ככל שהשם הוא בעל הגנה קטנה יותר מפאת סיווגו על-פי הקטגוריות דלעיל, כך נדרוש הוכחה גדולה יותר לעניין האופי המבחין והמוניטין שרכש, לצורך רישומו כסימן מסחר. את השם יש לבחון בהקשר של התחום והטובין (או השירות) להם מיוחס השם. כך למשל, אפשר ששמות מסוימים יהיו תיאוריים בקשר לטובין מסוימים אך באשר לטובין אחרים יהיו מרמזים או דמיוניים (הילכת משפחה [9], בעמ' 944). עוד לסיווג הסימן המסחרי על-פי ארבע הקטגוריות דלעיל, ראה ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (להלן – הילכת טוטו [10]).
- יישום הלכה זו לענייננו, מביא למסקנה כי השם vision בתחום ההלבשה אינו שם גנרי או תיאורי. לטעמי, יש לראות שם זה כנכלל בקטגוריה של השמות השרירותיים, באשר מובנה המילוני של המילה חסר כל זיקה לטובין אותם היא מייצגת. vision היא מילה קיימת בשפה שעשויה להוות מושא לתיאור טובין כלשהם, לאו דווקא בתחום ההלבשה, והיא משמשת לתיאור טובין שונים בארץ ובעולם, בתחומים שונים ורבים, לרבות בתחום ההלבשה (וראה הדגמה של "חיתוכים" שונים שערך בא-כוח התובע באינטרנט, במנוע החיפוש "גוגל").
למצער, ואם לא נראה את vision כשם שרירותי, ניתן לראותו, ולו בדוחק, כשם מרמז, היוצר זיקה מחשבתית מסוימת בינו לבין הטובין נושא הסימן, אם כי הקשר בין השם לבין הטובין מצריך מחשבה קצרה מטעם הצרכן בטרם יוכל לקשר בין השם לבין מקור הטובין – הילכת משפחה [9], בעמ' 944. כאמור, שם מרמז זכאי לכל הפחות להגנה מוגברת.
- איני מקבל את טענת הנתבע כי רישום סימן המסחר של התובעת מונע מכל גורם את השימוש במילה vision יחד עם מילים אחרות. התובעת עצמה לא התיימרה לטעון זאת, וספק אם רשם סימני המסחר היה נעתר לבקשה לרשום את המילה vision בבדידותה, ללא צירוף הלוגו. שאם היה עושה כן, היה בכך כדי להפקיע ולנכס את המילה vision לטובת התובעת, בכל הקשור למוצרי ביגוד והלבשה. זאת לא עשה רשם סימני המסחר ולכך חשיבות לענייננו.
סופו של דבר, שסימן המסחר נרשם כדין, ולא עלה בידי הנתבע לקעקע את כשירותו ואת תוקפו של הרישום.
בנקודה זו, אנו מגיעים למוקד המחלוקת בין הצדדים.
האם מפר הנתבע את סימן המסחר של התובעת?
- נקדים ונזכיר מושכלות יסוד בנושא.
סימן מסחר רשום מקנה לבעליו זכות קניינית אישית בסימן הרשום וזכות בלעדית לשימוש בו בסעיף 46(א) לפקודה. כך נאמר בפרשת טוטו [10], בעמ' 887: