"ת. אני הייתי מנהל החנות בשטח. אני לא הייתי מתעסק בדוחות הכספיים, הייתי מנהל את העובדים ואת השעות שלהם. הייתי אחראי על מכירות וסחורה, ספירות מלאי. הייתי בשטח.
ש. מה שציפית זה לנהל את החנות?
ת. כן".
[פר' עמ' 41, ש' 5-1]
וכן:
"ש. אתה מאשר שלא התעסקת בפן הפיננסי? ולמסגרות אשראי של החברה?
ת. בדיוק.
ש. לא ידעת את הוצאות החברה?
ת. נכון.
ש. לא ידעת את עלות המלאי, סך המשכורות, עלויות מימון, מס הכנסה וביטוח לאומי.
ת. לא הייתי מתעסק בזה. הם היו אחראים לכל הקשור לכספים והנהלת חשבונות. בכל מה שקשור לחנות עצמה ולעובדים אני הייתי בשטח. הם היו מתעסקים בכספים ובחשבונות.
ש. אותך עניין לנהל את החנות?
ת. בדיוק"
[פר' עמ' 45, ש' 15-7]
49. ביום 14.02.2017 הודה עדן לפני השותפים כי נטל ללא רשות מכספי החברה. בעדותו לפניי הסביר עדן כי "הייתי צריך כסף, לקחתי בתור החזר הלוואת בעלים מהעסק שלי סכום של 20 אלף ₪, לקחתי את זה פשוט בצורה שהיא לא כל כך נורמטיבית, כאילו לקחתי בצורה כמו שהם פחות או יותר היו מתנהלים ואחרי כמה ימים אמרתי שאחזיר להם את מה שלקחתי, שילמתי בצורה קצת לא ראויה" [פר' עמ' 47, ש' 5-2]. בגין מעילה זו הוגש כנגד עדן כתב אישום [נספח כא ל נ/3]. ביום 11.02.21 הורשע עדן על פי הודאתו בביצוע עבירת גניבה בתחבולה מאדמירל [הכרעת הדין הוגשה לבית המשפט ביום 03.03.2021]. עוד יצוין כי במסגרת פסק הדין שניתן בבית הדין לעבודה בתיק סע"ש (אזורי ת"א) 63695-06-17 מנצור נ' אדמירל מותגים נתניה בע"מ פסקה 20 (נבו 10.02.2021) נקבע בזו הלשון:
"אשר על כן, אנו קובעים כי הנתבעים לא הוכיחו שהתובע גנב מהם מוצרים או שווים של מוצרים למעט סך של 20,000 ש"ח בו הודה התובע ולפיכך, מכל סכום שייפסק לזכות התובע יש לקזז אך ורק את הסכום בו הודה וזאת בהעדר הוכחה לגניבה בגובה הסכום הנטען על ידי הנתבעת"
ממצא זה נקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעת העדויות. ייתכן ויש בקביעה זו כדי להקים השתק פלוגתא בעניין טענת השותפים כנגד עדן בנושא מעשי הגזל שיוחסו לעדן [ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584 (1968); ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פסקה 23 (נבו, 21.02.2007); ע"א 6267/14 גולד נ' מנהל מע"מ תל אביב (נבו, 26.03.2017); רע"א 9771/16 נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד נ' נזרי, פסקה 15 בפסק דינה של הנשיאה א' חיות (נבו, 28.09.2017); ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ, פסקה 43 בפסק דינו של השופט ד' מינץ (נבו, 11.07.2021)]. עם זאת, מאחר שהצדדים לא מיצו את טענותיהם בסוגיה זו אמנע מהכרעה בשאלה זו שאינה נדרשת למקרה שלפניי.
50. עם היוודע להם אודות מעשה הגניבה, נקטו השותפים בצעדי גמול כנגד עדן, וביניהם: ביטול כרטיס האשראי, ניתוק הדלקן, הוצאתו של עדן מקבוצת הוואטסאפ של אדמירל, פיטוריו של עדן מניהול החנות וכיו"ב. פעולות אלה שוללות את ציפייתו הלגיטימית של עדן להמשיך לנהל את החנות. עם זאת, מאחר שהן נעשו כמענה ישיר ומידי למעשה הגניבה, הן אינן עולות כדי קיפוח המיעוט. יפים לכך הדברים אותם קבע השופט י' דנציגר בעניין אדלר:
"האם ברמת העיקרון יתכנו מקרים שבהם על אף קיומן של ציפיות לגיטימיות, שלילתן של ציפיות אלה על ידי הרוב אינה עולה כדי קיפוח המצדיק מתן סעד? דומה כי התשובה לשאלה זו היא חיובית, בפרט כאשר שלילת הציפיות הינה מוצדקת ואף עולה בקנה אחד עם טובת החברה, ואין לומר כי מדובר בפעולה "מקפחת". במילים אחרות, ציפיותיו הלגיטימיות של המנהל שגנב, מעל, או רימה מתאיינות – ולמצער, נחלשות באופן קיצוני – ועל כן אין לאפשר לו להסתמך עליהן, שהרי אלמלא כן "יצא חוטא נשכר"
[עניין אדלר, פסקה 68]
מטעמים אלה אני קובע כי הפעולות שביצעו השותפים, אף אם שוללות את ציפייתו הלגיטימית של עדן להמשיך בניהול החנות, אינן עולות כדי קיפוח המיעוט.
51. ברם, לא ניתן להתעלם מכך שמעשה הגניבה וצעדי הגמול של השותפים כנגד עדן יצרו משבר אמון של ממש. בעקבות משבר האמון נוצר נתק בין עדן לבין השותפים וחברת האם. התרשמתי שהצדדים אינם מצליחים לגשר על הפערים הקוטביים שנוצרו. לכך יש להוסיף את הסטת חלק ממשאביה של אדמירל למימון הסכסוך המשפטי שבין עדן לבין השותפים וחברת האם. נסיבות שכאלה מקימות עילה מוצדקת להורות על היפרדות עסקית בין הצדדים. וכך שנה לאחרונה השופט י' עמית בע"א 5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ (נבו, 03.10.2021):
"עילת הקיפוח היא ייחודית, במובן זה שהיא מקנה לבית המשפט גמישות מרבית ומרחב תמרון רב בתוּרוֹ אחר הפתרון המיטבי למצב שהוביל להגשת התביעה, וכל זאת ביתר שאת בהשוואה לגמישות המוקנית לבית המשפט בתביעה אזרחית "רגילה" (שפינדל וזכות בעמ' 342). הנה כי כן, בית המשפט מוסמך לברור את הסעד ההולם את נסיבות המקרה שלפניו; בית המשפט רשאי שלא לפסוק סעד, אף אם מצא כי אמנם התקיים קיפוח; בית המשפט רשאי לפסוק סעד שלא נתבע; בית המשפט רשאי לפסוק סעד בהתעלם מהסעד שהתבקש על ידי התובע, בין אם השתכנע כי התובע קופח ובין אם לאו; בית המשפט רשאי לקבוע כי מצב הדברים מחייב היפרדות בין הצדדים אף מבלי שנתבקש לעשות כן; בבוא בית המשפט להורות על היפרדות הצדדים, נתונה בידיו הסמכות לקבוע את אופן ההיפרדות; ומקום שבו מצא בית המשפט כי יש להורות על מכירה כפויה, פתוחה בפניו הדרך להורות מי מבין הצדדים ירכוש את מניותיו של מי".
