החלטת בית המשפט המחוזי
6. ביום 12.6.2019 דחה בית המשפט המחוזי את טענות הסף שהעלו המבקשים נגד בקשת המפרק. אשר לטענת ההתיישנות, קבע בית המשפט המחוזי כי בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, אין די בהתגבשותה של עילת תביעה על-מנת שיחל מרוץ ההתיישנות, אלא יש לבחון אף אם התובע ידע או היה עליו לדעת את העובדות המקימות את עילת התביעה, כך שהיה בידיו כוח תביעה ממשי. במסגרת כך, התבסס בית המשפט המחוזי על קביעת בית משפט זה בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200 (1997) (להלן: עניין מרכז הארגזים או הלכת מרכז הארגזים), לפיה אין לייחס לחברה את ידיעת נושאי המשרה הנתבעים לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות של תביעה המבוססת על סעיף 374 לפקודת החברות, אלא יש לבחון מהו המועד שבו מעשיהם הנטענים של נושאי המשרה התגלו או יכולים היו להתגלות בשקידה ראויה לגורם רלוונטי אחר בחברה, כדוגמת מנהלים נוספים או חדשים, לפני כניסתה להליך הפירוק, או לבעל תפקיד – עם כניסתה להליכי פירוק. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי מרוץ ההתיישנות של התביעה שבענייננו התחיל עם היוודע למפרק העובדות המקימות את עילת התביעה, שכן העסקאות מושא בקשת המפרק "לא יכולות היו להתגלות בשקידה סבירה לגורם המעוניין לעמוד על משמר זכויות החברה ולהגן על נכסיה מפני נושאי המשרה שבה אלא עם מינוי בעל תפקיד". עוד צוין בהקשר זה כי אף לא נטען על-ידי המבקשים כי היה ביכולתם של מי מטעם החברה לגלות את דבר המעשים המיוחסים להם עוד בטרם מינוי המפרק. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי ביחס לתביעת המפרק המבוססת על ניהול במרמה לפי סעיף 373 לפקודת החברות חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות, ומשכך נדרשת ידיעה-בפועל של המפרק בדבר העובדות המהוות את עילת התביעה על-מנת להתחיל את מרוץ התיישנותה.
בהחלטתו, דחה בית המשפט המחוזי אף את טענת השיהוי שהעלו המבקשים, וזאת נוכח חוסר שיתוף פעולה מתמשך מצדם בהעברת מידע והמצאת מסמכים דרושים – הן למנהל המיוחד אשר מונה בתחילה והן למפרק בהמשך לכך. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט לשם בחינת הגרסה העובדתית שהועלתה על-ידי המבקשים בתגובתם לבקשת המפרק, על הנספחים הרבים אשר צורפו מטעמם על-מנת לבססה.
על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.
הבקשה דנן
7. בבקשתם שבים המבקשים על טענותיהם בבית המשפט המחוזי, וטוענים כי בית המשפט קמא שגה בקבעו כי אין לסלק על הסף את בקשת המפרק מחמת התיישנות. לטענת המבקשים, קביעה לפיה ניתן לנהל נגדם תובענה בגין אירועים שהתרחשו לפני למעלה מעשרים שנה נוגדת את ההצדקות למוסד ההתיישנות וכרוכה בפגיעה משמעותית בזכויותיהם הדיוניות וביכולתם להניח תשתית ראייתית, להמציא מסמכים רלוונטיים ולזמן עדים לצורך הגנתם. לטענת המבקשים, מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום שבו נולדה עילת התביעה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות), ובענייננו – במועד ביצוע המעשים הנטענים בין השנים 2002-1996, ומשכך, יש לקבוע כי תביעת המפרק התיישנה, שכן חלפו למעלה משבע שנים מיום הולדתה (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות). בהקשר זה, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שביסס את החלטתו על הלכת מרכז הארגזים, שכן נדונה בגדרה שאלת התיישנותה של תביעה אשר במועד הפירוק טרם חלפו שבע שנים להיווצרות עילתה, וזאת בשונה מענייננו. לטענת המבקשים, יש להבחין בין המקרים ולקבוע כי תחולתה של הלכת מרכז הארגזים מתוחמת אך למקרים שבהם במועד הפירוק חלפו פחות משבע שנים כאמור, שאחרת, כך נטען, נמצאנו מניחים על כתפיהם של נושאי משרה, כנתבעים פוטנציאלים, נטל בלתי סביר להחזיק ברשותם העתקים של כל מסמכי החברה למשך עשרות שנים, על-מנת להבטיח את יכולתם להתגונן מפני תביעה אפשרית במקרה של כניסת החברה להליכי פירוק.