השנייה, הרתעה מפני המשך ניסיונות להפר את הסגר. תפיסת אנייה והחרמתה עשויות לשמש אמצעי שירתיע צדדים ניטראליים אחרים מלנסות ולהפר את הסגר ובכך תישמר האפקטיביות של הסגר.
- ההליך הנוכחי עוסק בבקשות להחרמת ספינות דיג שהפרו מגבלות שיט. דומני כי התכלית הראשונה - "תפיסת רכוש שעשוי לסייע לאויב במאבקו", היא תכלית משנית בלבד כאשר עסקינן בספינה העוסקת בדיג כדי להתפרנס ולספק מזון לאוכלוסיית השטח הסגור – הרצועה. גם המבקשת אינה טוענת כי תכלית ההחרמה נועדה לפגוע בכוח הלוחם של ארגון החמאס באמצעות הכבדה על אספקת מזון לאוכלוסייה, ולכן ברי שתכלית זו אינה תכלית המצדיקה החרמת ספינת דיג.
- מכאן שהתכלית העיקרית להחרמת ספינות הדיג היא תכלית הרתעתית, כלומר להרתיע כלי שיט וספינות דיג מהפרת מגבלות השיט. שמירת המגבלות נועדה למנוע פגיעה בביטחון כוחות צה"ל השומרים על גבולות המרחב הימי. שמירת המגבלות מיועדת גם להבטיח צרכים ביטחוניים של חיל הים והבטחת חופש השיט של ספינות חיל הים מבלי שיוגבלו בפעילותן בשל נוכחות ספינות הדיג. הדבר דרוש גם בזמן פעילות צבאית וגם בשגרה. ברי כי אם לא יאכפו מגבלות השיט, עלולים להסתנן בין ספינות דיג תמימות גם כלי שיט שיסכנו את הכוחות הלוחמים, יסכנו את תושבי המדינה או יפגעו בביטחון הציבור.
- בכך לא די; גם בעת מתן החרמה הדומה במובנים רבים לצווי חילוט על פי הדין הישראלי (כפי שיובהר להלן), על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי להשגת תכלית ההחרמה, לבין זכות הקניין של בעל כלי השיט (ראו למשל הדברים שנכתבו לגבי חילוט רכוש ששימש לביצוע עבירה רע"פ 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל [נבו] (13/8/2008); רע"פ 1588/13 סובחי נ' מדינת ישראל [נבו] (11/3/2013); בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, פסקה 35 [נבו] (31/10/2007); ע"א 545/96 Sheridon Exim Ltd. נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נג(2) 289 (1999)).
- ונדגיש, תכלית צו להחרמת ספינה כמו צו חילוט על פי החיקוקים השונים אינה תכלית עונשית. בתי משפט הדגישו שוב ושוב בדיון בעניין חילט נכסים ששימשו בעת ביצוע עבירה (להבדיל מחילוט פירות העבירה) כי "חילוט אינו עונש במשמעותו המובהקת של מושג זה ותכליתו אינה 'עונשית" (בש"פ 2757/03 סלמאן נ' מדינת ישראל [נבו] (30.4.2003). עם זאת בתי משפט הכירו כי בחילוט נכס ששימש בביצוע עבירה יש גם היבט עונשי מסוים ונאמר כי " ביסודו של מוסד החילוט עומדת, אפוא, תכלית הרתעתית והא נושא אלמנטים עונשיים, אך הוא אינו נתפש כהליך עונשי מובהק או כאקט עונשי" (בג"ץ 2651/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים [נבו] (16.6.2011)). אם חילוט חפץ ששימש לביצוע עבירה לא נועד לתכלית עונשית אלא רק לתכלית התרעתית, ברי כי צו החרמה של ספינת דיג שהפרה מגבלות שיט, אך בעליה לא ביצעו כל עבירה על פי הדין הישראלי, לא נועד להעניש את הבעלים ועל כן יש לברר האם ההחרמה משרתת את התכלית ההרתעתית.
- כאן נדרשת הערת הבהרה. בדברנו על החרמה של אנייה על פי חוק המלקוח הכוונה היא להעברת הבעלות בה לידי המדינה התופסת (ראו Tucker "The Law of War and Neutrality at Sea" (1975) עמ' 105; Wolff Heintschel. Von Heinegg "Visit, Search, Diversion, and Capture in Naval Warfare: Part I, The traditional Law" עמ' 308). החרמה מפקיעה את זכות הקניין של הבעלים. הביטוי חילוט המופיע בחקיקה הישראלית, משמש לעיתים למשמעות זהה אולם לעיתים הכוונה רק לתפיסה זמנית של הרכוש (ראו ע"א 545/96 הנ"ל). על כן ההשוואה לפסיקת בתי המשפט תעשה רק ביחס לאותן הוראות בחקיקה שמשמען הפקעה סופית של זכות הבעלות של בעל הנכס והעברתו לקניין המדינה.
- לאור התכליות שאותן מבקשת החרמת ספינות הדיג להשיג, ובשים לב לאיזון הדרוש בין האינטרסים השונים, יש לברר האם לאור הנסיבות שנוצרו לאחר שחרור הספינות והפקדת הבטוחות, יש מקום למתן צווים להחרמתן, צווים שמשמעותם היא החרמת הערבויות שהופקדו.
שאלה זו מחייבת התייחסות לטענות בעלי הספינות לפיהן הספינות הושמדו על ידי חיל הים הישראלי בעקבות אירועי השביעי לאוקטובר 2023 ופתיחת מלחמת "חרבות ברזל", ולכך נפנה כעת.