[פסקה 48 לפסק דינו של השופט י' עמית]
52. כאשר בית המשפט מתרשם כי יש להביא ל"הפרדת כוחות" בין הצדדים, הוא רשאי לפעול במגוון דרכים בכדי לעצב את מנגנון ההתמחרות ואף לקבוע התמחרות כפויה [ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי, פיסקה 15 בפסק דינו של השופט י' עמית (נבו 11.02.2018)]. בענייננו ברי כי הצד החלש במערכת המסחרית הוא עדן, הן מבחינת שיעור אחזקותיו והן מבחינת יחסי הכוחות העסקיים-כלכליים בינו לבין השותפים. כעולה מהראיות שהובאו לפניי השותפים מנהלים עסקים מסועפים בתחום הביגוד וההנעלה. גם מנקודת מבטם של השותפים עדן לא היה גורם עסקי בעל מעמד שווה להם. לנוכח פערי היכולת הכלכליים והמסחריים הדרך הראויה לבצע את הליך ההיפרדות היא באמצעות רכישה כפויה של מניות עדן באדמירל. דומני כי גם הנתבעים הציעו בסיכומיהם פתרון מסוים שכולל היפרדות על דרך רכישת מניותיו של עדן באדמירל [ראו סעיף 30 לסיכומי הנתבעים].
לשם הגשמת ההיפרדות העסקית באמצעות רכישה כפויה של מניותיו של עדן יש להעריך את שוויה של אדמירל. רו"ח בציר הסביר בחקירה שכנגד כי חוות הדעת שהגיש איננה מכילה הערכת שווי של אדמירל משום ש"רצינו לעשות הערכת שווי, הצד השני לא שיתף פעולה ולכן לא יכולנו להתקדם לעניין שווי החברה המדויק" [פר' עמ' 26, ש' 25-24].
מנגד, רו"ח אברהם העריך בחוות דעתו את שווי אדמירל כ"שווי אפסי עד לא מהותי" [עמ' 21 ל-נ/2].
בנסיבות אלה ועל מנת שלא להכביר על הצדדים עלויות נוספות אני מאפשר להם להגיש לבית המשפט הודעה מוסכמת בעניין רכישת מניותיו של עדן באדמירל, ולחילופין הודעה באשר לזהות מומחה שימונה מטעם בית המשפט להערכת שוויה של אדמירל. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות, ימונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הערכת שווי חברות והליך המכירה הכפויה של אחזקות עדן באדמירל יצא אל הפועל בפיקוח בית המשפט.
53. לטענת עדן, ההתקשרות בינו לבין השותפים נעשתה באופן ישיר. השותפים הם בעלי השליטה היחידים בחברת האם והם אלה שמחליטים באשר להתנהלותה בעניין אדמירל. בנסיבות אלה, עתר עדן להורות על הרמת מסך מעל חברת האם וייחוס עילת קיפוח המיעוט לשותפים באופן ישיר [סעיף 6 ל-ת/2].
מנגד, לטענת השותפים דין התביעה האישית כנגדם להידחות מאחר שהם אינם מחזיקים במניות אדמירל. אף אם היו מחזיקים במניות אדמירל, לא הונחה כל תשתית לעילת תביעה אישית נגדם. עוד טענו השותפים כי עדן זנח טענה זו בסיכומיו ועל כן, דינה להידחות.
54. טענתו של עדן להרמת מסך נטענה בכתבי הטענות, אולם לא הועלתה במסגרת הסיכומים. לא אחת נקבע כי "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה" [ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 321 (1993); (להלן – עניין סלע); ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 107,102 (1995) (להלן – עניין רוט); ע"א 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ, פ"ד נח(4) 693, 705-704 (2004)]. רק מטעם זה, דין טענתו של עדן להרמת מסך – להידחות.
55. למעלה מן הצורך אוסיף, אף אם טענה זו לא הייתה נזנחת בסיכומים – דינה להידחות.
סעיף 6(א) לחוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה בשני מקרים: כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או כדי לקפח נושה של החברה; כאשר השימוש באישיות הנפרדת של החברה נעשה באופן שפוגע במטרת החברה ותוך כדי לקיחת סיכון לא סביר בנוגע ליכולותיה של החברה לפרוע את חובותיה.
במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות נקבע כי השימוש בהרמת מסך יעשה במקרים חריגים בלבד: במשׂורה ובאופן זהיר [ראו: ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' מנור, פ"ד סג(1) 548, 620 (2009); אירית חביב-סגל דיני חברות כרך א 325-318, 341-339 (2007)]. תנאי בסיסי להרמת מסך הוא כי "פלוני עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן פסול, המצדיק כי הוא יעמוד באופן אישי מול בעל דינה של החברה" [ראו: ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ"ד סד(1) 398, 440 (2010); בג"ץ 132/15 ר-צ פלסטק בע"מ נ' איפראימוב, פסקאות 9-8 בפסק דינה של השופטת (כתוארה דאז) א' חיות (נבו 05.04.2017) והאסמכתאות הרבות שמאוזכרות שם].
56. בענייננו לא הוכח לפניי כי התקיימו הנסיבות החריגות שמצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות מכוח סעיף 6 לחוק החברות. כך, לא הוכח כי השותפים עשו שימוש באישיות הנפרדת של אדמירל באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה ולא מצאתי כי נעשה על ידי השותפים שימוש באישיות הנפרדת של החברה באופן שיש בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. אף לא הוכח לפני כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות בין השותפים לבין חברת האם. לפיכך, אני דוחה את טענתו של עדן באשר להרמת מסך ההתאגדות בין חברת האם לבין השותפים.
57. כאמור, התביעה דנן הוגשה אף כנגד ליזי, מנהלת חשבונות באדמירל. טענתו של עדן נגד ליזי נסובה סביב סירובה לחשוף לפניו מסמכים של אדמירל [סעיף 8 ל-ת/2]. מאידך, ליזי הדגישה שלא קמה לה חובה למסור לעדן מידע או מסמכים הקשורים לאדמירל. לשיטתה היא חבה בחובת נאמנות לאדמירל ולא למי מבעלי מניותיה.
ליזי לא הגישה תצהיר ועדן לא ביקש לזמנה לעדות. בנוסף, במסגרת סיכומיו זנח עדן את הטענות כנגד ליזי. לפיכך אין להידרש להן [עניין סלע, עמ' 321; עניין רוט, עמ' 307]. מטעמים אלה אני קובע כי דין התביעה נגד ליזי – להידחות. בשם לב לכך שההליכים בעניינה של ליזי נזנחו והייצוג בעניינה נוהל על ידי בא כוח השותפים וחברת האם, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
58. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.
59. סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט להלן:
א. אני קובע כי תשלום ההוצאות המשפטיות מקופתה של אדמירל בגין ניהול הגנת השותפים, ליזי וחברת האם בתביעה דנן בסך 129,044 ₪ עולות כדי קיפוח המיעוט. אני מחייב את חברת האם להשיב לקופת אדמירל סך 129,044 ₪ עד ליום 15.12.2021 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.
ב. לנוכח אובדן האמון בין הצדדים, אני מורה על ביצוע מכירה כפויה של מניות עדן באדמירל לחברת האם או למי מטעמה. אני מאפשר לצדדים להגיש לבית המשפט הודעה מוסכמת בעניין רכישת מניותיו של עדן באדמירל, ולחילופין הודעה באשר לזהות מומחה שימונה מטעם בית המשפט להערכת שוויה של אדמירל ובלבד שיעשו כן עד ליום 15.12.2021. בהיעדר הסכמה, ימונה מומחה להערכת שווי החברה לפי שיקול דעת בית המשפט ומניותיו של עדן ימכרו בהתאם להערכתו. ככל שהצדדים יבקשו כי בית המשפט יסייע להם להגיע להבנות בעיצוב פתרון מעשי, יואילו להגיש בקשה מוסכמת ואז אדרש לעניין.
ג. התביעה נגד ליזי (שאינה בעלת מניות באדמירל) - נדחית.
ד. מאחר שחלקה של התביעה נדחה וחלקה האחר התקבל יישא כל צד בהוצאותיו. מובהר כי אין בכך כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט בעניין חיוב בהוצאות בגין הליך ההיפרדות ואלה יקבעו בהחלטה נפרדת, ככל שיהא בכך צורך.
ניתן היום, י"ט חשוון תשפ"ב, 25 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.
אורן שוורץ