"ש. זה מסמך שהועבר מטעם איגוד הכדור-יד ורשום שמורשה החתימה הוא מר טסלר מטעם הנתבעת. אם אתה טוען שכל הפעילות שלך הייתה מכוח זה שאתה מנהל מרכז רבין (מרכז הספורט על פי המינוח בפסק הדין זה, הוספה שלי-ט.מ.), למה אתה לא מצוין פה כמנהל מרכז רבין?
ת. כי צריך עמותה רשומה. כדי להיכנס לאיגוד הכדור-יד צריך עמותה רשומה".
עדות זו של מר טסלר יש להבין על רקע העמדה שפורטה בכתבה שפורסמה במעריב ושצורפה על ידי התובע לכתב התביעה, מנובמבר 2010; ולעניין זה נאמר שם:
"טסלר, שלפני 13 שנים פתח מספר חוגים בענפים שונים בעולם של התיכון, נזכר 'היה שם כדור-סל, התעמלות, מחול ועוד, אבל המקום סבל בעיקר מוונדליזם והרבה אלימות מסביב. לפני תשע שנים, הגיע אלי מדריך כדור-יד, לא ידעתי בדיוק מה זה, אמרו לי: תרשום אותם תחת השם הפועל רישון. לא הכרתי אז את הענף ואמרתי יאללה על הכיפק, זה כמו שמכבי תל אביב תרשום פה קבוצת כדור-סל'.
כעבור עוד שלוש שנים כשהעסק התחיל לרוץ, גילה ראש העיר דאז, יעקב טרנר, שיש לו בעיר קבוצה בשם ראשון לציון ולא באר שבע, אז הוא התעצבן וקרא אליו את טסלר. 'טרנר שאל אותי מה זה? אמרתי לו תן לי 50,000 ₪ ואני הופך להיות עצמאי'.
בשנת 2006 הוקמה העמותה הנוכחית בסיוע מכבי ישראל. בינתיים טסלר גילה את סגולות המשחק מחדש: 'לקחתי את החבר'ה הכי בלגניסטים בשכונה, אמרתי הם זו רשת, זה כדור, תתחילו לשחק'.."
- ובחזרה לתובע. הקשר בין התובע לבין מרכז הספורט לבין הנתבעת, נוצר באמצעות מר טסלר שהיה המורה של התובע. את צעדיו הראשונים בענף הכדור-יד התובע החל כמשתתף בחוג לכדור-יד שפעל במרכז הספורט. בשנת 2005 התובע נשלח על ידי מרכז הספורט ועבר קורס מדריכים בווינגיט (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 3.1.2013, שורות 26-27) והשתלב במכרז הספורט כמדריך וכמאמן בחוגי הכדור-יד במרכז הספורט. במסגרת זו הגיש התובע דוחות ניכוי על מס במקור, המופנות לבית הספר המקיף (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 3.1.2013, שורה 32 עד עמ' 11 שורה 1) וקיבל שכר בשיקים המשוכים מחשבון בית הספר. כאמור, התשלום שנגבה מהמשתתפים באותם חוגי כדור-יד, הועבר לבית הספר המקיף והמשתתפים בוטחו על ידי ובמסגרת בית הספר המקיף. הקבוצות אותן אימן התובע, התחרו במסגרת הליגות שמארגן איגוד הכדור-יד בישראל. תחילה תחת המטריה של הפועל ראשון לציון ועם הקמת הנתבעת, תחת השם של הנתבעת. להבדיל מהתשלום שקיבל התובע עבור אימון קבוצות הילדים והנוער אשר פעלו במסגרת החוגים שהפעיל מרכז הספורט, אימן התובע בהתנדבות את קבוצת כדור יד בוגרים של הנתבעת, אשר התחרתה במסגרת הליגה הארצית בכדור-יד (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 3.1.2013, שורות 22-30).
- יוצא אפוא, כי הפעילות של מרכז הספורט בתוך תחומי בית הספר המקיף, היא פעילות שנעשתה מתוך שליחות חברתית וחינוכית בה החזיק בית הספר המקיף, תחת חסות של בית הספר המקיף ובמסגרת בית הספר המקיף. לעניין זה אין לנו אלא להצביע על הסיבות שהביאו להקמת והפעלת מרכז הספורט ועל העובדות המלמדות כי הפעילות במרכז הספורט נעשתה בידיעת מנהלות בית הספר, כי ההתנהלות הכספית של מרכז הספורט נעשתה בתוך מסגרת בית הספר, הביטוח של המשתתפים בחוגי הספורט, נעשה על ידי בית הספר והתשלום למדריכים נעשה על ידי בית הספר המקיף. העובדה שעיריית באר שבע הייתה רשאית והורתה בפועל להעביר את האחריות ואת הפעילות של מרכז הספורט מתוך בית הספר לחברת כיוונים, היא חיזוק נוסף למסקנה לפיה הפעילות במרכז הספורט היא פעילות של בית הספר המקיף שאלמלא כן, לא הייתה העירייה רשאית להורות על העברת הפעילות מתוך בית הספר לחברת כיוונים. העובדה כי בפועל אותם מדריכים לא התקבלו בהליך עבודה מוסדר לעבודה בבית הספר באמצעות עיריית באר שבע, אין בה כדי למנוע את ההכרה ביחסי עובד מעסיק שנוצרו בפועל; בפרט שמתוך העדויות לעיל אותן ציטטנו, בית הספר ראה עצמו כמעסיק של אותם מדריכים(דברי מנהלת בית הספר על חובתו של בית הספר המקיף לשלם משכורות) ואותם מדריכים ראו בבית הספר המקיף כמעסיקה והדבר בא לביטוי באישורים שהעבירו לבית הספר המקיף.
- השתתפות הקבוצות שאימן התובע במסגרת הליגות השונות שמנהל איגוד הכדור-יד משתלבת בפעילותו של מרכז הספורט המאגד בתוכו את חוגי הכדור-יד שמטרתם לספק מסגרת וכלי להעצמה אישית של האוכלוסייה אותה משרת בית הספר. לפיכך, משנתן התובע שירותי אימון במסגרת מרכז הספורט וכאמור קיבל שכר מבית הספר על פעילותו במרכז הספורט, אין בעובדה כי קבוצות שאימן התחרו בליגות השונות תחת המטריה של הנתבעת, כדי ללמד על קיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין הנתבעת. הדברים נכונים בפרט כאשר התובע עצמו מכיר בהבחנה בין פעילות האימון למשתתפים בחוגי הכדור-יד של מרכז הספורט (שהם בעיקרם מתוך אוכלוסיית בית הספר) ועבורה הוא מקבל שכר מבית הספר, לבין פעילות בהתנדבות בקבוצת הבוגרים של הנתבעת (דהיינו, פעילות במסגרת הנתבעת), שאיננה קשורה לתביעה הנוכחית.
- יוצא מכאן כי יחסי עובד מעסיק התקיימו בין התובע למרכז הספורט/בית הספר המקיף/עיריית באר שבע, אשר קיבל את התובע לעבודה באמצעות מר טסלר, אשר שימש כמנהל מרכז הספורט, ומכוח תפקידו כמנהל קבע את שעות פעילותו, דאג לו לתשלום שכר. מכוח העובדה כי יחסי עובד מעסיק התקיימו בין התובע למרכז הספורט, הועבר התובע לדרישת העירייה מעובד מרכז הספורט/בית הספר המקיף/עיריית באר שבע, לחברת כיוונים, בחודש אפריל 2011. בנסיבות הללו מכתבו של מר טסלר מיום 23.4.08 בשם הנתבעת על מסמך שעניינו "כוונות להעסקת חייל מחוץ לשעות העבודה בצה"ל" המתייחס לתובע איננו יכול לשמש בסיס לקביעה בדבר קיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים. בהקשר זה רק נעיר, כי מקובלת עלינו עדותו של מר טסלר כי חתם על המסמך בשם הנתבעת, על מנת לבוא לקראת התובע ולזרז את קבלת האישור (פרוטוקול מיום 19.10.14, עמ' 36, ש' 21-23); והגם שלא נחה דעתנו מהתנהלות יו"ר הנתבעת המציג את הנתבעת כמעסיקתו של התובע, חרף עמדת הנתבעת כי היא אינה המעסיקה - הרי שאין בחתימה על המסמך האמור כדי ליצור לתובע מעמד של "עובד" של הנתבעת.
- משמצאנו כי לא התקיימו יחסים בין התובע לבין הנתבעת, דין התביעה נגד הנתבעת – להידחות. במאמר מוסגר נוסיף, כי אין לנו אלא להצטער על שלא צורפה עיריית באר שבע/חברת כיוונים כצד להליך, בפרט כאשר הובהר לנו כי חברת כיוונים שילמה פיצויי פיטורים לכל אותם מדריכים אשר ביקשו לסיים את ההתקשרות עם מרכז הספורט.
- אפילו קבענו כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, הרי שהיה מקום לדחות את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזאת כמפורט להלן.
- אין חולק בין הצדדים כי יחסי עובד מעסיק הסתיימו ביוזמת התובע, אלא שלטענת התובע נסיבות התפטרותו, מזכות אותו בפיצוי פיטורים בהסתמך על סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ולפיו: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".
- כבר נפסק כי עובד המבקש פיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים, חייב להוכיח את הקשר הסיבתי בין הנסיבות בגינן הוא מבקש להתפטר לבין ההתפטרות; ובנוסף הוא חייב במתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר מהטעמים בשלהם הוא מבקש להפסיק את העסקתו והמקנים לו את הזכאות לפיצויי פיטורים (הרעת תנאים ולחילופין, סיבות אחרות שביחסי העבודה בגינן רשאי התובע להתפטר ורואים את הפיטורים כהתפטרות) שהן בשליטת המעסיק (דב"ע לה / 15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונד רוסקיס , עבודה ארצי, כרך ח(2), 60 ; דב"ע שן/ 10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא, 238; דב"ע מח / 174-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל, פד"ע כ, 421).
- בחזרה לענייננו. טען התובע בתצהיר עדות ראשית שהגיש, כי בישיבה שקיים מר טסלר עם מאמני קבוצת הכדוריד סמוך לחודש יוני 2011, הודיע מר טסלר על כוונתו לשנות את שעות האימון הקבועות של התובע מ- 16:00 עד 19:30 לשעות 19:00 עד 21:30. לטענת התובע הוא סירב לשינוי שעות האימון ועמד על זכותו להמשיך ולעבוד באותן השעות שעבד בעבר. לטענתו, בתגובה לסירובו לשינוי שעות האימון השיב לו מר טסלר כי "הוא המחליט" וכי "התחשב בו מספיק".