168. בהקשר זה אפתח ואציין, כי התובעים לא צירפו לתביעתם חוות דעת מומחה הקובעת כי היה כשל כלשהו באופן התקנת הגג או באופן תחזוקתו וכי כשל זה הוא שגרם להתרחשות התאונה. באופן דומה, גם נאשף לא צירפו בהודעתם לצדדי ד' חוות דעת דומה בטענתם כלפי פרי אור הבעלים של המקרקעין או כלפי נייר און, המחזיקים במקרקעין הסמוכים. בהתאם, ממילא לא הוכחה רשלנותם של מי מהנתבעים בהתקנת הגג או בתחזוקתו השוטפת.
169. כעת נשאלת השאלה האם עלה בידי התובע להוכיח כי מי מהנתבעים התרשל כלפיו או הפר כלפיו חובות חקוקות באופן כלשהו בכל הנוגע לנסיבות התאונה ועלייתו לגג – שהיא זו שהובילה לפגיעתו.
170. כפי שקבעתי קודם, גלובל הנדסה וגלובל מסחר היו שתיהן המעבידות של התובע בענייננו, ובשתיהן ניתן לראות לצרכי תאונה זו גם משום "מזמינות העבודה" של מתיחת כבל התקשורת על ידי אבו עטיה וכמחזיקות המקרקעין לגביהם הוזמנה העבודה. אבו עטיה הינו קבלן עצמאי ששירותיו הוזמנו על ידי המעבידות של התובע ומזמינות העבודה. פרי אור היא בעלת המקרקעין בהם מצוי הגג שנשבר.
--- סוף עמוד 31 ---
171. להלן נבחן אחריותו של כל אחד מהגורמים הללו בנסיבות.
חובותיהם של מעבידים, מזמיני עבודה, קבלנים ומחזיקים במקרקעין - כללי
172. מעבידים, מזמיני עבודה, קבלנים ראשיים או קבלני משנה ומחזיקים במקרקעין עשויים לחוב בנזיקין כלפי עובדים הנפגעים בתחומי המקרקעין וזאת הן מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה והן מכוח עוולת הרשלנות.
173. אשר לעוולת הפרת חובה חקוקה, ס' 63 לפקודת הנזיקין קובע כי:
"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני."
174. חמישה הם אפוא יסודותיה הפוזיטיביים של עוולת הפרת חובה חקוקה: חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ההפרה גרמה לניזוק נזק; הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק שאליו נתכוון החיקוק. היסוד הנגטיבי, הקבוע בסעיף 63(א) סיפה, הוא שהחיקוק, לפי פירושו הנכון, לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין (ר' עניין סולל בונה לעיל).
175. אשר לעוולת הרשלנות, תנאי ראשון לאחריות על-פי עוולת הרשלנות הוא שהמזיק חב חובת זהירות – מושגית וקונקרטית – לניזוק, הנקבעת לפי מבחן הצפיות שבסעיף 36 לפקודת הנזיקין. הכלל הוא שבמקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית, אלא אם קיימים שיקולים מיוחדים של מדיניות משפטית המצדיקים צמצום החובה או שלילתה. חובת זהירות קונקרטית קיימת אם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה אדם סביר יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק למי שניזוק בפועל.
176. משדיני הרשלנות מבוססים על חובתו של אדם לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק שניתן וצריך לצפותו בנסיבות המקרה, ברי כי בעלים ומחזיק של מקרקעין חב חובת זהירות מיוחדת כלפי מבקר בקרקע שבחזקתו. החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם. האחריות המושגית קמה בין אם הנזק נגרם בשל מצב סטטי של המקרקעין ובין אם עקב פעולה אקטיבית עליהם (ע"א 8/79 גולדשמיט נ' ארזי, פ"ד לה(3) 399 (1981)).
--- סוף עמוד 32 ---
177. החובה ניזונה מן העובדה כי המחזיק במקרקעין הוא על פי רוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולמונעם, וכן לפעול להקטנת הסיכונים הנובעים מפעילות המתבצעת במקרקעין (ר' ע"פ 4348/08 מאיר נ' מ"י (08.07.2010)).
178. חובת הזהירות המושגית והקונקרטית מתחדדת עוד יותר מקום שעסקינן במחזיק שהינו גם מעביד של הנפגע.
179. הלכה היא, כי מעביד ומי שאחראי על בטיחות עובד על פי דין (להלן – "מעביד") חב בחובת זהירות מושגית כלפי עובדו. בתוך כך, עליו ליצור מקום עבודה בטוח ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות, וכן לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים. חובה נוספת המוטלת על מעביד היא החובה לפקח באופן יעיל ורציף אחר נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים על ידי העובדים, להדריך את עובדיו ולהזהירם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה. הכל במטרה לאכוף את נהלי הבטיחות (ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף פס' 9 (14.6.2011)).
180. פקודת הבטיחות בעבודה, ותקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים) תשנ"ט–1999 מבטאות את החובה למסור לעובד מידע עדכני בדבר הסיכונים הקיימים במקום העבודה ולהדריכו בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם. החובה היא חובה כללית וגורפת לנקוט כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. המעביד אינו יוצא ידי חובתו אך מעצם אספקת האמצעים המגנים והעברת ההדרכה. עליו לפקח גם באופן יעיל על בצוע ומלוי כראוי של כל ההנחיות (ראו ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225 (1993)).
181. המעביד חייב אם כן להנחיל לעובדים נהלי עבודה ברורים לבטיחות וגהות. הוא אינו רשאי להניח, כי העובדים ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות: "מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו" (ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785 (1982)). המעביד חייב להגן על העובד גם מפני רשלנותו הוא וגם מפני טעויותיו (ר' עניין בוארון לעיל)). המעביד נדרש להביא בחשבון שהעובד עשוי להתרשל ולשגות ולכן עליו ליצור סביבת עבודה שתגן עליו ותקשה על התרשלותו.
182. עם זאת, כמובן, לעיתים נותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה. קיימים גם סיכונים רגילים שיש להכיר בהם ולחיות איתם בחיי היום יום, אשר המעביד אינו נושא באחריות להם, שכן הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72 (1984)). ההוראות הקבועות בחקיקה מהוות אמצעי עזר לבירור האמצעים שעל מעביד לנקוט כדי ליצור עבור עובדיו הגנה סבירה מפני תאונות, אם כי לעיתים יידרש המעביד לנקוט סטנדרט זהירות גבוה אף יותר.
--- סוף עמוד 33 ---
183. בהתאם לדין, קשה לחלוק על כך שלגבלול הנדסה ולגלובל מסחר, בכובען כמעבידות של התובע וכמחזיקות המקרקעין שעבורם הוזמנה העבודה במהלכה נפגע התובע, חובות חוקיות ברורות וחד משמעיות ומכאן גם חובת זהירות מושגית ואף קונקרטית כלפי התובע, אשר ביצע עבודה בגובה. השאלה בה יש להכריע האם הופרו חובות אלו והאם הועמד התובע בסכנה חריגה בנסיבות.
184. בנוסף, גם קבלנים ראשיים, קבלני משנה או נותני שירותים עשויים לחוב בחובות זהירות מושגית וקונקרטית כלפי אנשים המסייעים להם בעבודתם. בהקשר זה יש לציין, כי על פי הפסיקה, מהמסקנה שלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לא נובעת, בהכרח, המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו (ר' למשל ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) (2003), להלן "עניין סולל בונה"; ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415 (1993); ע"א 582/71 המוסד לביטוח לאומי נ' רשות הנמלים, פ"ד כז(1) 650 (1973), וכיו"ב).
מן הכלל אל הפרט - גלובל הנדסה, גלובל מסחר ואבו עטיה הפרו חובות חקוקות והתרשלו כלפי התובע בענייננו
185. אפתח בכך שבענייננו כאמור, אני סבורה שגלובל הנדסה וגלובל מסחר היו שתיהן מעבידות של התובע לצורך דיני הנזיקין. מכל מקום אקדים ואציין כבר עתה, כי גם אם יטען הטוען שלא ניתן היה לראות בגלובל מסחר משום מעבידה של התובע לצרכי פקודת הנזיקין, ניתן גם ניתן לראות בה משום מחזיקת המקרקעין או לכל הפחות מזמינת העבודה במקרקעין, יחד עם גלובל הנדסה כפי שיורחב בהמשך.
186. כזכור, נאשף ציין בתצהירו כי כלל לא ראה את התובע ביום התאונה ולא ידע על כוונתו לסייע לאבו עטיה או לעלות על הגג, ובחירתו של התובע לסייע לאבו עטיה נעשה על דעת עצמו בלבד כאדם פרטי וללא שום קשר לעבודתו בגלובל הנדסה (ס' 19-16; 38 לתצהירו). בעדותו הודה נאשף כי הסיע את אבו עטיה למפעל בשבת בבוקר (עמ' 157 שורה 24 עד עמ' 158 שורה 10 לפרוטוקול), וטען כי אבו עטיה ידע מה היה עליו לעשות משום שהמשיך בעבודה בה החל עוד קודם: "הוא יודע, כאילו הוא ממשיך עבודה. רצה להעביר איזה חוט קטן של חברת בזק...הוא היה צריך להתחבר, יש נקודה שמגיעה מבזק, כאילו מהכביש הראשי לתחילת המתחם, ואז יש שמה נקודה, הוא צריך להעביר חוט....כאילו איך להעביר את החוט אני לא יודע, אבל הוא היה צריך לפי בקשת בזק להעביר להם....הוא היה צריך להעביר לבזק את הכבל של התקשורת לצד השני..." (עמ' 158 שורות 24-13; עמ' 159; עמ' 160; עמ' 161 שורות 20-1 לפרוטוקול). מר נאשף גם הודה כי ייתכן שאבו עטיה השאיר במפעל ציוד וכלים משום שדובר בעבודת המשך לעבודות קודמות (עמ' 164 שורות 21-9 לפרוטוקול).
187. נאשף הודה כי את ההנחיה להעביר כבל ממקום X למקום Y הם נתנו לאבו עטיה (עמ' 187 שורות 24-10 לפרוטוקול). כשנשאל נאשף האם אבו עטיה צריך היה להעביר את כבל הבזק
--- סוף עמוד 34 ---
על הרצפה נאשף השיב בשלילה (עמ' 161 שורות 24-21 לפרוטוקול), וציין כי: "אז הוא בחר, הוא בחר להעביר פה על הגג...אני גם לא, לא הייתי יודע שזה על הגג או זה על הצד, שיעביר אותו על צד המבנה" (עמ' 162 שורות 8-1 לפרוטוקול). נאשף ציין כי לא היה מודע לאופן העברת הכבל מראש (עמ' 167 שורות 24-22 לפרוטוקול), וטען כי אופן העברת הכבל הייתה החלטה של אבו עטיה (עמ' 162 שורות 13-9; עמ' 168 שורות 4-1 לפרוטוקול).
188. כאמור, קבעתי כממצא עובדתי כי נאשף הוא זה שהעיר את התובע וביקש ממנו לסייע לאבו עטיה בבוקר התאונה כשידע שבכוונת אבו עטיה לעלות על הגג, והוא זה שביקש מהתובע לסייע לאבו עטיה בביצוע מלאכתו.
189. גם אם ההחלטה על העלייה לגג הייתה של אבו עטיה ולא של נאשף, עדיין נאשף ידע עליה עובר לפנייתו לתובע בדרישת סיוע לאבו עטיה.
190. בענייננו, התובעים הפנו אל מספר דברי חקיקה, אשר נראה כי מרביתם הופרו על ידי גלובל הנדסה וגלובל מסחר הן בכובען במעבידות והן בכובען כמחזיקות המקרקעין ומזמינות עבודה. בתוך כך למשל הפנו אל פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970 (להלן – "פקודת הבטיחות בעבודה") ואל תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח – 1988 (להלן – "תקנות הבטיחות בעבודה").
191. "בניה" הוגדרה בס' 3 לפקודת הבטיחות עבודה, בין היתר כ: "עבודות הכנה והנחת יסודות לבנין, הקמת בנין, הריסתו, שינוי מבנהו, תיקונו או קיומו, לרבות חידושם של מילוי המשקים או של הקישוט וניקוי חיצוני של המבנה ולמעט בניה הנדסית."
192. תקנות הבטיחות בעבודה מגדירות "קבלן ראשי" כמי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודת בניה או בניה הנדסית; ו – "מזמין" כבעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בניה או בניה הנדסית, כולה או חלקה (תקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה). התקנות קובעות, בין היתר, את החובות המוטלות על קבלן ראשי ועל מזמין, קובעות כי על קבלן ראשי למנות מנהל עבודה, וקובעות כי מקום שהמזמין הטיל את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לעניין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו, ומקום שהמזמין הטיל את ביצוע פעולות הבניה על יותר מקבלן ראשי אחד, יראו את המזמין כמבצע הבניה לעניין תקנות אלה והחובות המוטלות על מבצע הבניה מוטלות עליו (ר' תקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה).
193. כפי שפורט לעיל, גלובל הנדסה וגלובל מסחר הזמינו את עבודת הכנת תשתית התקשורת מאבו עטיה. אבו עטיה לא היה עובד החברות אלא לכל היותר קבלן עצמאי, אשר אף הוא לא היה היחיד שעבד בתחומי המפעל שבחזקת גלובל הנדסה וגלובל מסחר. בנסיבות אלו האחריות לביצוע העבודה ולבטיחות ביצועה מכוח פקודת הבטיחות בעבודה ותקנות הבטיחות בעבודה הייתה מוטלת על גלובל מסחר ועל גלובל הנדסה.
--- סוף עמוד 35 ---
194. ס' 50 לפקודת הבטיחות בעבודה קובע כי: "היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול ליפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך – אחיזת יד בטוחה, יותקנו – ככל שהדבר מעשי במידה סבירה – אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר."
195. תקנה 12 לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת כי בכל מקום שאדם צריך לעמוד בו, לעבוד או לעבור בו יותקנו דרכי גישה בטוחות.
196. אם לא די באמור, הרי תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט – 1999 מטילות על מעביד, תופש מקום העבודה, המנהל בפועל את מקום העבודה וכיו"ב את החובה למסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום (תקנה 2), לקיים הדרכה בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם ולוודא שההדרכה הובנה לעובד (תקנה 3).