בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 23098-11-20 לישע נ' מדינת ישראל
לפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא
העותר שרון לישע
ע"י ב"כ עוה"ד ו' כהן
נגד
המשיב משרד התחבורה- האגף לכלי שיט קטנים
ע"י ב"כ עוה"ד א' גילבר-יודשקין מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)
פסק דין
1. העותר, שרון לישע, הוא הבעלים הרשום במדינת דלאוור שבארצות הברית של כלי שיט קטן בשם MY WAY. העותר, שהוא אזרח ישראלי, הגיש בקשה לקבלת היתר להפלגה בכלי השיט בחופי ישראל. בקשתו נדחתה בהחלטת מנהל אגף כלי שיט קטנים ומשיטים במשרד התחבורה, מיום 11/8/2020. על כן הגיש העותר את העתירה המונחת להכרעתי בגדרה הוא מבקש לחייב את המשיב להבהיר מדוע לא ינתן לו היתר כמבוקש.
רקע
2. כלי השיט MY WAY הוא יאכטה אשר הייתה בבעלותה של אסתר איווט לוגסי. כלי השיט רשום במרשם כלי השיט במדינת דלאוור בארצות הברית. בחודש מאי 2020 רכש העותר את כלי השיט מבעליו וביום 17/6/2020 נרשם כלי השיט בבעלותו של העותר במרשם כלי השיט בדלאוור (נספח ג' לעתירה).
3. ביום 2/7/2020 הגיש העותר (כך מצוין בתצהירו) בקשה להיתר שיט ישראלי לכלי השיט (טופס הבקשה צורף כחלק מנספח ד' לעתירה). בקשתו של העותר סורבה. לטענתו נאמר לו בעל פה כי לא ניתן לתת לו היתר וכי על מנת לקבל היתר שיט בחופי ישראל עליו לרשום את כלי השיט על שם חברה זרה (העותר לא צירף מסמך כלשהו ואינו טוען כי קיבל תשובה בכתב). בעקבות תשובה זו פנתה באת כוח העותר במכתב מיום 21/7/2020 לרשות הספנות - אגף כלי שיט קטנים. ככל שניתן להבין מהמכתב, ביקשה באת כוחו של העותר כי כלי השיט ירשם על שמו במרשם כלי השיט בישראל. במכתב הפנתה באת כוח המשיב לסעיף 25 לחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך - 1960, הקובע כי כל אזרח ישראלי כשיר להירשם כבעליו של כלי שיט.
4. ביום 11/8/2020 ניתנה תשובתו של מר עופר בן עזרא, מנהל אגף כלי שיט קטנים ומשיטים ברשות הספנות. בתשובתו הבהיר כי הדין מטיל חובה לרשום כלי שיט שיותר ממחציתו בבעלות אזרח ישראלי במרשם כלי השיט בישראל. המשיב הפנה להוראות סעיף 2(א) לחוק הספנות (כלי שיט) ולסעיף 5 לחוק המורה כי כלי שיט הכשיר לרישום, חייב ברישום. עוד הבהיר כי היתר השיט שהתבקש, שנסמך על סעיף 53(4) לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג - 1982, יכול להינתן רק לכלי שיט זר. הואיל וכלי השיט כשיר לרישום ככלי שיט ישראלי, וחייב ברישום כזה, אין אפשרות ליתן היתר שיט המיועד לכלי שיט זר.
5. המשיב הוסיף בסיפא לתשובתו כי "ככל שבקשתך אינה לקבל היתר שיט ישראלי אלא בקשה לרישום כלי שיט או בקשה לקבלת היתר לספנות חופית, כפי שעולה ממכתבך, עליך לפנות לאגף הנדסה".
העתירה
6. בעקבות תשובה זו של המשיב הוגשה העתירה המונחת להכרעתי. בעתירה מבוקש לחייב את המשיב להבהיר מדוע המשיב מחייב את העותר לרשום את כלי השיט במרשם הישראלי, ולחלופין מדוע מחויב העותר לרשום את כלי השיט על שמה של חברת חוץ. העתירה הוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב.
7. המשיב מצדו הגיש בקשה לסילוק העתירה על הסף בטענה כי לבית המשפט בתל-אביב אין סמכות מקומית לדון בעתירה, שכן ההחלטה מושא העתירה ניתנה בחיפה. עוד נטען כי לבית המשפט לעניינים מינהליים אין סמכות לדון בעתירה כנגד החלטה לסרב לתת היתר שיט על פי סעיף 53 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), שהיא ההחלטה אותה תוקף העותר. נטען גם כי דין העתירה להידחות בשל אי מיצוי ההליכים.
8. לגופם של דברים נטען כי על פי חוק הספנות (כלי שיט), חובה לרשום כלי שיט שיותר ממחצית הבעלות בו הוא של אזרח ישראלי במרשם כלי השיט בישראל. לפיכך, כך נטען, יש לראות בכלי השיט ככלי שיט ישראלי ולא ככלי שיט זר, ועל כן לא ניתן ליתן לו היתר זמני לשיט על פי סעיף 53 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט). נטען גם כי העותר לא הגיש בקשה לרישום כלי השיט, בקשה המחייבת תחילה אישור הנדסי, ועל כן הופנה לאגף ההנדסה. העותר אף לא הגיש בקשה לקבלת היתר לכלי שיט זר על פי חוק הספנות החופית (היתר לכלי שיט זר), תשס"ו - 2005 (להלן: חוק הספנות החופית), ועל כן אינו יכול לסמוך על הוראות חוק זה. מכל מקום, כך נטען, העותר אינו עומד בתנאי לקבלת היתר על פי חוק הספנות החופית, שכן יש לראות בכלי השיט ככלי שיט ישראלי.
9. בשל טענות הסמכות המקומית הועבר הדיון לבית משפט זה. לדיון שנקבע לא התייצב בא כוח המשיב, כנראה בשל תקלה, ועל כן ניתנה לצדדים אפשרות להשלמת טיעון בכתב וכך נעשה.
דיון והכרעה
10. כמפורט להלן הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות, שכן לעותר לא עומדת עילה לקבלת הסעדים המבוקשים. את הדיון אפתח במספר הערות כלליות, ולאחר מכן אדון בטענות לגופן.
11. בקשות העותר וכתבי טענותיו מערבים עילות וטענות באי סדר, ועל כן לא ניתן להבין את הטענות וההחלטות מבלי לסדר תחילה את המסגרת המשפטית הרלבנטית.
12. חוק הספנות (כלי שיט) הוא החוק המרכזי המסדיר את רישומם של כלי שיט בישראל. החוק מורה בסעיף 2 איזה כלי שיט כשיר לרישום במרשם כלי השיט בישראל, ומבהיר כי "כלי שיט שיותר ממחציתו הוא בבעלותם של המדינה או של אזרח ישראל או של תאגיד ישראלי כשיר לרישום". משמע, כאשר אזרח ישראלי, כמו העותר, הוא בעל יותר ממחצית מהזכויות בכלי השיט ניתן לרשום אותו במרשם הישראלי.
סעיף 5 לחוק קובע הוראה מרכזית נוספת ולפיה כלי שיט "הכשיר לרישום", כלומר הממלא את תנאי הכשירות לפי סעיף 2 לחוק, חייב ברישום. משמעות הדבר היא כי מקום שבו יותר ממחצית הבעלות בכלי שיט היא בידי אזרח ישראלי, חלה חובה לרשמו במרשם הישראלי. על כן, כלי שיט הכשיר לרישום בישראל, אינו יכול להיות כלי שיט זה, אלא חייב להירשם ככלי שיט ישראלי תוך 30 יום מרכישת הזכויות בו.
13. רישום כלי שיט במרשם הישראלי נעשה על פי תקנות הספנות (כלי שיט) (רישום וסימון), תשכ"ב - 1962. בעל כלי שיט המבקש לרשמו צריך לפעול על פי התקנות האמורות, להגיש בקשה בנוסח הקבוע בתקנות ולצרף את המסמכים כקבוע בתקנה 10 לתקנות הרישום. אחד המסמכים שיש לצרף הוא אישור הנדסי. אישור שכזה יינתן על פי תקנות הספנות (כלי שיט) (בניה ורכישה של כלי שיט ומשכנתאות עליהם), תשס"ב - 2002, ובתנאים הקבועים שם.
14. כלי שיט הרשום במרשם זר והבעלות בו נרכשה על ידי אזרח ישראלי מחויב לפעול פי הוראות חוק הספנות ולרשום את כלי השיט במרשם הישראלי. הדרישה מעוגנת בסעיף 5 לחוק הספנות (כלי שיט) ואינה מסורה לשיקול דעת המשיב. על כן, ברי כי התשובה לבקשת העותר לחייב את המשיב להבהיר מדוע הוא דורש את רישום כלי השיט במרשם בישראל, היא כי כך דורש הדין בישראל.
15. כפי שהובהר לעיל, העותר לא הגיש בקשה לרישום כלי השיט במרשם הישראלי, ואף שהדין מחייבו לעשות כן, הוא מבהיר כי אינו מעוניין ברישום. מאחר והדין מחייב רישום כלי שיט "הכשיר לרישום" במובן סעיף 2 לחוק הספנות (כלי שיט) במרשם הישראלי, ברי שאין לעותר כל עילה לתקוף את עמדת המשיב ולפיה עליו לפעול לרישום.
16. הדין הישראלי מכיר כמובן גם באפשרות השיט של כלי שיט זרים המגיעים לחופי ישראל וקובע הוראות שונות לגבי כלי שיט כאלו. כך תקנות הנמלים (בטיחות השיט), קובעות הוראות מפורשות ביחס לסימון ורישום כלי שיט זרים (פרק שישי) ומתן היתר שיט זמני לכלי שיט זרים. תקנה 53(א)(4) לתקנות הנמלים מאפשרת מתן היתר שיט זמני לכלי שיט זר. מתן היתר שכזה מותנה בהגשת בקשה מתאימה כקבוע בתוספת לתקנות. צריך לזכור כי תקנות הנמלים (בטיחות כלי השיט) מבהירות בסעיף ההגדרות כי כלי שיט ישראלי כולל גם כלי שיט החייב ברישום לפי חוק הספנות, כלומר גם כלי שיט שהבעלות ביותר ממחציתו הוא של אזרח ישראלי הוא כלי שיט ישראלי ואינו כלי שיט זר. משמע, לכלי שיט ישראלי לא יכול להינתן היתר שיט על פי תקנה 53(א)(4) לתקנות העוסקת בכלי שיט זר.
17. העותר מפנה גם לחוק הספנות החופית כמקור לקבלת היתר. חוק זה כלל אינו רלבנטי לענייננו. חוק הספנות החופית עוסק במתן היתר לכלי שיט זרים לבצע פעילות מסחרית בחופי ישראל (ראו הגדרת ספנות חופית). העותר אינו מבקש היתר לספנות חופית, ועל כן אין בהוראות חוק אלו להועיל לבקשתו. מכל מקום, העותר אינו בעל כלי שיט זר אלא בעל כלי שיט החייב ברישום בישראל, וגם מטעם זה אין בחוק לסייע לו.
18. כפי שניתן לראות העותר פנה לקבלת היתר שיט במסלול שאינו רלבנטי לעניינו. העותר ביקש היתר עבור כלי שיט זר על פי תקנות הנמלים (בטיחות השיט), וברי כי אינו זכאי לקבלת היתר שכזה. העותר לא עותר לרישום כלי השיט במרשם הישראלי, ולכן אין בהחלטת המשיב מושא העתירה משום דחיית בקשה שכזו.
19. כפי שציינתי לעיל, העתירה ואף מכתב של באת כוח העותר מערבים בקשות שונות הנסמכות על הוראות דין שונות, וקשה להבין את טענותיו. ככל שהעותר מעוניין בקבלת היתר שיט על פי תקנה 53(א)(4) לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), הרי שבדין נדחתה בקשתו, שכן כלי השיט שבבעלותו אינו כלי שיט זר אלא כלי שיט החייב ברישום על פי חוק הספנות (כלי שיט). ככל שהעתירה מכוונת כנגד חובת הרישום, ברי שדין העתירה להידחות שכן ואינה מופנית כנגד החלטת המשיב. ככל שהמבקש מעוניין לקבל היתר לביצוע ספנות חופית על-פי חוק ספנות חופית, הרי שגם בקשה זו דינה להידחות, שהרי העותר אינו מעוניין בפעילות מסחריות, ומכל מקום כלי השיט אינו כלי שיט זר.
20. מהדברים האמורים עולה כי אין צורך לברר את סוגיית הסמכות העניינית לפי פרט 14 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000.
21. בטרם סיום אעיר כי בטיעונים המשלימים של העותר נכללה התייחסות להיתרי שיט שניתנו לגורמים שונים. ברי שאין מקום להתייחס לטענות אלו, שהרי מדובר בהרחבת חזית ובנסיבות עובדתיות שאינו כלולות בעתירה. מכל מקום, לא ניתן להבין מהמסמכים שצורפו האם ניתנו היתרי שיט על פי תקנות הנמלים (בטיחות השיט) גם למי שאינו זכאי לכך, ואפילו אם בנסיבות שונות טעה המשיב ונתן היתרים גם לכלי שיט החייבים ברישום, אין בכך להטיל עליו חובה להמשיך וליתן היתרים בניגוד לדין.
סוף דבר
22. לאור כל האמור, עולה כי ככל והמבקש מעוניין לרשום את כלי השיט במרשם הישראלי, עליו לפנות בבקשה מתאימה על פי תקנות הספנות (סימון ורישום). אם אינו מעוניין בכך וברצונו להעביר את הפעילות בכלי השיט לגורם זר, הוא רשאי לעשות כן ובמקרה שכזה תבחן כל בקשה להיתר שיט בהתאם לדין.
23. לאור כל האמור, העתירה הנוכחית דינה להידחות.
העותר ישלם למשיב הוצאות ההליך בסך של 4,000 ₪.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ב, 25 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
רון סוקול