לנוכח האמור, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה למבקשים להתייצב לחקירה אצל בעל התפקיד לא יאוחר מיום 10.12.2017.
על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור דנן.
הבקשה דנן
7. לטענת המבקשים, במצב דברים בו בכוונת בעל התפקיד להגיש בשם החברה תביעה כנגד צד שלישי, הוא אינו רשאי לעשות שימוש בסמכות החקירה מכוח סעיף 288 לפקודת החברות על מנת לאסוף ראיות להכנת התביעה. נטען כי יש בכך כדי להעניק לחברה יתרון דיוני בלתי הוגן רק בשל כך שהיא נכנסה להליכי חדלות פירעון. המבקשים מוסיפים כי לטענתם בית המשפט המחוזי שגה הן מבחינה משפטית והן מבחינה עובדתית כשקבע כי הלכה זו חלה רק במקרים בהם הנחקר הוא הנתבע העתידי עצמו.
8. מבחינה משפטית, כך נטען, צמצום ההלכה שנקבעה בבית משפט זה רק לחקירת הנתבע העתידי מנוגד לתכליתה של ההלכה, שכן גם חקירה מוקדמת של עדי הנתבע העתידי מעניקה לחברה יתרון דיוני משמעותי, שאינו קיים לה כאשר מוגשת תביעה בהליך אזרחי רגיל. בהקשר זה מדגישים המבקשים כי הם עדים "טבעיים" של הנתבע העתידי (עיזבון המנוח), וסביר שיעידו מטעמו לכשתוגש התביעה על-ידי בעל התפקיד בשם החברה. משכך, נטען כי חקירתם בשלב זה על-ידי מי שעתיד לייצג את החברה בתביעתה עומדת בסתירה לתכלית ההלכה שנקבעה בבית משפט זה, לפיה חברה אינה זכאית ליתרון דיוני רק משום שהיא נכנסה להליכי חדלות פירעון.
9. מבחינה עובדתית, כך נטען, שגה בית המשפט כשקבע כי התביעה המיועדת היא נגד עיזבון המנוח ולא נגד מי מהמבקשים, שעה שעו"ד אפרת הוא גם אחד ממנהלי עיזבון המנוח. בהקשר זה נטען כי "עיזבון" אינו אישיות משפטית, ולכן לא ניתן להגיש תביעה נגדו, אלא אך נגד מנהליו. עוד נטען כי התביעה של החברה נגד מנהלי העיזבון צפויה לייחס להם מעשים ומחדלים שבוצעו לאחר פטירת המנוח (הטענה בדבר הפסקת התמיכה הכלכלית בחברה לאחר פטירת המנוח), והיא אינה צפויה לעסוק במעשי המנוח טרם פטירתו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
בהחלטה מיום 4.12.2017 הוריתי למשיבים להשיב לבקשה.
10. בתשובת בעל התפקיד נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה בדבר זימון עד לגביה לא תינתן רשות ערעור לפי סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו). לטענת בעל התפקיד, זימונם של המבקשים לחקירה הוא למעשה זימון להעיד לפני בית משפט, במסגרת הליכי חדלות פירעון המתנהלים לפניו. כמו כן, לטענתו, המדובר בהחלטה דיונית מובהקת, אשר ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה.