32. 100,000 דולר ארה"ב הועברו ביום 25.5.2010 מחברה בבעלותו של התובע לחברה בבעלותם של הנתבעים. מזכר ההבנה מציין כי מדובר בהלוואה בין חברות. הדבר אף עולה מהטפסים שצירף התובע עצמו. עוד עולה שהחברה בבעלות התובע היא אשר העבירה את הכספים ולא התובע באופן פרטי, לא ברור מדוע החברה איננה צד לתביעה. יש לציין כי התובע הציג כרטסת חו"ז, נספח ב' לתצהירו, של לקוח בשם "יוסף דיימונדט" כדי ללמד שמשיכה זו של סך 100,000 דולר יוחסה לתובע בספרי החברה ביום ערך 25.05.2010. כן צרף מאזן בוחן ליום 31.12.2012. במאזן ישנה הבחנה בין יוסף "דיימונדט" לבין "יוסי משיכות", ומכל מקום התובע לא הבהיר מיהו אותו "יוסף דיימונדט" ומה הקשר בינו ובין התובע.
מכיוון שהנתבעים לא העלו נקודה זו, של יכולתו של התובע לתבוע כספים שהעבירה החברה, ולמרות האמור לעיל, אינני מבסס ההחלטה על נושא זה.
33. אין ספק כי סכום זה של 100,000 דולר ארה"ב הועבר בין חברות וסווג כ"הלוואה". הנתבעים אינם צד ישיר להעברת כספים זו ולא הוצג כל מסמך ממנו עולה התחייבות שלהם להשיב סכום זה ו/או חלק ממנו. העולה מהאמור לעיל, כי עובר לחתימה על ההסכם והחתימה על השטרות, מי מהנתבעים לא היה ערב ו/או חייב באופן אישי להחזיר סכום כלשהו לא לתובע ולא לחברה בבעלותו.
בחינת ההסכמות / הסכמים בין הצדדים
34. נשאלת השאלה מדוע בנסיבות העניין, הנתבעים אשר התובע מעיד עליהם שהם "אנשי עסקים מתוחכמים בקיאים ומנוסים" (סעיף 17 לסיכומי התובע), והתברר כי עד יום 5.08.2010 לא חבו כלפי התובע ו/או היו ערבים בגין חוב שהוא, נוטלים על עצמם התחייבות אישית על סך 350,000 דולר, כאשר התובע, גם לגרסתו, לא העביר יותר מ 160,000 דולר ארה"ב לחברה בבעלות הנתבעים, בצירוף ריבית כמפורט בהסכם.
בנסיבות העניין, יש לבדוק האם ההסכם עומד בפני עצמו כגרסת התובע, או שההסכמות בין הצדדים היו כגרסת הנתבעים, הכוללות התחייבותו של התובע להשקעה עתידית בסך 1,000,000 דולר, כנגד חתימת הנתבעים על ההסכם ועל השטרות.
35. בע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מלבו –ישראל בע"מ) נפסק כי לא ניתן להתעלם מנסיבות כריתת החוזה ומתכליתו האובייקטיבית של ההסכם: "מדובר בחוזה עסקי מסחרי, ומכאן שתכליתו האובייקטיבית, הינה התכלית המגשימה את ההיגיון הכלכלי מסחרי המונח ביסודו של החוזה". כמו כן, ב ד"נ 2045/05 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל נקבע, כי תכליתו האובייקטיבית של חוזה היא: "המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים".
36. בכל הנוגע לסיבה לחתימת ההסכם בחודש אוגוסט 2010, התובע, בתצהיר מטעמו, פרט את העברת הכספים בחודש מאי 2010, וציין: "הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם, וביקשו לפרוס את החוב לתשלומים תוך דחיית מועד ההחזר" (סעיף 8 לתצהיר התובע). כן הוסיף: "על רקע האמור, נחתם ביום 5.8.2010 הסכם המסדיר את תשלום החוב..."(סעיף 9 לתצהיר התובע). כן ראה לעניין זה עדותו בעמ' 15, שורה 27 וכן שורות 29-30 לפרוטוקול מיום 01.05.2019. כן ראה עדותו, בתשובה לשאלה מדוע הנתבעים חתמו על ההסכם מחודש אוגוסט 2010: "אני גם שואל אם הוא לא חייב למה שיחתום. לא עלתה טענה שאנחנו לא חייבים, מה פתאום שנחתום ולא היה דבר כזה..." (עמ' 18 שורות 5-7 לפרוטוקול מיום 01.05.2019).
37. לגבי נסיבות חתימת ההסכם הצהיר התובע: "אין כל יסוד לטענת הנתבעים ולפיה ההסכם מיום 5.8.2010 נערך "למראית עין "כלשונם, או כי חתימתם על ההסכם נכפתה עליהם, או בכלל הושגה במרמה, או כי חתימתם על ההסכם הותנתה בהשקעה שאבצע של מיליון דולר במיזם אחר שלהם. טענות אלה נבראו רק לצורכי ההליך המשפטי. המסמכים מזמן אמת לאורך השנים מעידים על כך" (סעיף 15 לתצהיר התובע).
38. גרסת הנתבעים לגבי נסיבות החתימה על ההסכם ומסכת האירועים לאחר ביצוע ההעברה בחודש מאי 2010 שונה לחלוטין. לעמדתם התובע לא דרש מהם השבת הכספים בניגוד לאמור בתצהירו. בפועל כעולה מתכתובות אשר, צורפו כנספח 16 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים, נשמרו קשרים רצופים בין הצדדים במסגרתם עדכנו הצדדים את התובע על הפעילות השוטפת שהם מבצעים באפריקה וכן על הכוונה לקדם המיזם בטנזניה. מדובר בשש תכתובות, מיום 26.05.2010 ועד, כולל, 11.07.2010 הכוללות דיווח שוטף לצד הצעה עסקית מפורטת להשקעה באמצעות חברת דרגו בע"מ. בעניין זה ובשים לב לגרסת הנתבעים, ראה סעיף 1 ל"אבני דרך להשקעה והזרמת כספים" המפרט השקעה כנגד קבלת 33% מהמניות.
39. בחודש יולי 2010 ביצעו הנתבעים "עסקת פיילוט" במסגרתה נרכש זהב בטנזניה ונמכר לזיקוק בבלגיה. העסקה בוצעה "לשם בחינת התשתית והיכולת המעשית..." (סעיף 3.11 לתצהיר עדות ראשית הנתבעים, וכן נספח 17 לתצהיר זה). בהקשר זה ראה דוא"ל ששלח דוד חלפון ז"ל (נספח 18 לתצהיר עדות ראשית הנתבעים). לאחר הניסוי והוכחת היכולת העבירו הנתבעים לתובע מצגת הכוללת כ-20 עמודים (נספח 19, שם), שעיקרה "פעילות עסקית קבועה בטנזניה וכוללת פעילות סחר לצד פעילות כרייה". במסגרת התכנית יוקם פרויקט כרייה עצמאי בעלות הקמה של מיליון דולר ארה"ב. כוונת הצדדים הייתה שהתובע ישקיע מיליון דולר בפרויקט כנגד חתימת הנתבעים על ההסכם ועל השטרות.
40. התובע, כאמור לעיל, טוען שההסכם נחתם לצורך הסדרת פירעון החוב. טענת הנתבעים היא כי התובע בקש להשקיע בפרויקט הקמת המכרה אך בקש, לצורך סיום ההתקשרות בין התובע לבין שותפיו במיזם בורקינה פאסו, כי יערכו שני חוזים. כמפורט בסעיף 4.4.6 לתצהירו, שצורף בתמיכה לבקשת הרשות להגן, מתאר רון את גרסת הנתבעים בדבר ההתניה והשילוב בין שתי העסקאות – השקעת התובע בגינה נחתם ההסכם מחד, והמיזם הנוסף מאידך.
לעמדת הנתבעים נוצרו שני הסכמים:
א. הראשון, לסגירת העסקה מושא השטרות דנן. נטען שהתובע ביקש מהנתבעים להתחייב לסכום החזר של 350,000 דולר, אשר ישקף את הכסף שהשקיע במיזם (160,000 דולר) בתוספת הרווח שלטענתו הובטח לו, על ידי שותפיו בקבוצת היזמים עמם התקשר. כן נטען, שהובהר לנתבעים כי התשלום יבוצע רק מתוך רווחי המיזם הנוסף. הסכם זה, כך נטען, נועד לאפשר לתובע להציג מצג לשותפיו כי "התחשבן" עם הנתבעים ביחס למיזם, והוא מפרק את השותפות עמם.
ב. השני, הינו ההסכם הנוגע למיזם הנוסף, לפיו, התובע ישקיע סך של 1,000,000 דולר בתמורה לשותפות של 33% בחברה שהוקמה על ידי תמיר, לטובת המיזם הנוסף. הוטעם כי ההסכמים היו שלובים בתנאי "BACK TO BACK".
עותק מהסכם, כמפורט לעיל, לא הוצג על ידי הנתבעים. לעניין נסיבות חתימת ההסכם, הצהירו והעידו הנתבעים כמפורט בסעיפים 25-27 דלעיל.
41. מכל האמור לעיל עולה כי עובר לחתימה על ההסכם, חודש אוגוסט 2010, מי מהנתבעים לא היה חייב ו/או ערב כלפי התובע לתשלום חוב כלשהו. הסך של 160,000 דולר ארה"ב שהעביר התובע לא הועבר לנתבעים אלא למיזם משותף, סך של 60,000 דולר ארה"ב וסך של 100,000 דולר לחברה בבעלותם, העברה זו סווגה כהלוואה מהמשקיע לחברה. התובע לא הביא כל מסמך ו/או עדות התומכת בגרסתו לפיה התחייבו הנתבעים לשלם לו שני דולר עבור כל דולר שהעביר. לפיכך, דוחה גרסתו בעניין זה.
42. בשים לב למארג הראיות שהוצג בפני ובשים לב לעדויות הצדדים, מעדיף את עדותם של הנתבעים, לפיה, החתימה על ההסכם והשטרות הייתה בהסתמך על התחייבותו של התובע, להשקיע במיזם שלהם בטנזניה. מדובר בהשקעה חדשה ולא בכספים שהעביר התובע עבור המיזמים השותפים כפי שפורטו לעיל. ההסכם אינו עומד בזכות עצמו אלא הוא חלק מההסכמות בין הצדדים, לפיהן התובע ישקיע במיזם של הנתבעים בטנזניה והנתבעים יחתמו על ההסכם והשטרות. החוזה לא עומד בפני עצמו משום שהוברר, כי עובר למועד החתימה על ההסכם, מי מהנתבעים לא חב באופן אישי חבות כלשהי כלפי התובע, לפיה עליו להשיב לו סכום כלשהו, לרבות התחייבות להשיב לתובע שני דולר על כל דולר, כשהוכח שלא קיבלו באופן אישי מהתובע סכום כלשהו. לפיכך, הגרסה של הנתבעים לחתימתם על ההסכם כנגד התחייבות התובע להשקיע במיזם עדיפה על גרסת התובע, לפיה ההסכם עומד בפני עצמו ונכתב בעקבות בקשת הנתבעים להסדיר חובם לתובע.
כישלון תמורה
43. הנתבעים העלו טענת "כישלון תמורה", לפיה "לא קיבלו באופן אישי שום "ערך" או "תמורה" בוודאי לא בסכומים המפורטים בשטרות וזאת משום ש"עסקת היסוד" לא התממשה כלל". (סעיף 2.1.2 לסיכומי הנתבעים).
ככל שהוכחה טענה זו נטל ההוכחה, בשים לב לטענת כישלון תמורה מלא, עובר אל התובע ועליו להוכיח כי נתן בתום לב ערך בעד השטר. בעניין זה ראה ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ פ"ד לג(1) 304. כן ראה ספרו של שלום לרנר, דיני שטרות מהדורה שנייה (2007) 224, בו צוין: "לפי סעיף 29(ב) סיפא, מקום שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות נתן בתום לב ערך בעד השטר. ההוראה אינה מוגבלת לטענת רמאות ואי חוקיות בלבד, היא חלה על כלל הטענות שיש למושך כלפי נפרע".
44. לטענת התובע עסקת היסוד בין הצדדים היא ההסכם שנכרת ביניהם ביום 5.8.2010 בגדרו התחייבו הנתבעים להשיב לתובע סך של 350,000 דולר ארה"ב בתוספת ריבית בשיעור 2% לכל חודש וריבית פיגורים בשיעור 5% לחודש. כמפורט בתצהירו: "בתמצית, מדובר בתביעה שטרית עפ"י שטרי חוב שנחתמו ע"י הנתבעים ונמסרו בהתאם להסכם מיום 5.8.10... לצורך ביצוע התשלום".
45. התובע יצר, כאמור לעיל, קשר/זיקה בין השטרות לבין ההסכם. ראה לעניין זה דברי בית המשפט העליון בבע"מ 2126/09 פלוני נ פלוני (3.9.2009):
"אכן, על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (ראו: שלום לרנר דיני שטרות 222 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר); זוסמן, לעיל, בעמ' 120-119). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה (ראו: לרנר, שם). לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט [כתוארו אז] י' זוסמן:
'משהתנדבה המשיבה, כביכול, והקדימה רפואה למכה וגילתה קבל עם ועדה בכתב-התביעה מה תמורה נתנה לנתבע בעד השיקים, ואילו הנתבע מוכיח כי תמורה זו לא קיבל בעד השיקים, מה חייב השופט לעשות? על- כרחך אתה אומר, שעליו לדחות את התביעה'.
ובהמשך:
'...משגילתה לנו המשיבה את גירסתה, הרי היא נתפסת עליה וחזקת התמורה מצטמצמת עכשיו; אם יוכיח המערער שלא נתן לה את השיקים בעד אותה עיסקה שהיא טענה לה, ייצא פטור". [ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז(1) 341, 348 (1963); זוסמן, לעיל, בעמ' 120); והשוו רע"א 2157/07 אדאטו נ' רנתיסי (לא פורסם, 2.8.2007)'".
46. לגרסת הנתבעים, חתמו על השטרות כנגד התחייבות התובע להשקיע במיזם שלהם באפריקה. מדובר על תמורה שתינתן בעתיד עת ישקיע התובע במיזם של הנתבעים באפריקה. התובע לא השקיע במיזם כאמור לעיל, ולפיכך לא ניתנה התמורה. מכאן, בנסיבות העניין, חל כישלון תמורה בגין השטרות.
בהקשר זה ראה ההלכה שנפסקה בדנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קואופיירישן (פורסם בנבו ביום 11.09.2017), שם נקבע ברוב דעות כי כל מי שאינו אוחז כשורה, לא יוכל להתגבר על טענת ההגנה של "כישלון תמורה". התובע, כפי שפורט לעיל, אינו אוחז כשורה.
47. התובע לא הראה כי נתן תמורה לאחר שהשטרות נחתמו אלא טענתו כי השטרות נחתמו לשם הסדרת חוב שמקורו בכספים שהתובע העביר מכבר לנתבעים, טרם חתמו על השטרות. הבסיס לטענתו לעניין חוב הנתבעים הוא ההסכם וחילופי דוא"ל עליהם הצביע. מדובר על חוב שמקורו בעבר. אמנם התובע לא העלה בסיכומים מטעמו כל טענה מתחום דיני השטרות למעט נטל הראייה על אוחז השטר, אלא התרכז בהיבט החוזי אולם לצורך הכרעה בתיק, שיסודו בתביעה שטרית, יש לבחון היבטים אלו.
48. בהתאם לסעיף 26 (א)(2) לפקודת השטרות, תמורה בת ערך לשטר יכול שתהא "חוב קודם או חבות קודמת". טענת התובע לתמורה שניתנה בעבר נמצאת במסגרת הסעיף, וככל שיש לה יסוד, התובע שאינו אוחז כשורה, יכול להיחשב כאוחז בעד ערך כקבוע בסעיף 26 (ב) לפקודת השטרות. יש לבחון האם מדובר בתמורה שעניינה הסדרת / פירעון חוב קודם כגרסת התובע, או תמורה עתידית שעיקרה השקעת התובע במיזם של הנתבעים.
49. לאחר בחינת הראיות והעדויות שהובאו בתיק דנא מעדיף את גרסת הנתבעים, לפיה, ההסכם אינו עומד בפני עצמו, אלא מבטא רק חלק מן ההתחייבויות ההדדיות שנטלו על עצמם הצדדים. עדותם מהימנה בעיניי ומתיישבת עם העדויות והמסמכים שהוצגו בפניי. אדם סביר שהינו איש עסקים ופועל למטרת רווח, לא יתקשר בעסקה בה יצטרך להחזיר כפל ההלוואה שכלל לא לקח וכלל לא היה חייב בפירעונה, ובתוספת ריבית שנתית בשיעור24%. עולה כי בעת שחתמו על ההסכם ועל השטרות, סברו, על סמך מצג של התובע והתחייבות שנתן בעל פה, כי חתימתם מותנית בהתחייבותו של התובע, להשקעת מיליון דולר ארה"ב בחברה שבבעלותם, לטובת המיזם הנוסף שהחלו לקדם, וראו בהשקעתו העתידית התמורה. התובע לא השקיע ,לאחר החתימה על השטרות ,במיזם של הנתבעים ולא נתן התמורה המובטחת. לפיכך מורה על דחיית התובענה.
סוף דבר
50. מורה על דחיית התובענה.
51. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
52. מורה על סגירת תיקי ההוצל"פ וביטול כל ההליכים שננקטו מכוחם.
53. הפיקדונות שהופקדו על ידי הנתבעים, בצירוף פירות ההפקדה, יושבו לנתבעים באמצעות ב"כ.
ערעור לבית המשפט המחוזי כדין
ניתן היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
נמרוד אשכול