ולא לעת התרת הנישואין עקב גירושין או מוות. מתיחתה של גישה זו גם על המקרה שלפנינו קרי מתן תוקף להסכם שהסדיר את יחסי הממון בין בני זוג ידועים בציבור במהלך חייהם הזוגיים ככאלה, גם על תקופת חייהם כנשואים לאחר שנישאו הינו צעד אחד יותר מדי, שיש בו כדי לייתר את ההסדר הנורמטיבי שקבע חוק יחסי ממון ואת התכלית שעומדת מאחורי דרישת האימות והאישור. כידוע דרישות אלה, אימות ואישור, הן דרישות מהותיות. את הטעם לקיומן מוצאים אנו בע"א 4/80 מונק נ' מונק, לו (3) 421 – בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים הקיימים בין בעל ואישה והצורך בניטרול השפעות הדדיות אפשריות לרבות השפעות בלתי הוגנות. אכן, יחסים עדינים ומורכבים נוטים להתקיים, אף רצוי שיתקיימו, גם בבני זוג ידועים בציבור. ברם, ידועים בציבור אינם סטאטוס אלא מצב עובדתי. היום כן מחר לא. כל אחד מבני הזוג יכול להביא לסיומם בהינד עפעף. לא כך הם פני הדברים בבני זוג נשואים המחויבים לגושפנקא של הדין לסיום יחסיהם. מכאן, הסכמה של בני זוג ידועים בציבור למשטר רכושי מסוים לא מקימה חזקה שמסכימים הם להחלת אותו משטר גם אם ישתנה מצבם לבני זוג נשואים. מכאן וביתר שאת החשיבות לדרישת האימות והאישור, שהוחלה, אגב, גם על בני זוג נשואים מלפני 1.1.1974 עליהם חלה הילכת השיתוף (ע"א 490/77 נציה נ' נציה, לב (2) 621) – אותו משטר רכושי שחל כרגיל על ידועים בציבור – שמבקשים לחתום על הסכם ממון".
(עמ"ש (ת"א)17125-03-19 הנ"ל).
דברים אלה מדברים בעד עצמם ובענווה רבה אומר שוב, כי מאמצת אני אותם בשתי ידיים.
71. אכן, הסכם ממון כמשמעותו בחוק יחסי ממון צופה פניה של פקיעת הנישואין, שהרי בריח התיכון שלו הוא עקרון השיתוף האובליגטורי, הנדחה למועד פקיעת הנישואין על דרך איזון משאבים (בשונה מן ההסדר שקדם לחקיקתו – הלכת השיתוף שאדניה הם שיתוף קנייני), ועל שום כך נקבע, כי אחד מסימני ההיכר העיקריים שלו הוא הסדרה של רכוש בני הזוג לעת פקיעת הנישואין באמצעותו.
72. מעיון בהסכם במקרה זה שלפנינו עולה, כי הוא נעדר סממן זה.
זאת ועוד והלכה למעשה, אין הנתבע מנוע ומושתק מהעלאת הטענות כנגד תוקפו של ההסכם, שעה שאין המדובר במצב בו הוא נהנה מפירות ההסכם לאורך שנים, ומבקש כעת להתנער מן המוסכם בו. כפי שעולה בבירור מהעדויות שנשמעו לפניי, נועד ההסכם להגן על זכויות התובעת, וכך אף נוסח. פשיטא, כי עתירת הנתבע וטענותיו באשר הובאו במסגרת ההליכים שבכותרת אינן מגיעות כדי חוסר תום לב מצדו.
73. כן לא מצאתי, כי נסיבות המקרה דנא מצדיקות החלתו של החריג לכלל והכרה בהסכם כהסכם ממון, על אף שלא נעשה ערב הנישואין ולא אושר כדין, צעד שיש לנקוט בו בריסון ובזהירות ובמקרים יוצאי דופן בלבד. כך, בין השאר, לא שוכנעתי לאחר שמיעת העדויות של הצדדים ושל העדים שהופיעו לפניי, כי הצדדים פעלו לאורן של הוראות ההסכם.
74. מהתשתית הראייתית שהונחה לפניי שוכנעתי, כי הליכי הרכישה של הדירות נוהלו בידיהם של בני הזוג בצוותא חדא כשותפים לכל דבר ועניין, הגם שהזכויות בהן נרשמו על שם התובעת בלבד.
75. מעדותו של מר ..., יועץ המשכנתאות בבנק הפועלים אשר טיפל בהלוואות המשכנתא אותן נטלה התובעת עולה, כי הנתבע היה חלק בלתי נפרד מהליך נטילתן: "ש. אתה יכול לומר לביהמ"ש מי בפועל היה אצלך, מי פנה, ומי ביקש, איך זה התנהל בעולם המעשה. ת. שני הפונים היו אצלי לגבי רכישת דירה, זה היה שלוש פעמים, בדצמבר 2012, פעם אחת, ביוני 2015 ובאוקטובר 2015 גם. שניהם היו בפגישות, על מנת לרכוש דירה. עוד דירה. כמובן ביקשנו לפי נהלי הבנק, ששני בני הזוג יהיו הלווים בהלוואה הזו" (עמ' 18 ש' 13-17 לפרוטוקול הדיון מיום 18.03.2019).
...
"ש. תאמר לי, מי פנתה לבקש את ההלוואות.. מי פנתה אליכם לבקש את ההלוואות? ת. שני הצדדים".(שם, בעמ' 21 ש'23 עד עמ' 22 ש' 1).
76. בנוסף, עיון במסמכי ההלוואות המובטחות במשכנתא אשר ניטלו בשנת 2012 (לצורך מימון רכישת הדירה השנייה) ובשנת 2015 (לצורך מימון רכישת הדירה השלישית) מעיד, כי הנתבע לווה נוסף בהן לצד התובעת (ראו נספחים ז'- י' לכתב ההגנה בתביעה לסילוק יד).
אם כן, יש לתמוה כיצד, אם נכונה טענת התובעת והצדדים פעלו בהתאם להוראות ההסכם על מנת להבטיח הפרדה רכושית מוחלטת, ואין לנתבע כל זכות שהיא הנובעת מן הבעלות בדירות ומקשר הנישואין, הסכים הוא ליטול יחד עמה ההלוואות שנועדות למימון רכישתן של הדירות השנייה והשלישית.